כתבה מרתקת -74 שנים שכב התליון של קרולינה כהן באדמה ספוגת
הדם של סוביבור, ואיש לא ידע עליו או עליה. קרולינה היתה שוקעת לנצח בתהום השיכחה אלמלא עבודה ארכיאולוגית-בלשית מאומצת, שהסתיימה במפגש משפחתי מרגש, של עשרות קרובים משלוש יבשות. מהר מאוד הזרות התחלפה בחיבוקים, נשיקות ולחיצות ידיים. חלקם זה עתה גילו שהם יהודים, כולם גילו פתאום שהם קרובי משפחה. אט-אט החלו לזלוג הדמעות. לסיפור המלא ויוצא הדופן שפורסם בסתיו האחרון ב"הארץ"
התליון שהציל נערה משיכחה
ארכיאולוג ישראלי ועמיתו הפולני מסתובבים כבר עשור עם אתי חפירה ומריצות בשטח מחנה ההשמדה סוביבור, ושולים מהאדמה עשרות אלפי חפצים של יהודים שנרצחו שם. אחד מהם, תליון שהיה שייך לנערה קרולינה כהן מפרנקפורט, בת המחזור של אנה פרנק, איחד בשבוע שעבר משפחה שלמה מרחבי העולם, לטקס זיכרון יוצא דופן
עופר אדרת פרנקפורט
באחד החדרים בבית מלון במרכז פרנקפורט נמזגו ביום ראשון שעבר שתי כוסות "בימבר", משקה פולני ביתי עתיר אלכוהול. יורם חיימי הישראלי ועמיתו הפולני וויצ'ך מזורק, צמד ארכיאולוגים מזן נדיר שרתמו את סודות המקצוע לכיוון חדש לגמרי, איחלו זה לזה "לחיים" ו"נזדרובייה" וחייכו.
מפעל החיים שלהם, שאותו התחילו לפני עשר שנים, עתיד היה לרשום בתוך כמה שעות את אחד משיאיו, ולזכות לתהודה בינלאומית נרחבת. ואולם חיימי ומזורק, "חיות שטח" שסביבתן הטבעית מלאה בחול, אינם מורגלים בטרקלינים מפוארים של בתי מלון, בחליפות ובעניבות, בלחיצות ידיים של מכובדים ובמיקרופונים שמפנים לעברם עיתונאים. האלכוהול, במקרה הזה, נועד להפיג את המתח לקראת האירוע הגדול שציפה להם.
למחרת בעשר בבוקר התקבצו כ–35 אנשים בתומאסיוס 10, רחוב קטן וצדדי בעיר הגדולה, שמהווה את המרכז הפיננסי של גרמניה. הם באו במיוחד משלוש יבשות, חלקם בטיסות טרנס־אטלנטיות. רובם לא הכירו זה את זה. לחלק מהם, הנסיעה לגרמניה לוותה בגילויו של סוד משפחתי גדול — העובדה שהם צאצאים למשפחה יהודית.
אט אט החלו הדמעות לזלוג מעיניהם. קשה היה להישאר אדיש למראה החיבוקים, הנשיקות ולחיצות הידיים בין עשרות האנשים שעד לפני רגע היו זרים גמורים אלה לאלה ופתאום, באחת, הפכו לקרובים, שזכו "להתאחד מחדש" בנסיבות יוצאות דופן. חיימי ומזורק, השושבינים של האירוע, העדיפו לצפות בו ממרחק ולעכל בקצב שלהם את המחזה ההיסטורי המרגש שהתרחש לנגד עיניהם.
