השכנים /2017

[חולית 10]

השכנים /2017

איזה ספר יפה ציינתי לעצמי:יחודי,מקורי,מסקרן מהנה.ושמחתי .
עם ספר טוב אני תמיד שמחה .

"השכנים"
עינת צרפתי:כתבה ואיירה
בהוצאת כתר /2017

התבוננו בתמונת העטיפה הקדמית על הדלת הרחבה הבוהקת באדום.מאחוריה מציצה ילדה מחייכת ומעט מיסתורית,עינה האחת ,

זאת הגלויה פקוחה ופתוחה,מבטה מספר על סקרנות וענין,מבטה מספר סיפור.
ואכן יש לה סיפור,סיפור על שכניה והיא מזמינה את הקורא להתלוות אליה .וכך דרך עיניה הבוחנות ופרי דמיונה המלהיב נצא לדרך ונקשיב לה.נעלה במדרגות קומה אחר קומה,שבע קומות בבנין,שבע דלתות,דלתות שונות בצבען ובמראיהן,"ובכול קומה יש דלת קצת אחרת"
נעצור באחת מול כול דלת,הילדה היצירתית מורת הדרך מכירה היטב את חיי המשפחות,היא מדגישה עובדות נסתרות מעיני הקורא,ומיד אחריהן יבוא ההסבר, ועימו סודות חייהן המפתיעות והמסקרנות של המשפחות.המשפחות השונות.
הנה לפניכם דוגמא
"ליד הדלת השניה יש תמיד עקבות מבוצבצים .

שם גר הצייד הזקן עם נמר המחמד שלו "

הספר מושקע באיווריו הצבעונים והחזקים.הפרטים,התנועתיות,האנשה משלימים באווירה את הכתוב.
סיפור ועוד סיפור ,דלת אחת ועוד אחת, רק לדמיין.

ומהו סיפורה של משפחת הילדה ? הפתעה!

ממליצה

"לילדים הדמיון העשיר ביותר " מקולי תומס בבינגטון 1859-1800
היסטוריון ,מדינאי ומשורר אנגלי.
"השכנים "

 

[חולית 10]

השכנים

נושא לפעילות
"ברחוב ירמיהו "של ליבי דאון ולנה גוברמן
ומי הם השכנים של משפחת רחובי גיבורי סיפורינו ?
דני מיץ

, תמיר הספר,מר עזרא מ"עזרא חשמל", לא קל היה לשכנים עם משפחת חרובי ביחוד מזוג ההורים ,מר חרובי ואשתו,עד שחל השינוי .

 

[חולית 10]

בית משותף

מילים: יעקב גלעד
לחן: יהודה פוליקר

"בית משותף כול כך הרבה שכנים "

https://www.youtube.com/watch?v=Gv8_DTDUmtE

להקת בנזין
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=187&wrkid=643

"תמיד יש דלת שנטרקת
תינוקת שבוכה "

 

[חרצית10]

ספורי הבית המשותף/ נירה הראל.

 

[יעלקר]

הבית ברחוב מיאו /גיל חובב /מודן

 

[חולית 10]

רואלד דאל -אצבע הקסם

איורים :קווונטין בלייק
בהוצאת טל מאי -ידיעות ספרים ספרי חמד /2010
ושם הסיפור השני אץ בץ .
סיפור על שכנים מר הופי וגברת סילבר ועל צבים

שמבתיים באושר ושמחה .
"המרפסת שמתחת למרפסת של מר הופי בלטה החוצה יותר מזו שלו ,לפיכך יכול היה מר הופי לראות מה קורה שם למטה . המרפסת הזאת היתה של גברת סילבר .אישה נאה בגיל העמידה .גבר סילבר היתה אלמנה ,וגם היא גרה לבדה .ואף שלא ידעה זאת היא היתה מושא אהבתו הסודית של מר הופי ,אבל הוא היה בישן מאוד ומעולם לא העז לתת לה אפילו רמז קל לאהבתו . "עמוד 78

 

[דינה136]

סיפור מחורז שלי על שכנה.

זהירות! שכנה! דינה וולוך


אֶצְלֵנוּ גָּרָה בַּבִּנְיָן גְּבֶרֶת מַפְחִידָה.
אִם בְּמִקְרֶה רוֹאָה הִיא אֵיזֶה יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה,
מִיָּד הִיא מִתְרַגֶּזֶת ( זֶה פָּשׁוּט דָּבָר נוֹרָא,)
וְאָז אֲנִי צָרִיךְ לִקְרֹא לְאִמָּא לְעֶזְרָה.
כֻּלָּנוּ כְּבָר מִזְּמַן יוֹדְעִים.
הִיא לֹא אוֹהֶבֶת יְלָדִים!

