מת ארי רון, מעצב קלפי הטאקי ומאייר "איה פלוטו"
רון, בן 85, היה מאייר, מעצב ומורה לעיצוב גרפי, אבל נודע בעיקר בזכות האיורים לספר הילדים "איה פלוטו", שהוקדש לבתו הבכורה. קלפי משחק הטאקי שעיצב נהפכו לקלאסיקה של העיצוב הישראלי
המעצב, המאייר והצייר ארי רון מת אתמול (שישי) מדום לב, והוא בן 85. רון, בוגר בצלאל, ידוע בזכות איוריו לספר הילדים "איה פלוטו" שכתבה אשתו דינה רון וחרזה לאה גולדברג ופורסם ב–1957 וכן כמעצב קלפי טאקי, שהמציא חיים שפיר ונמכרו לראשונה ב–1983. רון אייר ספרי ילדים נוספים, עיצב בולים ועיצב לחברות תעשייתיות כמו ישקר. מועד הלווייתו עדיין לא נקבע.
רון נולד בתל אביב ובגיל צעיר עבר לירושלים. לאחר שירותו הצבאי עבר עם רעייתו לקיבוץ מגידו. בהמשך למד בבוז־אר (בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות) בפריז. בשנות ה–60 עברו בני הזוג להתגורר בחיפה.
פרופ' טרי שרויאר, לשעבר ראש המחלקה לעיצוב גרפי במרכז האקדמי ויצו חיפה, מספרת שלצד עבודתו כמעצב, היתה לרון קריירת הוראה מפוארת. "הוא לימד בוויצו מאז שהמחלקה לעיצוב גרפי הוקמה בשנות ה–70 ועד שנות ה–2000. הוא לימד תפישה חזותית, עיצוב בסיסי ועיצוב אריזות. הוא לימד גם בטכניון, באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים. הוא היה מורה מיתולוגי ונערץ, כזה שבעצם בלי מלים לימד אותנו הכי הרבה. קראנו לו 'ארי רון כוכב עליון'".
המעצבת הגרפית אורה שוורץ, אלמנתו של המעצב אליהו שוורץ (מתוקה), ממקימי המחלקה לעיצוב גרפי בוויצו חיפה, מספרת שבשנות ה–60 עבדה עם רון בסטודיו משותף, "גראפיס". "הקים אותו האדריכל הארי פרנק והיה שם גם משרד אדריכלים, אבל אנחנו היינו העיקר", היא אומרת. "עשינו גרפיקה לכל מה שהיה אפשר — לחברות כמו צים ולאוניייה 'שלום'. לכל עבודה קטנה עשינו סימפוזיון".
בכתבה שפורסמה ב-2008 ב"הארץ" הסביר רון לאלי אשכנזי כיצד נולד הספר "איה פלוטו", שהוקדש לבתו הבכורה, אסנת. "כמעט לא היו אז ספרי ילדים מקוריים בעברית, רובם היו מתורגמים", הסביר רון. בשלב מסוים הוא גילה כי בתו הפעוטה מתרגשת מציור שהכין של כלב הפודל המשפחתי, פלוטו, ולכן צייר בשבילה עשרה ציורים נוספים של הכלב האהוב. בהמשך הוא סיפר ש"מישהו בקיבוץ אמר שכל ילדי הקיבוץ צריכים ליהנות מהציורים". ולכן, עשרות הציורים נתלו על לוח המודעות בחדר האוכל של מגידו. שמעה של התערוכה הגיע במהרה לאוזניהם של אנשי מחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי, ואלו הפצירו ברון להעביר את תערוכת הציורים בין קיבוצי התנועה. "אמרתי שזה לא בא בחשבון — הציורים ייהרסו ככה", אמרי. אך אנשי התנועה לא ויתרו והפנו אותו להוצאת ספריית פועלים, כדי לפרסם את הציורים כספר.
כאשר רון פגש את לאה גולדברג, הוא השאיר לה את הסיפור שכתבה אשתו ואת ציוריו. גולדברג אהבה את הסיפור והאיורים אבל סברה כי עדיף להציג את הטקסט בחרוזים. רון שיער כי רעייתו לא תוכל להפוך את הסיפור לשיר מחורז וגולדברג הציעה לקבל על עצמה את המלאכה. כעבור כמה ימים הגיע מכתב מגולדברג לקיבוץ בכתב ידה, ובו השיר שכתבה על פי הסיפור. המשוררת הסתפקה בקרדיט "חרוזים: לאה גולדברג", כאלו רצתה לומר שהסיפור הוא של מישהו אחר והיא רק חרזה אותו.
