יום שמח לעצים/יוסי מרגלית.

חרצית10

New member
יום שמח לעצים/יוסי מרגלית.

יום שמח לעצים:
הם היום מתרחצים.
למרום נושאים צמרת,
משמחה כולה זוהרת.
מסתכלים בעננים
וממש מתחננים:
אנא, אנא, אל תפסיקו,
מים עוד ועוד הריקו!

מתנועע כל ענף
(זרוע, אצבעות וכף)
שגם הוא יהיה רטוב
וגם לו יהיה כה טוב.

העלים עולזים יבריקו
גביע מי גשמים ישיקו
זה לזה ישאו מבט-
הן מחר חל ט''ו בשבט.

רק חבל שהעצים
בקרקע הם נעוצים:
לולא כן-ואין ספק!
משמחה היו קופצים...
 

חרצית10

New member
כנרת חוף תמר/פרץ בנאי.

אקליפטוסים בדיהם פרשו כמניפה
רוח לילית תבוא רכה רכה
במשחקה הלח אותם תניד..
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
חורשת האקליפטוס מילים ולחן: נעמי שמר

כשאמא באה הנה יפה וצעירה,
אז אבא על גבעה בנה לה בית.
חלפו האביבים, חצי מאה עברה
ותלתלים הפכו שיבה בינתיים.
&nbsp
אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה,
אותה הדומיה וגם אותה התפאורה:
חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה
וריח המלוח על המים.
&nbsp
בשביל הנה יורדת עדת התינוקות,
הם בירדן ישכשכו רגליים
גדלו הילדים וכבר למדו לשחות
ובני הנעורים חותרים בשניים.
&nbsp
אבל על חוף ירדן...
&nbsp
מעבר לירדן רעמו התותחים
והשלום חזר בסוף הקיץ
וכל התינוקות היו לאנשים
ושוב על הגבעה הקימו בית
&nbsp
אבל על חוף ירדן...
&nbsp
https://www.youtube.com/watch?v=_Rg9dgmRyrI
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
אגדת עם אוסטרלית על האקליפטוס ב

&nbsp
בשלהי המאה ה-18 הבריטים נתנו אפשרות לאסירים במשפט או כלא או אוסטרליה. אדוארד נידון למאסר עולם ובמשפט שאלו אותו אוסטרליה או כלא כאן!!! הוא החליט ללכת לאוסטרליה. כאשר אדוארד הגיע עם האונייה לאוסטרליה הוא ניצב ביפני ראש השבט של הילידים באוסטרליה "הבוריג'יינים" ושאל אותו מה הוא צריך לעשות? ראש השבט אמר לו, אתה רואה את החלקה עם העצים מכאן... ועד לשם? כן ענה לו אדוארד, עם תצליח להוריד את העצים שנמצאים שם תקבל את החלקה עבורך.
&nbsp
אדוארד שמח מאוד ואמר לעצמו גם כלא וגם אני מקבל חלקה לעצמי . קם בבוקר עם מלוא המרץ והתחיל לכרות את כל העצים בחלקה שניתנה לו. הלך לישון עייף סחוט אבל מרוצה. וכשהתעורר בבוקר הוא ראה שכל העצים צמחו מחדש, אמר לעצמו כנראה לא כרתתי אותם טוב, חזר לחלקה וכרת אותם שוב והפעם מלמטה הכי קרוב לאדמה ואמר לעצמו עכשיו הם לא יצמחו שוב.הלך לישון עייף סחוט אבל מרוצה. כשהתעורר בבוקר הוא ראה שכל העצים שוב צמחו מחדש, אמר לעצמו הפעם אני יכרות אותם מהשורש,
&nbsp
כרת אותם שוב מהשורש הפך את האדמה ואמר לעצמו עכשיו אין סיכוי הם לא יצמחו שוב!!! הלך לישון עייף סחוט אבל מרוצה. כשהתעורר בבוקר הוא גילה שהעצים המוזרים צמחו שוב. אדוארד הלך לראש השבט בכדי לשאול אותו מה זה העץ הזה? וראש השבט אמר לו עם חיוך ממזרי מרוח על הפנים זה אקליפטוס מה זה אקליפטוס שאל אדוארד ?
&nbsp
אקליפטוס ענה ראש השבט זה אקה = לקטוע, וליפטוס = לצמוח זאת אומרת שבכל פעם שתקטע אותם הם יצמחו מחדש.
&nbsp
http://www.tiuli.com/flower_info.asp?flower_id=71
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
סיפור על האקליפטוס

