שיר ילדים ליום השואה: שֶׁקֶט / דינה וולוך
שֶׁקֶט / דינה וולוך
בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ שֶׁקֶט מִכָּל הַמִּינִים:
יֵשׁ שֶׁקֶט כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא יְשֵׁנִים,
יֵשׁ שֶׁקֶט כְּשֶׁצָּרִיךְ לִישֹׁן, כְּשֶׁמְאֻחָר,
וְיֵשׁ שֶׁקֶט כְּשֶׁבַּחוּץ כְּבָר כִּמְעַט מָחָר,
וְיֵשׁ אֲפִלּוּ קְצָת שֶׁקֶט כְּשֶׁאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה
מְפַטְפֶּטֶת בָּעֲרִיסָה מִתּוֹךְ שֵׁינָה.
אֲבָל הַשֶּׁקֶט הֲכִי הֲכִי שָׁקֵט
שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶט הֲכִי מַטְרִיד בֶּאֱמֶת
הוּא הַשֶּׁקֶט שֶׁל סַבָּא שֶׁלָּנוּ הַיָּקָר,
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל מָה שֶׁהוּא עָבַר.
"סַבָּא, מָה קָרָה לְךָ בַּמִּלְחָמָה?"
סַבָּא עוֹצֵם עֵינַיִם. דְּמָמָה.
"סַבָּא, הָיוּ לְךָ פַּעַם אֲחָיוֹת וְאַחִים?"
סַבָּא לוֹחֵשׁ: "לְכוּ מִכָּאן, פִּרְחָחִים."
וְשׁוּב: "אֲבָל סַבָּא, לָמָּה אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר?
הֲרֵי עָבַר הֲמוֹן זְמַן. עָבְרוּ שָׁנִים!"
סַבָּא: "זֶה לֹא עִנְיָן לִילָדִים קְטַנִּים."
שׁוֹאֲלִים אֶת אִמָּא, שֶׁהִיא גַּם הַבַּת שֶׁל סַבָּא:
"לָמָּה אַתְּ וְאַבָּא לֹא מְדַבְּרִים עַל מָה שֶׁסַּבָּא עָבַר?
הֲרֵי לָנוּ הוּא לֹא אוֹמֵר שׁוּם דָּבָר!"
וְאַחֲרֵי שֶׁאִמָּא מְסַפֶּרֶת לָנוּ קְצָת עַל מָה שֶׁהָיָה בִּזְמַן הַשּׁוֹאָה,
בַּתְּקוּפָה הַהִיא הַמַּפְחִידָה, הַנּוֹרָאָה,
אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא שׁוֹאֲלִים אֶת סַבָּא עַל הַמִּשְׁפָּחָה,
אֶלָּא רַק אוֹמְרִים לוֹ:
"אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ!"
שֶׁקֶט / דינה וולוך
בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ שֶׁקֶט מִכָּל הַמִּינִים:
יֵשׁ שֶׁקֶט כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא יְשֵׁנִים,
יֵשׁ שֶׁקֶט כְּשֶׁצָּרִיךְ לִישֹׁן, כְּשֶׁמְאֻחָר,
וְיֵשׁ שֶׁקֶט כְּשֶׁבַּחוּץ כְּבָר כִּמְעַט מָחָר,
וְיֵשׁ אֲפִלּוּ קְצָת שֶׁקֶט כְּשֶׁאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה
מְפַטְפֶּטֶת בָּעֲרִיסָה מִתּוֹךְ שֵׁינָה.
אֲבָל הַשֶּׁקֶט הֲכִי הֲכִי שָׁקֵט
שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶט הֲכִי מַטְרִיד בֶּאֱמֶת
הוּא הַשֶּׁקֶט שֶׁל סַבָּא שֶׁלָּנוּ הַיָּקָר,
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל מָה שֶׁהוּא עָבַר.
"סַבָּא, מָה קָרָה לְךָ בַּמִּלְחָמָה?"
סַבָּא עוֹצֵם עֵינַיִם. דְּמָמָה.
"סַבָּא, הָיוּ לְךָ פַּעַם אֲחָיוֹת וְאַחִים?"
סַבָּא לוֹחֵשׁ: "לְכוּ מִכָּאן, פִּרְחָחִים."
וְשׁוּב: "אֲבָל סַבָּא, לָמָּה אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר?
הֲרֵי עָבַר הֲמוֹן זְמַן. עָבְרוּ שָׁנִים!"
סַבָּא: "זֶה לֹא עִנְיָן לִילָדִים קְטַנִּים."
שׁוֹאֲלִים אֶת אִמָּא, שֶׁהִיא גַּם הַבַּת שֶׁל סַבָּא:
"לָמָּה אַתְּ וְאַבָּא לֹא מְדַבְּרִים עַל מָה שֶׁסַּבָּא עָבַר?
הֲרֵי לָנוּ הוּא לֹא אוֹמֵר שׁוּם דָּבָר!"
וְאַחֲרֵי שֶׁאִמָּא מְסַפֶּרֶת לָנוּ קְצָת עַל מָה שֶׁהָיָה בִּזְמַן הַשּׁוֹאָה,
בַּתְּקוּפָה הַהִיא הַמַּפְחִידָה, הַנּוֹרָאָה,
אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא שׁוֹאֲלִים אֶת סַבָּא עַל הַמִּשְׁפָּחָה,
אֶלָּא רַק אוֹמְרִים לוֹ:
"אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ!"