שובה של המטרייה
יותר מ-50 שנה אחרי התרגום הפיוטי של דליה רביקוביץ', "מרי פופינס" מאת פ.ל. טרוורס יוצא בתרגום מחודש של גילי בר-הלל סמו * בראיון עימה, היא מדברת על האפלוליות בדמותה של האומנת הבריטית, ומבהירה למה הפכה את "מיסטר וויג" ל"מר פריזורה"
שירי לב-ארי
"איזה תיק משונה! הוא אמר וצבט אותו באצבעותיו. שטיח, אמרה מרי פופינס והכניסה את המפתח למנעול. את מתכוונת שזה תיק לשאת בו שטיח? לא. עשוי שטיח. אה, אמר מייקל, אני מבין. אבל הוא לא לגמרי הבין" (מתוך "מרי פופינס").
היא לא כל כך יפה, וגם לא צעירה, היא רזה עם כפות ידיים גדולות, ואפילו לא ממש נחמדה. אבל בכל זאת היא גיבורת תרבות, והילדים – לפחות אלה שעליהם שמרה, אי שם בלונדון של שנות ה-30 – אהבו אותה. מרי פופינס, האומנת שעפה באוויר עם המטרייה בעלת ראש התוכי, היא חלום וסיוט בו-זמנית של הרבה הורים מודרניים.
פופינס חוזרת כעת בתרגום חדש לעברית של גילי בר-הלל סמו (הזכורה מתרגום סדרת "הארי פוטר"), שמחליף את התרגום הקודם והפיוטי של דליה רביקוביץ. מה יש בה, באומנת שמגיעה אל בית משפחת בנקס עם הרוח המזרחית, משקה את הילדים בסירופ מתוק ומסתורי שמחליף צבעים – כמו טקס חניכה שמכניס אותם לעולם שכולו סוד?
"מרי פופינס" מאת פמלה לינדן טרוורס ראה אור לראשונה בלונדון ב-1934, בליווי איוריה של מרי שפרד (בתו של ארנסט שפרד, שאייר את "פו הדב" ו"הרוח בערבי הנחל"). טרוורס, ששמה האמיתי היה הלן לינדן גוף, נולדה באוסטרליה ב-1899 למשפחה בורגנית שירדה מנכסיה בעקבות מות האב. היא נאלצה ללמוד בפנימיות, ובגיל 25 עברה לחיות ולכתוב בלונדון. היו לה מערכות יחסים רבות, אחת מהן כנראה גם עם אישה, לא נישאה מעולם, אבל אימצה תינוק שנולד באירלנד. היא הלכה לעולמה ב-1996.
"מרי פופינס" עובד לסרט קולנוע מצליח בכיכובה של ג'ולי אנדרוז, אבל טרוורס עשתה לוולט דיסני חיים קשים עד שמכרה את הזכויות לספר (היא היתה צריכה את הכסף, בסופו של דבר). היא המשיכה לאמלל את כולם גם בזמן הצילומים ולאחריהם, ולא אהבה את הסרט שנראה לה מתקתק ומזויף. הסרט "להציל את מר בנקס" (גם הוא של אולפני דיסני) מ-2013, מספר על מערכת היחסים בין דיסני לטרוורס (טום הנקס גילם את וולט דיסני, אמה תומפסון את טרוורס).
המשוררת דליה רביקוביץ היתה הראשונה שתירגמה את "מרי פופינס" לעברית, בשנת 1967. רביקוביץ העמידה תרגום פיוטי בשפה מהודרת, ואת שמות הילדים בספר עברתה לחנה ומיכאל. גיל בר-הלל סמו תירגמה אותה עתה מחדש, והיא מסכימהה: "רוב האנשים מכירים את הסרט ולא יודעים שזו סדרה של שמונה ספרים".
בר-הלל מדברת על חריגותה של פופינס כגיבורה ספרותית לילדים. "היא לא נחמדה", היא מבהירה, "אבל היה אז מעמד של נשים שעבדו בעבודות כאלה. פופינס היא הגיבורה של הספר, ולא הילדים. היא גוררת אותם איתה לכל מיני מטלות ודברים שהיא צריכה לעשות, והם נסחפים אחריה למקומות מדהימים.
היא גוררת את ילדי השמנת החוצה, אל העולם.
"ובאמת קורים להם דברים מופלאים: הם מטיילים על התקרה, מדברים עם בעלי חיים, רואים איך תולים את הכוכבים בשמיים. ואז כשהם מנסים לדבר איתה על מה שראו וחוו – היא מכחישה. איך אתם מדברים שטויות ולמה אתם מעליבים אותי ואני לא עושה דברים כאלה? אין בה שום רוך, אבל הם מאוהבים בה לגמרי".
