מכירים את עדנה מזי"א - בימאית, מחזאית וסופרת

[אשלינג3]

אהבה לתיאטרון

האם תמיד אהבת ונחשפת להצגות בילדותך
איך הפכת למחזאית

 

[עדנה מזיא]

מאד קשה להתחרות כיום עם המציאות. אפילו ׳ארץ נהדרת׳ מתקשה.

הכל מסביבנו דרמטי, מגוחך, אבסורדי - אלמנטים מצוינים לדרמה, אבל מה כבר אפשר להמציא? הכל נמצא כבר.
מאד הייתי רוצה לכתוב מחזה פוליטי - אילו רק היה לי מפתח נכון לכתיבה. כי, שוב, להראות את הדברים כפי שהם - עדיף לראות חדשות.
למחזות פוליטיים יש נטייה להיות דידקטיים או מוסרניים - שהם אוייבי הכתיבה.

 

[עדנה מזיא]

אין דרך טובה להתמודד עם ביקורת רעה. צריך פשוט לתת לזמן

לחלוף. יש בהתייחסות דרמטית לביקורת רעה משהו נרקיסיסטי. נדמה לך שכל העולם קורא את הביקורת וחושב עליך רעות.

 

[עדנה מזיא]

כתבתי ארבעה תסריטים לסרטי קולנוע ארוכים. שלושה מהם עם

הבמאי עמוס גוטמן ז״ל. ׳נגוע׳ ׳בר 51׳ ו׳חימו מלך ירושלים׳.
הקולנוע הוא מדיום של הבמאי. התסריטאי הוא רק משרת אותו. הרגשתי בשלב מסוים שזה לא מתאים לי יותר. התיאטרון הוא של המחזאי.
כיום אני מעדיפה את הטלביזיה על הקולנוע, אבל אין לי צורך לכתוב לטלביזיה. האתגר הגדול הוא לכתוב סיפור מפותל ולהציג אותו על במה. בשבילי לפחות.

 

[חולית 10]

הקהל במחזה

לאחר תום הצגה, הכפים הם ההד החזק לתגובת הקהל .
האם זכור לך מקרה מסוים,שונה חריג, שהשאיר את רשומו עליך ,לתגובה של פרט או קבוצה
במהלך ההצגה או בסיומה ?

 

[הזרה 111]

מוסיפה שאלה, מיהו מחזאי/ת טוב בעינייך?

 

[עדנה מזיא]

אהבתי תיאטרון מהיום שאני זוכרת את עצמי. אבא שלי היה בזמנו

חבר מועצת עיריית תל אביב, וכך קיבלנו הזמנות לכל ההצגות של הקאמרי. לא החמצתי ולו אחת. כמו כולם רציתי להיות שחקנית, אבל מהר מאד הבנתי מה פירוש להיות שחקן. בסתר לבי רציתי לכתוב, אבל חשבתי שכתיבה זה רק לאנשים שלא ידעתי מי הם, אבל הייתי בטוחה שהם לא אני.
התחלתי לכתוב קצת לטלביזיה, אחר כך לקולנוע ואז הגעתי לאהבתי האמיתית, התיאטרון. עד היום כשאני מסתובבת מאחורי הקלעים - דופק לי הלב. (-:
כתיבה היא מקצוע שדורש דדיקיישן מוחלט. אם אתה לא כותב כל יום, אתה מאבד את השליטה על החומר. אני מרגישה שכל יום אני מאלפת מחדש את המוח והדמיון שלי שיסורו למשמעתי.

 

[הנהלת הפורומים]

מכירים את עדנה מזי"א - בימאית, מחזאית וסופרת

ביום ג', 12/9/17, בשעות 22:00-20:00, תתארח בפורום עדנא מזי"א, מחזאית, סופרת, תסריטאית ובימאית ישראלית.

במסגרת האירוח תוכלו לשאול אותה כל שאלה שמעניינת אתכם כמו מה הוא בעיניה ספר טוב, התלבטויות, חוויות ואנקדוטות על כתיבת ספרים ומחזות, ההשראה שלה ועוד.

מזי"א, שנולדה בת"א, למדה לימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב במגמת פילוסופיה ותיאטרון ובהמשך לימדה שם כתיבה דרמטית. מזי"א הרבתה לשתף פעולה עם חברתה, המחזאית ענת גוב ז"ל, וביימה שישה ממחזותיה. על פעילותה זכתה מזי"א בפרסים רבים.

העלו את שאלותיכם על גבי השרשור כבר עכשיו!

 

[חולית 10]

עדנה מז"יא

וו.דילון כתב {מתוך אוצר חכמת העולם}
בחר לך סופר כבחור ידיד .
בחרנו בך עדנה ומחכים לבואך הערב .
נקשיב לך בתשומת לב ובדאי נהנה מניצוצי עושר התחומים בהם את עוסקת .
היי ברוכה ובהצלחה.

 

[חולית 10]

סיכום מפגש

עדנה
"ההתרגשות שנותנים לנו החיים,אותה אני מבקש להביע" אנדרה ז'יד-
מספר ומבקר צרפתי
ואת עדנה מביעה ובהצלחה,ובכול תחומי היצירה שלך את אותה קשת של התרגשות .
דרך כתיבת תשובותיך בפורום,והתיחסותך לשאלות בצורה בהירה,
ממוקדת ענינית ומענינת מאוד,גילנו מעט מעולמך הפורה.
נהנתי,היו תשובות שגרמו לי להתרגשות רבה,אני מאמינה שגם שאר הקוראים שותפים להרגשה זו
בהערכה רבה .

 

[עדנה מזיא]

קשה להשיב באופן חד משמעי. יש סוגים שונים של מחזות. עבורי מחז

חייב סיפור חזק. לפני הכל. הסיפור הוא רשת הביטחון. מעבר לזה מחזה טוב חייב שתהיה בו אירוניה. הומור.

