מלים עייפות - מאת: דוד אשל
מִלִּים עֲיֵיפוֹת / © דוד אשל |('דעתון')
 
יֶשְׁנָן מִלִּים מְאֹד יָפוֹת
אַךְ נִשְׁמָעוֹת קְצָת עֲיֵיפוֹת,
לֹא שַׁיָּכוֹת הֵן לַתְּקוּפָה
וְנוֹצִיאַן מִן הַשָּׂפָה.
 
לְמָשָׁל, הַמִּלָּה "תּוֹדָה"
הִיא כִּמְעַט וּמַעֲלָה חֲלוּדָה,
טוֹב שֶׁיֵּשׁ פֹּה וְשָׁם אַלְמוֹנִי
שֶׁבְּקוּמוֹ אוֹמֵר : "מוֹדֶה אֲנִי".
 
הָאוֹמֵר לְרֵעֵהוּ : "סְלִיחָה"
הוּא לֹא בֶּן-אָדָם הוּא בְּדִיחָה,
טוֹב שֶׁיֵּשׁ פֹּה וְשָׁם הוֹכָחוֹת
שֶׁחֹדֶשׁ אֱלוּל, הוּא חֹדֶשׁ סְלִיחוֹת.
 
הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה : "בְּבַקָּשָׁה"
הוּא מַפְגִּין רְגָשׁוֹת שֶׁל חֻלְשָׁה,
הַיּוֹם מְבַצְּעִים אֶת הַכֹּל בִּדְרִישָׁה
הַמִּלָּה "בְּבַקָּשָׁה", נִמְצֵאת בִּפְרִישָׁה.
 
אִם אוֹמַר לְמִישֶׁהוּ, "טָעִיתִי" !
זוֹ תִּהְיֶה הַטָּעוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשִׂיתִי,
כִּי הַיּוֹם,אִם לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת
תָּלוּי בְּהוֹדָאָה שֶׁל טָעֻיּוֹת.
 
אִם הַיּוֹם תֹּאמְרוּ לְמִישֶׁהוּ ,"אָחִי"
אַתֶּם בִּשְׁבִילוֹ כְּבַר הֲכִי,
הַמִּלָּה "אָחִי" הִיא מִלָּה מְמַצָּה
עַל "בְּבַקָּשָׁה", "תּוֹדָה" וּ"סְלִיחָה" הִיא מְפַצָּה,
וְאֶת הָעִבְרִית לֹא תּוֹזִילוּ אֶלָּא תַּנְחִילוּ
אִם בְּכָל מִשְׁפָּט גַּם תּוֹסִיפוּ : "כְּאִלּוּ".
 
אִם אוֹמַר לְנַעֲרָה, אַתְּ נֶחְמָדָה !
אֲנִי מִסְתַּכֵּן בְּאַשְׁמַת הַטְרָדָה,
אִם אוֹמַר לָהּ, כַּמָּה נָאָה שִׂמְלָתָהּ
יַאֲשִׁימוּנִי, שֶׁנִּסִּיתִי לְהַפְשִׁיטָהּ,
וּבִכְלָל...אִם מִמֶּנָּה אֶתְפַּעֵל
יַאֲשִׁימוּנִי כְּבוֹעֵל וּבְבֵית הַכֶּלֶא אֶנָּעֵל.
 
אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא בָּעִדָּן הָרוֹמַנְטִי
הָעִדָּן שֶׁל הַיּוֹם, הוּא רַק אַנְטִי.
 
הַיּוֹם, רַק בְּשֶׁקֶט וּכְסוֹד כָּמוּס
אֶפְשָׁר לִלְחֹשׁ מִלִּים שֶׁל נִימוּס,
וּמִלִּים שֶׁל רַגְשָׁנוּת
מַבִּיעוֹת הֵן תְּבוּסְתָנוּת,
כָּל מִי שֶׁבַּיְשָׁן וְכָל מִי שֶׁרַגְשָׁן
וַדַּאי שַׁיָּךְ הוּא לַדּוֹר הַיָּשָׁן.
 
אֲנִי בְּכָל זֹאת מְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחַתְכֶם
כִּי אֲנִי מֵהַדּוֹר הַקּוֹדֵם וְגָזַלְתִּי מִזְּמַנְּכֶם,
וְעִם "חֲבָל עַל הַזְּמַן", לֹא אַטְרִידְכֶם."