"מרי פופינס" מזמין ניתוחים מהזן הפסיכואנליטי: שני ילדים עם הורים נוכחים-נפקדים, שצמאים לקשר ומתאהבים בתחליף ההורי – שגם הוא נוכח-נפקד. כי הרי מרי פופינס באה וחולפת עם הרוח. כשהיא מגיעה היא עונה להם בכנות: כשתתחיל לנשוב רוח מערבית, אסתלק איתה.
יחסי הילדים עם פופינס הם על זמן שאול, אבל דווקא בגלל זה הם מופלאים ומרגשים. וכמו כל ריגוש שהוא תחליף לדבר האמיתי – כשהוא נגמר, הוא משאיר אחריו ריק גדול. בספר, אגב, זה מרוכך: הילדים עצובים אבל יש להם מזכרות ממרי פופינס, וגם תקווה שהיא תשוב, נישאת על הרוח המזרחית.
"מרי פופינס לא מראה לילדים גילוי חיבה והם אוהבים אותה בגלל המצב המשפחתי המשונה שלהם" אומרת בר-הלל. "האם משדרת רוך ופינוק, אבל היא לא רואה את ילדיה בכלל. פופינס היא כולה משמעת וסדר, אבל היא כל הזמן עם הילדים".
היא דמות אפלולית בעיניך?
"לגמרי. הפרק 'גברת קורי', שמספר על הכוכבים, משלב פלא ופחד: נותנים לילדים מדבקות בצורת כוכבים, ואז בלילה מתגנבים לחדר שלהם וגונבים להם את המדבקות. אבל עושים זאת כדי להדביק אותן לשמיים ולהפוך אותן לכוכבים אמיתיים. הילדים מבולבלים – נגזל מהם משהו, אך הם זכו להשתתף בחוויה נהדרת. הקסם והאימה נוכחים בחייהם בו זמנית.
"אנחנו קוראים את מרי פופינס בעיניים של המאה ה-21, אבל עבור ילדים שקראו את הספר בעבר – החוויות הללו היו מצב נתון. זה ספר שמתקיים בתוך המצב הזה. ברור שבעיניים של היום, אם הייתי שומעת סיפורים כאלה על המטפלת של הילדים שלי, הייתי מאוד מוטרדת".
איך התגברת על מכשלת המעמדות הבריטיים כשניגשת לתרגם את הספר?
"יש בספר דמויות שמדברות במבטא קוקני, ועברית היא לא טובה לעגה הזו, כי מיד גולשים אל עילגות,. לדוד של מרי פופינס קוראים 'מיסטר וויג', ואי אפשר לקרוא לו מר פאה כי זה עברי מדי; אז קראתי לו מר פריזורה, כדי שאפשר יהיה לשחק עם שמו, ולתהות אם הוא קירח או שעיר".
בתרגום החדש, שני פרקים של "מרי פופינס" מתפרסמים בו לראשונה בעברית. האחד הוא "יום שלישי הרע", ששונה על ידי טרוורס עצמה בגלל תלונות על סטריאוטיפים ונימה גזענית. בפרק המקורי פופינס והילדים יוצאים למסע בעולם בעזרת מצפן פלאים, ופוגשים אינדיאני, אסקימואי, חכם סיני וזוג שחורי עור. טרוורס שינתה את הפרק כך שהם פוגשים בעלי חיים במקום בני אדם.
הפרק השני, שאותו השמיטה רביקוביץ, נקרא "גברת קורי", ומספר על ביקור של פופינס והילדים אצל אישה זקנה ומסתורית שממנה הם קונים עוגיות ג'ינג'ר. את העטיפות המוזהבות בצורת כוכב מדביקות הגברת קורי ומרי פופינס לשמיים, והן הופכות לכוכבים אמיתיים.
"בשנות ה-50 וה-60 היה נהוג שמתרגמים מקצרים או מעבדים מה שנראה להם לא רלוונטי, לא חינוכי, או מאתגר מדי לתרגום", מסבירה בר-הלל. היום המדיניות הפוכה - המתרגמים נוטים לדבוק במקור, לא מעברתים אפילו שמות, וזה יוצר בעיות אחרות, כי 'מרי פופינס', למשל, שייך למסורת סיפורים שבהם לשמות יש משמעות, אז אם לא מעברתים אותם מאבדים משהו. חוויית הקריאה היא נר לרגליי; אם יש בדיחה, קריצה, רמז, חרוז - אני מרשה לעצמי לעברת. אבל אנחנו לא צריכים להיות כאלה קנאים לעברית. הילדים חשופים כל הזמן לתרבות זרה, ולא מאבדים מהישראליות שלהם".
