שיר שכתבתי-התרנגולת איילת.
התרנגולת איילת צפורניים כוססת
אין לה מצב רוח והיא כועסת.
נמאס לה מהלול
ונמאס גם מיללות החתול.
''צר לי המקום'' היא נאנחת
וכל היום רק גונחת.
''אני רוצה לטייל, לראות חיות ונופים
אני כל כך מקנאה בצפורים,
הן עפות להן למרחקים
ונתקלות במראות מרתקים.''
ויום אחד כשדן שכח לסגור הדלת
נעלמה לה התרנגולת איילת.
שמחה ועליזה רצה וקפצה
ומהחיים היתה כל כך מרוצה.
לעת ערב לרפת נכנסה
ואל דיצה הפרה ניגשה.
''האוכל להתארח כאן מספר ימים
כדי לאזור כוח ולהמשיך למרחקים?''
''ודאי,'' ענתה דיצה הפרה
''וברוכה הבאה.''
איילת ברפת טיילה
אך הריח היה נורא.
היא היתה צמאה
ולחלב כל כך כמהה.
וכשניגשה לאחת הפרות
ומהעטינים רצתה לשתות
סילקה אותה זו בבעיטה
ואיילת ברחה כל עוד רוחה בה.
''ובכן, הרפת לי אטינה מתאימה,
צריכה אני לחפש מקום לינה.''
היא נשכבה על הדשא ומיד נרדמה.
כשהתעוררה היתה מאד רעבה
ולעסה מיד את העשבים סבעבה.
לאחר שהתאוששה המשיכה במסע
ואל אורוות הסוסים פסעה.
בשעה זו האורווה היתה כמעט ריקה
ורק פוני שחום אכל בשקיקה.
''איפה כולם?'' שאלה איילת.
''דוהרים הם בטיילת
יש עכשו מרוץ סוסים
עם מדליות ופרסים.''
לעת ערב עייפים חזרו
ומאיילת כולם התעלמו.
איילת מאד נעלבה
ןאת האורווה עזבה.
מרחוק דיר ראתה
לתשומת לב ציפתה.
הכבשים מהמרעה חזרו
ואל הדיר באיטיות פסעו.
שתו ואכלו, דאגו לטלאים
לישון רצו כי היו עייפים.
איילת רצתה איתם לבלות
אך עיניהם כבר היו עצומות.
למחרת הפתעה
כשראו אותה שאלו לשלומה.
כבדוה באוכל ובמשקה
והזמינו אותה למרעה.
איילת הסכימה בשמחה
ואל העדר הצטרפה.
אך אויה, הדרך קשה
חם לה, זה לא בשבילה.
באפיסת כוחות לדיר חזרה
חצי מעולפת, כמעט ללא הכרה.
''ראיתי מספיק'' סיכמה לעצמה
והשכם בבוקר ללול צעדה.
התרנגולת איילת צפורניים כוססת
אין לה מצב רוח והיא כועסת.
נמאס לה מהלול
ונמאס גם מיללות החתול.
''צר לי המקום'' היא נאנחת
וכל היום רק גונחת.
''אני רוצה לטייל, לראות חיות ונופים
אני כל כך מקנאה בצפורים,
הן עפות להן למרחקים
ונתקלות במראות מרתקים.''
ויום אחד כשדן שכח לסגור הדלת
נעלמה לה התרנגולת איילת.
שמחה ועליזה רצה וקפצה
ומהחיים היתה כל כך מרוצה.
לעת ערב לרפת נכנסה
ואל דיצה הפרה ניגשה.
''האוכל להתארח כאן מספר ימים
כדי לאזור כוח ולהמשיך למרחקים?''
''ודאי,'' ענתה דיצה הפרה
''וברוכה הבאה.''
איילת ברפת טיילה
אך הריח היה נורא.
היא היתה צמאה
ולחלב כל כך כמהה.
וכשניגשה לאחת הפרות
ומהעטינים רצתה לשתות
סילקה אותה זו בבעיטה
ואיילת ברחה כל עוד רוחה בה.
''ובכן, הרפת לי אטינה מתאימה,
צריכה אני לחפש מקום לינה.''
היא נשכבה על הדשא ומיד נרדמה.
כשהתעוררה היתה מאד רעבה
ולעסה מיד את העשבים סבעבה.
לאחר שהתאוששה המשיכה במסע
ואל אורוות הסוסים פסעה.
בשעה זו האורווה היתה כמעט ריקה
ורק פוני שחום אכל בשקיקה.
''איפה כולם?'' שאלה איילת.
''דוהרים הם בטיילת
יש עכשו מרוץ סוסים
עם מדליות ופרסים.''
לעת ערב עייפים חזרו
ומאיילת כולם התעלמו.
איילת מאד נעלבה
ןאת האורווה עזבה.
מרחוק דיר ראתה
לתשומת לב ציפתה.
הכבשים מהמרעה חזרו
ואל הדיר באיטיות פסעו.
שתו ואכלו, דאגו לטלאים
לישון רצו כי היו עייפים.
איילת רצתה איתם לבלות
אך עיניהם כבר היו עצומות.
למחרת הפתעה
כשראו אותה שאלו לשלומה.
כבדוה באוכל ובמשקה
והזמינו אותה למרעה.
איילת הסכימה בשמחה
ואל העדר הצטרפה.
אך אויה, הדרך קשה
חם לה, זה לא בשבילה.
באפיסת כוחות לדיר חזרה
חצי מעולפת, כמעט ללא הכרה.
''ראיתי מספיק'' סיכמה לעצמה
והשכם בבוקר ללול צעדה.
