בוקר טוב, לא ספר אבל הסבר מעניין..היכול לשמש כסיפור
החגב המכונה בעברית "גְּמַל שְׁלֹמֹה" מכונה ברוב שפות העולם על שם תנוחתו בעת שהוא אורב לטרפו. אז מניין הגיע שמו העברי, ומה הקשר לשלמה המלך? על כך כותב פרופ' דוד טלשיר, פרופסור אמריטוס במחלקתנו וחבר האקדמיה ללשון העברית, באיגרת המידע שלנו.
גמל שלמה ומקור שמו
מאת פרופ' דוד טלשיר
גְּמַל שְׁלֹמֹה הוא חגב טורף שייחודו בכך שרגליו הקדמיות אינן משמשות להליכה ולאחיזה אלא הפכו זרועות טרף. בשעה שהוא אורב לטרפו זרועותיו מקופלות וראשו נע ימינה ושמאלה, בדומה לאדם הקורא בספר תפילה. בגלל הדמיון הזה ניתנו לו בלשונות אחדות שמות הקשורים לתפילה: שמו המדעי הוא mantis (religiosa), ופירוש המילה ביוונית ובלטינית הוא 'נביא'; באנגלית הוא נקרא praying mantis, ובדומה לכך בצרפתית – mante religieuse; ברוסית bogomol, כלומר 'מתפלל'; בגרמנית יש לו שני שמות: Gottesanbeterin – 'מתפללת לאלוהים', Nonne – 'נזירה'; בערבית הוא מכונה 'סוס הנביא' או 'סוס השטן' (פַרַס א-נַבִּי, פַרַס א-שׁיטַאן).
יוסף שיינהאק קרא לו בספרו "תולדות הארץ" (1841) בשם המבקש – על פי הגרמנית (Gottesanbeter), ומלך זגורודסקי בספרו "מלון כל-בו לחקלאות" (תרצ"ט) קרא לו נזירה (תרגום של Nonne). לעומת זאת ישראל אהרוני בספרו "תורת החי, חלק ב: חסרי חליות" (1949) קרא לו טַרְפִּיָּד, כי ידיו משמשות לתפיסת הטרף.
בכיוון שונה במקצת הלכו בשנת תרע"ב מחברי ספר הטבע הפופולרי "שעורי הסתכלות" – אוזרקובסקי, קרישבסקי ויחיאלי – בהציעם את השם שהתקבל בסופו של דבר: גְּמַל שְׁלֹמֹה. החֶרֶק שבערבית דימוהו לסוס נדמה להם לגמל בגלל צווארו הארוך, ועל פי "סוס הנביא" או "פרת משה" – הציעו את הצירוף "גמל שלמה". שלמה נשא את כפיו בתפילתו המפורסמת עם השלמת הקמתו של בית המקדש: "ויעמֹד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל ויפרֹש כפיו השמים [...] ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הַזאת קם מלפני מזבח ה' מכרֹע על ברכיו וכפיו פרֻשות השמים" (מלכים א ח, פסוקים כב, נד).
בעקבות המורים לטבע, מחברי "שעורי הסתכלות", הלכו יהודה אבן-שמואל קופמן במילונו האנגלי–עברי (תרפ"ט) ובמיוחד יהושע מרגולין בספר הזואולוגיה הנפוץ "תורת בעלי החיים" (תש"ה), וכך התקבע גמל שלמה בעברית.
התפרסם באתר האקדמיה ללשון העברית.