&nbsp
הקיסר מנליק השני של אתיופיה קיבל במתנה עץ אקליפטוס. הוא החליט לשתול אותו באחת מהערים שלו, וכאשר הוא ראה את הפריחה של העץ הוא התרשם מאוד וקרא לה על שם פרח האקליפטוס ושמה היא "אדיס אבבה" שהפרוש הוא: פרח חדש או פרח יפה.והיום "אדיס אבבה" היא עיר בירה ועיר מחוז של אתיופיה
&nbsp
מקור השם אקליפטוס בא מיוון = איי = היטב וקליפטו = אני מכוסה, שזה אומר מכוסה היטב. שמו הקדום הוא עץ הדרקון או עץ הגומי והשרף.
&nbsp
http://www.tiuli.com/flower_info.asp?flower_id=71
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
אֵקָלִיפְּטוּס

&nbsp
לֹא אַחַת רָאִיתִי: הוּנַף הַקַּרְדֹּם
וְהוּרַד וְנִנְעַץ בַּשְּׁאֵר;
מְעוֹלָל בְּעָפָר הוּא שָׂרוּעַ דֹּם –
זֶה הַנּוֹף הַמַּרְטִיט, הַנּוֹהֵר.
הַשָּׂרִיד הַיָּתוֹם מִזְדַּקֵּר נוּגוֹת
מְיֻתָּר וְעֵירֹם מִכֹּל.
וְתָמִיד נִדְמֶה: הַפַּעַם הַזֹּאת
לֹא יִשְׁכַּח הָעֵץ, לֹא יִמְחֹל...
תִּפְקְדֶנוּ שׁוּב, אַךְ שָׁנָה תִנְקֹף –
תַּעֲמֹד מִשְׁתָּאֶה, תַּבִּיט:
לַמָּרוֹם כְּאָז כָּמֵהַּ הַנּוֹף,
וְנוֹהֵר כְּאָז, וּמַרְטִיט.
ניסן, תרפ"ט
&nbsp
http://benyehuda.org/rachel/Rac093.html
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
מעניין......מה מתחרז עם אקליפטוס?

עצי אקליפטוס שהובאו לארץ מאוסטרליה ומטסמניה מאמצע המאה התשע עשרה מהווים מין נפוץ ובולט בקרב עצי הארץ. על יתרונותיו של האקליפטוס כעץ יער, ושימושיו השונים, המשונים והמגוונים נכתוב בהזדמנות אחרת.
תפוצתו הנרחבת של האקליפטוס במושבות החלוצים, לאורך כבישי הספר ובכלל הפכו אותו לחלק חשוב מהנוף, ולכן הוא גם מהווה חלק נכבד מתרבותה ומשירתה של הארץ.
משוררים רבים הכניסו את האקליפטוס לשיריהם בתיאור נופים ואוירה, אבל יש בעיה עם אקליפטוס – כמעט אין מלים בעברית שמתחרזות איתו, חוץ מטוּסטוּס, קוּסקוּס ועוד משהו (תשאלו את אחמד טיבי). זו אולי הסיבה שהאקליפטוסים בזמר העברי תמיד משולבים באמצע השורה ולא בסופה, כך אין צורך לחרוז אותם. והנה כמה דוגמאות:
בית המוטור - חורשת האקליפטוסנעמי שמר כותבת:
"חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה,
וריח המלוח על המים."
ומוותרת בכלל על החריזה.
ירון לונדון כותב:
"בינות לעצי אקליפטוס ותומר
שיטה קוצנים ותפוז ולימון
על פני חלוקי הנהר והגומא
נוסע עבדאללה לארץ עמון."
יעקב שבתאי מזכיר את האקליפטוס פעמיים בשיר לפנות ערב, ופעמיים הוא חומק מחריזה:
"בואי נשב, הכל רוגע,
בין עצי הפרדס היום שוקע
בעלי גפנים הצל נוגע,
בחורשת האקליפטוס כבר החושך מתחבא."
אקליפטוסוגם:
"שימי ראשך אצלי על ברך,
בצמה השחורה אקלע לך פרח,
ציפורים שרות את שיר הדרך,
על חורשת האקליפטוס כבר הלילה מכסה."
וחיים חפר מחביא את האקליפטוס כבר בשורה הראשונה:
"תחת עץ האקליפטוס, ליד הירדן,
אני שוכב לי וישן, שוכב לי וישן,
שוכב לי וישן"
עודד פלדמן, בשיר שירי לי כנרת, שואל את חורשת האקליפטוס מנעמי שמר וגם מתחמק מחריזה:
"הדוגית עודנה שטה, מפרשה מלבין בחוף
וחורשת האקליפטוס עוד שומרת על הנוף."
&nbsp
רק בשני מקרים מצאתי נסיון להתמודד עם חריזת האקליפטוס. נעמי שמר, בשנת 1958 (איך אני יודע?) כותבת ב"שיר לחג עשור:
"על הסכר אקליפטוס
התנער מקור
כל הענפים הרעיפו
שיר לחג עשור..."
אקליפטוס והרעיפו... חריזה לא מושלמת, אבל היא נבלעת בין מקור ועשור המתחרזים מצויין.
אבל בשיר "סלט של כרוב" של להקת אינפקציה, חורז גיא בן שטרית את האקליפטוס עם מיתוס:
"מנסר ת'עץ ההוא, מחורשת האקליפטוס.
אני עוד אנפץ ת'מיתוס פץ תמיתוס"
אמנם אקליפטוּס מנקדים עם שורוק ואילו מיתוֹס עם חולם, גיא בן שטרית אולי מצליח לנפץ את המיתוס שקשה לחרוז אקליפטוס...
&nbsp
http://www.plaot.com/document/250,0,130.aspx
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
אלי כהן, המרגל בדמשק וחורשת האיקליפטוס

