הזכרתי כבר את הספר...
 
הספר "אנה פרנק" יכול לפתור את אחת הדילמות שבהן נתקלים הורים ביום השואה - כיצד להסביר לילדים מושגים כמו מוות ורצח עם?
 
אמא, מה זה מת? פרצה בת הארבע דאז הביתה עם שאלת השאלות, בתקופת ימי הזיכרון של השנה שעברה. ניסיתי להסביר במילים פשוטות - מת הוא מי שכבר לא חי יותר, לא נושם בכלל ולא זז. "מה, ישן?" ראיתי בעיניה את הבלבול וחוסר ההבנה. ניסיתי להסביר במילים שונות אבל חשתי שהמסר לא מצליח לחלחל. כעבור שבוע נתקלנו ביונה מתה ברחוב. הילדה עצרה והתבוננה, נגעה בה בעדינות בעזרת ענף, "אמא, למה היא לא עפה?" היא מתה, הסברתי. "בגלל זה היא לא בורחת ממני? ומה קרה לקן שלה? היו לה גוזלים?" המטירה הקטנה. אני לא יודעת, עניתי, אבל את יכולה לדמיין איך היא הייתה כשחיה.
 
מוות הוא דבר שקשה לנו, המבוגרים, להסביר לעצמנו, לא כל שכן לילדינו הצעירים, שזקוקים לקרבה מוחשית, או לפחות לקרבה רגשית, כדי להפנים נושא כה משמעותי. הבעיה היא שטקסי יום השואה, אותם הם חווים החל מגן-חובה, הם לרוב ההפך הגמור מזה - מלאי פאתוס, אימה מעורפלת ועיסוק רחב ובלתי מוחשי במותם, ולא בחייהם, של מיליונים נטולי פנים, אליהם אין לילדים כל קשר רגשי. לכן, לספרי ילדים העוסקים בשואה יש תפקיד חשוב ביותר בתיווך הנושא הנורא והרחב הזה לקהל הצעיר. החשיפה לסיפורו של ילד אחד, בן גילו של הקורא, על חיי היומיום שלו בימי המלחמה, על פחדיו, כאביו, חלומותיו ושמחותיו, היא משמעותית מאין כמוה. ספרים דוגמת "הילד משמה" של תמר ברגמן, "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב, "הנער בפיג'מת הפסים" שכתב ג'ון בויין ועוד רבים וטובים, הם צוהר ישיר ואינטימי אל חייהם של ילדים בעלי שם, פנים, אופי וזהות, איתם יכול הילד להזדהות, לצחוק, לבכות ועליהם הוא יכול להתאבל.
ספרה המחודש של סוזנה דייוידסון, "אנה פרנק", הולך צעד אחד קדימה ומצליח לחבר באופן בהיר ומעניין בין האישי לכללי. הספר מביא את סיפורה של אנה פרנק לילדים אשר עודם צעירים מכדי להפיק את המירב מקריאת יומנה המלא של הנערה המתבגרת. דייוידסון שוטחת את סיפורם של בני המשפחה, כאשר היא מתחילה אותו שלוש שנים לאחר מעברם מגרמניה להולנד, כשאנה כבת שבע - בת גילם של הילדים להם מיועד הספר (שיתאים לבני 6-10 בערך). היא מיטיבה לתאר בצורה חיה את אופייה השובב, מלא ההומור והדמיון של אנה, באופן היוצר חיבה מיידית וקשר רגשי בינה לבין הקורא הצעיר. בהמשך מספרת דייוידסון את השתלשלות קורותיה של אנה, כשהן מלוות בתמונות אמיתיות מחייה וכן בתמונות ממציאות חייהם של רבים בימי המלחמה: מפלישת הנאצים להולנד, דרך ימי המחבוא, הגירוש למחנות וסטרבורק וברגן-בלזן, חיי המחנה ולבסוף מותה של אנה ממחלת הטיפוס. האירועים הפרטיים בחייה של אנה מלווים בתיאורים קצרים של ההקשר ההיסטורי בתוכו קרו, כך שהילדים יכולים לקשר בין עלילותיה של הגיבורה לבין הנושא הכללי של השואה. כך, למשל, הקטע בו שומעים דיירי המחבוא על נחיתת בעלות הברית בנורמנדי מלווה בתמונה אמיתית של האוניות בחופי צרפת והסבר קצר על האירוע וחשיבותו, ואילו הקטע בו מתוארת הסלקציה בה מופרד האב מבנותיו ואשתו מלווה בתמונה ממשית של סלקציה כזו והסבר קצר בצידה. חשוב לציין כי התמונות אינן מחרידות ויזואלית וההסברים ההיסטוריים מותאמים לגילם של הילדים, ובו בזמן מצליחים להישאר אמינים וכנים ולא להסתיר מהם את האמת המכאיבה.סוזנה דייוידסון הצליחה ליצור ספר מעניין וקריא מאוד לילדים הנמצאים בגיל בו הם נחשפים לראשונה למונומנט ההיסטורי והתרבותי המכונה שואה. דרך סיפורה של אנה היא מצליחה לקשור את עולמה של דמות מובחנת אחת, בעלת שם, פנים ואופי, לסיפורם של המיליונים. בכך היא מציידת את הילד הצועד לראשונה בגיא האפל של זיכרון השואה - בחברה לדרך.
"אנה פרנק" מאת סוזנה דייוידסון, הוצאת דני ספרים, 64 עמודים.
http://www.mouse.co.il/kids/books/1.3155214
 
 
