העוזרים בהבאת הגשם

[חולית 10]

העוזרים בהבאת הגשם

יש המתבוננים בשמים לראות סימנים,יש השרים שירים ,יש העושים מעשים ויש המתפללים.
לכולם תודה מחר: גשם בא,גשם בא

ותודה מיוחדת ל.....
"איש הגשם "
ג'אני רודרי, ניקולטה קוסטה.בהוצאת מטר/2006 הוא האיש שאחראי על הברזים
ולפי החלטתו הגשם יורד או פוסק .
ב. לסבא אהרון,סבא נחום ,וסבא יצחק ,יש זכויות, הרי הם על פרותיהם וארנבותיהם הצליחו להזיז את הסלע הכבד מקום מסתורם של העננים
"איזה מחזה יפה זה היה . בבת אחת יצאו כול העננים .כמו עדר של פילים אפורים ,כמעט שחורים ,כבדים ממים ,התנפחו והתפשטו וכיסו את הארנבות ואת הפרות ואת הסבאים ואת ההר הגדול כולו".
."הגשם של סבא אהרון " מאיר שלו
מאיר שלו קורא :
https://www.youtube.com/watch?v=f5dItGrFB2k
ובל נשכח את
ג. חוני המעגל הוא האיש שעג עוגה ותפילותיו נענו :"עמד אֵפוֹא בְּמֶרכַּז המַעגל, נשָׂא מַבָּטו לַשָמַים ואמר: "רִיבּוֹנוֹ של עולם, בָּנֶיךָ פָּנוּ אליי, כי הם יודעים שאני כְּבֶן בַּית לְפָנֶיךָ. אני נִשבּע שאֵינִי זז מִפֹּה עד שתְרַחֵם על בָּנֶיךָ!"
. .http://agadastories.org.il/node/238
ואת מי עוד קיפחתי ?מבקשת שתוסיפו-

 

[חולית 10]

תפילת הגשם

https://www.youtube.com/watch?v=78yfWHfjNvg

מילים: לוין קיפניס
לחן: יצחק אדל

"גשם, גשם, נאנח שדה מחום
גשם, גשם, מתחנן הגן בלי דם
שמע קולנו משמיים
ורד לארץ גשם מים "

 

[שחרזדה האחת]

ברק והמרק

ברק ורעם
יום אחד חזר ברק מהעבודה בשעות הערב
כל היום האיר והבריק בשמים,
עייף ורעב הגיע הביתה וביקש מאשתו בקי ארוחת צהרים.
בקי הגישה לו רק מרק קר עם טיפות מים צפות מעל.
שאל ברק: "מה, רק מרק יש היום לאכול?"
טעם ברק מן המרק והיה קר,
"למה המרק קר?"
זהו, ענתה בקי היום רק מרק קר .
כעס ברק ואמר לה: "אלך לאכול אצל ידידי רעם
שם לפחות יש אוכל עם טעם"
טרק את הדלת ויצא בריצה לשמיים , בדרך הפחיד את הבקר,
אחד מהם נפל לקבר וכמעט נקבר, אך עם קצת מזל ניצל.
ברק הגיע אך את רעם לא מצא.
הביתה חזר ורצה לאכול את המרק
אך בקי אכלה את כל המרק הקר ולברק לא נשארה אפילו טיפה .
אותו לילה ברק הלך לישון רעב
ולא היה לו כוח להבריק בשמים, נח הוא יומיים ובנתיים
רעם הרעים לבד, בכעס כמו יצא לקרב, ללא הברקים והבזקים,
היה לו ממש לא נעים.
&nbsp

 

[הזרה 111]

 

[אשלינג3]

טבעת הקסמים מרים רות

לחש לחש הטבעת
קסם פלא היא יודעת
חיש עשי מהשמיים שגשם ירד אחת ושתיים

 

[יעלקר]