מפתח המשחקים חיים שפיר אומר כי הכיר את רון בחיפה: "הוא היה כמעט המעצב היחיד שלי ומערכת היחסים בינינו היתה סימביוטית. הטאקי נהפך לקלאסיקה שאסור לגעת בה, בגלל הבריף המקורי. אמרתי לו שאני רוצה משהו שלא דומה לשום דבר אחר ושתהיה לו נוכחות זרה. רציתי שיהיה לזה נופך בינלאומי. בשנים האחרונות רון פחות הסתדר עם הקדמה, הוא התעקש לעצב ידנית ועברתי לעבוד עם אחרים. אבל תמיד כשהייתי צריך איור ידני, פניתי אליו". המשחק האחרון שעדיין משווק שעיצב רון לשפיר הוא "רביעיות ארצנו", שעוצב בעשור הקודם ובו מאוירים אתרים היסטוריים, סופרים, משוררים, ציפורים ופירות.
שפיר מציין שעשייתו של רון כאמן אינה מוכרת כמעט, ומספר על האופן שבו אויר ספרו "ארץ האין", שמרחיב את ההיכרות עם פועלו של רון כאמן. "כשגמרתי לכתוב את 'ארץ האין', הגעתי אליו וביקשתי שיאייר לי את הספר. הוא ניגש לסטודיו והוציא בתגובה לבקשתי כמה קלסרים וקופסאות ואמר לי: 'בוא תסתכל על מאות ציורים שציירתי, אולי חלק מהציורים יתאימו'. עברתי על מאות ציורים ומתוכם מצאתי ציורים שהתאימו בדיוק לטקסט שכתבתי. למעשה, כל הציורים של 'ארץ האין' צוירו לפני שנכתב הספר".
https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.3974104
וגם זה. מסתבר שמאייר הספר "איה פלוטו" לא יוכל להיקבר בקיבוץ המזוהה עם הסיפור?
ארי רון, שהלך לעולמו בסוף השבוע, גר בשנות ה-50 עם משפחתו בקיבוץ מגידו, שם חובר הסיפור על פי דמותו של כלב המשפחה - אך עבר בהמשך לחיפה. חרף רצונו להיקבר בקיבוץ, בקשתו נדחתה בשל "מצוקת מקום"
http://news.walla.co.il/item/3053772
רון, בן 85, היה מאייר, מעצב ומורה לעיצוב גרפי, אבל נודע בעיקר בזכות האיורים לספר הילדים "איה פלוטו", שהוקדש לבתו הבכורה. קלפי משחק הטאקי שעיצב נהפכו לקלאסיקה של העיצוב הישראלי
המעצב, המאייר והצייר ארי רון מת אתמול (שישי) מדום לב, והוא בן 85. רון, בוגר בצלאל, ידוע בזכות איוריו לספר הילדים "איה פלוטו" שכתבה אשתו דינה רון וחרזה לאה גולדברג ופורסם ב–1957 וכן כמעצב קלפי טאקי, שהמציא חיים שפיר ונמכרו לראשונה ב–1983. רון אייר ספרי ילדים נוספים, עיצב בולים ועיצב לחברות תעשייתיות כמו ישקר. מועד הלווייתו עדיין לא נקבע.
רון נולד בתל אביב ובגיל צעיר עבר לירושלים. לאחר שירותו הצבאי עבר עם רעייתו לקיבוץ מגידו. בהמשך למד בבוז־אר (בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות) בפריז. בשנות ה–60 עברו בני הזוג להתגורר בחיפה.
פרופ' טרי שרויאר, לשעבר ראש המחלקה לעיצוב גרפי במרכז האקדמי ויצו חיפה, מספרת שלצד עבודתו כמעצב, היתה לרון קריירת הוראה מפוארת. "הוא לימד בוויצו מאז שהמחלקה לעיצוב גרפי הוקמה בשנות ה–70 ועד שנות ה–2000. הוא לימד תפישה חזותית, עיצוב בסיסי ועיצוב אריזות. הוא לימד גם בטכניון, באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים. הוא היה מורה מיתולוגי ונערץ, כזה שבעצם בלי מלים לימד אותנו הכי הרבה. קראנו לו 'ארי רון כוכב עליון'".
המעצבת הגרפית אורה שוורץ, אלמנתו של המעצב אליהו שוורץ (מתוקה), ממקימי המחלקה לעיצוב גרפי בוויצו חיפה, מספרת שבשנות ה–60 עבדה עם רון בסטודיו משותף, "גראפיס". "הקים אותו האדריכל הארי פרנק והיה שם גם משרד אדריכלים, אבל אנחנו היינו העיקר", היא אומרת. "עשינו גרפיקה לכל מה שהיה אפשר — לחברות כמו צים ולאוניייה 'שלום'. לכל עבודה קטנה עשינו סימפוזיון".
