ואם כבר השר משה... אז סיפורה של כרכרת מונטיפיורי
 
סיפור כרכרת מונטיפיורי מתחילה בשנת 1816, בעת שנבנתה הכרכרה לצורך סיוריו של משה מונטיפיורי, בסיוריו בערים ובמדינות באירופה,הכרכרה שמשקלה היה מעל לשני טונות, נבנתה לפי מפרט אישי של מונטיפיורי, על דלתות הכרכרה צוירו סמלי המשפחה , נכתבה המלה ירושלים ביחד עם המילים " חשוב והודה" , הכרכרה הזאת שימשה את משה מונטיפיורי בכול מסעותיו ברחבי העולם,בסופה של הדרך נתגלגלה לוינה , שם מצאה בוריס שץ שהביאה לחצר בצלאל ..
 
האגדות מספרות כי בכרכרה ,היה מיכל למים ומזנון מזון קטן , הכרכרה הייתה גדולה וצירי הכרכרה חוזקו על מנת למנוע חלק מהטלטולים והדרכים המשובשות,מושב העגלון היה רחב ויכלו לשבת בו שלושה אנשים,כרכרה זאת שימשה את מוטיפיורי בעת ביקורו ברוסיה כאשר 12 סוסים משכו את העגלה בחלק מהדרכים הורדו הגלגלים והותקנו מגלשיים לנסיעה בשלג .
 
לאחר מותו הועברה העגלה כמתנה ל ג'ון אגברט בנגוך , שהיה מנהל בחברת הגז בבעלות מונטיפיורי בוינה ,לאחר קבלת הכרכרה ,כאן חלוקות הדעות האם מכר או נתן מתנה את הכרכרה לנוצרי אוהד היהודים רברנד וילהלם הכלר בוינה,אשר בצוואתו ציווה כי רכושו והכרכרה יועברו לתצוגה בארץ ישראל .
 
האגדה הירושלמית מספרת ומשלימה ,כי בוריס שץ בעת ביקורו בוינה בשנת 1909, שמע על מציאותה של כרכרת מונטיפיורי במחסן כרכרות בעיר וינה, עוד שמע בעת הביקור שהכרכרה עוברת ממקום אכסונה למכירה פומבית למרות צוואתו המפורשת של הכלר ,כיוון שלטענת מחסן האחסנה ,כי לאחסונה נדרש שכר ושאף אדם לא דורש אותה כחזקתו .
 
האדם שרצה לרכשה במכירה הפומבית ,היה עגלון שרצה להסב אותה לעגלת הובלות, כיוון שנושא סיקרן אותו ,חקר בוריס שץ ונתברר לו,כי הכרכרה שייכת לרברנד וילהלם הכלר נוצרי ידיד ליהודים ,שאף עזר בקשריו של מונטיפירי בתחילת דרכו עם מלך אנגליה, בוריס שץ נפגש מיד עם רברנד הכלר ותוך כדי שיחה ,הביע בפניו את רצונו לקבל את הכרכרה לתצוגה במוסד בצלאל במתנה, כאשר קיבל את מבוקשו העביר בוריס שץ את הכרכרה על חשבונו לגן בחזית בית הספר בצלאל.
 
כיוון שהדרך לירושלים מיפו הייתה משובשת ,יצאו מספר תלמידי המוסד ליפו בחודש מרץ 2011 ,במטרה להביאה לירושלים , התמידים השאילו מספר סוסים על מנת להתגבר על הדרך המשובשת ולהציבה במוסד בצלאל, כאשר הגיעה הכרכרה למוסד נתברר כי הכרכרה גדולה ולא ניתן להכניסה למבנה ,אי לכך הוצבה הכרכרה בגן המבנה תחת גגון פח , קוריוז :כאשר הובלה הכרכרה לירושלים נפלה ממנה המגן של משפחת מונטיפיורי ,מיד פרסם בוריס שץ שהוא מבקש מאנשים ישרים להחזירו למוזיאון בצלאל.
 
