נחיתת האונס שהולידה את הנסיך הקטן מפתיע שילוב של מזל
ומיומנות הציל את אנטואן סנט דה-אכזיפרי והנווט שלו במהלך נחיתת האונס שלהם במדבר. אותו שילוב אחראי להישרדותם במדבר הקופח. סיפור הולדתו של אחד מספרי הילדים המוכרים והאהובים בהיסטוריה.
"ביקשתי להעיר את הבדואי הזה שישן, והוא היה לגזע עץ שחור. גזע עץ? נוכחות זו מפתיעה אותי, ואני מתכופף. אני מבקש להרים ענף שבור; הוא עשוי שיש!"
שילוב של מזל ומיומנות הביא לכך שאנטואן דה סנט-אכזופרי והנווט שלו, אנדרה פרבו, לא איבדו את עשתונותיהם כשבמהלך טיסה מעל מדבר הסהרה בשנת 1935 החל המטוס שלהם לצנוח לקרקע. איכשהו, לא היה ברור לשניהם ממש איך הם שרדו את ההתרסקות. כל המחשבות על אובדן הפרס שהוצע למי שישבור את שיא המהירות במרוץ אוויר בין פריז לסייגון יצטרכו לחכות, מעתה יוקדשו מחשבותיהם על הישרדות במדבר הצחיח. לאן שלא הביטו, לא הבחינו בדבר מלבד מדבר עצום שמשתרע לכל כיוון. "פרבו," קרא סנט-אכזופרי, " לא ראיתי אפילו עלה-עשב אחד". הייאוש רק התעצם כשהבחינו שמכלי המים שלהם, יחד עם מכלי הדלק, נספגו בחול. "הוי, חבל", עונה הנווט, "יכולנו כל כך טוב לגמור עם זה בבת-אחת!".
לאן ללכת? היות שהמפות שברשותם היו פרימיטיביות ומעורפלות, לא היה להם מושג לגבי מיקומם. הם ידעו שהאספקה שלהם לא תביא אותם רחוק – סנט-אכזופרי חישב שהיא תספיק לכחמש שעות הליכה בחום הקופח. אבודים לחלוטין, הבינו שכל כיוון טוב כשמשנהו ולכן, החלו לצעוד מזרחה, באותו הכיוון שצעד חבר ותיק של סנט-אכזופרי כשנאבד לפני שנים רבות בהרי האנדים – אותו הכיוון שבו מצא אותו הטייס, "כיוון זה הפך, במעומעם, לכיוונם של החיים".
וכך, צעדו השניים מרבית היום "כלואים בתוך נוף של ברזל". בתום יום שלם של צעדה בשמש, העניינים הידרדרו לרעה: משכילו את הענבים, שני התפוזים, תרמוס הקפה המתוק, השוקולדים ומעט הקרקרים שהיוו את הצידה שלהם, הרעב והצמא סירבו להניח להם. מהר מאוד נוספו שורה של הזיות קוליות ודמויות רחוקות שצצו מכל מקום. הם הסכימו להיעלם רק בתמורה להזיות מוחשיות יותר. הם הזו ארמונות של זהב, קתדרלות מתפוררות, מאות שנים שחולפות בשנייה, ענפים שהופכים לשיש ועוד ועוד. בהתחלה עוד היה בכוחם להכיר בשלל החזיונות שראו כהזיות, משעה לשעה גם הכוח הזה אבד להם.
תהליך ההתייבשות, ההזיות והמפגשים השונים שזימנו להם, עוררו את סנט-אכזיפרי לשרשרת מחשבות קיומיות – הוא הפסיק להאמין בקיומם של דברים, שכח איפה נמצאים בני אדם על האדמה ואיבד את הצער והייאוש.
בתום שלושה ימי הליכה, מצא אותם נווד בדואי זקן. הוא הורה להם לשכב על האדמה והניח לפניהם צלחות מים. "חיכינו, מצחנו בחול, וכעת אנו שותים, שרועים על בטננו, הראש בקערה, כמו עגלים".