התליון של קרולינה כהן, שנמצא בסוביבור, עשוי להעיד שהגיעה לשם, אך ייתכן גם שמישהו מקרוביה, שגורש לשם לאחר מותה במקום אחר, שמר עליו כמזכרת ונשא אותו עמו. אפשרות נוספת היא שהחליפה אותו תמורת פרוסת לחם עוד קודם לכן, וכעת האדם שנשא אותו נרצח בעצמו
כשנה לפני כן, 1,300 קילומטר מזרחה משם, בשטח שבו פעל מחנה ההשמדה סוביבור בפולין, צמד הארכיאולוגים חיימי ומזורק חילץ מתוך האדמה פריט מצמרר: תליון כסף משולש, שנשא פרטים מזהים. על צדו האחד נכתב "מזל טוב", בעברית, לצד התאריך 3.7.1929 ושם העיר "פרנקפורט על המיין". בצדו האחר נכתבה האות "ה" וצוירו שלושה מגיני דוד.
בעבודת מחקר ארכיונית הצליחו ביד ושם לאתר את האדם שבסבירות הגבוהה ביותר היה התליון הזה שייך לו: קרולינה כהן, נערה יהודייה מפרנקפורט. 74 שנים שכב שם התליון שלה, מתחת לאדמה רווית הדם של סוביבור, שריד אחרון לחייה של כהן, שאת שמה ואת זכרה ביקשו הנאצים למחוק. הוא שרד את המשטר הנאצי. הוא שרד גם את השלטון הקומוניסטי שהחליף אותו בפולין. ואז, לפני שנה, כרבע מאה לאחר שפולין קיבלה מחדש את עצמאותה, הוא צץ לפתע מתוך האדמה.
ממשפחתה הקרובה של קרולינה כהן איש לא שרד כדי לספר עליה. אביה, ריכרד, אמה, אלזה (לבית אייזמן) ואחותה הצעירה גיטה — כולם נרצחו בשואה. אבל קרולינה כהן הותירה עשרות קרובי משפחה, שהתפזרו ברחבי העולם. בשנה האחרונה הם אותרו בתום תחקיר בלשי חובק עולם, שהחל בינואר בעקבות פרסום הכתבה ב"הארץ" תחת הכותרת: "תליון של נערה יהודייה נמצא בסוביבור — וביד ושם מנסים לאתר את קרוביה".
בשבוע שעבר הם שמו פעמיהם לפרנקפורט כדי להשתתף בטקס הזיכרון הראשון שלה, שבו הוצבו "אבני נגף" ("אבני מעידה") לזכר קרולינה ומשפחתה בפתח הבית ברחוב תומאסיוס 10 בפרנקפורט, שממנו גורשו אל מותם בנובמבר 1941.
גרג שניידר, מנכ"ל ועידת התביעות, הארגון היהודי שיזם ומימן את הטקס, נשא נאום מרגש שלא הותיר הרבה עיניים יבשות. "השבוע לפני 76 שנה קרולינה כהן גורשה מכאן, מהעיר פרנקפורט. היא נעקרה מהבית שהכירה והוכנסה בכוח לקרון למסע מחריד אל מינסק, שם נכלאה בגטו", אמר.
"היום, יותר משבעה עשורים לאחר מכן, התכנסנו כאן לכבודה של הילדה היהודייה מפרנקפורט — לזכור את חייה ואת מותה", המשיך. "קרולינה לא זכתה להיקבר ואין מצבה לזכרה באף בית קברות. אבל היום באנו להניח אנדרטה מוחשית לזכרה של קרולינה, כדי להזכיר לעולם שהיא היתה קיימת, שהיא היתה חשובה למישהו ושמישהו אהב אותה".
החפירות בסוביבור חשפו בין היתר את מנהרת הבריחה שחפרו האסירים ואת שרידי תאי הגזים והמשרפות שהפעילו הנאצים. לצד זאת איפשרו החפירות להתחיל להתחקות אחר משלוחים שונים שהגיעו למחנה מיעדים שבעבר לא ידעו עליהם
בנאומו הזכיר שניידר נערה יהודייה אחרת שנולדה בפרנקפורט ונרצחה בשואה, אשר בניגוד לקרולינה כהן, שמה, תמונתה וסיפור חייה מוכרים בכל העולם. אנה פרנק נולדה בפרנקפורט שבועיים לפני קרולינה כהן. ממש כמוה, גם היא קיבלה עם לידתה תליון למזכרת שנושא את תאריך לידתה. בגיל חמש עברה עם משפחתה לאמסטרדם מאימת הנאצים, משם גורשה ב–1944 לאושוויץ ובהמשך לברגן בלזן, שם מתה.
