זוכרות את הכתבה על הרב טאו והרב אבינר נגד ספריית פיג´מה
תראו מה כותבת שהם סמיט בתגובה בפייסבוק
December 28, 2016 at 5:52pm ·
רבי עקיבא ילד מלוכלך?! בעיני מי?
תגובתי למתקפת הרבנים טאו ואבינר על ספרי ספריית "פיג'מה" ובהם גם ספרי "אות בבאר".
"לא! רבי עקיבא אינו ילד מלוכלך הלומד בתערובת עם בנות וללא המילה 'תורה'" - שוב ושוב אני קוראת את המשפט התוכחתי והכעור הזה, מבית מדרשם של הרבנים אבינר וטאו, ומתקשה לעכל את העובדה שהוא מתייחס לספרי "אות בבאר", שהינו עיבוד מצוייר לילדים של אגדת "תחילתו של רבי עקיבא", שמקורה במדרש אבות דרבי נתן - עיבוד שנכתב ביוזמתה הברוכה של ספריית "פיג'מה" ואוייר בידי המאיירת והאמנית ולי מינצי.
אשר לעובדות, כלומר לשלושת הפשעים שמדביקים לי הרבנים:
1. רבי עקיבא שבספרי איננו ילד מלוכלך. שם תואר זה - או כל שם תואר ממין זה - לא מופיעים בספרי המספר על ילד קטן שהיה רועה עזים, ובדומה למנהיגים אחרים מבני עמנו, צמח להיות רועה אדם - מנהיג, מורה וחכם. הוא זכה לכך, לאחר שהתעקש והחליט - בגיל ארבעים - ללמוד "צורת אות", כלומר, להשלים את ההשכלה הבסיסית שנמנעה ממנו בשל עונייה של משפחתו. האם עוני או עבודת כפיים הופכים את האדם למלוכלך?
נהפוכו! עיקר תרומתי בעיבוד זה הוא בהחלטה שלא לפתוח את הסיפור בנקודת החסר - האנאלפבתיות - אלה ברעיית הצאן כתחום חוזק, ואם תרצו - מלאכת קודש ( גם האיורים היפהפיים מדגישים זאת). למקרא מילותיהם של הרבנים עולה בליבי החשש כי הלכלוך - וקישורו לעוני - בעייני המתבונן.
2. רבי עקיבא שבספרי אינו לומד בתערובת עם בנות - אך לא מטעמים הלכתיים או מיזוגניים - אלא מפני שהעיבוד שכתבתי נאמן לתקופה שבה בנות לא זכו להשכלה. אשר לי, אני מקווה כי הורים ומחנכים שיקראו את הספר לילדיהם - בנים ובנות - יפנו את תשומת לבם לקשר בין מעמד והשכלה, וידונו עמם בזכותו של כל אדם החפץ בכך להשכלה.
3. המילה 'תורה' מופיעה גם מופיעה בספרי וכך גם המילה תנ"ך. בתנ"ך מוצא המלומד שאליו פונה עקיבא בשאלה את תשובתו - אבנים שחקו מים - וזו מביאה אותו להבנה כי אם הצליחו האבנים לחרוץ סימנים באבן הקשה, יצליח אף הוא שאינו אטום כאבן, ללמוד, ועם הזמן הידע ייחרת בו.
את כל הרעיונות המצויינים הללו דליתי מבאר חז"ל, והקפדתי כמיטב יכולתי להשתמש בלשונם ולכבד את רוח המקור. אין לי אלא לתהות האם הרבנים המרעילים את בארי שלי כלל טרחו לקרוא את ספרי? ואולי די בעובדה שאני אשה וחילונית כדי להוקיעו כ"אגמי רפש וצחנה"? אירוני הדבר כי ה"תועבה" שלהגנתה אני יוצאת כאן עוסקת בלימוד, בזיקה שבין לימוד לבין השתנות ובדמותו של חכם שקבע: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה."
כלל זה, להתרשמותי, מייצג במידה רבה את "ספריית פיג'מה" החותרת דווקא אל המכנה המשותף והתרחקות מנקודות מחלוקת, ולכן המתקפה עליה מעוררת חלחלה.