בְּיוֹם שַׁבָּת בָּהִיר אֶחָד יָצָאנוּ לַמִּרְפֶּסֶת.
אֲנִי וַחֲבֵרִי נָדָב שִׂחַקְנוּ בְּתוֹפֶסֶת.
תּוֹפֶסֶת זֶה מִשְׂחָק פָּשׁוּט: הוּא רָץ – אֲנִי תּוֹפֵס,
פִּתְאוֹם מֵהַחַלּוֹן מֵעַל שָׁמַעְנוּ קוֹל כּוֹעֵס:
"הִנֵּה הַיֶּלֶד הַשּׁוֹבָב.
מַדּוּעַ לֹא שׁוֹמְרִים עָלָיו?"

חָלַף שָׁבוּעַ וְהִגִּיעַ יוֹם הֻלַּדְתִּי,
הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים רָצוּ לַחְגֹּג אִתִּי.
אָכַלְנוּ בַּמְבָּה וְעוּגוֹת, שִׂחַקְנוּ מַחֲבוֹאִים,
וְאָז מֵהַחַלּוֹן לְמַעְלָה שׁוּב קוֹלָהּ הִרְעִים:
"נוּ, בֶּאֱמֶת, זֶה עֵסֶק בִּישׁ!
אוּלַי תַּפְסִיקוּ לְהַרְעִישׁ?"

אָמַרְתִּי לְנָדָב בְּשֶׁקֶט: "מַה שֶׁלֹּא עוֹשִׂים,
אֶת הַשְּׁכֵנָה הַזֹּאת תָּמִיד אֲנַחְנוּ מַכְעִיסִים,
אָז בּוֹא נִקְרָא לְכָל הַיְּלָדִים שֶׁבַּשְּׁכוּנָה,
וְדַוְקָא נְעַצְבֵּן אוֹתָהּ הַיּוֹם בְּכַוָּנָה!"
עִם כָּל הַחֲבֵרִים עָלִינוּ עַד קוֹמָה שָׁלֹשׁ,
וְכוֹבָעִים שֶׁל שׁוֹדְדִים חָבַשְׁנוּ עַל הָרֹאשׁ.
רָצִינוּ לְהַבְהִיל אוֹתָהּ, צָעַקְנוּ:"אוּ" וְ"אָה",
כְּדֵי שֶׁהִיא תַּפְסִיק אוּלַי לִהְיוֹת כָּל-כָּךְ רָעָה.
צִלְצַלְנוּ שׁוּב וָשׁוּב בַּפַּעֲמוֹן שֶׁל הַדִּירָה,
דָּפַקְנוּ עַל הַדֶּלֶת וְצָעַקְנוּ:"מִשְׁטָרָה!"

מִיָּד הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְקוֹל כּוֹעֵס נִשְׁמַע,
וְהַשְׁכֵנָה נִהְיְתָה פִּתְאוֹם לְגַמְרֵי אֲדֻמָּה.
"לְכוּ מִכָּאן!", קָרְאָה בְּקוֹל,
"אֶת זֶה כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִסְבֹּל!
אִם לֹא תַּפְסִיקוּ לְהַפְרִיעַ תֵּיכֶף וּמִיָּד
אַמְצִיא לָכֶם מִין עֹנֶשׁ לֹא נָעִים וְלֹא נֶחְמָד!"
נִבְהַלְנוּ בֶּאֱמֶת: אוּלַי בִּמְקוֹם הַצְּעָקוֹת
הַגְּבֶרֶת תִּשְׁתּוֹלֵל וְאָז תִּתֵּן לָנוּ מַכּוֹת??
יָרַדְנוּ בִּמְהִירוּת לְמַטָּה כָּל הַחֲבֵרִים,
כִּי עַל מְכַשֵׁפָה כָּזֹאת קָרָאנוּ בַּסְּפָרִים...

