מסכה
- פותח הנושא חולית 10
- פורסם בתאריך
המסכה (באנגלית: The Mask) הוא סרט קולנוע אמריקני מסוגת
הפנטזיה והקומדיה. הסרט, שיצא לאקרנים בשנת 1994, מבוסס על סדרת קומיקס בשם זהה. הסרט הופק על ידי בוב אנגלמן, בוים בידי צ'אק ראסל והיה לשובר קופות.
עלילת הסרט עוקבת סטנלי איפקיס (ג'ים קארי), פקיד בנק טוב לב וחלש אופי שחייו משתנים לאחר שהוא מוצא מסכה ישנה ומסתורית, שכאשר הוא חובש אותה על פניו הוא זוכה לכוחות על-טבעיים שמתבטאים ביכולתו לגרום למציאות להתנהג כמו סרטים מצוירים כגון הלוני טונס. איפקיס מנסה לנצל כוחות אלה כדי להשיג כסף, כבוד ואת הבחורה בה חפץ - הזמרת טינה קרלייל (קמרון דיאז, בתפקידה הקולנועי הראשון), זוגתו של דוריאן טיירל, גנגסטר מקומי (פיטר גרין). עד מהרה הוא מוצא עצמו מטרה הן של המשטרה והן של אנשי הפשע המאורגן.
https://he.wikipedia.org/wiki/המסכה_(סרט)
קטע מהסרט https://www.youtube.com/watch?v=NkL9qhGDfSM
הפנטזיה והקומדיה. הסרט, שיצא לאקרנים בשנת 1994, מבוסס על סדרת קומיקס בשם זהה. הסרט הופק על ידי בוב אנגלמן, בוים בידי צ'אק ראסל והיה לשובר קופות.
עלילת הסרט עוקבת סטנלי איפקיס (ג'ים קארי), פקיד בנק טוב לב וחלש אופי שחייו משתנים לאחר שהוא מוצא מסכה ישנה ומסתורית, שכאשר הוא חובש אותה על פניו הוא זוכה לכוחות על-טבעיים שמתבטאים ביכולתו לגרום למציאות להתנהג כמו סרטים מצוירים כגון הלוני טונס. איפקיס מנסה לנצל כוחות אלה כדי להשיג כסף, כבוד ואת הבחורה בה חפץ - הזמרת טינה קרלייל (קמרון דיאז, בתפקידה הקולנועי הראשון), זוגתו של דוריאן טיירל, גנגסטר מקומי (פיטר גרין). עד מהרה הוא מוצא עצמו מטרה הן של המשטרה והן של אנשי הפשע המאורגן.
https://he.wikipedia.org/wiki/המסכה_(סרט)
קטע מהסרט https://www.youtube.com/watch?v=NkL9qhGDfSM
מסכה
"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת אלוהים מעשה ידי חרש ושם בסתר .וענו כול העם ואמרו אמן "
דברים כ"ז פסוק ט"ו
חזרתי לנושא המסכה,איך ולמה דוקא מסכות בפורים ?
הרי המסכה תועבת אלוהים הכיצד ?
וכך הקפתי בראשונה,את המסכה בפרושים שונים שעליהן קראתי וציינתי לעצמי
מסתירה- מבדילה - משקרת מכסה -ממסכת - מערפלת .
גם למילה מסקרה יש קשר למסכה מפני שהמסקרה מיפה מעניקה חיוניות ,אך באותה מידה מסתירה את המראה הטבעי.
ורשמתי לעצמי על תפקידה בתרבות העמים כמעניקה כוח,גם כוח על טבעי שליטה ועוצמה ,
בתרבות יון הקדומה -המסכה איפשרה להעביר קולות,קול מביע .אותו קול שמסיבות שונות לא יכול היה האדם לומר,להביע, למחות ללוא המסכה .
ומה לגבי השאלה בה פתחתי,מנהג המסכות. התשובה מאחד מחומרי הקריאה
בהם עיינתי היתה
לאות הזדהות עם אסתר בימי האחשוורוש,אותה אסתר שלא הגידה למלך את מוצאה,הסתירה את זהותה. והיא זו שהצילה את העם מגורל מר.
"ואתם כיתבו על היהודים כטוב בעינכם בשם המלך " פסוק 8 פרק ו' מדברי אחשוורוש אל אסתר ומרדכי .
ומאז בפורים אנו עוטים מסכות לא כדי להסתתר,אלא כדי להיחשף .
על קצה המזלג.....
.
אתם מוזמנים להמשיך את הנושא, מזויות שונות ..
"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת אלוהים מעשה ידי חרש ושם בסתר .וענו כול העם ואמרו אמן "
דברים כ"ז פסוק ט"ו
חזרתי לנושא המסכה,איך ולמה דוקא מסכות בפורים ?
הרי המסכה תועבת אלוהים הכיצד ?
וכך הקפתי בראשונה,את המסכה בפרושים שונים שעליהן קראתי וציינתי לעצמי
מסתירה- מבדילה - משקרת מכסה -ממסכת - מערפלת .
גם למילה מסקרה יש קשר למסכה מפני שהמסקרה מיפה מעניקה חיוניות ,אך באותה מידה מסתירה את המראה הטבעי.
ורשמתי לעצמי על תפקידה בתרבות העמים כמעניקה כוח,גם כוח על טבעי שליטה ועוצמה ,
בתרבות יון הקדומה -המסכה איפשרה להעביר קולות,קול מביע .אותו קול שמסיבות שונות לא יכול היה האדם לומר,להביע, למחות ללוא המסכה .
ומה לגבי השאלה בה פתחתי,מנהג המסכות. התשובה מאחד מחומרי הקריאה
בהם עיינתי היתה
לאות הזדהות עם אסתר בימי האחשוורוש,אותה אסתר שלא הגידה למלך את מוצאה,הסתירה את זהותה. והיא זו שהצילה את העם מגורל מר.
"ואתם כיתבו על היהודים כטוב בעינכם בשם המלך " פסוק 8 פרק ו' מדברי אחשוורוש אל אסתר ומרדכי .
ומאז בפורים אנו עוטים מסכות לא כדי להסתתר,אלא כדי להיחשף .
על קצה המזלג.....
.
אתם מוזמנים להמשיך את הנושא, מזויות שונות ..
צוהלת ושמחה? המסכות הכי בלתי נשכחות בקולנוע
 
בקולנוע חוגגים את פורים כל השנה. מסכות תמיד יהיו מסתוריות יותר, מצחיקות יותר ומפחידות יותר על המסך הגדול. לכבוד החג בחרנו לכם את 14 המסכות הבלתי נשכחות בסרטים שאהבנו. חג שמח!
 
http://www.mako.co.il/culture-movies/articles/Article-adbe2b8112ca441006.htm
 
בקולנוע חוגגים את פורים כל השנה. מסכות תמיד יהיו מסתוריות יותר, מצחיקות יותר ומפחידות יותר על המסך הגדול. לכבוד החג בחרנו לכם את 14 המסכות הבלתי נשכחות בסרטים שאהבנו. חג שמח!
 
