"לראות בגובה העיניים "/2016
עופרה גלברט אבני כתבה .מבכירי סופרי הילדים בארץ
איורים :נורית צרפתי .
הוצאת הקיבוץ המאוחד/2016 .
מה לכתוב על הספר חשבתי בליבי,לא קל ממש לא קל לקרוא
אבל כשמתחילים קשה להפסיק .
"לראות בגובה העיינים",הוא סיפור על משפחה שחייה התנהלו כסדרם עד שחוותה משבר,משבר נוראי.
אבא מסור ששינה את דרכיו והפך להיות מהמר.מהמר שלא הצליח להפסיק ,וממעמקי ההימורים דרש דרישה איומה,למכור את הבית.האב עזב את הבית,דרישתו הנחרצת לא נענתה.
האם נשארה עם שני ילדים,חובות שמרחפים על המשפחה,בעל שממשיך בשלו ואינו מוכן להכנס לטיפול,ושקעה ביאוש ובכאב שהוביל לדיכאון קשה.
במשפחה מצד האם כלומר אצל הסבתא,הדיכאון היה מוכר אבל בהחלט נשלט והיה לה לסבתא,סבתא יודית ,תפקיד משמעותי בעזרה לבתה ,בדרך להתאוששות .
גיבורת הסיפור היא הבת הצעירה גאיה,לצד הבהלה,החרדה לשלום האם ורעידת האדמה בבית עם עזיבת האב,היא מגלה: בגרות עשיה והחלטיות .
מטפלת בתחילה לבד בכול מה שקשור בניהול הבית ,ובאימא ,וכול העת מעודדת את האח הקטן ממנה יהלי,להמשיך בחייו .
גאיה גם נשברת כועסת,עצובה ומפוחדת,מאשימה את אבא,כואבת את אירועי וסיבת מחלתה של האם, אך כגיבורה היא על שתי רגליה עומדת וממשיכה .
קרני אור מופיעים,מצטרפים אחד אחר השני ,הם מסייעים בבית ,עוזרים ,ומעלים את האם בחזרה למסלול החיים ,לאט לאט ,תוך תמיכה רגשית ופיסית בה ובילדים .
כול אחד מהם החל מהחברה ניצולת השואה בת שבע ,עדינה האישה החמה שנשלחה לעזור במשק הבית,הרופאה,האח של אימא איתן -דמות צבעונית ,החברה הטוב של גאיה,בת כיתתה מאיה,הסבתות,איציק האיש הצייר שהתעוור בילדותו וכלבו ,וארז הנער מהכיתה המקבילה נער עוור .
כול אחד מהם בדרכו שלו,תורם תרומה משמעותית :עוטפת,מחבקת,חמה מעודדת ,העוזרת לאימא קום,לתפקד לראות את האור, ולילדים תקוה .
בתוך מערבולת הדיכאון של האם,ויסורי ההימורים הכאובים שהאב חווה,מוצאת גאיה כוחות משלה בריקוד,בכתיבה ואלו הולכים ומתעצמים בעקבות ההכרות עם הנער העיור ארז בן מכיתה מקבילה.
כלפיד אש מאיר דרך,היא נמשכת אל ארז,אל אישיותו ,תכונותיו,תחביביו והערכתה אליו הולכת וגוברת,ומוצאת בו חבר ערכי לשיחות נפש ומפגשים מהנים .
בשיחות עימו נפרש צוהר לקורא,אל העיוור כאדם -קשיים,התמודדות והשתלבות בחברה.
הסוף הטוב מרכך את הנושאים הקשיים, נושאים שאי אפשר להתעלם מהם,כדיכאון,הימורים,שבמרבית המקרים הם מסתיימים לצערינו רע .
לסיום,ברצוני לומר שהספר סוחף,כתוב בבהירות,יש בו מתח ,נלווית אליו חרדה לגורל האם ,גם לגורל האב ,ומצד שני איתותים של הרגעה שהכול עוד יסתדר .