פרופסור דוד טלשיר, חבר האקדמיה ללשון העברית, היה חבר סגל במחלקנו במשך שנים רבות, ולפני שנים אחדות פרש מהוראה. תחומי המחקר שלו הם לשון המקרא, לשון מגילות מדבר יהודה, לשון חז"ל, לשון התחייה, הארמית לניביה, מילונות שמית ולשון הראליה (חי, צומח וחקלאות).
http://in.bgu.ac.il/humsos/heblang/Pages/3-gamalshlomo.aspx
החגב המכונה בעברית "גְּמַל שְׁלֹמֹה" מכונה ברוב שפות העולם על שם תנוחתו בעת שהוא אורב לטרפו. אז מניין הגיע שמו העברי, ומה הקשר לשלמה המלך? על כך כותב פרופ' דוד טלשיר, פרופסור אמריטוס במחלקתנו וחבר האקדמיה ללשון העברית, באיגרת המידע שלנו.
גמל שלמה ומקור שמו
מאת פרופ' דוד טלשיר
גְּמַל שְׁלֹמֹה הוא חגב טורף שייחודו בכך שרגליו הקדמיות אינן משמשות להליכה ולאחיזה אלא הפכו זרועות טרף. בשעה שהוא אורב לטרפו זרועותיו מקופלות וראשו נע ימינה ושמאלה, בדומה לאדם הקורא בספר תפילה. בגלל הדמיון הזה ניתנו לו בלשונות אחדות שמות הקשורים לתפילה: שמו המדעי הוא mantis (religiosa), ופירוש המילה ביוונית ובלטינית הוא 'נביא'; באנגלית הוא נקרא praying mantis, ובדומה לכך בצרפתית – mante religieuse; ברוסית bogomol, כלומר 'מתפלל'; בגרמנית יש לו שני שמות: Gottesanbeterin – 'מתפללת לאלוהים', Nonne – 'נזירה'; בערבית הוא מכונה 'סוס הנביא' או 'סוס השטן' (פַרַס א-נַבִּי, פַרַס א-שׁיטַאן).
יוסף שיינהאק קרא לו בספרו "תולדות הארץ" (1841) בשם המבקש – על פי הגרמנית (Gottesanbeter), ומלך זגורודסקי בספרו "מלון כל-בו לחקלאות" (תרצ"ט) קרא לו נזירה (תרגום של Nonne). לעומת זאת ישראל אהרוני בספרו "תורת החי, חלק ב: חסרי חליות" (1949) קרא לו טַרְפִּיָּד, כי ידיו משמשות לתפיסת הטרף.
בכיוון שונה במקצת הלכו בשנת תרע"ב מחברי ספר הטבע הפופולרי "שעורי הסתכלות" – אוזרקובסקי, קרישבסקי ויחיאלי – בהציעם את השם שהתקבל בסופו של דבר: גְּמַל שְׁלֹמֹה. החֶרֶק שבערבית דימוהו לסוס נדמה להם לגמל בגלל צווארו הארוך, ועל פי "סוס הנביא" או "פרת משה" – הציעו את הצירוף "גמל שלמה". שלמה נשא את כפיו בתפילתו המפורסמת עם השלמת הקמתו של בית המקדש: "ויעמֹד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל ויפרֹש כפיו השמים [...] ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הַזאת קם מלפני מזבח ה' מכרֹע על ברכיו וכפיו פרֻשות השמים" (מלכים א ח, פסוקים כב, נד).
בעקבות המורים לטבע, מחברי "שעורי הסתכלות", הלכו יהודה אבן-שמואל קופמן במילונו האנגלי–עברי (תרפ"ט) ובמיוחד יהושע מרגולין בספר הזואולוגיה הנפוץ "תורת בעלי החיים" (תש"ה), וכך התקבע גמל שלמה בעברית.
התפרסם באתר האקדמיה ללשון העברית.
פרופסור דוד טלשיר, חבר האקדמיה ללשון העברית, היה חבר סגל במחלקנו במשך שנים רבות, ולפני שנים אחדות פרש מהוראה. תחומי המחקר שלו הם לשון המקרא, לשון מגילות מדבר יהודה, לשון חז"ל, לשון התחייה, הארמית לניביה, מילונות שמית ולשון הראליה (חי, צומח וחקלאות).
http://in.bgu.ac.il/humsos/heblang/Pages/3-gamalshlomo.aspx