 

[עדנה מזיא]

זאת היתה החלטה של ההוצאה, וזה לא הפריע לי. עכשיו שאת אומרת -

אני תוהה בעצמי.

 

[עדנה מזיא]

כשביימתי את המחזה ׳סוף טוב׳ של ענת גוב, התגובות של הקהל

היו מזן מיוחד. הרגשתי שהקהל עובר טלטלה חזקה ביותר - מרגישים ויברציה חזקה באולם. גם השחקנים על הבמה חשו בה. איזה מין שקט אימתני - ואז מחיאות כפיים שמבקשות פורקן. זה קרה כמעט בכל הצגה של ׳סוף טוב׳.
לפני כמה שנים, תיאטרון הקאמרי הופיע עם ההצגה שלי ׳המורדים׳ בגרמניה, (בעברית עם תרגום) ראש עיריית פרנקפורט נכחה בהצגה, שבין היתר מדברת על פיוס בין אם לבת. היא היתה נסערת בתום ההצגה, וסיפרה לי שלא דיברה עם אמה עשר שנים, ובעקבות ההצגה החליטה להתקשר אליה.

 

[חולית 10]

בעקבות החוויות

בעקבות החוויות האירועים ,עולים ונכתבים הספרים .
האם תשתפי אותנו בסיפורי מאחורי הקלעים של הספרים שכתבת ?

 

[עדנה מזיא]

יום אחד, כשכתבתי את הרומן ׳רומן משפחתי׳ - הרגשתי שאני לא

מסוגלת יותר להמשיך עם הספר הזה. ארבע שנים כתבתי אותו והייתי בעינוי תמידי. התקשרתי לחברתי הטובה צרויה שלו, והשארתי לה הודעה שאני מיואשת ועומדת לקפוץ מקומה 28. הנחתי את הטלפון והלכתי להצגה יומית. לא חשבתי שהיא באמת תדאג. כשחזרתי הביתה מצאתי כמה חברים היסטרים ליד הדלת..... זה הצחיק אותי.
אז לא. להתאבד אין סיכוי בגלל ספר, אבל עינויים יש ויש.

 

[חולית 10]

איור

אני מחזיקה בידי ארבעה ספרי ילדים שכתבת ,

"סבתא ,עוד פעם!"/2010

"הרפתקאה בתיאטרון /2012

"ילד יום ילד לילה" ./2014

"מה עושים עם סבתא" /2017 -
כולם בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר .

המאיירת שלך בכול הספרים היא - אורנה סמורגונסקי

מהו "סוד" הקשר בינכן בנושא האיור .
האיור כמשלים את הכתוב .

 

[עדנה מזיא]

המאיירת, אורנה סמורגונסקי, עובדת לצדי מאז תחילת שנות

התשעים. היא יצרה תפאורות ותלבושות כמעט לכל ההצגות שביימתי (ויש רבים כאלה) ואז, כשכתבתי את הספר הראשון לילדים ׳סבתא עוד פעם׳, היה ברור לי שהיא תאייר אותו. גם כשעברתי לדירה חדשה - סמכתי רק עליה בענייני עיצוב פנים. אורנה כיום עובדת בכל התיאטרונים ומבוקשת על ידי כל מי שעבד איתה פעם אחת. בעיני היא כישרון נדיר.

 

[natasha391]

שלום לך. האם יש לך לפעמים, מה שנקרא, "מחסום כתיבה"?

האם קורה גם לטובים ביותר?

 

[יעלקר]

אחר צהריים נעים לך ותודה

שהסכמת להתארח בפורום שלנו

&nbsp
השאלה שלי מופנית לכתיבת המחזות שלך. כאחת שראתה די הרבה מהם-
האריסטוקראטים
סיפור משפחתי
הפושעים החדשים
ואחרון החדר האחורי
והצגות שכתבה ענת גוב ז''ל וביימת-
ליזיסטרטה
עקר בית
משפחה חמה
רציתי לשאול האם יש לך הצגה שאליה את מתחברת במיוחד, אוהבת יותר?
זה כמו לשאול את האמא-איזה ילד היא הכי אוהבת?..... אבל בכל זאת אשמח לדעת ומדוע?
&nbsp
2. האם יש משהו שאת רוצה לעשות ועדיין לא עשית, לא יצא לפועל?
&nbsp
3.מה יותר קל לכתוב-מחזה למבוגרים או ספר לקטנים?
&nbsp
תודה לך מראש
&nbsp

 

[עדנה מזיא]

תודה על הבקיאות. (-: האמת היא שההצגה האחרונה שאני עושה, היא

זאת שהכי קרובה ללבי. כרגע זה ׳החדר האחורי׳. אני עדיין באה לפעמים להצגה, ומלאת התפעלות ממוני מושונוב וסנדרה שדה שמשחקים בה.
׳משחקים בחצר האחורית׳ - הוא מחזה שאני קשורה אליו לאורך השנים. הוא משחק מאז שנות התשעים של המאה הקודמת, גם כאן וגם בעולם, ובשבילי הוא כמו בן גדול ומוצלח.
הייתי רוצה לגדל גן ירקות. באמת. זה דבר שלא עשיתי ונראה לי חלומי. תמיד בחו״ל כשאני רואה את גינות הירקות בחצרות הבתים, אני מתמלאת קנאה, ומיד נראה לי שאלו החיים האמיתיים.
כתבתי רומנים, תסריטים, מערכונים, אבל הכי קשה, בעיני, זה לכתוב מחזה.
את ספרי הילדים כתבתי לנכדים שלי. אם לא בגללם, לא חושבת שהייתי מנסה בכלל.