&nbsp
זהו סיפור מעניין המסופר בגרסאות שונות. הנה הגרסא המועדפת עלי:
בסוף שנות החמישים לאור ההתנכלויות של הסורים מרמת הגולן, ניטעו שדרות אקליפטוסים לאורך כבישי באיזור הגבול הסורי להסתיר את המכוניות הנוסעות ולמנוע מהחיילים הסורים לצלוף עליהם.
מספרים שיום אחד הגיע רמטכ"ל צבא סוריה עם ידיד, סוחר עשיר מדמשק, לביקור בקו המוצבים. בתצפית שערכו לעבר העמק סיפר הרמטכ"ל לחברו שהיהודים נוטעים עצים לאורך הכבישים ומקשים על החיילים שלו לצלוף עליהם. הסוחר הסביר לו שאלה עצי איקליפטוס והציע לו ליישם את הרעיות הישראלי גם אצלו - לטעת עצים על המוצבים הסוריים כדי להסתיר את החיילים וגם כדי לספק להם מחסה מפני השמש. הסוחר הוסיף ואמר שבאמצעות קשריו יוכל ליבא את העצים לסוריה.
אמר ועשה. השטילים הובאו וניטעו בכל המוצבים הסוריים הפעילים לאורך הגבול וכך ידעו בצהל בדיוק היכן ממוקם כל מוצב.
הסוחר העשיר היה אלי כהן, ואת השתילים יבא, כך אומרים, מישראל.
גרסא קצת יותר פשוטה של הסיפור מצוייה באתר לזכרו של אלי כהן, אבל כמורה דרך אני אוהב לספר סיפורים ולא בהכרח ללמד היסטוריה.
&nbsp
http://www.plaot.com/home/artdetails.aspx?mCatID=65&artID=123
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
סיפור לט"ו בשבט - אפילו סיר לילה לא מצאתי א. פלד "