מhttps://korebasfarim.com/2017/01/05/לינקים-ספרותיים-לסוף-השבוע-612017/
תראו מה כותבת שהם סמיט בתגובה בפייסבוק
December 28, 2016 at 5:52pm ·
רבי עקיבא ילד מלוכלך?! בעיני מי?
תגובתי למתקפת הרבנים טאו ואבינר על ספרי ספריית "פיג'מה" ובהם גם ספרי "אות בבאר".
"לא! רבי עקיבא אינו ילד מלוכלך הלומד בתערובת עם בנות וללא המילה 'תורה'" - שוב ושוב אני קוראת את המשפט התוכחתי והכעור הזה, מבית מדרשם של הרבנים אבינר וטאו, ומתקשה לעכל את העובדה שהוא מתייחס לספרי "אות בבאר", שהינו עיבוד מצוייר לילדים של אגדת "תחילתו של רבי עקיבא", שמקורה במדרש אבות דרבי נתן - עיבוד שנכתב ביוזמתה הברוכה של ספריית "פיג'מה" ואוייר בידי המאיירת והאמנית ולי מינצי.
אשר לעובדות, כלומר לשלושת הפשעים שמדביקים לי הרבנים:
1. רבי עקיבא שבספרי איננו ילד מלוכלך. שם תואר זה - או כל שם תואר ממין זה - לא מופיעים בספרי המספר על ילד קטן שהיה רועה עזים, ובדומה למנהיגים אחרים מבני עמנו, צמח להיות רועה אדם - מנהיג, מורה וחכם. הוא זכה לכך, לאחר שהתעקש והחליט - בגיל ארבעים - ללמוד "צורת אות", כלומר, להשלים את ההשכלה הבסיסית שנמנעה ממנו בשל עונייה של משפחתו. האם עוני או עבודת כפיים הופכים את האדם למלוכלך?
נהפוכו! עיקר תרומתי בעיבוד זה הוא בהחלטה שלא לפתוח את הסיפור בנקודת החסר - האנאלפבתיות - אלה ברעיית הצאן כתחום חוזק, ואם תרצו - מלאכת קודש ( גם האיורים היפהפיים מדגישים זאת). למקרא מילותיהם של הרבנים עולה בליבי החשש כי הלכלוך - וקישורו לעוני - בעייני המתבונן.
2. רבי עקיבא שבספרי אינו לומד בתערובת עם בנות - אך לא מטעמים הלכתיים או מיזוגניים - אלא מפני שהעיבוד שכתבתי נאמן לתקופה שבה בנות לא זכו להשכלה. אשר לי, אני מקווה כי הורים ומחנכים שיקראו את הספר לילדיהם - בנים ובנות - יפנו את תשומת לבם לקשר בין מעמד והשכלה, וידונו עמם בזכותו של כל אדם החפץ בכך להשכלה.
3. המילה 'תורה' מופיעה גם מופיעה בספרי וכך גם המילה תנ"ך. בתנ"ך מוצא המלומד שאליו פונה עקיבא בשאלה את תשובתו - אבנים שחקו מים - וזו מביאה אותו להבנה כי אם הצליחו האבנים לחרוץ סימנים באבן הקשה, יצליח אף הוא שאינו אטום כאבן, ללמוד, ועם הזמן הידע ייחרת בו.
את כל הרעיונות המצויינים הללו דליתי מבאר חז"ל, והקפדתי כמיטב יכולתי להשתמש בלשונם ולכבד את רוח המקור. אין לי אלא לתהות האם הרבנים המרעילים את בארי שלי כלל טרחו לקרוא את ספרי? ואולי די בעובדה שאני אשה וחילונית כדי להוקיעו כ"אגמי רפש וצחנה"? אירוני הדבר כי ה"תועבה" שלהגנתה אני יוצאת כאן עוסקת בלימוד, בזיקה שבין לימוד לבין השתנות ובדמותו של חכם שקבע: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה."
כלל זה, להתרשמותי, מייצג במידה רבה את "ספריית פיג'מה" החותרת דווקא אל המכנה המשותף והתרחקות מנקודות מחלוקת, ולכן המתקפה עליה מעוררת חלחלה.
מhttps://korebasfarim.com/2017/01/05/לינקים-ספרותיים-לסוף-השבוע-612017/
