סליחות / דינה וולוך
סליחות / דינה וולוך
לגן חובה שלנו הגיע ילד חדש.
ילד לא נחמד מ-מש.
הוא אמר שקוראים לו יואב,
אבל אנחנו קראנו לו יואב השובב.
יואב חשב שהוא הילד היחיד בעולם
והצליח מהר להרגיז את כולם.
כשכולנו רצינו שקט, יואב השתולל.
כשכולנו למדנו, הוא התבלבל,
וכשרצינו להקשיב, הוא השתעל,
וכשכולנו ישבנו, הוא התגלגל.
הגננת יעל כעסה: "יואב, יואב,
מה נעשה איתך עכשיו?"
ויואב פקח זוג עיניים גדולות ועָנָה:
"אבל זה לא היה בכוונה!"
ואז יעל אמרה: "אני מאמינה לְךָ.
עכשיו אתה צריך רק לבקש סליחה."
יואב קם ממקומו וצעק בקול:
"לבקש סליחות אני לא יכול!"
"נו באמת," אמרה הגננת,
"אין בעולם אף ילד,
שלא יכול להתנצל כשיש סיבה מוצדקת!"
ואז יואב ענה בשקט:
"אם בכל פעם שאהיה שובב
כמו שהייתי עכשיו,
אני אצטרך לבקש סליחה,
אז כל הזמן, בלי מנוחה,
אני רק אגיד: "סליחה סליחה סליחה סליחה".
ואז כול הילדים יתרגזו: "דַי דַי דַי",
כי גם סליחה אפשר להגיד יותר מידַיי..."
"נו", אמרה יעל ,"אז מה עושים
עם ילדים כמוך, ילדים כועסים?"
ויואב ניסה. באמת ניסה.
מה הוא עשה???
ראינו שהוא מאוד השתדל,
והסכים אפילו להתנצל,
ולפעמים שכחנו כמה הוא היה פעם כעסן,
כשרק הגיע אלינו לגן.
עכשיו כשכולנו רצינו שקט, הוא קצת שתק,
כשכולנו למדנו, הוא לא צעק,
כשכולנו הקשבנו הוא ניסה להקשיב,
ויומיים שלמים הצליח לא לריב.
אבל כשעמדנו בשורה הוא כבר כמעט התפוצץ
והתחיל להתרוצץ,
ואמר מיד: "סליחה וסליחה,
לכם ולָךְ וגם לְךָ,
אני יודע שאני שובב קטן,
אולי הכי הכי בגן,
אבל עכשיו אני קצת פחות,
אז אני הולך מכאן. סליחה ולהתראות!"
סליחות / דינה וולוך
לגן חובה שלנו הגיע ילד חדש.
ילד לא נחמד מ-מש.
הוא אמר שקוראים לו יואב,
אבל אנחנו קראנו לו יואב השובב.
יואב חשב שהוא הילד היחיד בעולם
והצליח מהר להרגיז את כולם.
כשכולנו רצינו שקט, יואב השתולל.
כשכולנו למדנו, הוא התבלבל,
וכשרצינו להקשיב, הוא השתעל,
וכשכולנו ישבנו, הוא התגלגל.
הגננת יעל כעסה: "יואב, יואב,
מה נעשה איתך עכשיו?"
ויואב פקח זוג עיניים גדולות ועָנָה:
"אבל זה לא היה בכוונה!"
ואז יעל אמרה: "אני מאמינה לְךָ.
עכשיו אתה צריך רק לבקש סליחה."
יואב קם ממקומו וצעק בקול:
"לבקש סליחות אני לא יכול!"
"נו באמת," אמרה הגננת,
"אין בעולם אף ילד,
שלא יכול להתנצל כשיש סיבה מוצדקת!"
ואז יואב ענה בשקט:
"אם בכל פעם שאהיה שובב
כמו שהייתי עכשיו,
אני אצטרך לבקש סליחה,
אז כל הזמן, בלי מנוחה,
אני רק אגיד: "סליחה סליחה סליחה סליחה".
ואז כול הילדים יתרגזו: "דַי דַי דַי",
כי גם סליחה אפשר להגיד יותר מידַיי..."
"נו", אמרה יעל ,"אז מה עושים
עם ילדים כמוך, ילדים כועסים?"
ויואב ניסה. באמת ניסה.
מה הוא עשה???
ראינו שהוא מאוד השתדל,
והסכים אפילו להתנצל,
ולפעמים שכחנו כמה הוא היה פעם כעסן,
כשרק הגיע אלינו לגן.
עכשיו כשכולנו רצינו שקט, הוא קצת שתק,
כשכולנו למדנו, הוא לא צעק,
כשכולנו הקשבנו הוא ניסה להקשיב,
ויומיים שלמים הצליח לא לריב.
אבל כשעמדנו בשורה הוא כבר כמעט התפוצץ
והתחיל להתרוצץ,
ואמר מיד: "סליחה וסליחה,
לכם ולָךְ וגם לְךָ,
אני יודע שאני שובב קטן,
אולי הכי הכי בגן,
אבל עכשיו אני קצת פחות,
אז אני הולך מכאן. סליחה ולהתראות!"