&nbsp
"אקליפטוס הוא סוג מסוים של עץ (לעתים שיח) ירוק-עד ממשפחת ההדסיים". (ויקיפדיה). הסוג מונה כ-700 מינים, שמוצאם בעיקר מאוסטרליה.
הנטיעה הגדולה הראשונה של עצי אקליפטוס בישראל הייתה בשנת 1888 בפתח תקווה, שנוסדה עשר שנים קודם לכן, ואז ניטעו 60,000 עצים, במטרה לסייע בייבוש הביצות (ייעוד שלבסוף התבדה כליל).
בכך לא הסתיימו עלילות האקליפטוס בארצנו. בט"ו בשבט של שנת 1989 ניטע בקיבוץ רמת יוחנן שבעמק זבולון עץ אקליפטוס מיוחד במינו. העץ ניטע על ידי החתום מטה ובנו הפעוט בשורת אקליפטוסים שניטעו באותה שנה מאחורי מגדל המים הישן של הקיבוץ. כל העצים בשדרה עונים היום להגדרתם: עבי גזע, חסונים, ואמיריהם מצביעים לשחקים. רק העץ "שלי", אף על פי שהוא כבר כבן עשרים שנה, גובהו כמטר בלבד ועובי גזעו כעובי זרת.
בפרוש ט"ו בשבט השנה, הלכתי לראות מה התחדש עם אקליפטוסי. שעה ארוכה ועצובה התייחדתי עם העץ הנכה, מהרהר במר גורלו שלו ותוהה במה שגיתי אני. לפתע הייתה לי הארה. נזכרתי בסיפור ששמעתי בילדותי על עץ אחר, שגם הוא סירב לצמוח, ולאחר ששבק חיים ונעקר, נמצא סיר מלא מטבעות זהב לפות בין שורשיו.
אמש הצטיידתי באת ובמקוש, והתגנבתי אל מקום האוצר. התגנבות על שום מה? בימים אלה, כאשר רוחות ההפרטה מנשבות, עדיף שיהיה סוד אוצרי נחלתי בלבד. עד חצות הלילה חפרתי, כשאני נאלץ להשתופף מדי פעם לאדמה מתחת לפנסי המכוניות החולפות בכביש. העבודה הייתה מתישה למדי ולא הייתי עומד בה, אלמלא ריצדו כל העת לנגד עיניי מטבעות הזהב, ומוחי היה עסוק בדימוי המוצרים המצוינים שארכוש בהן.
סוף דבר הרי ברור לכם מתחילתו, שכן אם הייתי מוצא סיר זהב, ממילא לא הייתי מספר לכם, ואם אני מספר, משמע שאפילו סיר לילה לא מצאתי. בקיצור, כיסיתי את הבור וחמקתי משם כשכפות ידיי מכוסות שלפוחיות מים, ציפורניי שבורות וכיסיי ריקים כשהיו.
אבל עדיין הציקה לי השאלה, מדוע כך עלתה לו לאקליפטוסי. הבוקר ציוויתי על "גוגל" להעלות לפניי שוב את הערך "אקליפטוס". מייד בשורה הראשונה, מצאתי את מה שכבר ציטטתי לעיל: "אקליפטוס הוא שם מסוים לעץ (לעתים שיח) ירוק עד...". אתם הבנתם את זה? לעולם אל תזלזלו במה שכתוב בתוך סוגריים: "לעתים שיח". הנה הפתרון, כל כך פשוט. האקליפטוס שלי אינו עץ, מעולם לא היה, לעולם לא יהיה. הוא בכלל שיח.
כך נמצאו לתופעה הסבר מדעי כשר ולגיטימציה מלאה. יש איקליפטוסים שצמרותיהם מגרדות שחקים, ויש גם אקליפטוסי שיח – אז מה? כולנו בנים שווים לאלוהים, לא?
&nbsp
http://www.kibbutz.org.il/itonut/2009/dafyarok/090212_peled.htm
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
האקליפטוס האחרון