http://www.israelhayom.co.il/article/565597
יותר מ-50 שנה אחרי התרגום הפיוטי של דליה רביקוביץ', "מרי פופינס" מאת פ.ל. טרוורס יוצא בתרגום מחודש של גילי בר-הלל סמו * בראיון עימה, היא מדברת על האפלוליות בדמותה של האומנת הבריטית, ומבהירה למה הפכה את "מיסטר וויג" ל"מר פריזורה"
שירי לב-ארי
"איזה תיק משונה! הוא אמר וצבט אותו באצבעותיו. שטיח, אמרה מרי פופינס והכניסה את המפתח למנעול. את מתכוונת שזה תיק לשאת בו שטיח? לא. עשוי שטיח. אה, אמר מייקל, אני מבין. אבל הוא לא לגמרי הבין" (מתוך "מרי פופינס").
היא לא כל כך יפה, וגם לא צעירה, היא רזה עם כפות ידיים גדולות, ואפילו לא ממש נחמדה. אבל בכל זאת היא גיבורת תרבות, והילדים – לפחות אלה שעליהם שמרה, אי שם בלונדון של שנות ה-30 – אהבו אותה. מרי פופינס, האומנת שעפה באוויר עם המטרייה בעלת ראש התוכי, היא חלום וסיוט בו-זמנית של הרבה הורים מודרניים.
פופינס חוזרת כעת בתרגום חדש לעברית של גילי בר-הלל סמו (הזכורה מתרגום סדרת "הארי פוטר"), שמחליף את התרגום הקודם והפיוטי של דליה רביקוביץ. מה יש בה, באומנת שמגיעה אל בית משפחת בנקס עם הרוח המזרחית, משקה את הילדים בסירופ מתוק ומסתורי שמחליף צבעים – כמו טקס חניכה שמכניס אותם לעולם שכולו סוד?
"מרי פופינס" מאת פמלה לינדן טרוורס ראה אור לראשונה בלונדון ב-1934, בליווי איוריה של מרי שפרד (בתו של ארנסט שפרד, שאייר את "פו הדב" ו"הרוח בערבי הנחל"). טרוורס, ששמה האמיתי היה הלן לינדן גוף, נולדה באוסטרליה ב-1899 למשפחה בורגנית שירדה מנכסיה בעקבות מות האב. היא נאלצה ללמוד בפנימיות, ובגיל 25 עברה לחיות ולכתוב בלונדון. היו לה מערכות יחסים רבות, אחת מהן כנראה גם עם אישה, לא נישאה מעולם, אבל אימצה תינוק שנולד באירלנד. היא הלכה לעולמה ב-1996.
"מרי פופינס" עובד לסרט קולנוע מצליח בכיכובה של ג'ולי אנדרוז, אבל טרוורס עשתה לוולט דיסני חיים קשים עד שמכרה את הזכויות לספר (היא היתה צריכה את הכסף, בסופו של דבר). היא המשיכה לאמלל את כולם גם בזמן הצילומים ולאחריהם, ולא אהבה את הסרט שנראה לה מתקתק ומזויף. הסרט "להציל את מר בנקס" (גם הוא של אולפני דיסני) מ-2013, מספר על מערכת היחסים בין דיסני לטרוורס (טום הנקס גילם את וולט דיסני, אמה תומפסון את טרוורס).
המשוררת דליה רביקוביץ היתה הראשונה שתירגמה את "מרי פופינס" לעברית, בשנת 1967. רביקוביץ העמידה תרגום פיוטי בשפה מהודרת, ואת שמות הילדים בספר עברתה לחנה ומיכאל. גיל בר-הלל סמו תירגמה אותה עתה מחדש, והיא מסכימהה: "רוב האנשים מכירים את הסרט ולא יודעים שזו סדרה של שמונה ספרים".
בר-הלל מדברת על חריגותה של פופינס כגיבורה ספרותית לילדים. "היא לא נחמדה", היא מבהירה, "אבל היה אז מעמד של נשים שעבדו בעבודות כאלה. פופינס היא הגיבורה של הספר, ולא הילדים. היא גוררת אותם איתה לכל מיני מטלות ודברים שהיא צריכה לעשות, והם נסחפים אחריה למקומות מדהימים.
היא גוררת את ילדי השמנת החוצה, אל העולם.
"ובאמת קורים להם דברים מופלאים: הם מטיילים על התקרה, מדברים עם בעלי חיים, רואים איך תולים את הכוכבים בשמיים. ואז כשהם מנסים לדבר איתה על מה שראו וחוו – היא מכחישה. איך אתם מדברים שטויות ולמה אתם מעליבים אותי ואני לא עושה דברים כאלה? אין בה שום רוך, אבל הם מאוהבים בה לגמרי".