תפילת הגשם / סיפור לחג

&nbsp
תפילת הגשם / סיפור לחג
תושבי הרובע היהודי שבעיר טבריה, היו מופתעים במידת-מה מהפמליה שהופיעה פתאום בעיר, בין יום-הכיפורים לחג-הסוכות. ימיו של היישוב היהודי המתחדש בטבריה לא היו מרובים. רק כעשרים וחמש שנים קודם לכן שבו כמה עשרות משפחות יהודיות, כולן ספרדיות, בעידודו של המושל המוסלמי דהר אל-עמר, והקימו מחדש את היישוב היהודי בעיר-קודש זו. היהודים התגוררו בכמה חצרות סמוכות, וכך יצרו רובע שכולו יהודי.
&nbsp
קבוצת היהודים החדשה שבאה לטבריה, הייתה של חסידים אשכנזים, שעלו זה עתה לארץ. הבדלי העדות לא מנעו מיהודי טבריה לנהוג בבני הקבוצה האורחת הכנסת- אורחים חמה ולבבית, כיד המסורת הטובה עליהם.
&nbsp
עד מהרה נוכחו היהודים המקומיים כי האורחים הם אנשי-מעלה. בראשם ניצב הצדיק רבי נחמן מהורדנקה. גדולתו של רבי נחמן ניכרה גם בחזותו המרשימה, ועם בואו זכה מיד ליחס של כבוד והערצה. תושבי המקום סייעו לאורחיהם לשכור משכניהם המוסלמים דירות סמוכות לרובע היהודי, וכך נתרחבו תחומי הרובע.
&nbsp
באותה שנה, בהגיע תפילת המוסף של שמחת-תורה, נתכבד רבי נחמן לגשת אל התיבה בתפילת הגשם, שהייתה שמורה למכובד שבחבורה. ואמנם, תפילתו של רבי נחמן הרקיעה שחקים. בקול גדול קרא את "זכור אב נמשך אחריך כמים", והציבור כולו נסחף אחריו. אולם כשהגיע למילים "בעבורו אל תמנע מים", פרץ רבי נחמן בבכי רם, שהלך ונתעצם. בהזכירו את הבקשות "לברכה ולא לקללה", "לחיים ולא למוות", "לשובע ולא לרזון" - זעק בסערת-נפש עזה. ויהי הדבר לפלא בעיני כול.
&nbsp
מרחשוון וכסלו עברו-חלפו, ועדיין לא היה זכר לטיפה אחת של גשם. הבצורת החלה להדאיג את התושבים. אולם אז התרגשה על הקהילה צרה גדולה מהבצורת.
&nbsp
התרחבותה ומהתבססותה של הקהילה היהודית לא נשאו חן בעיני תושבי טבריה המוסלמים. לא-אחת ניסו להוציא את דיבתם רעה באוזני המושל. אולם המושל, שהיה מתון וסבלן, לא אבה לקבל את דברי הדיבה והוסיף לרחוש יחס חם לבני הקהילה היהודית.
&nbsp
עתה סיפקה הבצורת נשק לשונאי-ישראל. כמה מיועצי המושל דאגו לטפטף באוזניו, כי היהודים הם האשמים בבצורת הקשה. בעיקר הירבו להשמיץ את התושבים האשכנזים שזה מקרוב באו. "התנהגותם של אלה מוזרה ביותר, ובמעשיהם כישפו את השמים", אמרו. כראיה ציינו את העובדה שכבר שנים רבות לא הייתה בצורת כזאת, והנה, אך הגיעו אלה והרי התוצאה...
&nbsp