&nbsp
ברטה הייתה בת 80 וקצת, זה היה הגיל שלה מאז שהייתי בן 5. היא גרה בקומה הראשונה בבניין ישן בשיכון חיסכון בלוד. שיכון חיסכון היה שבעה בניינים ארוכים בני 3 קומות ו - 3 כניסות. בין הבניינים הארוכים והאפורים היו מדשאות ירוקות, פרחים, שיחים קוצניים ועצים. לכל בניין היה את העץ שלו. מספר 8 התהדר בפיקוס ענק, מספר 14 טיפח עץ תותים שבסתיו כולם חמדו את פרותיו. במספר 18, היכן שברטה גרה, גידלו אקליפטוס בודד שהתנשא מעבר לקומה השלישית. הגזע הענק שלו היה מלא בכתובות חרוטות, לבבות ושמות של ילדים ומבוגרים.
כל בוקר ב- 8 הייתה ברטה יוצאת מדירתה, לבושה בחלוק פרחוני שמכרו רק בחנויות של זקנים. בידה קומקום עתיק מברזל אפרפר, מלא במי ברז רעננים מהבוקר. היא הייתה ניגשת אל האקליפטוס, נשענת על הגזע הרחב שלו ומשקה את האדמה סביבו בתנועות מעוגלות, סביב, סביב, מקפידה להשאיר עיגול רטוב באדמה. אחרי כן התכופפה וניכשה בידיה המקומטות עשבים שוטים שהעזו להפריע את בדידותו של העץ הענק.
סיפרו על ברטה שבצעירותה הייתה אישה יפה. אמרו שהיו לה מחזרים כחול אשר בארגז החול בגן של מלכה. תיארתי לי שהייתה יפה כמו מלכה, עבורי מלכה הייתה האישה הכי יפה ביקום כולו. בגיל 12, ברטה נראתה לי הכי זקנה בעולם. היא בקושי דיברה עברית, אימי הייתה מקשקשת איתה באידיש. שנאתי אידיש, שפה של זקנים ואמהות. אפילו אבא שלי לא דיבר אותה והיה צוחק כאשר אמא התרגזה עליו באידיש. העור המקומט שלה הפחיד אותי, הוא נשמע כמו נייר קרפ דק שעומד להיקרע כל רגע, שיערה היה לבן כמו שערות סבתא ביום העצמאות והיה ארוך, ארוך. בדרך כלל היה אסוף בתוך כובע קטן ורק בבוקר היה משוחרר לגלוש עד מותניה כמעט. אף פעם לא ראיתיה מחייכת, שפתיים דקות וקמוצות, בדיוק כמו עיניה שתמיד כעסו.
ברטה חיה לבד, בלי בעל. יוסי סיפר שאמא שלו אמרה לאבא שלו פעם שהבעל של ברטה מת כשהייתה מאוד צעירה ובגלל שאהבה אותו מאוד לא התחתנה שוב. בגלל זה אין לה ילדים. יוסי תמיד הקשיב לשיחות של הוריו, הרבה מידע הגיע אלינו דרכו.
יום אחד, תחילת החופש הגדול, הגיעו מהעירייה והודיעו שחייבים לכרות את האקליפטוס. הוא היה ענק וגבוה וסיכן את כל השכונה. הם הסבירו שהענפים שלו נופלים ועלולים להרוג מישהו. בכלל, אמרו, אנחנו מורידים את כל האקליפטוסים בעיר, הם לא מתאימים יותר, אפילו מפריעים לבנייה בעיר. משפחת בנדר הסכימה והוסיפה שגנבים יכולים לטפס עליו ולחדור לבתים בקומות הגבוהות. את זה ממש לא הבנתי, איך אפשר לטפס על גזע כל כך עבה וחלק?
כאשר הגיעו הכורתים התאגדנו, כל הילדים בשכונה, רצינו לראות איך בכלל אפשר לכרות עץ כל כך חזק ואדיר. התווכחנו שהם לא יצליחו, קיווינו לראות את העץ מחזיר מלחמה. הוא היה העץ שלנו, של בניין מספר 18. הסכמנו להתעורר מוקדם בבוקר במיוחד בשביל זה, למרות שחופש ואפשר לקום מאוחר.
הגיעו קצת לפני שמונה בבוקר והחלו להתארגן כאשר ברטה יצאה עם החלוק שלה ובידה הקומקום הגדול. הביטה בחבורה שהתאספה מסביב לעץ, פילסה את דרכה והחלה במלאכה היומית שלה. כולם הביטו בה, עומדים במעגל סביבה כאשר היא מתעגלת סביב העץ, מסמנת את בעלותה עליו. סיימה להשקות אותו והתכופפה, אבל לא לנכש עשבים. היא התיישבה על האדמה, נשענה בגבה עליו, הרימה ראשה ואמרה, ניין. מילה אחת, צרודה ושורטת.
הכורתים, שלושה במספר, הביטו אחד בשני ולא ידעו מה לעשות. אחד מהם, כנראה האחראי, ניגש אליה, התכופף ובעדינות אמר לה, סליחה סבתא, אנחנו צריכים להתחיל לעבוד, את מוכנה לקום? צריכה עזרה? הוא הושיט את ידו הגדולה אליה. היא לא הביטה בו, שלחה את ידה הדקיקה והמקומטת ודחפה את הזרוע שלו ממנה, ניין אמרה ולא יספה, מביטה קדימה, בחיקה הקומקום.
הוא קם, נראה מבולבל, הביט בחבריו, הרים כתפיים במחווה של "מה עושים עכשיו" והתרחק מהעץ. ברטה ישבה שם, מנותקת מהמתרחש סביבה, מחוברת לעץ בגבה, שורשיו התגבהו סביב גופה הרזה, רגליה נדמו כחלק מהם. שערה הארוך פזור, משתלב עם הגזע הירוק חום של האקליפטוס.
עמדנו מסביב, מופתעים. העץ מחזיר מלחמה, חשבתי, ברטה היא חלק מהעץ הבנתי פתאום. התקרבתי, רציתי לראות את החיבור בין העץ אליה אבל הוא נסתר מעיני. ידעתי שהם מחוברים, איכשהו. הבטתי אל חברי ואז הסתובבתי והתיישבתי לידה, גבי אל העץ, מנסה להתחבר אליו כמוה. קמו צחקוקים, תנועה סוערת בין חברי. דקות אחרי, החלו מתיישבים גם הם מסביב לעץ.
