ביום ראשון נחגוג את יום ירושלים.

[חרצית10]

ביום ראשון נחגוג את יום ירושלים.

3 פעמים בשנה היו עולים לירושלים עם מתנות. בשבועות, בפסח ובסוכות.
שירים וספורים על העליות לירושלים.

 

[חרצית10]

עליה לרגל/ הדודה מרים.

מן הבוקר במצעד
הולכים זקן, צעיר וקט,
אכרים ואכרות
מחנה גדול מאד.
תיש, תיש בעל קרניים
בוא עמי לירושלים.
אתיר אותך מן הגדר
ותלך עמי מהר!
הנה רמלה, באב אל ואד
כאן נשב ננוח מעט.

קצת כואבת לי הברך...
אין דבר נמשיך בדרך!
תיש, תיש בעל קרניים
בוא נלך לירושלים.
כל הדרך במצעד
נלך יחדיו-לאט, לאט...
יש בדרך תחנות,
תוכל לאכול וגם לשתות,
אך אל נא תתעקש: מה מה
לחזור באמצע-לא יפה!
כי המצעד הוא בעל ערך
אסור להתחרט בדרך...
את דרכנו אל נעזוב!
הולכים בדרך-עד הסוף!

 

[חולית 10]

מי ברכב ? מי ברגל ?

מילים: <font>רפאל ספורטה</font>

<meta/>
<meta/>
לחן: <font>עמנואל עמירן</font>

נַעֲלֶה נָא לִירוּשָׁלַיִם,
שָׁם נָהֹלָּה כָּל הַלֵּיל.

https://www.youtube.com/watch?v=ayOEZA16BsY




<meta/>
<meta/>
לחן: <font>עמנואל עמירן</font>

 

[חולית 10]

אנחנו עולים אליך ירושלים

"אנחנו עולים אליך ירושלים, ירושלים הבנויה.
אנחנו עולים אליך לראות השלום לך קריה יפהפיה.
אולי נפגוש ברחוב השוק
את שלמה המלך

נקנה לו רימונים מלוא הסל

וכד של דבש. "

מילים דתיה בן דור :http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1743&wrkid=10436
השיר
https://www.youtube.com/watch?v=U9rzvn6iMDE

 

[שחרזדה האחת]

העליה לרגל והנחש

 

[חרצית10]

תפילה שדודה/יוסף אריכא.

המספר מספר לנו שעלה לירושלים.''ואילו לירושלים הריני עולה מתוך כסופים שבלב וחדוות הנפש.'' מידי עלותו לירושלים ביקר תמיד בכותל המערבי. חבריו הצטרפו אליו ולקראת חצות הגיעו לכותל. הוא פגש באשה שבכתה.. התברר שבנה חולה מאד והיא התפללה לשלומו. היא בקשה מאלוהים שיחוס על בנה ויקח את נפשה תחתיו.המספר לקח כמה פתקאות. הוא עיין בהם במלון ואז נתקל בפתקה של האשה. את יתר הפתקאות השליך ואת הפתק של האשה שמר. כשהגיע לביתו התברר שבנו קודח מחום ומצבו קשה. הרופא התקשה להגדיר את המחלה. אז הבין המספר מה עליו לעשות. בשעת חצות לקח מונית להחזיר את הפתק לכותל וגם התפלל להחלמת בנו. כשהגיע חזרה לביתו התברר שלאחר חצות ירד חומו של הבן ומצבו השתפר.

 

[שחרזדה האחת]

השם ירושלים

אגדת השם ירושלים
יש אגדה הַמְסַפֶּרֶת כִּי בַּתְחִילָה הָיוּ כּוֹתְבִים אֶת שֵׁם יְרוּשָׁלַים בְּשֵׁש אוֹתִיוֹת: יוד, רישׁ,וו, שין, למד, מם = ירושלם
כַּאֲשֶר הִגְדִילוּ אֶת הַעִיר אָמְרוּ להוֹסִיף אוֹת בִּשְׁמָה, ְ אָף אָמְרוּ: שִׁבְעָה יָמִים יֵשׁ בַּשָׁבוּעַ,
שִׁבְעָה קָנִים יֵשׁ לַמְנוֹרָה,
גַם הַאוֹתִיוֹת בְּשֵׁם הַעִיר תִהְיֵנָה שֶׁבַע.
חָשְׁבוּ אֵיזוֹ אוֹת לְהוֹסִיף וְנִבְחֲרָה הַאוֹת הַקְטָנַה יוֹד,
שֶׁהִיא רֵאשִׁית שְׁמוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם,
רֵאשִׁית שְׁמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְרֵאשִׁית שְׁמָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

 

[שחרזדה האחת]

סתונית ירושלים

לאחר שגורשו מגן העדן,
&nbsp
הגיעו אדם וחווה למקום שומם ועזוב,
&nbsp
אין בו לא עצים ולא פרחים,
&nbsp
היו יושבים על הארץ ובוכי
&nbsp
מדמעותיהם צמח לו הפרח העולה ראשונה בכל מקום,
&nbsp
הלא הוא הסתוונית.
&nbsp
יצאה בת קול ואמרה:
&nbsp
במקום בו צמח פרח ראשון ויפה זה,
&nbsp
ראוי שיבנה בו בית המקדש.
&nbsp
מאז הפרח נקרא: סתוונית ירושלים.

 

[ג רפאל]

כל עוד הר הבית בידיים מוסלמיות

יום ירושלים הוא זריית חול בעינים.
לא עיר ובליבה חומה כי אם עיר ובמרכזה מורסה.