http://www.mako.co.il/culture-movies/articles/Article-adbe2b8112ca441006.htm
מסיבת דינוזארים
מתוך "מסביב לעולם" ידיעות אחרונות
מסיבת דינוזארים אי פי
מכיוון שאנו עוסקים במסכות,הנה גם ברחובה הראשי של העיר פורטלנד שבמדינת מיין בארצות הברית,הגיעו חוגגים רבים ובתלבושות.
הם הגיעו בתלבושת של דינוזארים במסגרת אירוע שארגן מוזיאון המדע בעיר ."לפזר חיוכים "
ואמנם 'הדינוזארים' רקדו,השמיעו קולות נהמה,נופפו בידיהם,הסתובבו בין הקהל ופזרו חיוכים.
המסקנה גם מלכי הלטאות הרודניות טירנוזאורוס רקס רוצים לרקוד,והרבה .
18/2/2018
מתוך "מסביב לעולם" ידיעות אחרונות
מסיבת דינוזארים אי פי
מכיוון שאנו עוסקים במסכות,הנה גם ברחובה הראשי של העיר פורטלנד שבמדינת מיין בארצות הברית,הגיעו חוגגים רבים ובתלבושות.
הם הגיעו בתלבושת של דינוזארים במסגרת אירוע שארגן מוזיאון המדע בעיר ."לפזר חיוכים "
ואמנם 'הדינוזארים' רקדו,השמיעו קולות נהמה,נופפו בידיהם,הסתובבו בין הקהל ופזרו חיוכים.
המסקנה גם מלכי הלטאות הרודניות טירנוזאורוס רקס רוצים לרקוד,והרבה .
18/2/2018
מסכה משפחתית
סיפורו של יפרח חביב
עמוד 90 בספר "ספר החגים הגדול "
"בלילה חלם יענקלה חלום,ובחלומו ראה מסכה משונה ,מצחיקה נו-רא ,כזאת שאף פעם לא ראו בשום מקום....והוא ראה בה את אימא ואבא ושני אחיו ואחותו ...לפתע צחק צחוק בריא ומצלצל ,ואחכ שב ונרדם .
למחרת בבוקר ידע כיצד להתכונן למסיבת הפורים ....את המסכה הכין .וזכה....בפרס ראשון
בהוצחאת עופרים/1995
סיפורו של יפרח חביב
עמוד 90 בספר "ספר החגים הגדול "
"בלילה חלם יענקלה חלום,ובחלומו ראה מסכה משונה ,מצחיקה נו-רא ,כזאת שאף פעם לא ראו בשום מקום....והוא ראה בה את אימא ואבא ושני אחיו ואחותו ...לפתע צחק צחוק בריא ומצלצל ,ואחכ שב ונרדם .
למחרת בבוקר ידע כיצד להתכונן למסיבת הפורים ....את המסכה הכין .וזכה....בפרס ראשון
בהוצחאת עופרים/1995
נשף מסכות מאת: עודד בורלא / אייר: דיויד הול / הוצאת עם עובד
 
הסופר האהוב עודד בורלא מזמין את החיות לחגוג את חג פורים בנשף מסכות מיוחד. כל החיות מתחפשות: השפן – לברבור סגול, הקיפוד – לסוס ירוק, והעורב -לחמור. איך ייתכן שדווקא השועל זוכה בפרס על התחפושת היפה ביותר?
 
פרק מהתכנית "עודד בורלא מספר", אוקטובר 1973, והפעם סיפורים שעודד אוהב במיוחד: הנקודה שאבדה, נשף מסכות, ופתאום באו למוחי רעיונות. הומר והועלה לצפייה במסגרת פרויקט הדיגיטציה של ארכיון הטלוויזיה החינוכית.
 
הסיפור נשף מסכות בדקה 4.29 https://www.youtube.com/watch?v=Hgv7gyyaIs0
 
 
 
הסופר האהוב עודד בורלא מזמין את החיות לחגוג את חג פורים בנשף מסכות מיוחד. כל החיות מתחפשות: השפן – לברבור סגול, הקיפוד – לסוס ירוק, והעורב -לחמור. איך ייתכן שדווקא השועל זוכה בפרס על התחפושת היפה ביותר?
 
פרק מהתכנית "עודד בורלא מספר", אוקטובר 1973, והפעם סיפורים שעודד אוהב במיוחד: הנקודה שאבדה, נשף מסכות, ופתאום באו למוחי רעיונות. הומר והועלה לצפייה במסגרת פרויקט הדיגיטציה של ארכיון הטלוויזיה החינוכית.
 
הסיפור נשף מסכות בדקה 4.29 https://www.youtube.com/watch?v=Hgv7gyyaIs0
 
 
הנסיכה בשחור
הנסיכה בשחור . חלק 1-2
של שנון הייל ודין הייל
איורים :לוין פאם .
בהוצאת כנרת זמורה ביתן /2017
זהו סיפורה של הנסיכה מגנוליה
רבים האירועים שגורמים למגנוליה,לעטות על עצמה בגדים
שאינם דומים כלל לבגדי הנסיכה העדינה והמושלמת
"היא פשטה את שמלתה התפוחה האהובה.היא חלצה את סנדלי הזכוכית שלה .
מתחת לבגדי הנשף היתה לבושה כול כולה בשחור.היא עטתה את המסכה שלה . עכשיו כבר לא היתה הנסיכה מגנוליה.עכשיו היא היתה הנסיכה בשחור."
עמודים 6-7
הנסיכה בשחור . חלק 1-2
של שנון הייל ודין הייל
איורים :לוין פאם .
בהוצאת כנרת זמורה ביתן /2017
זהו סיפורה של הנסיכה מגנוליה
רבים האירועים שגורמים למגנוליה,לעטות על עצמה בגדים
שאינם דומים כלל לבגדי הנסיכה העדינה והמושלמת
"היא פשטה את שמלתה התפוחה האהובה.היא חלצה את סנדלי הזכוכית שלה .
מתחת לבגדי הנשף היתה לבושה כול כולה בשחור.היא עטתה את המסכה שלה . עכשיו כבר לא היתה הנסיכה מגנוליה.עכשיו היא היתה הנסיכה בשחור."
עמודים 6-7
מסכות/מילים: לוין קיפניס
 
 
הַמְּצִלָּה כְּבָר מְצַלְצֶלֶת
פִּתְחוּ פִּתְחוּ נָא אֶת הַדֶּלֶת
הִנֵּה הוֹלְכוֹת, הִנֵּה בָּאוֹת
הַמַּסֵּכוֹת הַנִּפְלָאוֹת.
 
לִכְבוֹד פּוּרִים בָּנוֹת, בָּנִים
לִשְׂמֹחַ הֵנָּה בָּאנוּ
עִם מַסֵּכוֹת עַל כָּל פָּנִים
אִישׁ לֹא יַכִּיר אוֹתָנוּ
לַ-לַ-לַ-לַ...
 
בָּרֹאשׁ הוֹלֵךְ הָרַעֲשָׁן
בְּקוֹל גָּדוֹל צוֹרֵחַ:
"אָזְנֵי הָמָן, אָזְנֵי הָמָן
תְּנוּ לְכָל אוֹרֵחַ!"
לַ-לַ-לַ-לַ...
 
בָּרוּךְ הַבָּא, בָּרוּךְ הַבָּא
מַה טּוֹב כִּי בָּאתֶם הֵנָּה
שִׁירֵי פּוּרִים יָשִׁירוּ נָא
אָזְנֵי הָמָן נִתֵּנָה.
לַ-לַ-לַ-לַ.
 
https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1399
 
 
הַמְּצִלָּה כְּבָר מְצַלְצֶלֶת
פִּתְחוּ פִּתְחוּ נָא אֶת הַדֶּלֶת
הִנֵּה הוֹלְכוֹת, הִנֵּה בָּאוֹת
הַמַּסֵּכוֹת הַנִּפְלָאוֹת.
 
לִכְבוֹד פּוּרִים בָּנוֹת, בָּנִים
לִשְׂמֹחַ הֵנָּה בָּאנוּ
עִם מַסֵּכוֹת עַל כָּל פָּנִים
אִישׁ לֹא יַכִּיר אוֹתָנוּ
לַ-לַ-לַ-לַ...
 
בָּרֹאשׁ הוֹלֵךְ הָרַעֲשָׁן
בְּקוֹל גָּדוֹל צוֹרֵחַ:
"אָזְנֵי הָמָן, אָזְנֵי הָמָן
תְּנוּ לְכָל אוֹרֵחַ!"
לַ-לַ-לַ-לַ...
 