לא היה מקום לכולם. נעשה משמרות אמרתי, נתחלק לקבוצות, אלה שלא יושבים ידאגו לאוכל ושתייה. תוך דקות התארגנה רשימה, משמרות של שעתיים, מי יביא שתייה ומי אוכל ומתי. פעם ראשונה שהיינו כל כך מגובשים בשכונה, בנים ובנות, בניינים שונים. יריבויות עתיקות נשכחו, כולם מתאחדים למשימת הגנת העץ.
ברטה ישבה שם, מידי פעם הציצה אלי אבל בלי לומר כלום.הרגשתי מחובר אליה, דרך העץ הגדול. היינו מרוגשים כולנו, הרפתקה כזאת לא מתרחשת כל יום. צוות הכורתים היה אובד עצות ונראה מרוגז. אחד מהם עזב ושני האחרים התיישבו על הדשא מחכים.
אחרי שעה הגיע עם השלישי איש חליפה מהעירייה. אותו אחד שהודיע שחייבים לכרות את העץ. הוא ניגש אלינו ואמר בקול, קדימה ילדים לקום מיד מהמקום כדי שאפשר יהיה להתחיל לעבוד. שתקנו, הבטנו בברטה. היא הרימה לאט את ראשה הביטה בו ואמרה שוב, ניין. הבטנו בו כולנו, ניין צעקתי, ניין החרו כולם אחריי, בלי להבין נהפכה המילה הקשה הזאת לסיסמא שלנו. נראה המום ואז מרוגז, אני אקרא למשטרה צעק לעברנו. לא שמענו אותו ובקול קצוב צעקנו, ניין, ניין, ניין.
הרעש שעשינו הביך אותו, הוא נסוג לאחור אל אנשיו ונראה כועס מאוד. הרעש גרם להורים שלנו לפתוח חלונות ולראות בפעם הראשונה את המתרחש. אמא של יוסי הייתה הראשונה שהגיעה, מה קורה פה שאלה. יוסי לא ענה. אנחנו שומרים על העץ אמרתי לה, שלא יכרתו אותו. לא ראתה את ברטה שהתמזגה כל כך בעץ עד שנראתה חלק ממנו. השתגעתם אמרה, אתם ילדים, קומו מיד ואל תפריעו לאנשי העירייה לעבוד, הם יקראו למשטרה. החליפה, הנהן בהסכמה מאחוריה. אנחנו עם ברטה אמר פתאום יוסי, אנחנו לא זזים מפה עד שהם לא הולכים. עכשיו התאספו כבר יותר מבוגרים סביבנו.
תראו, זאת ברטה שם שמה לב גברת בנדר, מה היא השתגעה? מה היא חושבת שהיא עושה. התחילו ויכוחים בין המבוגרים, חלק תומכים בנו וחלק מגנים. יוסי היה סמוק כולו, אמא שלו הייתה מובילת מתנגדי ההתנגדות שלנו. דחפתי אותו בברך, לא תסתבך שאלתי. אל תדאג ענה לי, לא ממש משנה לי מה היא חושבת. נראה מאוד נחוש, יוסי, לא דבר רגיל עבורו.
השוטר הגיע יחד עם הסנדוויצ'ים והשתייה שרון ומירה ארגנו לשעה 11:00 בדיוק. ההורים התאספו סביב השוטר והחליפה והצעקות הרקיעו למרומי הענפים הגבוהים של העץ. עשינו מה זה בלגן אמר רון בסיפוק, מחלק את הסנדוויצ'ים. הושיט אחד לברטה, הביטה בו וחייכה אבל לא לקחה את הסנדוויץ'. בטח היא לא אוהבת נקניק על הבוקר אמרה מירה והציעה לה כוס מיץ פטל. את הכוס לקחה ושתתה לאט, לאט. הושיטה את הכוס חזרה וחייכה גם למירה.
השוטר ניגש אלינו, עמד מול ברטה והודיע לנו שהגיע להסכם עם ההורים שהעץ לא ייכרת לגמרי, רק יקצרו אותו קצת כדי שלא יהיה מסוכן אמר לנו. הבטנו אחד בשני, לא מבינים אם ניצחנו או לא. אמי ניגשה אלי, איציק, זה הסכם טוב, אתם יכולים לקום. אנחנו לא קמים עד שברטה קמה אמרתי לה. ברטה הביטה בנו, לא ממש מבינה מה קורה.
אמי חייכה אליה ודיברה איתה באידיש. פתאום השפה נראתה לי כל כך עדינה ויפה. אמא שלי דיברה איתה בעדינות מסבירה לה את ההסכם. ברטה הנידה בראשה, נראתה מעט כועסת. אמא שלי לא ויתרה, המשיכה להסביר לה.
שתקו, ברטה ישבה מהורהרת. אמא שלי הושיטה לה יד, הבטנו איך ברטה מושיטה יד חזרה. כשהיא קמה, נשמע קול אנחה, מאיתנו או מהעץ, לא ממש יכולתי להבחין. התרוממנו אחריה מריעים, מחבקים אחד את השני, ניצחנו, העץ שלנו ניצל.
אמא שלי חיבקה את ברטה וכולנו, הילדים התגודדנו סביבה. הרגשנו פתאום שהיא חלק מאיתנו. עיניה ברקו, שפתיה חייכו והיא נראתה יפה כמו מלכה, כמעט.
היום ההוא שינה את השכונה שלנו. האקליפטוס הזקן, קוצר עד לקומה השנייה. הוא הפסיק לצמוח לגובה והחל מתנהג כמו שיח, מגדל ענפיו לרוחב, יוצר סוכך צפוף ונפלא שנתן צל בקיץ ומגן מהגשם בחורף.
ברטה נהייתה חביבת השכונה, בעיקר עלינו, הילדים. בבוקר לפני שהיינו הולכים לבית הספר היינו עוברים ליד העץ, מעבירים ליטוף, מחליפים חוויות וממשיכים לבית הספר. ברטה החלה מקדימה את סיבוב ההשקיה שלנו, להיות איתנו בבוקר. אהבנו להיפגש ליד העץ, בצהריים הוא היה המקום הכי קריר בשכונה. מירה הייתה זו שמשכה את ברטה אלינו, החוצה, לשבת איתנו על שמיכה שהיא הוציאה. לימדנו אותה מילים בעברית והיא לימדה אותנו אידיש . אמי התמוגגה מהמילים שלמדתי.
כשהייתי בן 15, ברטה הלכה לעולמה. להלוויה שלה התעקשנו להגיע, כל הילדים. אנ
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
המשך