הפעם נתקבלו הדברים באוזני המושל. אף שלא קיבלם כאמת מוחלטת, החליט בכל-זאת להטיל על היהודים את האחריות לבצורת הקשה. אחת מהשתיים, אמר בליבו: אם אשמים הם, יישאו בעונש; ואם נקיים הם מעוון, אדרבה, יישאו תפילה לאלוקיהם אשר יחוש להצלתם.
&nbsp
אמר ועשה. הוא שלח לקרוא לראש הקהילה הספרדית, יהודי ושמו אבו-יוסוף, ובקול מאיים תבע ממנו להפסיק את הבצורת ולהוריד גשם על-פני האדמה. לא הועילו כל ההסברים והתחינות. המושל קצב שלושה ימים להבאת הגשם. ולא, כך אמר, יסולקו בשלב ראשון מהעיר כל המתיישבים האשכנזים החדשים, ובשלב השני יישקל סילוקם המוחלט של כל היהודים מטבריה!
&nbsp
הדברים הגיעו לאוזני רבי נחמן מהורדנקה, שמיהר להרגיע את הקהילה המקומית ולנסוך בה תקווה ואמונה. עוד באותו יום כינס את תלמידיו והודיע להם, כי למחרת עם שחר יעלו להתפלל על קברו של רבי עקיבא.
&nbsp
ואכן, כחוני המעגל בשעתו, חג רבי נחמן עוגה על הארץ וסידר את תלמידיו בתוכה כשהוא במרכז. הם פתחו בתפילות לפי הסדר שהורה להם. כל אותה שעה היכה בהם שרב כבד, והשמים נראו צחים מכל פיסת ענן.
&nbsp
שעות ארוכות עמדו רבי נחמן ותלמידיו על עומדם והעתירו בתפילה, אולם כל סימן מבשר טובה לא נראה באופק. כשהחלה השמש לערוב, הפסיק רבי נחמן את סדר התפילה הכללית. בקול רווי תחנונים שפך את תחינתו לפני קונו: "ריבונו-של-עולם, רחם על בניך ופתח לנו שערי שמים. הודע לכול כי יש לך אהובים בעולמך". כשסיים לומר מילים אלה, פנה לאחוריו ובפסיעות זריזות החל לצעוד במורד ההר.
&nbsp
התלמידים, שהיו שקועים במחשבותיהם, לא הבחינו בשינויים שחלו בשיפולי הרקיע. אט-אט החלו עננים מתקשרים ורוחות החלו מנשבות בחוזקה. כשהגיעו לתחתית ההר, כבר היו השמים מכוסים עננים אפורים.
&nbsp
בהגיעם לעיר המתין להם קהל רב, ובראשם המושל המוסלמי. חיש-מהר עברה השמועה, כי רבי נחמן ותלמידיו, אותם תושבים אשכנזים שהואשמו בגרימת הבצורת, הם שחוללו את הנס, והכול יצאו לקבל את פניהם.
&nbsp
כשנכנסו רבי נחמן ותלמידיו אל תוך העיר, כבר נפתחו ארובות השמים והגשם ניתך ארצה. תחילה ירדו טיפות מעטות, אך עד מהרה ירד גשם סוחף. ברגשי הכנעה ירד המושל מעל סוסו והשתחווה אפיים לפני רבי נחמן. הוא אף הפציר בו לעלות על סוסו ולרכוב עליו עד ביתו. שנים רבות הוסיף דבר המעשה הזה לקדש את שם ה' בקרב כל יושבי הסביבה.
&nbsp
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=526&CategoryID=340