בָּרוּךְ הַבָּא, בָּרוּךְ הַבָּא
מַה טּוֹב כִּי בָּאתֶם הֵנָּה
שִׁירֵי פּוּרִים יָשִׁירוּ נָא
אָזְנֵי הָמָן נִתֵּנָה.
לַ-לַ-לַ-לַ.
 
https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1399
לוין קיפניס . חג פורים
חג פורים, חג פורים,
חג גדול ליהודים!
מסכות, רעשנים,
שירים וריקודים!
הבה נרעישה:
רש רש רש!
הבה נרעישה:
רש רש רש!
הבה נרעישה:
רש רש רש!
ברעשנים!
חג פורים, חג פורים,
זה אל זה שולחים מנות.
מחמדים, ממתקים,
מגד מיגדנות.
הבה נרעישה...
https://www.youtube.com/watch?v=ccmkuh-Xx8g
חג פורים, חג פורים,
חג גדול ליהודים!
מסכות, רעשנים,
שירים וריקודים!
הבה נרעישה:
רש רש רש!
הבה נרעישה:
רש רש רש!
הבה נרעישה:
רש רש רש!
ברעשנים!
חג פורים, חג פורים,
זה אל זה שולחים מנות.
מחמדים, ממתקים,
מגד מיגדנות.
הבה נרעישה...
https://www.youtube.com/watch?v=ccmkuh-Xx8g
מסכות: אמור מי אני
מסכות ממלאות תפקיד חשוב בקרנבלים רבים ובתרבויות שונות. המסכה מאפשרות לאדם לעבור מטמורפוזה. עם לבישת המסכה הוא שומט את זהותו היומיומית, החברתית, המוכרת, המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג אל מחוזות קיום שונים לחלוטין
יעקב רז | צילומים: אייסטוק
האדם עורג למציאות חלופית לזו שבה הוא חי. באמצעים שונים ובאירועים שונים כמו קרנבלים, פסטיבלים, הצגות, פולחנים ומסיבות חברתיות, הוא ממציא כלים לחיות ולחוות מציאות חלופית זו. המסכה היא אחד הכלים, שבעזרתם מצליח האדם לחוות באופן המהיר ביותר מציאות חלופית או את הפנים האחרות של זהותו הוא. בפולחנים ובקרנבלים מתירה החברה לאדם, לפחות פעם בשנה, להשתמש בזהויות אחרות, גם כשהן הפוכות, מוזרות, מאיימות, חתרניות, שדיות, מרושעות, שטניות, וכל זאת, בעיקר באמצעות השימוש במסכה.
עם זאת מעוררת המסכה גם תחושת אי-אימון. בעברית קשורה המלה בשורשה למלה "מסך". מקורן של המלים האירופיות MASK, MASQUE, MASCHERA (באיטלקית, צרפתית ואנגלית) במלה העברית "מסחרה", שפירושה מסחר, רמאות, ליצנות. המלה מתקשרת גם עם מסקרה – איפור. כל אלה מכוונים לכיסוי, התחזות, רמאות, בקיצור, כל מה שחברה מהוגנת דוחה במסגרת ערכיה המרכזיים. המסכה מתקשרת עם מציאות חלופית, אך לאו דווקא הגונה.
בלטינית מסכה היא PERSONA. מקור מלה זו הוא במלים PER-SONO, כלומר, "להישמע דרך", או – "להוליך את הקול". המסכה היא הכלי, שדרכו נשמע קולו של השחקן על במות יוון ורומא העתיקות. מאז, כידוע, הורחבה משמעותה של המלה והיא מתייחסת לא רק למסכה התיאטרונית, אלא לאישיות. הפרסונה, כלומר המסכה, אינה מכסה על האישיות, אלא זהה לה, מגלה אותה.
העניין דומה מאוד בשפה היפנית. המלה OMO או OMOTE פירושה מסכה וגם פנים. פירוש המלה פנים זהה גם ל"אישיות" ול"זהות" של האדם, ומכאן נגזרים ביטויים ביפנית (ובאנגלית) כמו "לשמור פנים", "לאבד פנים" (ובעברית, "להלבין פנים"). גם כאן, כמו בשפה הלטינית, אנו רואים זהות, ולא חציצה, בין האדם למסכה. המסכה היא האופי עצמו, ולא כיסויו. הסוציולוג האיטלקי, אלסנדרו פיזורנו, טוען שמסכה היא מלה נרדפת לאופי. האופי הוא מה שמגלה האדם ביחסיו עם זולתו. כלומר, האופי הוא תפקידו (המסכה) של האדם ברגע מסוים, אך גם זהותו האמיתית באותו רגע.
המסכה מציגה, אם כך, שתי גישות שונות לזהותו של האדם. גישה אחת, מניחה קיומה של אישיות בסיסית מרכזית, שהמסכה – החומרית, או המטאפורית – מכסה עליה באירועים שונים, מסתירה אותה, ואף מרמה את הבריות בהציגה את עצמה כאישיות האמיתית. הפסיכולוג קארל גוסטב יונג, למשל, השתמש במונח "פרסונה" כדי להדגיש את הצורה בה אנשים מתאימים את עצמם לסדר חברתי מסוים, בעודם מסתירים את המיוחד והאינטימי שבהם.
גישה שנייה אינה מניחה קיומה של אישיות מרכזית. לפי גישה זו, כל גילוי של האדם הוא זהות אמיתית אחרת. כל חיינו הם גילוי זה או אחר של זהויותינו והמסכה מציגה את ריבוי הזהויות. גישה זו מזכירה את הנחות היסוד של הבודהיזם אשר שולל את מושג העצמיות. למזרח אין בלעדיות על תיאור זה של האדם. גם המערב גדוש בתורות פילוסופיות, פסיכולוגיות ואנתרופולוגיות הטוענות להעדר עצמיות או מתארות את האדם כבעל מספר רב של "עצמי".
כוח מאגי
כוחה המאגי של המסכה הוא בלתי מוסבר. מדהים לגלות עד כמה משתנה שפת הגוף ברגע לבישת המסכה. כל מי שלבש מסכה יעיד על האפקט המהיר והמוזר של פעולה זו: אתה נעלם, ומופיע מיד בדמות חדשה, פרועה, משוחררת, שונה, או אף הפוכה משלך. הנה אתה הרשע, הנה אתה הפושע, הנה אתה פחדיך, הנה אתה סיוטיך והנה עברו פחדיך מכל אלה.
במאי התיאטרון הצרפתי, ז'אן-לואי בארו, שגילם את דמותו של בפטיסט, הפנטומימאי הבלתי נשכח בסרט "ילדי גן העדן", אמר על המסכה: "מילדותו המוקדמת רוצה האדם למלא תפקידים. להיות מישהו אחר, פירושו לשנות פנים, לאמץ לעצמו את פניו של מישהו אחר… הפעולה של לבישת המסכה של מישהו אחר על פנינו היא קיצונית ומגרה. המסכה מעניקה לנו הבעה מסוימת במרב האינטנסיביות ויחד עם זאת יוצרת תחושה של היעדרות. המסכה מבטאת בו-זמנית את מרב החיים ואת מרב המוות. היא לוקחת מהנראה ומהבלתי-נראה, מהגלוי והאבסולוטי".
ילדים כמבוגרים מגיבים בתערובת של רתיעה ומשיכה למסכה. המסכה היא חי ודומם, אורגניזם בעל הבעה וחומר חסר הבעה, חומר חי ומת גם יחד. אנו רוצים לדבר אתה כי היא דומה, אך היא מגיבה בזרות, כמי שאינה דומה. היא המוכר והלא-מוכר בו זמנית.
בהיסטוריה של הפולחנים מופיעה המסכה כבר בתקופות פרה-היסטוריות, באירועים שמאניים. במקומות בהם מתקיים השמאניזם עד היום מתבצע הטקס באופן דומה מאוד לזה שהיה מתבצע בעבר. השמאן, אותו אדם היוצר קשר עם עולם הרוחות, הנשמות המתות והאלים, לובש את המסכה של הרוח אותה הוא מבקש להעלות. בלבישת המסכה הוא מייצג תחילה את הרוח, אך ברגע היכנסו לטראנס הוא הופך להיות הרוח עצמה, ואין עוד כל חציצה ביניהם. השאמאן נכנס לאקסטזה, קולו משתנה, גופו משתנה, והוא הופך לישות אחרת. האיש, המוכר לקהל כבן המקום, מתגלה בזהות אחרת לחלוטין, הקהל פוחד ונרתע מקרבתו, אך תומך בו ממרחק בטוח, שכן הוא זקוק לו כשליח הציבור אל העולמות המסוכנים.
