שיר ילדים מקסים
הגוזל / דינה וולוך

הזרה 111

New member
שיר ילדים מקסים
הגוזל / דינה וולוך

הגוזל / דינה וולוך

אַנְקוֹר קָטָן וּקְצָת חָצוּף
מַחְלִיט שֶׁהוּא רוֹצֶה לָעוּף!
הַבְּעָיָה, שֶׁרַק יָצָא
לִפְנֵי שָׁעָה מִן הַבֵּיצָה...
בַּקֵּן עִם אִמָּא הוּא עוֹמֵד.
אֵינוֹ פּוֹחֵד, אֵינוֹ רוֹעֵד,
כִּי הוּא בָּטוּחַ שֶׁיּוּכַל
כְּמוֹ כָּל צִפּוֹר לָעוּף אֶל-עָל!
כְּנָפַיִם קְטַנְטַנּוֹת מֵרִים,
וּבְצִיּוּץ שֶׁל אַנְקוֹרִים
הוּא מְצַפְצֵף וּמְבַשֵּׂר:
"אֲנִי יוֹצֵא וְלֹא חוֹזֵר!"
וְאִמָּא'לֶה מְאֹד גֵּאָה:
"גִּבּוֹר שֶׁלִּי, רַק בֶּן שָׁעָה!
גּוֹזָל חָמוּד וְנֶהְדָּר!
אֵינוֹ פּוֹחֵד מִשׁוּם דָּבָר!
מוּכָן לָצֵאת לִתְעוּפָה
בַּמְרוֹמִים מֵעַל חֵיפָה!!"
אֲבָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל,
(הֲרֵי לָעוּף אֵינוֹ יָכֹל..)
אָז אִמָּא אַנְקוֹרָה תִּשְׁמֹר
עַד שֶׁיִּגְדַּל קְצָת, הַגִּבּוֹר...

 

הזרה 111

New member
"מאה ושש דרוריות חביבות" / סמואיל מרשק ודניאיל חארמס

"מאה ושש דרוריות חביבות" מאת סמואיל מרשק ודניאיל חארמס, תרגמה: עינת קידר, איירה: הילה חבקין, הוצאת עם עובד.
&nbsp
מ'עכבר העיר': "האינדבידואליות ושימורה בתוך היחד העסיקו את סמואיל מרשק ודניאיל חארמס, סופרים שפעלו ברוסיה בראשית המאה שעברה, שסיפורם לפעוטות "מאה ושש דרוריות חביבות" ראה אור באחרונה בעברית, בתרגומה של עינת יקיר. זהו סיפור מלא חן על מאה ושש ציפורי דרור החיות יחדיו בסימביוזה משפחתית מאושרת ועושות הכל יחד – מנקות, מבשלות, מנגנות, מטיילות וישנות, אך כל אחת מהן לוקחת חלק שונה בעשייה ועושה זאת בסגנונה היא: "זו מערבבת, זו מנגבת, זו מצננת, זו ממתינה. זו בודקת, זו מחלקת, זו מלקקת, זו מפנה". איוריה הצבעוניים ומלאי החיים של הילה חבקין מוסיפים עוד נדבך לאיזון בין הפרט לכלל שמבטא הספר, שכן בכל כפולת עמודים מצויירות הציפורים כשהן לבושות בבגדים באותם גוונים, אך כל אחת מהן לובשת אותם בדוגמה וסגנון אחרים, מה שיוצר הרמוניה וויזואלית, לצד מגוון חזותי מעניין ומעורר. התרגום של יקיר הוא חגיגה של עברית קלילה, עשירה ומחורזת היטב שתגרום לפעוטות להתאהב בציפורים הפעלתניות, ואילו העובדה ששיר הלל כזה ל"אני" שבתוך ה"אנחנו" נכתב תחת שלטונם של לנין וסטאלין מאיר את הספר באור חתרני ומסקרן, שימשוך גם את לבם של ההורים המקריאים."
&nbsp
&nbsp

 