 

[יעלקר]

בורות ובארות, מעיינות והרים בסיפורים על חכמים/ אביגדור שנאן

&nbsp
הרצאה הנישאת (ועוד בבית ספר חקלאי!) בין חג הסוכות לבין ז' במרחשוון, בין התאריך שבו מתחילים המתפללים להזכיר בתפילתם גבורות גשמים (באמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם") לבין התאריך שבו הם מתחילים לבקש בתפילה על ירידת הגשם (בלשון "ותן טל ומטר לברכה") היא הזדמנות נפלאה לעסוק על דרך המבוא בסיפור אחד של הורדת גשמים, שיש בו גם בור או מעיין.
&nbsp
וכך למדנו במסכת תענית שבתלמוד הבבלי (יט ע"ב), מסכת המשופעת בסיפורים על הורדת גשמים בדרכים פלאיות:
&nbsp
תנו רבנן: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות. הלך נקדימון בן גוריון אצל הגמון אחד, אמר לו: "הלוויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים, ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים. ואם אינינותן לך – הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף". וקבע לו זמן.
&nbsp
סביר לומר שמדובר בחג הסוכות ובעלייה לרגל בחג זה, שכן מאוחר יותר מזכיר ההגמון את העובדה שהיתה זו שנה שחונה במיוחד. עולי הרגל הרבים שבאו לירושלים, ולפי מקורות שונים של חז"ל מדובר לעיתים במאות אלפי אנשים ואף יותר, נצטרכו למים לשם שתייה, רחצה והיטהרות. נקדימון בן גוריון – המוכר ממקורות רבים כאחד מעשירי ירושלים ערב חורבן הבית השני – לווה תריסר בורות מלאי מים (הקרויים כאן "מעיינות") מהגמון אחד, שהוא אדם בעל מעמד גבוה בעולם הרומי, ומבטיח להשיב כמותם או לשלם תמורתם סכום גבוה במיוחד. הקביעה שב"שתים עשרה עינות מים" מדובר באה בוודאי לרמוז לשנים-עשר שבטי ישראל הנזקקים למים. ההגמון, המכונה להלן גם "אדון", מקבל את ההצעה והעם קובעים זמן שבו צריך יהיה נקדימון להשיב את המים (או לשלם עבורם).
&nbsp
כיוון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים, בשחרית שלח לו [ההגמון]: "שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך". שלח לו: "עדיין יש לי זמן, כל היום כולו שלי הוא". בצהריים שלח לו: "שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך". שלח לו: "עדיין יש לי שהות ביום". מנחה שלח לו: "שגר לי מים או מעות שיש לי בידך". שלח לו: "עדיין יש לי שהות ביום". לגלג עליו אותו הגמון, אמר: "כל השנה כולה לא ירדו גשמים, ועכשיו ירדו גשמים?" נכנס לבית המרחץ בשמחה.
&nbsp
עד היום הנקוב לתשלום לא ירדו גשמים ולא היה בידי נקדימון להשיב מים תחת מים. ההגמון חוזר ודורש במילים זהות בבוקר, בצהריים ולעת ערב ("במנחה") את התשלום, אך נקדימון – המונע על ידי אמונה כי מן השמיים יסייעו בידו – טוען כי הוא חייב בתשלום רק עם נטות היום, וכל עוד לא שקעה השמש – יוכלו לרדת גשמים ויוכל להחזיר מעיינות מים. ההגמון מלגלג על אמונה תמימה זו ונכנס לבית המרחץ (סמל לשפע של מים!) כשהוא שמח, שהרי ברור לו כי ברגע שיצא יזכה לעושר כספי גדול.
&nbsp
עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב. נתעטף ועמד בתפילה, אמר לפניו: "ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אמא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי, שיהו מים מצויין לעולי רגלים". מיד נתקשרו שמים בעבים, וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו [= ועלו על גדותיהם, למעלה ממה שהיה בהם בזמן שנטלם נקדימון].
&nbsp
מול כניסת ההגמון לבית המרחץ נכנס נקדימון לבית אחר, אל בית המקדש, ומול שמחתו של ההגמון הוא נותן ביטוי לעצבותו שלו וזאת על ידי דברי תפילתו. בתפילתו הוא מדגיש כי עשה מה שעשה לכבוד שמים, כדי שיהיו מים לעולי הרגלים ויחגגו מצווה גדולה זו בשפע ובשמחה, ולא כדי להתפאר בעושרו. כתגובה לתפילתו של נקדימון נתכסו השמים בעננים וירדו גשמי ברכה, ולכאורה הסתיים הסיפור בנצחונו של נקדימון וליתר דיוק בנצחונו של אלהי ישראל. אך מסתבר שההגמון לא אמר עדין את מילתו האחרונה.
&nbsp
עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. כשפגעו זה בזה אמר לו [נקדימון]: "תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך". אמר לו: "יודע אני שלא הרעיש קדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשבילך. אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי, שכבר שקעה חמה, וגשמים – ברשותי ירדו".
&nbsp
נקדימון וההגמון היוצאים משני בתים כה שונים נפגעים זה בזה, ונקדימון תובע מן ההגמון (מן הסתם בהומור) שיחזיר לו את ערכם של המים העודפים שזכה להם. בתגובה מודה ההגמון, כי הקב"ה הוא שסייע בידו של נקדימון, אך, לטענתו, כבר שקעה השמש והגשמים ירדו לאחר המועד שבו צריך היה נקדימון להחזיר את חובו. הגשמים ירדו אפוא מאוחר מדי והמים ירדו להגמון ולא לנקדימון. טענה זו מבוססת על ההנחה כי התקשרות השמים בעננים לוותה בחשיכה, השמש נתעלמה מן העין, ומשמע שכבר ירד הלילה והחל יום חדש.
&nbsp
חזר [נקדימון] ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה, ואמר לפניו: "ריבונו של עולם! הודע שיש לך אהובים בעולמך!" מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון: "אילו לא נקדרה החמה – היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי".
&nbsp
נקדימון חוזר אל בית המקדש ומבקש בקשה נוספת: "הודע שיש לך אהובים בעולמך", הראה ברבים מי הם אהוביך. תפילה קצרה זו מביאה להתפזרות העננים ומתברר שהשמש אמנם טרם שקעה. ההגמון מודה אפוא בצדקתו של נקדימון, וזה פטור היה מלשלם את הסכום הגדול שהתחייב לו. השורש קד"ר בקשר לחמה משמש לשתי משמעויות מנוגדות: האפלתה של החמה מכאן וזריחתה מכאן (וראו במילון בן-יהודה בערכו), אך כתבי יד טובים של סיפורנו קוראים כאן "נקדה החמה", ונק"ד זה קרוב במשמעו אל נק"ב ועניינו פריצה, ובמקרה שלנו פריצת קרני השמש דרך השמים המעוננים. (אגב, סיפור זה, לדעת מסורת הבאה מיד בהמשך, גם העניק לנקדימון את שמו: "לא נקדימון שמו, אלא בוני שמו, ולמה נקרא שמו נקדימון? שנקדרה חמה בעבורו".)
&nbsp
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16871