בכתבה שפורסמה ב-2008 ב"הארץ" הסביר רון לאלי אשכנזי כיצד נולד הספר "איה פלוטו", שהוקדש לבתו הבכורה, אסנת. "כמעט לא היו אז ספרי ילדים מקוריים בעברית, רובם היו מתורגמים", הסביר רון. בשלב מסוים הוא גילה כי בתו הפעוטה מתרגשת מציור שהכין של כלב הפודל המשפחתי, פלוטו, ולכן צייר בשבילה עשרה ציורים נוספים של הכלב האהוב. בהמשך הוא סיפר ש"מישהו בקיבוץ אמר שכל ילדי הקיבוץ צריכים ליהנות מהציורים". ולכן, עשרות הציורים נתלו על לוח המודעות בחדר האוכל של מגידו. שמעה של התערוכה הגיע במהרה לאוזניהם של אנשי מחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי, ואלו הפצירו ברון להעביר את תערוכת הציורים בין קיבוצי התנועה. "אמרתי שזה לא בא בחשבון — הציורים ייהרסו ככה", אמרי. אך אנשי התנועה לא ויתרו והפנו אותו להוצאת ספריית פועלים, כדי לפרסם את הציורים כספר.
כאשר רון פגש את לאה גולדברג, הוא השאיר לה את הסיפור שכתבה אשתו ואת ציוריו. גולדברג אהבה את הסיפור והאיורים אבל סברה כי עדיף להציג את הטקסט בחרוזים. רון שיער כי רעייתו לא תוכל להפוך את הסיפור לשיר מחורז וגולדברג הציעה לקבל על עצמה את המלאכה. כעבור כמה ימים הגיע מכתב מגולדברג לקיבוץ בכתב ידה, ובו השיר שכתבה על פי הסיפור. המשוררת הסתפקה בקרדיט "חרוזים: לאה גולדברג", כאלו רצתה לומר שהסיפור הוא של מישהו אחר והיא רק חרזה אותו.
מפתח המשחקים חיים שפיר אומר כי הכיר את רון בחיפה: "הוא היה כמעט המעצב היחיד שלי ומערכת היחסים בינינו היתה סימביוטית. הטאקי נהפך לקלאסיקה שאסור לגעת בה, בגלל הבריף המקורי. אמרתי לו שאני רוצה משהו שלא דומה לשום דבר אחר ושתהיה לו נוכחות זרה. רציתי שיהיה לזה נופך בינלאומי. בשנים האחרונות רון פחות הסתדר עם הקדמה, הוא התעקש לעצב ידנית ועברתי לעבוד עם אחרים. אבל תמיד כשהייתי צריך איור ידני, פניתי אליו". המשחק האחרון שעדיין משווק שעיצב רון לשפיר הוא "רביעיות ארצנו", שעוצב בעשור הקודם ובו מאוירים אתרים היסטוריים, סופרים, משוררים, ציפורים ופירות.
שפיר מציין שעשייתו של רון כאמן אינה מוכרת כמעט, ומספר על האופן שבו אויר ספרו "ארץ האין", שמרחיב את ההיכרות עם פועלו של רון כאמן. "כשגמרתי לכתוב את 'ארץ האין', הגעתי אליו וביקשתי שיאייר לי את הספר. הוא ניגש לסטודיו והוציא בתגובה לבקשתי כמה קלסרים וקופסאות ואמר לי: 'בוא תסתכל על מאות ציורים שציירתי, אולי חלק מהציורים יתאימו'. עברתי על מאות ציורים ומתוכם מצאתי ציורים שהתאימו בדיוק לטקסט שכתבתי. למעשה, כל הציורים של 'ארץ האין' צוירו לפני שנכתב הספר".
https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.3974104
וגם זה. מסתבר שמאייר הספר "איה פלוטו" לא יוכל להיקבר בקיבוץ המזוהה עם הסיפור?
ארי רון, שהלך לעולמו בסוף השבוע, גר בשנות ה-50 עם משפחתו בקיבוץ מגידו, שם חובר הסיפור על פי דמותו של כלב המשפחה - אך עבר בהמשך לחיפה. חרף רצונו להיקבר בקיבוץ, בקשתו נדחתה בשל "מצוקת מקום"
http://news.walla.co.il/item/3053772