הסיפור האמיתי המדהים מאחורי "רובינזון קרוזו" מ'הארץ':
רב־המכר המתמיד של דניאל דפו, שהופיע היום לפני 299 שנה, התבסס על סיפורו ההרפתקני אף יותר של המלח אלכסנדר סלקירק. מה קורה לטיפוס בלתי נסבל שנזרק מאונייתו לאי בודד, אחרי ארבע שנות בידוד?רב־המכר המתמיד של דניאל דפו, שהופיע היום לפני 299 שנה, התבסס על סיפורו ההרפתקני אף יותר של המלח אלכסנדר סלקירק. מה קורה לטיפוס בלתי נסבל שנזרק מאונייתו לאי בודד, אחרי ארבע שנות בידוד?
יגאל ליברנט ל'הארץ':
"בדיוק היום, לפני 299 שנה, ירד ממכבש הדפוס אחד מרבי־המכר הגדולים בהיסטוריה האנושית, בעל השם הקליט "חייו והרפתקאותיו המופלאות והמפתיעות של רובינזון קרוזו מיורְק, יורד ים: שחי שמונה ועשרים שנים, בגפו, על אי לא־מיושב לחופי אמריקה, סמוך לשפך הנהר הגדול אורינוקו; לאחר שנשטף אל החוף מאוניה טרופה שכל אנשיה מלבדו נספו. בצירוף התיאור כיצד חילצו אותו לבסוף שודדי ים. נכתב במו ידיו" — או, כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, "רובינזון קרוזו" מאת דניאל דפו.
במאמר של הפרופסור מלאת שמיר בעיתון הזה לפני תריסר שנים (לקראת הופעתו של תרגום עברי חדש מאת סיגל אדלר, בהוצאת "מגנס"), היא כתבה על סוד קסמו של הרומן האנגלי הראשון הזה, ותהתה אם אכן מדובר בחגיגה רומנטית של ניצחון האדם על איתני הטבע: "לכאורה דומה ש–28 שנות הישרדותו של קרוזו על האי הבודד מעידות על ניצחונו של האדם על הטבע, ושבכך טמון סוד קסמו של הסיפור. אולם להוציא את הסופה שטרפה את ספינתו של קרוזו, הטבע אצל דפו הוא ידידותי ומיטיב. מזג האוויר באי יציב ונוח, האדמה פורייה וקבילה לגידול שעורה, וחיות טרף אין. ברחבי היער משוטטות עזים כנועות שכמעט מתנדבות להיצלות על מדורתו של קרוזו, ומן הענפים משתלשלים אשכולות של ענבים עסיסיים. בתור תרגיל הישרדות בטבע, לפיכך, סיפורו של קרוזו אינו מרשים במיוחד.
האי בקבוצת האיים חואן פרננדס, מערבית לחופי צ'ילה, שבו חי סלקירק ובו מתרחש הסיפור של רובינזון קרוזו. פחות מ-48 קמ"ר:https://images.haaretz.co.il/polopo...gen/derivatives/size_1846xAuto/3166200806.jpg
נכון יותר יהיה לומר כי ניצחונו של קרוזו הוא על הבדידות שנכפתה עליו. בגלל הדגש החזק שהושם בביקורת הפוסט־קולוניאלית על יחסו האדנותי של קרוזו לבן האיים פריידי ("ששת" בתרגום הישן) — קל לשכוח שהלה מופיע רק לקראת סופו של הספר. במשך 24 השנים הקודמות להופעתו, חי קרוזו בבידוד מוחלט, ללא מגע אנושי כלשהו. אולם בעוד שההיסטוריה מכירה ניצולים שאחרי שנים ספורות של בידוד איבדו את שפתם ואף את שפיותם, יכולותיו השכליות והרוחניות של קרוזו רק הולכות ומשביחות עם השנים, ובסופן הוא חוזר לתפקד, ואף לתפוס מעמד מכובד בחברה האנגלית".
גם מוזת ההיסטוריה מצדיקה את עמדתה של פרופ' שמיר, מכיוון שעלילת הבסיס של רובינזון קרוזו הועתקה (כפי שסבורים מרבית החוקרים) מסיפור חייו האמיתי של מלח סקוטי מפורסם מאוד בזמנו של דפו — אלכסנדר סלקירק, אשר בילה יותר מארבע שנים על אי בודד באוקיינוס השקט, מרחק 670 קילומטרים מחופה של צ'ילה. ואכן, סיפורו הוא פחות "מאבק האדם מול הטבע" והרבה יותר "מאבק האדם מול טבעו".