כשהייתי בן 15, ברטה הלכה לעולמה. להלוויה שלה התעקשנו להגיע, כל הילדים. אני חושב שזאת הייתה ההלוויה הכי גדולה בעיר, בטוח שהיו בה הכי הרבה ילדים.
האקליפטוס של ברטה ניצב על עומדו עד היום. הוא האחרון שנותר בלוד. כל האחרים עברו מהעולם, אבל הוא, לא גדל לגובה, התחבא לו בשיכון שלנו ונותר חי עד היום. אני מבקר בשכונה שלי לפעמים, תמיד מגיע אליו ומרגיש שגם ברטה נמצאת איתו, בתוכו, חלק משורשיו, שערותיה מתמזגות עם ענפיו הכבירים וחיוכה מתחייך בין העלים.
&nbsp
http://cafe.themarker.com/post/895019/
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
אקליפטוס הקשת-עץ מזן נדיר

האם יש דבר כזה קשת חיה? מסתבר שכן! אקליפטוס האיים הוא עץ מיוחד במינו המכונה גם 'אקליפטוס הקשת בענן' בשל גזעו יוצא הדופן, בעל הגוונים המרובים. בתמונות הבאות תוכלו להתרשם מיופיו המיוחד ומהסיבה שבזכותה קיבל את השם...
&nbsp
http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=31345
&nbsp
מקסים

 

יעלקר

Well-known member
מנהל
"מרק איקליפטוס - הזמר שקרה לו מה שהוא שר" מאת יהונתן גפן.