האם הכירו אנה וקרולינה זו את זו? האם הלכו לאותו הגן? האם שיחקו יחד במגרש המשחקים אחר הצהריים? האם הוריהן צעדו אלה לצד אלה עם עגלות הילדים ברחובות העיר? לעולם לא נדע. "את הסיפור של אנה פרנק אנחנו מכירים בזכות המילים שלה, העדות שלה. את מילותיה של קרולינה אנחנו לא מכירים. אבל האם היא לא ראויה שנכיר אותה, שנזכור אותה?" תהה שניידר.
את הסיפור של אנה פרנק אנחנו מכירים בזכות המילים שלה, העדות שלה. את מילותיה של קרולינה אנחנו לא מכירים
ואכן, בניגוד לאנה פרנק, בת המחזור שלה, אין הרבה פרטים ביוגרפיים שניתן לספר על קרולינה כהן. "במה התעניינה? האם היתה הופכת לרופאה? לרקדנית? לאמנית? לאמא? מי יודע למה היתה הופכת ובמה היתה תורמת לעולם. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים עליה", אמר שניידר.
קרולינה כהן היתה אחת מבין 1.5 מיליון ילדים יהודים שנרצחו בשואה. רובם נותרו ללא שם, ללא תמונה וללא סיפור חיים. זה גם עלול היה להיות גורלה של קרולינה, לולא צץ פתאום התליון שלה מתחת לאדמה.
מילותיו של שניידר הידהדו ברחוב השקט, וחדרו עמוק ללבותיהם של בני משפחתה של קרולינה. קשה היה לפספס את מבטה של הלן דימסון (לבית סון), שהגיעה לפרנקפורט ערב קודם לכן מלונדון כדי להשתתף בטקס. עד השנה כלל לא הכירה דימסון את השם קרולינה כהן. איש לא סיפר לה שהיתה לה קרובת משפחה, שנולדה בפרנקפורט, גורשה למינסק ונרצחה בשואה. בינואר האחרון, כששבה מחופשה באיים הקריביים, ציפתה לה הפתעה מטלטלת.
בעזרתו של הגנאלוג גידי פורז איתרתי את בעלה של דימסון בפייסבוק, ובישרתי לו שנמצא התליון של קרובת המשפחה הנשכחת של אשתו. התברר שלא הייתי היחיד. כפי שמעידים בני הזוג, חשבונות המייל והפייסבוק שלהם התמלאו תוך זמן קצר בפניות של קרובים־רחוקים מרחבי העולם, שסיפרו להם על קרולינה כהן. "הייתי בהלם מוחלט. זו היתה הפתעה טוטאלית", אמרה דימסון.
כעת, עשרה חודשים לאחר מכן, היא התייצבה בפרנקפורט כדי לחלוק לה כבוד אחרון. מצוידת בעץ משפחה ששירטטה בכתב יד על פיסת נייר סיפרה דימסון, שאביה, מקס, ואמה של קרולינה, אלזה, היו בני דודים. "זה הקשר שלי לקרולינה כהן. לא ידעתי על כך דבר עד לאחרונה. אבא שלי מעולם לא הזכיר את השם שלה", אמרה.
הוריה של דימסון נולדו בגרמניה והיגרו במרוצת השנים ללונדון, שם נולדה. חלק מבני משפחתה נרצחו בשואה. אחרים נישאו לימים ללא־יהודים. "גדלתי במשפחה קטנה מאוד, שרובה בכלל קתולית. פתאום התברר שיש לי משפחה יהודית ענקית בכל העולם", אמרה דימסון.
להמשך הסיפור הלא יאמן ממש
https://www.haaretz.co.il/mag
>>> https://www.youtube.com/watch?v=B5ou1Hk-ZK8