 

[יעלקר]

. ריקוד הגשם של השבט האינדיאני הופי

&nbsp
" הטקס המפורסם ביותר שבין הטקסים הנערכים ע"י האינדיאנים הצפון – אמריקאיים, הוא ריקוד הנחש של שבט ההופי, המתגורר בניו-מקסיקו בארה"ב. טקס זה נערך אחת לשנתיים, ונועד לשמש כתפילה לבוא הגשם. הטקס נמשך 9 ימים, וזה הנערך בכפר וולפי נחשב למקורי, לאוטנטי ולמגוון ביותר. הכהן האינדיאני מחזיק בשיניו נחש קשקשים מבלי לגעת בו בידיו. הנחש מוחזק בפה במרכז גופו, כדי לאפשר לראשו ולזנבו לנוע. בינתיים אינדיאני אחר מושך את תשומת לב הנחש בנוצה ארוכה. לאחר הריקוד מניח הכהן לנחש, הנופל לקרקע, שעה שאחר משליך עליו קמח תירס. הכוהנים משחררים לאחר הטקס את הנחשים מחוץ לכפר, כדי שאלה יחושו לאלי הגשם ויספרו להם על הטקס. נחשים אלה נתפסים לפני הטקס ע"י הכוהנים באזורים מרוחקים שבכל כיווני הרוחות – צפון, מערב, דרום ומזרח. "
&nbsp
הנה עדותו של אדם בשם "קרטיס", שהשתתף בטקס ריקוד הגשם של שבט ההופי (מתוך אתר "גלים" ) :
שבט ההופי האינדיאני חי באזור שהיום נמצאת בו מדינת אריזונה שבארצות הברית. כוהני הדת של השבט היו מקיימים טקס מיוחד להורדת גשם. על הטקס סיפר אדם בשם קרטיס שהיה, כנראה הלבן היחיד שהשתתף בטקס זה:
"לאחר תשעה ימים של תפילות וצום יצאנו לציד נחשים. מרחנו על גופנו צבע אדום. הצ'יף נשא תפילה שלא ניפגע על ידי הנחשים וקיבלנו מקלות לתפיסת הנחש, שוט מנוצת עיט, שק וחבילה קטנה של מזון.
התחלנו ללכת בשורה לאורך שביל ארץ רוח הצפון. שאר בני שבט ההופי ידעו שביום הזה אסור להגיע לאזור הזה.
נשאנו תפילה ופיזרנו קמח חיטה במעיין לרגלי הצוק. מהרגע הזה כולם יצאו לחפש נחשים. מי שראה נחש, זרק עליו קמח, היכה בו בשוט כדי לגרום לו להתיישר, ואז תפסו אותו בצווארו וזרקו אותו לשק. עד סוף היום השקים שלנו היו כבדים ממשקלם של הנחשים הרבים. הצייד נמשך במשך ארבעה ימים בכל ארבע רוחות השמים.
בסוף הטקס חזרנו למקום התכנסות הכוהנים. פיזרנו חול מהמדבר על הקרקע כדי שנוכל לראות עקבות של נחש אם יברח. התייחסנו אל הנחשים כאל אורחים מכובדים. שרנו לנחשים, ליטפנו אותם, רחצנו אותם והכנו אותם לריקוד הטקסי שיגרום לאלים להוריד גשם.
יום הטקס הגיע. מרחנו חימר ורוד על המוקסינים (נעלי עור רכות) והתלבושת שלנו. הלבנו בצבע מיוחד את הסנטר והשחרנו את שאר הפנים. מסביב למותן קשרנו חגורה ארוגה צבעונית ומאחור קשרנו עור של שועל.
שתי קבוצות של רקדנים השתתפו בריקוד – רקדני הנחש ורקדני האנטילופה. אחרי שהביאו את הנחשים לרחבת הריקוד ה"נחשים" וה"אנטילופות" עמדו זה מול זה כשבידיהם נחש. מפעם לפעם כרכו את הנחש סביב צווארם או החזיקו אותו בין שפתיהם. בהמשך כל המשתתפים פרצו בריקודים סוערים וסוחפים.
במשך ארבעה ימים נוספים אנשי הדת נשארו במקום ההתכנסות לטקסי היטהרות ותפילות לגשם. אם הגשם לא ירד – האמונה הייתה שהטקס בוצע בצורה לא נכונה.
למזלי, בשנה שאני השתתפתי בטקס, עננים שחורים וכבדים נוצרו מעל להרים ולא עבר זמן רב עד שהגשם החל לרדת לאדמה היבשה."
&nbsp
http://www.haolamhamufla.co.il/blog/?p=49