בהזדמנויות אחרות השתמש האדם במסכה כדי לגלם אירועים של מקום אחר וזמן אחר, כמו למשל ציד שערך לפני שבוע. לא היה זה אקט של הצגה בלבד. בלבישת המסכה היה האדם הופך בעצמו לחיה שהוא צד, או לאויב נגדו הוא נלחם, או לו עצמו בזמן אחר.
המסכה מאפשרת לאדם לעבור מטמורפוזה. באמצעות הריקוד ואמצעים פולחניים אחרים, הנעשים תוך לבישת המסכה, הוא שומט את זהותו היומיומית, החברתית, המוכרת, המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג, או עף (כך האמונה השמאנית) אל מחוזות קיום שונים לחלוטין: עולם הרוחות, השדים, החיות, האויבים והאלים. באמצעות המסכה הופך האדם לאחד היצורים השוכנים במחוזות אלה ובכך הוא משיג שליטה עליהם. למעשה חווה האדם מציאות מורכבת יותר בזמן לבישת המסכה, הוא משיג זהות כפולה: זהותו שלו ושל הדמות אותה מייצגת המסכה.
כאשר הציידים בשבט המאנדים בצפון אמריקה לא הצליחו לצוד את התאו (באפלו), הם היו מקיימים טקס שבו היה מביא כל אדם מאוהלו מסכת תאו בעלת קרניים. אלה היו מסיכות שנשמרו למקרי חירום כגון אלה. עשרה או חמישה עשר רקדנים לובשי מסיכות היו מתחילים את הריקוד, הם היו יוצרים מעגל ומלווים את הרקדן, שרקד במרכז בקולות תופים, נקישות ויללות. כאשר התעייף הרקדן הוא היה משחק באמצעות פנטומימה חיה שנפצעה בחץ. את עורה של "החיה" היו פושטים (בפנטומימה) ו"מבתרים" אותה לחלקים. רקדן אחר, שעמד הכן ומסכת תאו לראשו, תפס את מקומו של הראשון בתוך המעגל. כך נמשך הריקוד יומם ולילה, במשך זמן רב, עד שנראה עדר תאואים בערבה.
לומל, שחקר את תפקיד המסכה בתרבויות שונות, מסכם כך את משמעויותיה הפולחניות: "המסכה מורה על שלוש משמעויות עיקריות: שתי משמעויות של הקשר עם האבות הקדומים, וזו של שמירת המסורת – מופיעות באפריקה ובמלזיה. המשמעות השלישית – המסכה כרוח מגינה, מצויה בטקסים של השמאנים בסיביר ובצפון-אמריקה. צירוף של שתי המשמעויות הראשונות, ובמקרים מסוימים אפילו של שלושתן יחד, מופיעים במסיכות אמריקה הדרומית, הודו ואינדונזיה".
ניטרליות מלאת הבעה
במשך תקופות ממושכות בתולדות האדם היו המסיכות מעשה האומנות החשוב ביותר. יצירת מסיכות היתה המקור לחלק גדול ומפואר באמנות הקרויה בפינו "פרימיטיבית". לפעמים כיסוי רק חלק מן הפנים, לעתים את כל הפנים ולפעמים את הגוף כולו. המסיכות ייצגו דמויות מפחידות, משעשעות, נעימות, גרוטסקיות, מוכרות, או דמיוניות.
בניגוד למקומה של המסכה באמנות המודרנית כאפשרות לבדיקת היחס בין הסמלי לקונקרטי, השימוש במסכה בפולחן מייצג תפישת עולם שבה הטבעי והעל-טבעי, הסמלי והקונקרטי, הם שני פנים של אותו עולם, שניותו של האדם אינה סיבה לדיונים פילוסופיים או פוסט-מודרניסטיים, אלא מציאות מקובלת, אם כי לא פשוטה כל עיקר.
גם בעולם החברתי היה למסכה תפקיד מרכזי. נשף המסיכות האירופי היה המקום בו יכול היה האדם לפשוט את זהותו הפרטית, המינית, המעמדית והחברתית, וללבוש זהות כאוות נפשו. ההיתר שנתנה המסכה להתנהגויות אלה ניכר היטב במאות רומאנים, אופרות ושירים, בהם בא לידי ביטוי הקסם המשחרר, הארוטי, הפרוץ והמרדני של המסכה.
מסכות ממלאות תפקיד חשוב בקרנבלים רבים ובתרבויות שונות. המסכה מאפשרות לאדם לעבור מטמורפוזה. עם לבישת המסכה הוא שומט את זהותו היומיומית, החברתית, המוכרת, המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג אל מחוזות קיום שונים לחלוטין
יעקב רז | צילומים: אייסטוק
האדם עורג למציאות חלופית לזו שבה הוא חי. באמצעים שונים ובאירועים שונים כמו קרנבלים, פסטיבלים, הצגות, פולחנים ומסיבות חברתיות, הוא ממציא כלים לחיות ולחוות מציאות חלופית זו. המסכה היא אחד הכלים, שבעזרתם מצליח האדם לחוות באופן המהיר ביותר מציאות חלופית או את הפנים האחרות של זהותו הוא. בפולחנים ובקרנבלים מתירה החברה לאדם, לפחות פעם בשנה, להשתמש בזהויות אחרות, גם כשהן הפוכות, מוזרות, מאיימות, חתרניות, שדיות, מרושעות, שטניות, וכל זאת, בעיקר באמצעות השימוש במסכה.
עם זאת מעוררת המסכה גם תחושת אי-אימון. בעברית קשורה המלה בשורשה למלה "מסך". מקורן של המלים האירופיות MASK, MASQUE, MASCHERA (באיטלקית, צרפתית ואנגלית) במלה העברית "מסחרה", שפירושה מסחר, רמאות, ליצנות. המלה מתקשרת גם עם מסקרה – איפור. כל אלה מכוונים לכיסוי, התחזות, רמאות, בקיצור, כל מה שחברה מהוגנת דוחה במסגרת ערכיה המרכזיים. המסכה מתקשרת עם מציאות חלופית, אך לאו דווקא הגונה.
בלטינית מסכה היא PERSONA. מקור מלה זו הוא במלים PER-SONO, כלומר, "להישמע דרך", או – "להוליך את הקול". המסכה היא הכלי, שדרכו נשמע קולו של השחקן על במות יוון ורומא העתיקות. מאז, כידוע, הורחבה משמעותה של המלה והיא מתייחסת לא רק למסכה התיאטרונית, אלא לאישיות. הפרסונה, כלומר המסכה, אינה מכסה על האישיות, אלא זהה לה, מגלה אותה.
העניין דומה מאוד בשפה היפנית. המלה OMO או OMOTE פירושה מסכה וגם פנים. פירוש המלה פנים זהה גם ל"אישיות" ול"זהות" של האדם, ומכאן נגזרים ביטויים ביפנית (ובאנגלית) כמו "לשמור פנים", "לאבד פנים" (ובעברית, "להלבין פנים"). גם כאן, כמו בשפה הלטינית, אנו רואים זהות, ולא חציצה, בין האדם למסכה. המסכה היא האופי עצמו, ולא כיסויו. הסוציולוג האיטלקי, אלסנדרו פיזורנו, טוען שמסכה היא מלה נרדפת לאופי. האופי הוא מה שמגלה האדם ביחסיו עם זולתו. כלומר, האופי הוא תפקידו (המסכה) של האדם ברגע מסוים, אך גם זהותו האמיתית באותו רגע.
המסכה מציגה, אם כך, שתי גישות שונות לזהותו של האדם. גישה אחת, מניחה קיומה של אישיות בסיסית מרכזית, שהמסכה – החומרית, או המטאפורית – מכסה עליה באירועים שונים, מסתירה אותה, ואף מרמה את הבריות בהציגה את עצמה כאישיות האמיתית. הפסיכולוג קארל גוסטב יונג, למשל, השתמש במונח "פרסונה" כדי להדגיש את הצורה בה אנשים מתאימים את עצמם לסדר חברתי מסוים, בעודם מסתירים את המיוחד והאינטימי שבהם.