"מרק איקליפטוס - הזמר שקרה לו מה שהוא שר" מאת יהונתן גפן. איורים: איציק רנרט. הוצאת דביר
&nbsp
ספרו החדש של יהונתן גפן לילדים, "מרק איקליפטוס", פותח בתיאור קבצן מנקודת מבטה של ילדה שבעה וסקרנית. הילדה מבקשת לתת לו כסף, אך אמה העשירה פוסקת במשפט מוכר: "לא, קטנה. אסור לתת לאנשים האלה כסף כדי שהם לא יתרגלו להיות קבצנים". הילדה שואלת: ומה זה קבצנים? "אנשים שחיים על חשבון החברה", מסבירה האשה היפה, האטומה. זו התחלה מעניינת, שכן היא נוגעת בנושאים שספרות הילדים מעדיפה להדיר רגליה מהם: עוני ומצוקה ואנשים שהוצאו אל מחוץ לחברה הנורמטיווית, לעומת עושר ואטימות של מבוגרים אך גם מידת הרחמים שעדיין קיימת, לעתים, בילדים קטנים.
&nbsp
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,608,209,59670,.aspx

 

יעלקר

Well-known member
מנהל
לא חשבתי על אקליפטוס מאת: קבוצת אותיות פורחות הוצאה: כרמל

&nbsp
גב הספר מתוך הספר
לא לחתול. ולא לאפרוח.
&nbsp
לא ברווז, ולא ארנב.
&nbsp
וכמובן, לא כלבלב.
&nbsp
&nbsp
אבל באחו, בלילה, בערבות הירח:
&nbsp
יש לי פוני ותוכי ודִינגוֹ ונשר
&nbsp
ודולפין ודוֹדוֹ וזאבות ונמר-חבר
&nbsp
וזנב וכנפיים.
&nbsp
&nbsp
קובץ סיפורי ילדות שכתבו צעירים שצמחו בעולם החרדי, סיפורים שפותחים אשנב לעולם ילדי, רגיל אבל אחר
&nbsp
עולם שמעבר לשחור וללבן, טעון בניגון ובכמיהה, ביראה ובריסון
&nbsp
ושוכן בישראל של היום, כמטחווי דורות וכמטחווי פתיחת דלת
&nbsp
&nbsp
את הקובץ כתבו חברי קבוצת 'אותיות פורחות' , שחלקם יצאו מהעולם החרדי וחלקם עדיין מצויים בו, בדרך זו או אחרת
&nbsp
הקבוצה עוסקת בכתיבה ובאמנויות הבמה
&nbsp
http://www.carmelph.co.il/סדרות-וכת...ת/youbooks/1313-לא-חשבתי-על-אקליפטוס?sef=hcfp
&nbsp
גם הצילומים שבספר הם מעשה ידיהם
&nbsp
&nbsp

 
למה חבל שנעוצים? נהדר, ושיר שלי על ריקוד העצים

עוד מעט יש לנו יום הולדת שחו העצים זה לזהצריך להכין ריקוד ואז נשבה רוח.עברה בין הענפים שרקה, ליחששה .הנה מוזיקה בואו לרקוד ונראה מה יצא התחילו הענפים לנוע מצד לצד העלים זזו, נעו לפי מקצב הרוח איזה ריקוד נפלא, עוד חזרה אחת והריקוד מוכן, אבל, אני צריכה שמלה חדשה, אמרה השקדיה איך אוכל להופיע ככה למסיבה בכזו סכבה גם אני, גם אני ענו כול העצים במקהלה הרוח פסקה, גם הריקוד נפסק כי איך ירקדו ואין מוזיקה עמדו העצים עצובים מאין ניקח בגדים? הגיע טו- בשבט השקדיה התעוררה לקול ציוץ ציפורים פקחה את העלעלים ומה היא רואה.. שמלה ורודה מעוטרת בתחרה לבנה כמה היתה מאושרת כל העצים הריעו לה הציפורים שרו לה והילדים רקדו לכבודה
 
סמדר שיר

בספרה גלי בחורשת האקליפטוס בעקבות נעמי שמר .
בהוצאת ידיעות ספרים ספרי חמד /2014

 

חרצית10

New member
אקליפטוס/לאה נאור.

עץ אקליפטוס אחד הראה לי את הדרך
תמיד כשהייתי תועה.
כבר אז הייתי מאבדת את הכוון
ושוכחת את השעה.

הוא היה עומד באמצע השכונה בערך,
וכל הבתים הגיעו לו עד הברכיים.
אם עכשיו אני לא מוצאת את הדרך
זה בגלל שכרתו אותו בינתיים.

היה לו לב עם חץ חרות עמוק
והמון עלים ירוקים.
אנחנו לא ראינו אותו כשהיינו קרובים,
רק כשהיינו רחוקים.

עץ אקליפטוס אחד הראה לי את הדרך,
עכשיו בנו שם שכון.
מאז אנחנו מסתובבים ומסתובבים,
ואין מי שיראה לנו את הכוון.
 
למעלה