"מרי פופינס" מזמין ניתוחים מהזן הפסיכואנליטי: שני ילדים עם הורים נוכחים-נפקדים, שצמאים לקשר ומתאהבים בתחליף ההורי – שגם הוא נוכח-נפקד. כי הרי מרי פופינס באה וחולפת עם הרוח. כשהיא מגיעה היא עונה להם בכנות: כשתתחיל לנשוב רוח מערבית, אסתלק איתה.
יחסי הילדים עם פופינס הם על זמן שאול, אבל דווקא בגלל זה הם מופלאים ומרגשים. וכמו כל ריגוש שהוא תחליף לדבר האמיתי – כשהוא נגמר, הוא משאיר אחריו ריק גדול. בספר, אגב, זה מרוכך: הילדים עצובים אבל יש להם מזכרות ממרי פופינס, וגם תקווה שהיא תשוב, נישאת על הרוח המזרחית.
"מרי פופינס לא מראה לילדים גילוי חיבה והם אוהבים אותה בגלל המצב המשפחתי המשונה שלהם" אומרת בר-הלל. "האם משדרת רוך ופינוק, אבל היא לא רואה את ילדיה בכלל. פופינס היא כולה משמעת וסדר, אבל היא כל הזמן עם הילדים".
היא דמות אפלולית בעיניך?
"לגמרי. הפרק 'גברת קורי', שמספר על הכוכבים, משלב פלא ופחד: נותנים לילדים מדבקות בצורת כוכבים, ואז בלילה מתגנבים לחדר שלהם וגונבים להם את המדבקות. אבל עושים זאת כדי להדביק אותן לשמיים ולהפוך אותן לכוכבים אמיתיים. הילדים מבולבלים – נגזל מהם משהו, אך הם זכו להשתתף בחוויה נהדרת. הקסם והאימה נוכחים בחייהם בו זמנית.
"אנחנו קוראים את מרי פופינס בעיניים של המאה ה-21, אבל עבור ילדים שקראו את הספר בעבר – החוויות הללו היו מצב נתון. זה ספר שמתקיים בתוך המצב הזה. ברור שבעיניים של היום, אם הייתי שומעת סיפורים כאלה על המטפלת של הילדים שלי, הייתי מאוד מוטרדת".
איך התגברת על מכשלת המעמדות הבריטיים כשניגשת לתרגם את הספר?
"יש בספר דמויות שמדברות במבטא קוקני, ועברית היא לא טובה לעגה הזו, כי מיד גולשים אל עילגות,. לדוד של מרי פופינס קוראים 'מיסטר וויג', ואי אפשר לקרוא לו מר פאה כי זה עברי מדי; אז קראתי לו מר פריזורה, כדי שאפשר יהיה לשחק עם שמו, ולתהות אם הוא קירח או שעיר".
בתרגום החדש, שני פרקים של "מרי פופינס" מתפרסמים בו לראשונה בעברית. האחד הוא "יום שלישי הרע", ששונה על ידי טרוורס עצמה בגלל תלונות על סטריאוטיפים ונימה גזענית. בפרק המקורי פופינס והילדים יוצאים למסע בעולם בעזרת מצפן פלאים, ופוגשים אינדיאני, אסקימואי, חכם סיני וזוג שחורי עור. טרוורס שינתה את הפרק כך שהם פוגשים בעלי חיים במקום בני אדם.
הפרק השני, שאותו השמיטה רביקוביץ, נקרא "גברת קורי", ומספר על ביקור של פופינס והילדים אצל אישה זקנה ומסתורית שממנה הם קונים עוגיות ג'ינג'ר. את העטיפות המוזהבות בצורת כוכב מדביקות הגברת קורי ומרי פופינס לשמיים, והן הופכות לכוכבים אמיתיים.
"בשנות ה-50 וה-60 היה נהוג שמתרגמים מקצרים או מעבדים מה שנראה להם לא רלוונטי, לא חינוכי, או מאתגר מדי לתרגום", מסבירה בר-הלל. היום המדיניות הפוכה - המתרגמים נוטים לדבוק במקור, לא מעברתים אפילו שמות, וזה יוצר בעיות אחרות, כי 'מרי פופינס', למשל, שייך למסורת סיפורים שבהם לשמות יש משמעות, אז אם לא מעברתים אותם מאבדים משהו. חוויית הקריאה היא נר לרגליי; אם יש בדיחה, קריצה, רמז, חרוז - אני מרשה לעצמי לעברת. אבל אנחנו לא צריכים להיות כאלה קנאים לעברית. הילדים חשופים כל הזמן לתרבות זרה, ולא מאבדים מהישראליות שלהם".
http://www.israelhayom.co.il/article/565597