שש שנים אחרי נחיתת האונס במדבר, חיבר אנטואן דה סנט-אכזיפרי ספר קצרצר העוקב אחרי טייס שהתרסק במדבר סהרה ופוגש במהלכו נסיך קטן מכוכב מרוחק, שמבקש מהטייס לצייר לו כבשה.
http://blog.nli.org.il/little_prince_landing/
ומיומנות הציל את אנטואן סנט דה-אכזיפרי והנווט שלו במהלך נחיתת האונס שלהם במדבר. אותו שילוב אחראי להישרדותם במדבר הקופח. סיפור הולדתו של אחד מספרי הילדים המוכרים והאהובים בהיסטוריה.
"ביקשתי להעיר את הבדואי הזה שישן, והוא היה לגזע עץ שחור. גזע עץ? נוכחות זו מפתיעה אותי, ואני מתכופף. אני מבקש להרים ענף שבור; הוא עשוי שיש!"
שילוב של מזל ומיומנות הביא לכך שאנטואן דה סנט-אכזופרי והנווט שלו, אנדרה פרבו, לא איבדו את עשתונותיהם כשבמהלך טיסה מעל מדבר הסהרה בשנת 1935 החל המטוס שלהם לצנוח לקרקע. איכשהו, לא היה ברור לשניהם ממש איך הם שרדו את ההתרסקות. כל המחשבות על אובדן הפרס שהוצע למי שישבור את שיא המהירות במרוץ אוויר בין פריז לסייגון יצטרכו לחכות, מעתה יוקדשו מחשבותיהם על הישרדות במדבר הצחיח. לאן שלא הביטו, לא הבחינו בדבר מלבד מדבר עצום שמשתרע לכל כיוון. "פרבו," קרא סנט-אכזופרי, " לא ראיתי אפילו עלה-עשב אחד". הייאוש רק התעצם כשהבחינו שמכלי המים שלהם, יחד עם מכלי הדלק, נספגו בחול. "הוי, חבל", עונה הנווט, "יכולנו כל כך טוב לגמור עם זה בבת-אחת!".
לאן ללכת? היות שהמפות שברשותם היו פרימיטיביות ומעורפלות, לא היה להם מושג לגבי מיקומם. הם ידעו שהאספקה שלהם לא תביא אותם רחוק – סנט-אכזופרי חישב שהיא תספיק לכחמש שעות הליכה בחום הקופח. אבודים לחלוטין, הבינו שכל כיוון טוב כשמשנהו ולכן, החלו לצעוד מזרחה, באותו הכיוון שצעד חבר ותיק של סנט-אכזופרי כשנאבד לפני שנים רבות בהרי האנדים – אותו הכיוון שבו מצא אותו הטייס, "כיוון זה הפך, במעומעם, לכיוונם של החיים".
וכך, צעדו השניים מרבית היום "כלואים בתוך נוף של ברזל". בתום יום שלם של צעדה בשמש, העניינים הידרדרו לרעה: משכילו את הענבים, שני התפוזים, תרמוס הקפה המתוק, השוקולדים ומעט הקרקרים שהיוו את הצידה שלהם, הרעב והצמא סירבו להניח להם. מהר מאוד נוספו שורה של הזיות קוליות ודמויות רחוקות שצצו מכל מקום. הם הסכימו להיעלם רק בתמורה להזיות מוחשיות יותר. הם הזו ארמונות של זהב, קתדרלות מתפוררות, מאות שנים שחולפות בשנייה, ענפים שהופכים לשיש ועוד ועוד. בהתחלה עוד היה בכוחם להכיר בשלל החזיונות שראו כהזיות, משעה לשעה גם הכוח הזה אבד להם.
תהליך ההתייבשות, ההזיות והמפגשים השונים שזימנו להם, עוררו את סנט-אכזיפרי לשרשרת מחשבות קיומיות – הוא הפסיק להאמין בקיומם של דברים, שכח איפה נמצאים בני אדם על האדמה ואיבד את הצער והייאוש.
בתום שלושה ימי הליכה, מצא אותם נווד בדואי זקן. הוא הורה להם לשכב על האדמה והניח לפניהם צלחות מים. "חיכינו, מצחנו בחול, וכעת אנו שותים, שרועים על בטננו, הראש בקערה, כמו עגלים".
שש שנים אחרי נחיתת האונס במדבר, חיבר אנטואן דה סנט-אכזיפרי ספר קצרצר העוקב אחרי טייס שהתרסק במדבר סהרה ופוגש במהלכו נסיך קטן מכוכב מרוחק, שמבקש מהטייס לצייר לו כבשה.
http://blog.nli.org.il/little_prince_landing/