עץ המשאלות /וילאם פוקנר
לפני יום יומים יעל העלתה את הספר שיצא זה עתה לאור:"עץ המשאלות"
וילאם פוקנר,.בהוצאת רימונים /2016 .
בודאי קראתם את הדברים שעלו מתוך הקישורים .
קורא בספרים הרחיב וסיפר על וילאם פוקנר הסופר וכן על עותקי הספרים הבודדים שכתב בעצמו ודאג לחלק למקורביו.
שתי ההמלצות הן של קורא בספרים ואתר /בלוג סלונה,מעלים את העלילה בספר בצירוף הסברים על המסרים הסמויים ולכן אין לי מה להוסיף עוד בענין ,ולך יעל תודה .
ולגבי הספר כאמור,העלילה עוברת מהמציאות לפטנזיה,וחוזר חלילה.
קראתי בו מספר פעמים,כדי להתבונן בזויות נוספות,שהועלו בתמצית גב הספר .
ובכול זאת מספר נקודות שציינתי לעצמי
.
הספר לוקח אותנו ליער,ביער המסתורין רב,יש מפגשים,יש שיחות.המשאלות מתמלאות ונעלמות בו זמנית ,והקורא עוקב בהשתאות אחרי "המשחק" ותגובות המבקשים הלוא הם גיבורי הסיפור .
אופי הדמויות שונה ורציף לאורך כל העלילה.לדוגמא דיקי ילדי ומתנהג בהתאם. אליס כאומנת מסורה לדולצי ודיק האחים,עומדת על משמרתה במסע החיפוש אחר עץ המשאלות,ובדאגתה לא שוכחת לרגע את הילדים .
ועוד על אליס מלאת כעס על בעלה החיל שזנח אותה ומלאת תערמת.בבעלה נוזפת,גוערת,ואילו יכלה להכותו היתה עושה זאת ברצון. הילד בעל השער האדמוני שהגיע מעולם הפנטזיה,מביא את גיבוריו לעולם שונה,שבה כול משאלה מתמלאת אבל גם נעלמת,ובכלל כדי שמשאלה תתגשם יש לעמוד בכללים ואין לעבור עליהם. .
הזקן סובל מנחת זרועה של אשתו,ביער מתנהל להנאתו,הלחץ הרחק ממנו והוא מוסר כול אינפורמציה ביער שהוא מכיר או יודע ."זה עץ השקטיה " מסביר לקבוצה בביטחון ובכול עת מרגיע,ממושמע וזורם .
ואילו דולצי מנסה כול העת לפשר בין הניצים /הרבים /או הכועסים .
ולגבי המסר הגלוי,להתרחק מלהביע משאלה אנוכית. הרהרתי לעצמי אכן זה הרצוי,והלוואי שכך יהיה אבל ,
הרי כולנו יודעים,אדם קרוב אצל עצמו, ובמקום שאפשר לבקש משאלה,יעדיף הוא לבקש משאלה אנוכית ,.... ובכול זאת נמשיך לחנך בהתאם לערך זה .
ומה צרם את עיני? -עץ המשאלות מסתבר היה איש זקן וגבוה זה היה האב פרנסיס ומעליו ומסביבו חגו עשרות ציפורים .
לאחר השיחה וההסבר של האב פרנסיס,על החשיבות להימנע ממשאלה אנוכית, עזר להם האב הקדוש הלכה למעשה להבין את הנקודה,ונתן לכול אחד ציפור בכלוב באומר:
" אם תאכילו ותדאגו לה, לעולם לא תביעו משאלה אנוכית משום שאנשים שדואגים להגן על יצורים חסרי אונים .לא יכולים שתהיינה להם משאלות אנוכייות ".
וחשבתי לעצמי ,האם זה לא אנוכי להכניס לשם כך ציפור בכלוב .
הרגעתי את עצמי שאולי לבסוף ישחררו את הציפור .
ולבסוף מדוע לקח פרנסיס את התקוה מהזקן? זהו ?! מדבריו: "הוא זקן וכבר אין לו יותר משאלות"
לא הסכמתי, דוקא הוא הדוגמא -ואפשר להמשיך ולשוחח. אבל כאן אפסיק ואת הספר בכול זאת מציעה לכם לקרוא.
לפני יום יומים יעל העלתה את הספר שיצא זה עתה לאור:"עץ המשאלות"
וילאם פוקנר,.בהוצאת רימונים /2016 .
בודאי קראתם את הדברים שעלו מתוך הקישורים .
קורא בספרים הרחיב וסיפר על וילאם פוקנר הסופר וכן על עותקי הספרים הבודדים שכתב בעצמו ודאג לחלק למקורביו.
שתי ההמלצות הן של קורא בספרים ואתר /בלוג סלונה,מעלים את העלילה בספר בצירוף הסברים על המסרים הסמויים ולכן אין לי מה להוסיף עוד בענין ,ולך יעל תודה .
ולגבי הספר כאמור,העלילה עוברת מהמציאות לפטנזיה,וחוזר חלילה.
קראתי בו מספר פעמים,כדי להתבונן בזויות נוספות,שהועלו בתמצית גב הספר .
ובכול זאת מספר נקודות שציינתי לעצמי
.
ועוד על אליס מלאת כעס על בעלה החיל שזנח אותה ומלאת תערמת.בבעלה נוזפת,גוערת,ואילו יכלה להכותו היתה עושה זאת ברצון. הילד בעל השער האדמוני שהגיע מעולם הפנטזיה,מביא את גיבוריו לעולם שונה,שבה כול משאלה מתמלאת אבל גם נעלמת,ובכלל כדי שמשאלה תתגשם יש לעמוד בכללים ואין לעבור עליהם. .
הזקן סובל מנחת זרועה של אשתו,ביער מתנהל להנאתו,הלחץ הרחק ממנו והוא מוסר כול אינפורמציה ביער שהוא מכיר או יודע ."זה עץ השקטיה " מסביר לקבוצה בביטחון ובכול עת מרגיע,ממושמע וזורם .
ואילו דולצי מנסה כול העת לפשר בין הניצים /הרבים /או הכועסים .
הרי כולנו יודעים,אדם קרוב אצל עצמו, ובמקום שאפשר לבקש משאלה,יעדיף הוא לבקש משאלה אנוכית ,.... ובכול זאת נמשיך לחנך בהתאם לערך זה .
לאחר השיחה וההסבר של האב פרנסיס,על החשיבות להימנע ממשאלה אנוכית, עזר להם האב הקדוש הלכה למעשה להבין את הנקודה,ונתן לכול אחד ציפור בכלוב באומר:
" אם תאכילו ותדאגו לה, לעולם לא תביעו משאלה אנוכית משום שאנשים שדואגים להגן על יצורים חסרי אונים .לא יכולים שתהיינה להם משאלות אנוכייות ".
וחשבתי לעצמי ,האם זה לא אנוכי להכניס לשם כך ציפור בכלוב .
הרגעתי את עצמי שאולי לבסוף ישחררו את הציפור .
לא הסכמתי, דוקא הוא הדוגמא -ואפשר להמשיך ולשוחח. אבל כאן אפסיק ואת הספר בכול זאת מציעה לכם לקרוא.