מהדורה מאוירת מ-1824, ספריית בוסטון: https://images.haaretz.co.il/polopo...gen/derivatives/size_1846xAuto/1770732720.jpg
סלקירק היה רב־מלחים סקוטי סוער־מזג, שהתקשה להסתדר עם מרות עוד מילדותו, לכן גמלה בו ההחלטה להפוך ליורד ים ולעזוב את הוריו האדוקים בדתם ואת מולדתו הענייה. אחרי שרכש ניסיון ימי בכמה וכמה הפלגות, הוא הצטרף לשייטת הקטנה (2 ספינות מלחמה בינוניות בסך הכל) של ההרפתקן הנודע ויליאם דמפיר, שיזם מסע אל חופי אמריקה הדרומית, שם התכוון להשתלט על אניות ולבזוז ערים ספרדיות. ברם, התברר שחרף המוניטין שלו דמפיר לא ניחן בכישורי מנהיגות נדרשים, וההפלגה היתה רצופה בריבים בין המפקדים לבין עצמם ובינם לבין הצוות, וכן בכשלים אסטרטגיים וטקטיים.
מתוך הסרט "רובינזון קרוזו" של ג'ורג' מלייס, 1902: https://images.haaretz.co.il/polopo...gen/derivatives/size_1846xAuto/3055155629.jpg
בסופו של דבר, תומאס סטרדלינג, קברניט הספינה "Cinque Ports", שעליה שט סלקירק, החליט להיפרד מדמפיר ולהפליג לבד. אלא שגם איתו סלקירק לא הסתדר — הוא רב עם מפקדו וטען שהספינה לא מטופלת כראוי, שהיא נרקבת ודולפת, ושהוא, אישית, מעדיף להישאר על האי הבודד שהם עגנו לחופו מאשר להמשיך בהפלגה. סטרדלינג תפס אותו במילה, והוריד את מחרחר המדון בקבוצת האיים חואן פרננדס, מערבית לחופי צ'ילה.
הסרט: https://www.youtube.com/watch?v=fliTXWp9ho4
המשך >>>
רב־המכר המתמיד של דניאל דפו, שהופיע היום לפני 299 שנה, התבסס על סיפורו ההרפתקני אף יותר של המלח אלכסנדר סלקירק. מה קורה לטיפוס בלתי נסבל שנזרק מאונייתו לאי בודד, אחרי ארבע שנות בידוד?רב־המכר המתמיד של דניאל דפו, שהופיע היום לפני 299 שנה, התבסס על סיפורו ההרפתקני אף יותר של המלח אלכסנדר סלקירק. מה קורה לטיפוס בלתי נסבל שנזרק מאונייתו לאי בודד, אחרי ארבע שנות בידוד?
"בדיוק היום, לפני 299 שנה, ירד ממכבש הדפוס אחד מרבי־המכר הגדולים בהיסטוריה האנושית, בעל השם הקליט "חייו והרפתקאותיו המופלאות והמפתיעות של רובינזון קרוזו מיורְק, יורד ים: שחי שמונה ועשרים שנים, בגפו, על אי לא־מיושב לחופי אמריקה, סמוך לשפך הנהר הגדול אורינוקו; לאחר שנשטף אל החוף מאוניה טרופה שכל אנשיה מלבדו נספו. בצירוף התיאור כיצד חילצו אותו לבסוף שודדי ים. נכתב במו ידיו" — או, כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, "רובינזון קרוזו" מאת דניאל דפו.
במאמר של הפרופסור מלאת שמיר בעיתון הזה לפני תריסר שנים (לקראת הופעתו של תרגום עברי חדש מאת סיגל אדלר, בהוצאת "מגנס"), היא כתבה על סוד קסמו של הרומן האנגלי הראשון הזה, ותהתה אם אכן מדובר בחגיגה רומנטית של ניצחון האדם על איתני הטבע: "לכאורה דומה ש–28 שנות הישרדותו של קרוזו על האי הבודד מעידות על ניצחונו של האדם על הטבע, ושבכך טמון סוד קסמו של הסיפור. אולם להוציא את הסופה שטרפה את ספינתו של קרוזו, הטבע אצל דפו הוא ידידותי ומיטיב. מזג האוויר באי יציב ונוח, האדמה פורייה וקבילה לגידול שעורה, וחיות טרף אין. ברחבי היער משוטטות עזים כנועות שכמעט מתנדבות להיצלות על מדורתו של קרוזו, ומן הענפים משתלשלים אשכולות של ענבים עסיסיים. בתור תרגיל הישרדות בטבע, לפיכך, סיפורו של קרוזו אינו מרשים במיוחד.