הזרה 111

New member
דְּרוֹר לַדְרוֹר / נירה הראל

"יוֹם אֶחָד בְּאֶמְצַע הַחֹפֶשׁ הַגּדול, שָׁכְבָה אָסְנַת עַל הַשָּׁטִיחַ ודִפְדפה בְּחוֹבֶרֶת מצוּיֶרת.לפתע נִכְנְסָה לָחֶדֶר מִבְּעד לָחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, לַהֲקָה שֶׁל דרורים, כָּךְ פִּתְאֹם בְּאֶמְצַע הַיּוֹם.
אָסְנַת הָיְתָה מְאֹד מֻפְתַעַת. הִיא לֹא הֵעֵזָּה לָזוּז וְהִמְשִׁיכָה לִשְׁכַּב עַל הַשָּׁטִיחַ וְהִבִּיטָה בַּצִּפרִים הַמִּתְעוֹפְפִים בְּחַדְרָהּ. שָׁכְבָה וְחִכְּתָה לִרְאוֹת מָה יִקְרֶה.
פִּתְאֹם צִלְצֵל מִישֶׁהוּ בדלת,והדרורים נִבְהֲלוּ וּפָרְחוּ להן,כולם בְּבַת– אַחַת.
רַק דְּרוֹר אֶחָד קְטַנְטַן נִשְׁאַר וּמֵרֹב בֶּהָלָה הוּא נִדְחַק מֵאֲחוֹרֵי הפּסַנתֵּר,ולא הִצְלִיחַ לָצֵאת. הוּא נִפְנֵף בִּכְנָפָיו בְּכָל כֹּחוֹ וְלֹא הִצְלִיחַ לְהֵחָלֵץ.
הדרורים הָאֲחֵרִים עָמְדוּ עַל מַעֲקֶה הַמִּרְפֶּסֶת וְצִיְּצוּ לְכיווּנוֹ.
צִיְּצוּ וְחִכּוּ לוֹ. אוּלַי בְּכָל זֹאת יַצְלִיחַ? .. וּכשֶרָאוּ שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹצֵא עָפוּ לָהֶם וְהוּא נִשְׁאַר לְבַדּוֹ.
וְאָז קָמָה אָסְנַת,וּבִזְהִירוּת הִתְקָרְבָה אליו,וּבִזְהִירוּת נִגְּשָׁה אליו,בזְהִירוּת הושִיטָה יָד וְאָחֲזָה בּוֹ, בִּזְהִירוּת הוֹצִיאָה אוֹתוֹ וְלִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ הַקָּטָן וְאֶת כְּנָפוֹ הפגוּעה.
אַחַר כָּךְ לָקְחָה אוֹתוֹ אֶל ד"ר יוֹאְלִי,שֶמטַפֵּל בְּכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַחוֹלִים בַּסְּבִיבָה. הָרוֹפֵא חָבַשׁ אֶת הַדְּרוֹר הַפָּצוּעַ,ואָמַר לְאָסְנַת :" אִם תְּטַפְּלִי בּוֹ הֵיטֵב הוּא יוּכַל לָעוּף בְּעוֹד כַּמָּה יָמִים. אֲבָל אָסְנַת לֹא רָצְתָה שדְרוֹרִי יָעוּף.
הִיא לָקְחָה אוֹתוֹ לְחדְרָה,ונָעִים הָיָה לָהּ לְהַבִּיט בּוֹ וּלְלַטֵּף אוֹתוֹ.
בְּתוֹךְ קוּפְסָא גְּדוֹלָה הִנִּיחָה צְלוֹחִית מַיִם וְקַעֲרַת גַּרְגִּירִים וְחִכְּתָה שֶׁיֹּאכַל ויִשתֶּה,וירְגִיש כְּמוֹ בַּבַּיִת . עָבְרוּ יוֹמָיִים וְעוֹד יוֹמָיִים ודְרוֹרִי הִתְחִיל לְנַפְנֵף בִּכְנָפָיו. אָסְנַת רָאֲתָה שֶׁהוּא מְנַסֶּה לָעוּף וְהֵבִינָה שֶׁהוּא עָלוּל לִבְרֹחַ.
מָה לַעֲשׂוֹת? נִזְכְּרָה אָסְנַת בַּכְּלוּב הַיָּשָׁן שבמחסן.פַּעַם הָיוּ בּוֹ תֻּכִּים וְעַכְשָׁו הוּא רֵיק.
"אַכְנִיס אֶת דְרוֹרִי לַכְּלוּב וְהוּא יִשאֵר שֶׁלִּי" חָשְׁבָה". וּפָתְחָה אֶת דֶּלֶת הַמַּחְסָן כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַכְּלוּב.
וּפִתְאֹם – צִיּוּצִים וְצִפְצוּפִים וּמַשָּׁק כְּנָפַיִם! דְרוֹרִים! דְרוֹרִים בָּחָצֵר! לַהֲקַת הדְרוֹרִים חָזְרָה. רָאֲתָה אָסְנַת אֶת הדְרוֹרִים הַמִּתְעוֹפְפִים סְבִיבָה וְהֵבִינָה.
" חֲבֵרִים שֶׁלְּךָ בָּאוּ ,אַתָּה רוֹאֶה ?!?! הֵם לֹא שָׁכְחוּ אוֹתְך", אָמְרָה לדְרוֹרִי וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ מֵהַקּוּפְסָא.
וְהַדְּרוֹר ,בְּרֶגַע שֶׁנִּפְתַּח מִכְסֶה הַקּוּפְסָא נִתֵּר נִיתּור,דִילֵג דִילוּג,וּכְּבָר הָיָה עַל הַמַּעֲקֶה בֵּין חֲבֵרָיו. וְעוֹד רֶגַע פָּרְחוּ לָהֶם כּ&#1
 