אלה שבגן שימשה הכרכרה כמחסן למבנה ,והחלה להתבלות , האגדה ממשיכה ומספרת ,כי בעת שביקר דוד גאון בשנת 1927 בבית הנכאות ובמבנה בית הספר בצלאל ,ראה את מצב הכרכרה המוזנחת ,הנתונה לתנאי מזג האוויר הירושלמי ,פנה במכתב קובלנה למנהלי בצלאל דרך העיתונות ,למכתב זה השיב מיד בוריס שץ ,שמעבר למילים היפות למראה הכרכרה , אף גוף או אדם לא התנדבו לתת סכום כסף לשימור הכרכרה ,למרות זאת ,דאג המוזיאון לחפות את הכרכרה בגגון פח מעלייה,בתשובתו הציע בוריס שץ לגאון לקחת על עצמו להקים קרן איסוף כסף לשימור הכרכרה .
 
לצורך שימורה של הכרכרה ,הגיע למוסד בצלאל ,תרומה מנהג ששמו ליפר,אשר תרם את הכסף לשימורה , כול זאת ללא כתיבה או פרסום והחזיר עטרה ליושנה, בתשובתו עוד שאל בוריס שץ ,מדוע אנשים נכבדים שיש בידם כסף לרכישת כרטיס למוזיאון, מגיעים בימי השבת ,שאז הכניסה בחינם ואינם משלמים את דמי הכניסה והמבין יבינה, עוד הוסיף בוריס שץ ,כי בתקופה האמורה נערך שיפוץ בבית הנכאות ובבצלאל ,לתקן את נזקי רעידת האדמה שהיו דחופים יותר.
בעת ביקור בחצר בית הספר של תייר מבקר הוא הבחין בכרכרה שמצה גרוע מהזנחה, עקב היותה מוטלת בגן המוסד ללא טיפול ושימור, כאשר שאל מהי עגלה זאת לא ידעו לענות לו על שאלתו עד שבדקו ומצאו שזאת היא כרכרתו של משה מונטיפיורי ,אשר בוריס שץ הביאה מוינה לתצוגה בבצלאל , אלא שמשום מימדיה לא הצליחו להכניסה למבנה .
לאחר שנשאל בית הספר להזנחת הכרכרה , התברר כי בית הספר בצלאל פנה מספר פעמים לעירייה על מנת שתקציב כסף לשיקום הכרכרה ,אך העירייה סירבה להקצות כסף לשיקום והשימור,בית הספר עצמו סרב לטפל בשיקום ההיסטורי של הכרכרה בעלת ההיבט ההיסטורי החשוב,בזאת הסתיים הויכוח לשנת 1962.
 
בשנת 1963 נעשה שיפוץ נוסף לעגלה בידי צבי לוריא איש הסוכנות היהודית בעזרת חברת הארגז בסכום של ששת אלפים לירות,לצורך השפוץ הוזמנו גלגלי עץ וריפודים בחו"ל,בעת שפורקה הכרכרה לשפוץ נתגלה כי חלקיה הוזמנו ממפעלים שונים באירופה, הכרכרה הוצבה מחדש , ליד תחנת הרוח בשכונת ימין משה ולאחר שעברה שיקום נוסף בשנת 1967 , בתחילת שנות השמונים הוחלט להציבה בקרבה לתחנת הקמח של מונטיפיורי ולמוזיאון שהוקם בטחנה לזכרו של משה מונטיפיורי בימין משה , אי לכך הוקם מבנה שלתוכו הוכנסה הכרכרה בטקס מפואר.
בתחילה הוצבה במבנה שהוקם ליד התחנה עם סורגי מתכת בחזיתה,בשנת 1986 הוצתה הכרכרה בידי אדם אלמוני וחלקה הגדול נשרף,נותרו רק חלקי הברזל המפוחמים ותמונות בארכיון,לאחר ששוחזרה שוב בשנת 1990 ,הוצבה הכרכרה שוב במבנה אלא שהפעם היא הוקפה בזכוכית משוריינת למניעת פגיעה חוליגנית נוספת בכרכרה.
 
http://www.malon.co.il/article.aspx?id=23381