גישה שנייה אינה מניחה קיומה של אישיות מרכזית. לפי גישה זו, כל גילוי של האדם הוא זהות אמיתית אחרת. כל חיינו הם גילוי זה או אחר של זהויותינו והמסכה מציגה את ריבוי הזהויות. גישה זו מזכירה את הנחות היסוד של הבודהיזם אשר שולל את מושג העצמיות. למזרח אין בלעדיות על תיאור זה של האדם. גם המערב גדוש בתורות פילוסופיות, פסיכולוגיות ואנתרופולוגיות הטוענות להעדר עצמיות או מתארות את האדם כבעל מספר רב של "עצמי".
כוח מאגי
כוחה המאגי של המסכה הוא בלתי מוסבר. מדהים לגלות עד כמה משתנה שפת הגוף ברגע לבישת המסכה. כל מי שלבש מסכה יעיד על האפקט המהיר והמוזר של פעולה זו: אתה נעלם, ומופיע מיד בדמות חדשה, פרועה, משוחררת, שונה, או אף הפוכה משלך. הנה אתה הרשע, הנה אתה הפושע, הנה אתה פחדיך, הנה אתה סיוטיך והנה עברו פחדיך מכל אלה.
במאי התיאטרון הצרפתי, ז'אן-לואי בארו, שגילם את דמותו של בפטיסט, הפנטומימאי הבלתי נשכח בסרט "ילדי גן העדן", אמר על המסכה: "מילדותו המוקדמת רוצה האדם למלא תפקידים. להיות מישהו אחר, פירושו לשנות פנים, לאמץ לעצמו את פניו של מישהו אחר… הפעולה של לבישת המסכה של מישהו אחר על פנינו היא קיצונית ומגרה. המסכה מעניקה לנו הבעה מסוימת במרב האינטנסיביות ויחד עם זאת יוצרת תחושה של היעדרות. המסכה מבטאת בו-זמנית את מרב החיים ואת מרב המוות. היא לוקחת מהנראה ומהבלתי-נראה, מהגלוי והאבסולוטי".
ילדים כמבוגרים מגיבים בתערובת של רתיעה ומשיכה למסכה. המסכה היא חי ודומם, אורגניזם בעל הבעה וחומר חסר הבעה, חומר חי ומת גם יחד. אנו רוצים לדבר אתה כי היא דומה, אך היא מגיבה בזרות, כמי שאינה דומה. היא המוכר והלא-מוכר בו זמנית.
בהיסטוריה של הפולחנים מופיעה המסכה כבר בתקופות פרה-היסטוריות, באירועים שמאניים. במקומות בהם מתקיים השמאניזם עד היום מתבצע הטקס באופן דומה מאוד לזה שהיה מתבצע בעבר. השמאן, אותו אדם היוצר קשר עם עולם הרוחות, הנשמות המתות והאלים, לובש את המסכה של הרוח אותה הוא מבקש להעלות. בלבישת המסכה הוא מייצג תחילה את הרוח, אך ברגע היכנסו לטראנס הוא הופך להיות הרוח עצמה, ואין עוד כל חציצה ביניהם. השאמאן נכנס לאקסטזה, קולו משתנה, גופו משתנה, והוא הופך לישות אחרת. האיש, המוכר לקהל כבן המקום, מתגלה בזהות אחרת לחלוטין, הקהל פוחד ונרתע מקרבתו, אך תומך בו ממרחק בטוח, שכן הוא זקוק לו כשליח הציבור אל העולמות המסוכנים.
בהזדמנויות אחרות השתמש האדם במסכה כדי לגלם אירועים של מקום אחר וזמן אחר, כמו למשל ציד שערך לפני שבוע. לא היה זה אקט של הצגה בלבד. בלבישת המסכה היה האדם הופך בעצמו לחיה שהוא צד, או לאויב נגדו הוא נלחם, או לו עצמו בזמן אחר.
המסכה מאפשרת לאדם לעבור מטמורפוזה. באמצעות הריקוד ואמצעים פולחניים אחרים, הנעשים תוך לבישת המסכה, הוא שומט את זהותו היומיומית, החברתית, המוכרת, המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג, או עף (כך האמונה השמאנית) אל מחוזות קיום שונים לחלוטין: עולם הרוחות, השדים, החיות, האויבים והאלים. באמצעות המסכה הופך האדם לאחד היצורים השוכנים במחוזות אלה ובכך הוא משיג שליטה עליהם. למעשה חווה האדם מציאות מורכבת יותר בזמן לבישת המסכה, הוא משיג זהות כפולה: זהותו שלו ושל הדמות אותה מייצגת המסכה.
כאשר הציידים בשבט המאנדים בצפון אמריקה לא הצליחו לצוד את התאו (באפלו), הם היו מקיימים טקס שבו היה מביא כל אדם מאוהלו מסכת תאו בעלת קרניים. אלה היו מסיכות שנשמרו למקרי חירום כגון אלה. עשרה או חמישה עשר רקדנים לובשי מסיכות היו מתחילים את הריקוד, הם היו יוצרים מעגל ומלווים את הרקדן, שרקד במרכז בקולות תופים, נקישות ויללות. כאשר התעייף הרקדן הוא היה משחק באמצעות פנטומימה חיה שנפצעה בחץ. את עורה של "החיה" היו פושטים (בפנטומימה) ו"מבתרים" אותה לחלקים. רקדן אחר, שעמד הכן ומסכת תאו לראשו, תפס את מקומו של הראשון בתוך המעגל. כך נמשך הריקוד יומם ולילה, במשך זמן רב, עד שנראה עדר תאואים בערבה.
לומל, שחקר את תפקיד המסכה בתרבויות שונות, מסכם כך את משמעויותיה הפולחניות: "המסכה מורה על שלוש משמעויות עיקריות: שתי משמעויות של הקשר עם האבות הקדומים, וזו של שמירת המסורת – מופיעות באפריקה ובמלזיה. המשמעות השלישית – המסכה כרוח מגינה, מצויה בטקסים של השמאנים בסיביר ובצפון-אמריקה. צירוף של שתי המשמעויות הראשונות, ובמקרים מסוימים אפילו של שלושתן יחד, מופיעים במסיכות אמריקה הדרומית, הודו ואינדונזיה".
ניטרליות מלאת הבעה
במשך תקופות ממושכות בתולדות האדם היו המסיכות מעשה האומנות החשוב ביותר. יצירת מסיכות היתה המקור לחלק גדול ומפואר באמנות הקרויה בפינו "פרימיטיבית". לפעמים כיסוי רק חלק מן הפנים, לעתים את כל הפנים ולפעמים את הגוף כולו. המסיכות ייצגו דמויות מפחידות, משעשעות, נעימות, גרוטסקיות, מוכרות, או דמיוניות.
בניגוד למקומה של המסכה באמנות המודרנית כאפשרות לבדיקת היחס בין הסמלי לקונקרטי, השימוש במסכה בפולחן מייצג תפישת עולם שבה הטבעי והעל-טבעי, הסמלי והקונקרטי, הם שני פנים של אותו עולם, שניותו של האדם אינה סיבה לדיונים פילוסופיים או פוסט-מודרניסטיים, אלא מציאות מקובלת, אם כי לא פשוטה כל עיקר.
גם בעולם החברתי היה למסכה תפקיד מרכזי. נשף המסיכות האירופי היה המקום בו יכול היה האדם לפשוט את זהותו הפרטית, המינית, המעמדית והחברתית, וללבוש זהות כאוות נפשו. ההיתר שנתנה המסכה להתנהגויות אלה ניכר היטב במאות רומאנים, אופרות ושירים, בהם בא לידי ביטוי הקסם המשחרר, הארוטי, הפרוץ והמרדני של המסכה.
המשך
בין המסיכות ניתן להבחין בזו בעלת ההבעה, ובזו חסרת ההבעה, הקרויה "ניטרלית". רבים מהיוצרים העוסקים במסיכות, כמו רבים מאלה הצופים בהן – בעולם הפולחן כמו בעולם התיאטרון – מעידים על קסמה המיוחד של המסכה הניטרלית. ההעדר המוחלט, או הכמעט מוחלט של ההבעה, מעניק לה כוח כישוף מיוחד. המסכה הלבנה, חסרת ההבעה, היא הקרובה ביותר לדמות המוות, אך למרבה הפלא, זוהי המסכה רבת ההבעות ביותר. באותה מידה מסכת המוות היא בעלת החיות הגדולה ביותר. המסכה שהוטבעה בה הבעה חזקה – כעס, צחוק גדול, קנאה, כאב – אינה יכולה להביע הרבה יותר מהכעס, הצחוק, או הכאב. לעומתה, המסכה שאין בה דבר, מסוגלת להביע כל רגש שהוא, כל זהות, כל דמות, כל מין, כל מעמד. ריקות ההבעה זהה למלאות ההבעה.
 