נָדָב וְגַם אֲנִי שָׁאַלְנוּ: "מַה עוֹשִׂים עַכְשָׁיו?"
בָּרוּר כְּבָר שֶׁאֶת שְׁנֵינוּ לְעוֹלָם הִיא לֹא תֹּאהַב...
הָיִינוּ בְּטוּחִים שֶׁהִיא אַף פַּעַם לֹא תִּשְׂמ&#1463

 

[דינה136]

סוף הסיפור

הָיִינוּ בְּטוּחִים שֶׁהִיא אַף פַּעַם לֹא תִּשְׂמַח,
וְאָז לְגַמְרֵי בְּמִקְרֶה בַּחוּץ עַל-יַד הַפַּח
מָצָאנוּ חֲתַלְתּוּל קָטָן שֶׁלֹּא מִזְמַן נוֹלַד,
רָאוּ שֶׁאֵין לוֹ אִמָּא, וְשֶׁהוּא כָּל-כָּךְ לְבַד.
רָצִינוּ לְלַטֵּף לוֹ אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַגַּב,
וְאַחַר-כָּךְ לָתֵת לוֹ לְלַקֵּק מְעַט חָלָב,
וְאָז הִיא שׁוּב הוֹפִיעָה בַּחַלּוֹן שֶׁלָּהּ מִמּוּל:
"הַבַּיְתָה, שׁוֹבָבִים, עִזְבוּ מִיָּד אֶת הֶחָתוּל!"
בָּרַחְנוּ בִּמְהִירוּת וְלֹא הִבַּטְנוּ לְאָחוֹר,
כִּי בְּלִי הַחֲתַלְתּוּל בִּכְלָל לֹא בָּא לָנוּ לַחֲזֹר...

לְמָחֳרָת הִרְעַשְׁנוּ לָהּ מִתַּחַת לַחַלּוֹן,
כִּי כְּבָר נִמְאַס שֶׁכָּל מַה שֶׁעוֹשִׂים זֶה לֹא נָכוֹן.
אֲנִי הִקְפַּצְתִּי כַּדּוּרִים וְגַם נָדָב עָזַר,
וְדֵי הֻפְתַּעְנוּ שֶׁהַפַּעַם לֹא קָרָה דָּבָר:
הִיא לֹא הוֹפִיעָה בַּחַלּוֹן וְלֹא הִתְעַצְבְּנָה.
אוּלַי הִגִּיעַ מִישֶׁהוּ וְלֹא בְּכַוָּנָה
בַּלַּיְלָה כְּשֶׁיָּשַׁנּוּ הוּא הֶחְלִיף לָנוּ שְׁכֵנָה???

הֶחְלַטְנוּ שֶׁכְּדַאי מְאֹד שֶׁמִּישֶׁהוּ יִבְדֹּק
מַדּוּעַ הַגְּבֶרֶת לֹא זוֹכֶרֶת אֵיךְ לִצְעֹק.
וְשׁוּב עָלִינוּ שְׁנֵינוּ יַחַד עַד קוֹמָה שָׁלֹשׁ.
הַלֵּב דָּפַק בְּכֹחַ, כִּי הָיָה מִמָּה לַחֲשֹׁשׁ.
צִלְצַלְנוּ בְּנִמּוּס בַּפַּעֲמוֹן שֶׁל הַדִּירָה,
הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְאָז הֵבַנּוּ מַה קָרָה:
שְׁכֶנְתֵּנוּ, כֵּן, אוֹתָהּ שְׁכֵנָה, עָמְדָה עַכְשָׁיו מִמּוּל,
אֶצְלָהּ עַל הַיָּדַיִם הִתְפַּנֵּק הַחֲתַלְתּוּל.
הָיָה נֶחְמָד לִהְיוֹת אִתָּם בְּיַחַד בַּכְּנִיסָה,
ובאמת הפעם היא בכלל לא כעסה...

 

[חרצית10]

דינה, ספור חמוד.

 

[יעלקר]

דינה

 

[חולית 10]

לדינה

על השכנה שסוף סוף נרגעה .

 

[חולית 10]

הכול בגלל חמור

עופרה גלברט אבני
את הספר הזה אני יכולה לקרוא, מספר פעמים,ובכול פעם להנות מחדש .
ששון ושמחה היו שכנים,הוא זקן נרגז,היא אישה נמרצת משתדלת להתעלם , להרגיע.
באחד הימים ששון חלה ,שמחה ..."לקחה ספל ויצאה החוצה,חלבה את העז וחזרה . ששון התפתל במיטה ניסה להשתחרר מידיה, צעק שבשום אופן לא ישתה את החלב הנורא,וגברת שמחה אמרה ,בסדר ,אל תשתה . תשאר עם הפצעים שלך בפה !"
לבסוף ששון החלים,התמתן ,ועם שמחה התחתן .
בהוצאת הקיבוץ המאוחד/2008

 

[שחרזדה האחת]

יופי של סיפור שכנים