ממליצה .
עופרה גלברט אבני כתבה .מבכירי סופרי הילדים בארץ
איורים :נורית צרפתי .
הוצאת הקיבוץ המאוחד/2016 .
מה לכתוב על הספר חשבתי בליבי,לא קל ממש לא קל לקרוא
אבל כשמתחילים קשה להפסיק .
"לראות בגובה העיינים",הוא סיפור על משפחה שחייה התנהלו כסדרם עד שחוותה משבר,משבר נוראי.
אבא מסור ששינה את דרכיו והפך להיות מהמר.מהמר שלא הצליח להפסיק ,וממעמקי ההימורים דרש דרישה איומה,למכור את הבית.האב עזב את הבית,דרישתו הנחרצת לא נענתה.
האם נשארה עם שני ילדים,חובות שמרחפים על המשפחה,בעל שממשיך בשלו ואינו מוכן להכנס לטיפול,ושקעה ביאוש ובכאב שהוביל לדיכאון קשה.
במשפחה מצד האם כלומר אצל הסבתא,הדיכאון היה מוכר אבל בהחלט נשלט והיה לה לסבתא,סבתא יודית ,תפקיד משמעותי בעזרה לבתה ,בדרך להתאוששות .
גיבורת הסיפור היא הבת הצעירה גאיה,לצד הבהלה,החרדה לשלום האם ורעידת האדמה בבית עם עזיבת האב,היא מגלה: בגרות עשיה והחלטיות .
מטפלת בתחילה לבד בכול מה שקשור בניהול הבית ,ובאימא ,וכול העת מעודדת את האח הקטן ממנה יהלי,להמשיך בחייו .
גאיה גם נשברת כועסת,עצובה ומפוחדת,מאשימה את אבא,כואבת את אירועי וסיבת מחלתה של האם, אך כגיבורה היא על שתי רגליה עומדת וממשיכה .
קרני אור מופיעים,מצטרפים אחד אחר השני ,הם מסייעים בבית ,עוזרים ,ומעלים את האם בחזרה למסלול החיים ,לאט לאט ,תוך תמיכה רגשית ופיסית בה ובילדים .
כול אחד מהם החל מהחברה ניצולת השואה בת שבע ,עדינה האישה החמה שנשלחה לעזור במשק הבית,הרופאה,האח של אימא איתן -דמות צבעונית ,החברה הטוב של גאיה,בת כיתתה מאיה,הסבתות,איציק האיש הצייר שהתעוור בילדותו וכלבו ,וארז הנער מהכיתה המקבילה נער עוור .
כול אחד מהם בדרכו שלו,תורם תרומה משמעותית :עוטפת,מחבקת,חמה מעודדת ,העוזרת לאימא קום,לתפקד לראות את האור, ולילדים תקוה .
בתוך מערבולת הדיכאון של האם,ויסורי ההימורים הכאובים שהאב חווה,מוצאת גאיה כוחות משלה בריקוד,בכתיבה ואלו הולכים ומתעצמים בעקבות ההכרות עם הנער העיור ארז בן מכיתה מקבילה.
כלפיד אש מאיר דרך,היא נמשכת אל ארז,אל אישיותו ,תכונותיו,תחביביו והערכתה אליו הולכת וגוברת,ומוצאת בו חבר ערכי לשיחות נפש ומפגשים מהנים .
בשיחות עימו נפרש צוהר לקורא,אל העיוור כאדם -קשיים,התמודדות והשתלבות בחברה.
הסוף הטוב מרכך את הנושאים הקשיים, נושאים שאי אפשר להתעלם מהם,כדיכאון,הימורים,שבמרבית המקרים הם מסתיימים לצערינו רע .
לסיום,ברצוני לומר שהספר סוחף,כתוב בבהירות,יש בו מתח ,נלווית אליו חרדה לגורל האם ,גם לגורל האב ,ומצד שני איתותים של הרגעה שהכול עוד יסתדר .
ממליצה .