בתיאטרון ה"נו" היפני נחשבת מסיכת ה"קו-אומוטה" למסכה היפה והחשובה ביותר. היא מהווה את האתגר הגדול ביותר לשחקן בשל הבעתה המזערית. בכך כוחה הרב. כל מי שצפה בשחקן מיומן, הלובש אותה, מעיד על אפשרויות ההבעה הבלתי-מוגבלות שלה. אם להשתמש לרגע בביטוי בודהיסטי נאמר, שעולם הריק זהה בה לעולם המוחלט, ועולם האחדות זהה לחלוטין לעולם הריבוי. זו, אולי, הסיבה לכך שמקורה של המלה "מעניין" בשפה היפנית (אומושירוי) הוא: מסכה לבנה.
 
___
 
המאמר פורסם במקור בספר "קרנבלים – איים בים השגרה", בהוצאת ספריית "מסע אחר"
 
https://www.masa.co.il/article/מסכות-אמור-מי-אני/
בין המסיכות ניתן להבחין בזו בעלת ההבעה, ובזו חסרת ההבעה, הקרויה "ניטרלית". רבים מהיוצרים העוסקים במסיכות, כמו רבים מאלה הצופים בהן – בעולם הפולחן כמו בעולם התיאטרון – מעידים על קסמה המיוחד של המסכה הניטרלית. ההעדר המוחלט, או הכמעט מוחלט של ההבעה, מעניק לה כוח כישוף מיוחד. המסכה הלבנה, חסרת ההבעה, היא הקרובה ביותר לדמות המוות, אך למרבה הפלא, זוהי המסכה רבת ההבעות ביותר. באותה מידה מסכת המוות היא בעלת החיות הגדולה ביותר. המסכה שהוטבעה בה הבעה חזקה – כעס, צחוק גדול, קנאה, כאב – אינה יכולה להביע הרבה יותר מהכעס, הצחוק, או הכאב. לעומתה, המסכה שאין בה דבר, מסוגלת להביע כל רגש שהוא, כל זהות, כל דמות, כל מין, כל מעמד. ריקות ההבעה זהה למלאות ההבעה.
 
בתיאטרון ה"נו" היפני נחשבת מסיכת ה"קו-אומוטה" למסכה היפה והחשובה ביותר. היא מהווה את האתגר הגדול ביותר לשחקן בשל הבעתה המזערית. בכך כוחה הרב. כל מי שצפה בשחקן מיומן, הלובש אותה, מעיד על אפשרויות ההבעה הבלתי-מוגבלות שלה. אם להשתמש לרגע בביטוי בודהיסטי נאמר, שעולם הריק זהה בה לעולם המוחלט, ועולם האחדות זהה לחלוטין לעולם הריבוי. זו, אולי, הסיבה לכך שמקורה של המלה "מעניין" בשפה היפנית (אומושירוי) הוא: מסכה לבנה.
 
___
 
המאמר פורסם במקור בספר "קרנבלים – איים בים השגרה", בהוצאת ספריית "מסע אחר"
 
https://www.masa.co.il/article/מסכות-אמור-מי-אני/
המלך והמסכה – סיפור עם
 
( נשמע במקור מאת הגבירה מן האגם – פורום מספרי סיפורים)
 
היה פעם מלך זקן שהיה תמיד כעסן ורגזו. כל מי שחי בממלכה רכש לו כבוד אך סלד ממנו. כולם כיבדו אותו משום שהיה המלך, אבל כשרכב על סוסו בין הערים והכפרים התרחקו ממנו האנשים, ואלה שלא הספיקו לברוח היו קדים בפניו קידה עמוקה כדי שהמלך לא יראה את עיניהם המבוהלות. הוא לא הפסיק לרטון ולהתלונן. אף אחד לא העז לדבר אליו. אפילו לא "בוקר טוב לך אדוני המלך". אחרי זמן, הפך המלך כועס עוד יותר כי ראה שנתיניו שונאים אותו ופוחדים ממנו. לבסוף קרא לקוסם הכי חכם שהיה לו ואמר "נמאס לי מן האופן בו מתייחסים אלי הנתינים שלי. אני מצווה עליך להשתמש בקסם הכי חזק שלך כדי להפוך אותם לאנשים נחמדים יותר". הקוסם חשב שעה ארוכה ואז אמר למלך שהוא מוכן לעזור לו אם ימלא המלך אחר כל ההוראות שיתן לו הקוסם, בלי שום שאלות. הוא שאל את המלך "אתה מסכים? כי אם לא תסכים לא אוכל לעזור לך". המלך הסכים. הקוסם ניגש אל ארון גבוה והוציא משם קופסה אותה פתח בזהירות. בתוך הקופסה הייתה מונחת מסכה שפניה דומות לפני המלך. המלך נדהם! אבל בכל זאת היה הבדל ביניהם. ההבעה של המסכה הייתה חייכנית וידידותית – כמעט קורנת, לא זעפנית כמו פני המלך. המלך כמעט שלא הבחין בהבדל. "היכן השגת מסכה כזו?" שאל. "מה זה משנה מהיכן" ענה הקוסם "זוהי מסכת קסם. עליך לחבוש אותה למשך מאה ימים. זכור, הבטחת!" המלך הבטיח לקוסם והוא היה חייב לקיים. באותו יום, כשרכב המלך על סוסו ברחובות הממלכה, התבוננו בו כמה מן האנשים במבט של הפתעה, משום שמעולם לא ראו לפני כן את המלך שלהם מחייך. אחרי עוד כמה ימים, חייכו אליו חיוך קטן בחזרה. שבוע מאוחר יותר עמד אחד האנשים לפני המלך, חייך ואמר "בוקר טוב לך אדוני המלך". זה מאוד הפתיע את המלך והוא לא ידע מה לומר אבל הוא לא רטן דברים לא יפים. השמועה החלה להתפשט. אמרו שליבו של המלך השתנה. אנשים חיכו לו שיעבור על סוסו, כמה מהם השתחוו מולו ואז חייכו אליו ואפילו נופפו אליו כשחלף על פניהם. אט אט החלו האנשים והמלך להשקיע יותר בממלכה....בבריאות, בחינוך, בכלכלה...והממלכה פרחה וצמחה. המלך אהב את נתיניו והם אהבו אותו. הוא חשש מהיום בו יצטרך להסיר את המסכה, בו כל הקסם יפוג וכולם כולל הוא ישובו לראות את פניו האמתיים הכעוסים והלא נעימים. היום הגיע, הקוסם נכנס לחדר והושיב את המלך מול המראה, המלך חשש מאד, הוא עצם את עיניו הסיר את המסכה וכשפקח אותן שוב הופתע לגלות שפניו מחייכות אליו בדיוק כמו פניה של המסכה.. בפעם הבאה שיצא מן הארמון כדי לבקר את האנשים בממלכה היה ליבו קל ושמח כי ידע שהוא אינו מרמה יותר, אלה היו הפנים שלו באמת. והמלך וכל אנשי הממלכה חיו חיים ארוכים של שמחה.
 