 

[יעלקר]

ריקוד הנחשים של שבט ההופי

https://www.youtube.com/watch?v=GLIeCoTkGfU
&nbsp

 

[חולית 10]

נחשים

מענין למה דוקא נחשים ......
קראתי בענין . תודה יעל

 

[יעלקר]

חולית איתגרת אותי. חיפשתי ומצאתי באתר של ההופי

&nbsp
תראי מדוע נחשים...
&nbsp
. The Native American Hopi Tribe believes that snakes are like their brothers and so they rely on them to carry messages down to the underworld where the rain gods live. This why today many think the dance is a rain ceremony.
&nbsp
https://followhopejamieson.wordpress.com/2012/04/23/hopi-snake-dance/
&nbsp
כאן... הסיפור/אגדה על הקשר של ההופי לנחשים. מעניין מאוד
&nbsp
http://www.bibliotecapleyades.net/esp_leyenda_hopi2.htm
&nbsp
&nbsp

 

[יעלקר]

מקל הגשם

&nbsp
לפני שנים רבות לא ירד גשם, העשבים הפכו חומים והעצים אט אט השילו את העלים שלהם , האגמים התייבשו
הנחלים היו לא יורת מזרזיף דק והדגים התחפרו עמוק בבוץ מנסים לשמור על מעט מים כדי שיוכלו לחיות,
בשבט נעשו האנשים חסרי מנוחה שהרי ללא מים ידעו כולם הם ימותו ויהפכו לאבק וייעלמו ....
האנשים האמינו שעליהם לחכות בסבלנות לכך שאב הגשם יתרגש מצליל מסוים ועד אז עליהם לבנות את הטיפי
לאמן את סוסיהם הצמאים וביקר לחכות בסבלנות שאב הגשם יתחיל להוריד את מימיו משמים ....
אבל ילד אחד קטן כבן 8 שהוריו נתנו לו את השם "מהיר ללא פחד" כעס מאד וזאת לאחר ששמע את אמו בוכה
בוכה מצמא ..."מהיר ללא פחד" החליט שעליו למשוך את תשומת ליבו של אב הגשם ולהביא מים לאנשים ....
מספרים שמהיר ללא פחד נכנס אל האוהל של המרפא בכפר שלהם וגנב את מקל הרפואה שלו ...
המקל היה גדול ומרשים ומקושט בחרוזים ובנוצות צבעוניות , "מהיר ללא פחד" רץ אל מרכז הכפר של האנשים
הרים את המקל לשמים וצעק בקול גדול ...אב הגשם שמע את קולי !!! אב הגשם שמע את דברי !!! אב הגשם נטשת
את האנשים !!! אב הגשם הורד עכשיו מים !!! "מהיר ללא פחד" חיכה וחיכה אך שום דבר לא קרה,
"מהיר ללא פחד" הרים שוב את מקל הרפואה לשמים וצעק בקול גדול ..אב הגשם פה אשאר ולא אזוז עד שתוריד
עלינו מים, שמע קולי אב הגשם והורד מים עכשיו !!! "מהיר ללא פחד" חיכה, נועץ מבטו בחוזקה בשמים,
אולם שום דבר לא קרה . כל מה שיכול לשמוע היה הרוח שעבר בינות לעשבים. שוב הרים את מקל הרפואה וצעק,
חזק ככל שיכול: אב הגשם!!! לא אעזוב עד שתוריד עלינו מים!!! בפעם זו השמים החלו משחירים והעננים החלו לנוע
טוב מאד חשב "מהיר ללא פחד" הצלחתי לגעת בך אב הגשם ושוב צעק אב הגשם הורד מים עכשיו !!!
צעקות הילד הקטן עצבנו את אב הגשם והוא שלח לעברו ברק. אווווווווווווו צעק "מהיר ללא פחד"
אחז בחוזקה במקל הרפואה מול פניו, סגר את עיניו ועמד יציב כאשר הברק הכה בקצה המקל שלו.
בבבום!!!! הברק עבר דרך אמצע המקל ועבר לאדמה . "מהיר ללא פחד" פקח את עיניו, המקל הפך לצינור חלול!
בראשו של "מהיר ללא פחד" לה רעיון ....הוא היה ילד שאינו מוותר בקלות. הוא חיפש זרעים ואבנים קטנות ואספם
מצא חתיכת בד וקשר אותה לתחתית המקל ברצועת עור. לאחר מכן מילא את המקל בזרעים ובאבנים שאסף, לקח
חתיכת בד נוספת וכיסה את חלקו העליון של המקל. כאשר נענע את המקל נשמע שם רעש הדומה לטפטוף הגשם.
טוב מאד חשב , "מהיר ללא פחד" "עכשיו אני באמת אציק לך אב הגשם!!!" הוא החל רוקד ומנענע את המקל,
האוויר מסביב החל מתמלא בצלילים של רשרוש וסחיפה . במהרה, למרבה שימחתו של "מהיר ללא פחד" ",
השמים השחירו מאד והוא חש את נגיעתה של טיפת הגשם הראשונה על לחיו.
מספרים שאב הגשם היה שמח וליבו נרגש עד כדי דמעות, צלילי רשרוש והסחיפה שהזכירו גשם גרמו לו לחייך.
"מהיר ללא פחד" המשיך לרקוד מהר יותר וחזק יותר, שר ומנענע את מקל הרפואה והגשם מהשמים יורד
מהר יותר. הנחלים החלו להתמלא ולזרום, האדמה הפכה רטובה "מהיר ללא פחד" המשיך לרקוד בבוץ,
צוחק ומנענע את המקל, האנשים יצאו החוצה אל הגשם והחלו אף הם לרקוד ולצחוק.
מאז ועד היום... נקרא מקל קסם זה "מקל גשם". ומקשטים אותו האנשים בדברים היקרים ללבם חולקים אותם
עם אב הגשם. והוא .... אב הגשם שומר על האדמה רטובה וחיים יכולים לצמוח ולגדול ממנה.
&nbsp
http://img2.timg.co.il/forums/1_138806173.pdf

 

[חולית 10]

יעל -"מקל הגשם"

מאמצת אל ליבי את סיפור "מקל הגשם"
עם עבודת היצירה .

 

[יעלקר]

חולית תראי גם פה..

&nbsp
https://kidsfuncraft.wordpress.com/2012/10/16/מקל-גשם-יצירה-עם-ילדים/
&nbsp
http://www.b-shvilenu.co.il/pages/1394-מקל-גשם-יצירה-ממוחזרת-לילדים
&nbsp
http://mastikim.blogspot.co.il/2009/11/blog-post_3603.html
&nbsp
בהצלחה. פעילות מקסימה לילדים.