הזרה 111

New member
המשך


וְהַדְּרוֹר ,בְּרֶגַע שֶׁנִּפְתַּח מִכְסֶה הַקּוּפְסָא נִתֵּר נִיתּור,דִילֵג דִילוּג,וּכְּבָר הָיָה עַל הַמַּעֲקֶה בֵּין חֲבֵרָיו. וְעוֹד רֶגַע פָּרְחוּ לָהֶם כֻּלָּם יַחַד וְנֶעֶלְמוּ מִן הָעַיִן.
"הָיָה לִי דְּרוֹר" אָמְרָה אָסְנַת לְיוּבַל אָחִיהָ וְעַכְשָׁו אֵין לִי"
" אֲבָל עַכְשָׁו יֵשׁ לוֹ דְּרוֹר". אָמַר יוּבַל. וּשְׁנֵיהֶם צָחֲקוּ ."|
&nbsp
 

הזרה 111

New member
סיפור 'הדרור'


"גוזל דרורים התגלגל ללול תרנגולות וגדל עם האפרוחים.
חי הגוזל עם האפרוחים וסיגל לעצמו את אורחות חייהם.
האפרוחים גדלו להיות תרנגולות והגוזל - לדרור.
יום אחד, פרץ שועל ללול והחל טורף את התרנגולות.
ברחו התרנגולות ורצו לכל עבר והדרור רץ עמן.
יצאה בת קול מהשמיים וקראה אליו:
"פרוס כנפיים, הנף אותן ועוף, אתה דרור, עוף, הצל את עצמך!".
הדרור החל מנענע בכנפיו, תחילה בחשש ואחר כך בביטחון רב יותר,
התרומם, עף והציל את נפשו."
&nbsp
 

חרצית10

New member
באלפי חלילים/נורית זרחי.

הגשם איננו מודיע,
מתי הוא יפתיע.
אך שני העצים הרזים בחצר
וגם שני הדרורים על הגג
וכיתת הקוצים בפינה
ושבלול הגינה,
מריעים לקראתו כעדת הוללים,
באלפי חלילים,
עד כי איש לא שומע
את בכי היתוש וקינת הנמלים.
 

חרצית10

New member
מתוך הסתיו הוא בעצם קונצרט/ לאה נאור.

וכל הדרורים הקטנים
על הפיקוס מעבר לרחוב
שרים ש-ציף ציף וציף צף וציף ציף
ועושים זאת בעצם די טוב...
 

חרצית10

New member
המלקוש/לאה גולדברג.

''מה ארע מה קרה?''
משנתה בקן בלילה
הדרורה נתעוררה...
 
למעלה