http://www.gollem.org/page.asp?id=75&show=photo&pn=717
 
( נשמע במקור מאת הגבירה מן האגם – פורום מספרי סיפורים)
 
היה פעם מלך זקן שהיה תמיד כעסן ורגזו. כל מי שחי בממלכה רכש לו כבוד אך סלד ממנו. כולם כיבדו אותו משום שהיה המלך, אבל כשרכב על סוסו בין הערים והכפרים התרחקו ממנו האנשים, ואלה שלא הספיקו לברוח היו קדים בפניו קידה עמוקה כדי שהמלך לא יראה את עיניהם המבוהלות. הוא לא הפסיק לרטון ולהתלונן. אף אחד לא העז לדבר אליו. אפילו לא "בוקר טוב לך אדוני המלך". אחרי זמן, הפך המלך כועס עוד יותר כי ראה שנתיניו שונאים אותו ופוחדים ממנו. לבסוף קרא לקוסם הכי חכם שהיה לו ואמר "נמאס לי מן האופן בו מתייחסים אלי הנתינים שלי. אני מצווה עליך להשתמש בקסם הכי חזק שלך כדי להפוך אותם לאנשים נחמדים יותר". הקוסם חשב שעה ארוכה ואז אמר למלך שהוא מוכן לעזור לו אם ימלא המלך אחר כל ההוראות שיתן לו הקוסם, בלי שום שאלות. הוא שאל את המלך "אתה מסכים? כי אם לא תסכים לא אוכל לעזור לך". המלך הסכים. הקוסם ניגש אל ארון גבוה והוציא משם קופסה אותה פתח בזהירות. בתוך הקופסה הייתה מונחת מסכה שפניה דומות לפני המלך. המלך נדהם! אבל בכל זאת היה הבדל ביניהם. ההבעה של המסכה הייתה חייכנית וידידותית – כמעט קורנת, לא זעפנית כמו פני המלך. המלך כמעט שלא הבחין בהבדל. "היכן השגת מסכה כזו?" שאל. "מה זה משנה מהיכן" ענה הקוסם "זוהי מסכת קסם. עליך לחבוש אותה למשך מאה ימים. זכור, הבטחת!" המלך הבטיח לקוסם והוא היה חייב לקיים. באותו יום, כשרכב המלך על סוסו ברחובות הממלכה, התבוננו בו כמה מן האנשים במבט של הפתעה, משום שמעולם לא ראו לפני כן את המלך שלהם מחייך. אחרי עוד כמה ימים, חייכו אליו חיוך קטן בחזרה. שבוע מאוחר יותר עמד אחד האנשים לפני המלך, חייך ואמר "בוקר טוב לך אדוני המלך". זה מאוד הפתיע את המלך והוא לא ידע מה לומר אבל הוא לא רטן דברים לא יפים. השמועה החלה להתפשט. אמרו שליבו של המלך השתנה. אנשים חיכו לו שיעבור על סוסו, כמה מהם השתחוו מולו ואז חייכו אליו ואפילו נופפו אליו כשחלף על פניהם. אט אט החלו האנשים והמלך להשקיע יותר בממלכה....בבריאות, בחינוך, בכלכלה...והממלכה פרחה וצמחה. המלך אהב את נתיניו והם אהבו אותו. הוא חשש מהיום בו יצטרך להסיר את המסכה, בו כל הקסם יפוג וכולם כולל הוא ישובו לראות את פניו האמתיים הכעוסים והלא נעימים. היום הגיע, הקוסם נכנס לחדר והושיב את המלך מול המראה, המלך חשש מאד, הוא עצם את עיניו הסיר את המסכה וכשפקח אותן שוב הופתע לגלות שפניו מחייכות אליו בדיוק כמו פניה של המסכה.. בפעם הבאה שיצא מן הארמון כדי לבקר את האנשים בממלכה היה ליבו קל ושמח כי ידע שהוא אינו מרמה יותר, אלה היו הפנים שלו באמת. והמלך וכל אנשי הממלכה חיו חיים ארוכים של שמחה.
 
http://www.gollem.org/page.asp?id=75&show=photo&pn=717
מסכות נעשה מילים: לוין קיפניס לחן: נחום נרדי
 
 
נְיָר יָרֹק, צָהֹב, כָּתֹם
נְיָר כָּחֹל, סָגֹל, אָדֹם.
מַסֵּכוֹת נַעֲשֶׂה,
פּוּרִים, פּוּרִים הַיּוֹם!
לַ לַ לַ...
 
בַּמִּסְפָּרַיִם פֹּה נִגְזֹר,
בְּחוּט וָמַחַט כֹּה נִתְפֹּר.
הַמְּלָאכָה רַבָּה,
אַךְ עוֹד הַיּוֹם נִגְמֹר!
לַ לַ לַ...
 
הִנֵּה גָּמַרְנוּ – עֵת לִרְקֹד,
הַמַּסֵּכוֹת יָפוֹת מְאוֹד.
מִי רוֹצֶה לִזְכּוֹת –
יָבוֹא אֵלַי לִמְדֹּד!
לַ לַ לַ...
 
https://zemereshet.co.il/song.asp?id=5049
 
 
נְיָר יָרֹק, צָהֹב, כָּתֹם
נְיָר כָּחֹל, סָגֹל, אָדֹם.
מַסֵּכוֹת נַעֲשֶׂה,
פּוּרִים, פּוּרִים הַיּוֹם!
לַ לַ לַ...
 
בַּמִּסְפָּרַיִם פֹּה נִגְזֹר,
בְּחוּט וָמַחַט כֹּה נִתְפֹּר.
הַמְּלָאכָה רַבָּה,
אַךְ עוֹד הַיּוֹם נִגְמֹר!
לַ לַ לַ...
 
הִנֵּה גָּמַרְנוּ – עֵת לִרְקֹד,
הַמַּסֵּכוֹת יָפוֹת מְאוֹד.
מִי רוֹצֶה לִזְכּוֹת –
יָבוֹא אֵלַי לִמְדֹּד!
לַ לַ לַ...
 
https://zemereshet.co.il/song.asp?id=5049
מסכה (באנגלית: Mask)
הוא סרט דרמה אמריקני משנת 1985, בכיכובם של שר ואריק סטולץ ובבימויו של פיטר בוגדנוביץ'.
 
הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של הנער רוי ("רוקי") ל. דניס (1961–1978), נער אמריקאי בעל תסמונת Craniodiaphyseal dysplasia (המכונה גם ליוניטיס) הגורמת לעיוות הגולגולת ומראה הפנים. הסרט עוסק בסוגיות חברתיות הנוגעות לקבלת החברה את השונה ואת מאבקה של אם למען שוויון הזכויות וההזדמנויות של בנה שנולד עם תסמונת זו.
 
https://he.wikipedia.org/wiki/מסכה_(סרט)
הוא סרט דרמה אמריקני משנת 1985, בכיכובם של שר ואריק סטולץ ובבימויו של פיטר בוגדנוביץ'.
 
הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של הנער רוי ("רוקי") ל. דניס (1961–1978), נער אמריקאי בעל תסמונת Craniodiaphyseal dysplasia (המכונה גם ליוניטיס) הגורמת לעיוות הגולגולת ומראה הפנים. הסרט עוסק בסוגיות חברתיות הנוגעות לקבלת החברה את השונה ואת מאבקה של אם למען שוויון הזכויות וההזדמנויות של בנה שנולד עם תסמונת זו.
 
https://he.wikipedia.org/wiki/מסכה_(סרט)
אמנם לא לנוער...מסיכת המוות האדום
 
 
מסכת המוות האדום (באנגלית: Masque of the Red Death) הוא סיפור קצר שנכתב על ידי אדגר אלן פו בשנת 1842.
 
הסיפור מספר על מגפה קטלנית, כשהאדם היחיד החסין ממנה אוסף את כל אנשיו אל ארמונו המבוצר במטרה שלא תגיע אליהם. הסיפור עובד לסרט בכיכובו של וינסנט פרייס בשנת 1964.
 
מגפה מתפשטת בעולם. מגפה הגורמת למי שנדבק בה - והיא מועברת במהירות מאדם לאדם - להתחיל לדמם במהירות, ולמות תוך חצי שעה. אך הנסיך פרוספרו, שנדמה שלמחלה אין השפעה עליו, אוסף את אנשיו ואמצעים שישעשעו אותם בזמן שהותם, ונועל אותם (ואת עצמו) בטירתו. אך לאחר מספר חודשים מתחילים להשתעמם הדיירים, והנסיך מחליט לקיים נשף מסיכות שכמוהו לא נראה, ובו יוכלו המסובים להיכנס גם לחדריו הפרטיים של הנסיך, שאותם תיכנן בעצמו: החדר הראשון צבוע כולו בכחול, הקירות וזכוכית החלון גם יחד; החדר השני ארגמני; השלישי ירוק; הרביעי כתום, החמישי לבן; והשישי סגול. השביעי היה צבוע כולו בשחור, מלבד מסגרת החלון - היא הייתה אדומה מדם. בחדר עמד שעון מטוטלת ענק, שהשמיע בכל שעה עגולה צלצול מחריש אוזניים. האורחים הורשו להתחפש כאוות נפשם, במגבלה אחת - התחפשות למוות האדום אסורה.
 
ביום המסיבה, אליה התכוננו האורחים במשך ימים רבים, צפה הנסיך בהנאה בכל אורחיו המחופשים והחוגגים. אך באמצע המסיבה הופרעה שלוות הנוכחים - הופיע אדם עטוף בתכריכי קבורה, ולובש מסכה המדמה את פניו של אדם שנפל קורבן למוות האדום. הנסיך הזועם ממהר לרדוף אחריו במטרה להורגו, ונעצר בחדר השחור, האחרון. הוא שולף את סכינו ומנסה לתקוף את הפולש, אך נופל מת רגע לאחר מכן. החוגגים מתנפלים על האדם המחופש ומסירים ממנו את המסיכה. באותו רגע הם נופלים ומדממים למוות, מבינים שהמוות האדום עצמו הוא שפלש אל הנשף.
 
פרשנויות
יש הטוענים כי הסיפור מנסה להביע את עניין החיים והמוות - כל חדר צבוע בצבע אחר, המבטא שלב בחיים (החדרים גם מסודרים ממזרח למערב, וידוע שמזרח מזוהה עם התחלה) עד החדר השחור המסמל מוות. גם השעון, שבצלצולו עוצר את החגיגות, מקושר לדימוי של הזמן החולף.[1] המגפה מתבססת באופן עקיף על מגפת הדבר, שנקראה "המוות השחור". גם היא הייתה ידועה בהתפשטותה המהירה והבלתי ניתנת לעצירה, באירופה של ימי הביניים.
 
https://he.wikipedia.org/wiki/מסיכת_המוות_האדום
 
 
מסכת המוות האדום (באנגלית: Masque of the Red Death) הוא סיפור קצר שנכתב על ידי אדגר אלן פו בשנת 1842.
 
הסיפור מספר על מגפה קטלנית, כשהאדם היחיד החסין ממנה אוסף את כל אנשיו אל ארמונו המבוצר במטרה שלא תגיע אליהם. הסיפור עובד לסרט בכיכובו של וינסנט פרייס בשנת 1964.
 
מגפה מתפשטת בעולם. מגפה הגורמת למי שנדבק בה - והיא מועברת במהירות מאדם לאדם - להתחיל לדמם במהירות, ולמות תוך חצי שעה. אך הנסיך פרוספרו, שנדמה שלמחלה אין השפעה עליו, אוסף את אנשיו ואמצעים שישעשעו אותם בזמן שהותם, ונועל אותם (ואת עצמו) בטירתו. אך לאחר מספר חודשים מתחילים להשתעמם הדיירים, והנסיך מחליט לקיים נשף מסיכות שכמוהו לא נראה, ובו יוכלו המסובים להיכנס גם לחדריו הפרטיים של הנסיך, שאותם תיכנן בעצמו: החדר הראשון צבוע כולו בכחול, הקירות וזכוכית החלון גם יחד; החדר השני ארגמני; השלישי ירוק; הרביעי כתום, החמישי לבן; והשישי סגול. השביעי היה צבוע כולו בשחור, מלבד מסגרת החלון - היא הייתה אדומה מדם. בחדר עמד שעון מטוטלת ענק, שהשמיע בכל שעה עגולה צלצול מחריש אוזניים. האורחים הורשו להתחפש כאוות נפשם, במגבלה אחת - התחפשות למוות האדום אסורה.
 
ביום המסיבה, אליה התכוננו האורחים במשך ימים רבים, צפה הנסיך בהנאה בכל אורחיו המחופשים והחוגגים. אך באמצע המסיבה הופרעה שלוות הנוכחים - הופיע אדם עטוף בתכריכי קבורה, ולובש מסכה המדמה את פניו של אדם שנפל קורבן למוות האדום. הנסיך הזועם ממהר לרדוף אחריו במטרה להורגו, ונעצר בחדר השחור, האחרון. הוא שולף את סכינו ומנסה לתקוף את הפולש, אך נופל מת רגע לאחר מכן. החוגגים מתנפלים על האדם המחופש ומסירים ממנו את המסיכה. באותו רגע הם נופלים ומדממים למוות, מבינים שהמוות האדום עצמו הוא שפלש אל הנשף.
 
פרשנויות
יש הטוענים כי הסיפור מנסה להביע את עניין החיים והמוות - כל חדר צבוע בצבע אחר, המבטא שלב בחיים (החדרים גם מסודרים ממזרח למערב, וידוע שמזרח מזוהה עם התחלה) עד החדר השחור המסמל מוות. גם השעון, שבצלצולו עוצר את החגיגות, מקושר לדימוי של הזמן החולף.[1] המגפה מתבססת באופן עקיף על מגפת הדבר, שנקראה "המוות השחור". גם היא הייתה ידועה בהתפשטותה המהירה והבלתי ניתנת לעצירה, באירופה של ימי הביניים.
 
https://he.wikipedia.org/wiki/מסיכת_המוות_האדום
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.