האי בקבוצת האיים חואן פרננדס, מערבית לחופי צ'ילה, שבו חי סלקירק ובו מתרחש הסיפור של רובינזון קרוזו. פחות מ-48 קמ"ר:https://images.haaretz.co.il/polopo...gen/derivatives/size_1846xAuto/3166200806.jpg
נכון יותר יהיה לומר כי ניצחונו של קרוזו הוא על הבדידות שנכפתה עליו. בגלל הדגש החזק שהושם בביקורת הפוסט־קולוניאלית על יחסו האדנותי של קרוזו לבן האיים פריידי ("ששת" בתרגום הישן) — קל לשכוח שהלה מופיע רק לקראת סופו של הספר. במשך 24 השנים הקודמות להופעתו, חי קרוזו בבידוד מוחלט, ללא מגע אנושי כלשהו. אולם בעוד שההיסטוריה מכירה ניצולים שאחרי שנים ספורות של בידוד איבדו את שפתם ואף את שפיותם, יכולותיו השכליות והרוחניות של קרוזו רק הולכות ומשביחות עם השנים, ובסופן הוא חוזר לתפקד, ואף לתפוס מעמד מכובד בחברה האנגלית".
גם מוזת ההיסטוריה מצדיקה את עמדתה של פרופ' שמיר, מכיוון שעלילת הבסיס של רובינזון קרוזו הועתקה (כפי שסבורים מרבית החוקרים) מסיפור חייו האמיתי של מלח סקוטי מפורסם מאוד בזמנו של דפו — אלכסנדר סלקירק, אשר בילה יותר מארבע שנים על אי בודד באוקיינוס השקט, מרחק 670 קילומטרים מחופה של צ'ילה. ואכן, סיפורו הוא פחות "מאבק האדם מול הטבע" והרבה יותר "מאבק האדם מול טבעו".
מהדורה מאוירת מ-1824, ספריית בוסטון: https://images.haaretz.co.il/polopo...gen/derivatives/size_1846xAuto/1770732720.jpg
סלקירק היה רב־מלחים סקוטי סוער־מזג, שהתקשה להסתדר עם מרות עוד מילדותו, לכן גמלה בו ההחלטה להפוך ליורד ים ולעזוב את הוריו האדוקים בדתם ואת מולדתו הענייה. אחרי שרכש ניסיון ימי בכמה וכמה הפלגות, הוא הצטרף לשייטת הקטנה (2 ספינות מלחמה בינוניות בסך הכל) של ההרפתקן הנודע ויליאם דמפיר, שיזם מסע אל חופי אמריקה הדרומית, שם התכוון להשתלט על אניות ולבזוז ערים ספרדיות. ברם, התברר שחרף המוניטין שלו דמפיר לא ניחן בכישורי מנהיגות נדרשים, וההפלגה היתה רצופה בריבים בין המפקדים לבין עצמם ובינם לבין הצוות, וכן בכשלים אסטרטגיים וטקטיים.
מתוך הסרט "רובינזון קרוזו" של ג'ורג' מלייס, 1902: https://images.haaretz.co.il/polopo...gen/derivatives/size_1846xAuto/3055155629.jpg
בסופו של דבר, תומאס סטרדלינג, קברניט הספינה "Cinque Ports", שעליה שט סלקירק, החליט להיפרד מדמפיר ולהפליג לבד. אלא שגם איתו סלקירק לא הסתדר — הוא רב עם מפקדו וטען שהספינה לא מטופלת כראוי, שהיא נרקבת ודולפת, ושהוא, אישית, מעדיף להישאר על האי הבודד שהם עגנו לחופו מאשר להמשיך בהפלגה. סטרדלינג תפס אותו במילה, והוריד את מחרחר המדון בקבוצת האיים חואן פרננדס, מערבית לחופי צ'ילה.
הסרט: https://www.youtube.com/watch?v=fliTXWp9ho4
המשך >>>
