אמא'לה! נמר!! / דינה 136

[הזרה 111]

אמא'לה! נמר!! / דינה 136

אמא'לה! נמר!! / דינה וולוך
בְּיַעַר יָרֹק וְנִפְלָא וְרָחוֹק
נוֹלַד לַנְּמֵרָה בְּמַזָּל טוֹב תִּינוֹק
בְּצֶבַע כָּתֹם עִם פַּסִּים שְׁחוֹרִים,
"יָפֶה וְחָמוּד," כָּךְ אָמְרוּ הַהוֹרִים.
אַחֲרֵי שֶׁגָּדַל וְיָדַע כְּבָר לָרוּץ
וְגַם הִשְׁתּוֹלֵל מִדֵּי פַּעַם בַּחוּץ,
הֶחְלִיט יוֹם אֶחָד בְּלִי לִשְׁאֹל אַף הוֹרֶה
לָצֵאת לְסִיּוּר וְלִבְדֹּק מַה קוֹרֶה.
בְּאֶמְצַע הַיַּעַר שִׂחֵק גּוּר-אַרְנָב.
מִיָּד הַנָּמֵר הַקָּטָן רָץ אֵלָיו.
רָאָה הָאַרְנָב נְמֵרוֹן מִמֶּרְחָק,
פָּתַח פֶּה גָּדוֹל וְצָרַח וְצָעַק:
"אוֹי, אִמָּא'לֶה, כַּמָּה מַפְחִיד הַנָּמֵר!
הַצִּילִי אוֹתִי מַהֵר! מַהֵר!!"
חָשַׁב הַנָּמֵר: אֲנִי כָּל-כָּךְ קָטָן!
בִּכְלָל אֵין לִי כֹּחַ לִהְיוֹת מְסֻכָּן...
בִּמְקוֹם לְהַפְחִיד אַרְנָבִים, אִם אֶלְמַד
לִהְיוֹת כְּמוֹ גּוֹזָל אוֹ אֶפְרוֹחַ נֶחְמָד,
כֻּלָּם יִשְׂמְחוּ:"הוּא חֲמוּדִי כָּל-כָּךְ!"
וְאָז אַף אֶחָד לֹא יִבְרַח!
נִסָּה לְהַדְבִּיק לוֹ מַקּוֹר עַל הָאַף.
נִסָּה לְצַיֵּץ "צִיף צִיף צִיף", "צִיף צִיף צָף",
נִסַּה וְנִסָּה, בֶּאֱמֶת הוּא רָצָה,
אַךְ שׁוּם "צִיף צִיף צִיף" לֹא יָצָא...
וְאָז בְּמִקְרֶה עָבַר דֻּבִּי שָׁחוֹר.
הִבִּיט וְאָמַר:"זֹאת בִּכְלָל לֹא צִפּוֹר!
כְּנָפַיִם, נוֹצוֹת וּמַקּוֹר אֵין לוֹ כְּלָל;
לָעוּף בְּוַדַּאי הוּא אֵינוֹ מְסֻגָּל.
אוֹי, אִמָּא'לֶה, בּוֹאִי, הֲרֵי זֶה נָמֵר!
הַצִּילִי אוֹתִי, מַהֵר! מַהֵר!!"
חָשַׁב הַנָּמֵר: אִם מְאֹד אֶשְׁתַּדֵּל,
אוּכַל בְּדִיּוּק כְּמוֹ חָתוּל לְיַלֵּל.
בִּמְקוֹם לְהַפְחִיד דֻּבּוֹנִים כָּכָה סְתָם
אוּלַי אֲיַלֵּל רַק "מְיָאוּ" בְּקוֹל רָם?
מְשַׁכְנֵעַ כָּל-כָּךְ, אֶהְיֶה חֲתַלְתּוּל
וְאָז אַף אֶחָד לֹא יִבְרַח!
נִסָּה וְנִסָּה, בֶּאֱמֶת הוּא רָצָה
אֲבָל הַ"מְיָאוּ" לֹא יָצָא...
עָבַר גּוּר-שׁוּעָל שֶׁיָּצָא לְטַיֵּל;
רָאָה נְמֵרוֹן מְנַסֶּה לְיַלֵּל.
"זֶה לֹא חֲתַלְתּוּל, זֶה לְגַמְרֵי בָּרוּר",
הוֹדִיעַ לְאִמָּא בְּפַחַד הַגּוּר,
"אוֹי, אִמָּא'לֶה בּוֹאִי, הֲרֵי זֶה נָמֵר!
הַצִּילִי אוֹתִי, מַהֵר! מַהֵר!!"
חָשַׁב הַנָּמֵר: אִם אֶהְיֶה כְּמוֹ כְּלַבְלָב,
אוֹתִי כָּל אֶחָד יְחַבֵּק וְיֹאהַב.
בִּמְקוֹם לְהַבְרִיחַ גּוּרֵי שׁוּעָלִים
אוּכַל סְתָם בִּצְחוֹק לְהַרְגִּיז חֲתוּלִים.
אֶהְיֶה מִין כְּלַבְלָב גַּם שׁוֹבָב, גַּם מֻצְלָח,
וְאָז אַף אֶחָד לֹא יִבְרַח!
לִנְבֹּחַ "הַב הַב" בֶּאֱמֶת הוּא רָצָה.
נִסָּה וְנִסָּה, אַךְ הַ"הַב" לֹא יָצָא.
הִגִּיעָה גִ'ירָפָה עִם בְּנָהּ הַגִּ'ירָף,
שֶׁרַק הִסְתַּכֵּל וְעִקֵּם אֶת הָאַף:
"אֲפִלּוּ נָמֵר שֶׁנּוֹבֵחַ "הַב הַב"
נִשְׁאַר נְמֵרוֹן וּבִכְלָל לֹא כְּלַבְלָב.
אוֹי, אִמָּא'לֶה, כַּמָּה מַפְחִיד הַנָּמֵר!
הַצִילִי

 

[הזרה 111]

המשך

הצילי אוֹתִי מַהֵר! מַהֵר!"
חָזַר הַנָּמֵר הַקָּטָן לַהוֹרִים
עָצוּב וּמִסְכֵּן, בּוֹכֶה בְכִי תַּמְרוּרִים:
"מַדּוּעַ בּוֹרְחִים רַק מִמֶּנִּי תָּמִיד?
אֲנִי הַקָּטָן מְסֻכָּן וּמַפְחִיד???
זֶה כְּלָל לֹא נָעִים וּמַמָּשׁ מְאַכְזֵב,
שֶׁאוֹתִי אַף אֶחָד בָּעוֹלָם לֹא אוֹהֵב..."
לִטְּפָה הַנְּמֵרָה לַקְּטַנְטַן אֶת הָרֹאשׁ;
נָתְנָה נְשִׁיקָה וְעוֹד שְׁתַּיִם-שָׁלֹש;
וְאָז לָחֲשָׁה בְּאָזְנוֹ וְאָמְרָה:
"לִהְיוֹת קְצָת מַפְחִיד זֶה בִּכְלָל לֹא נוֹרָא,
וְאֵין כָּל סִבָּה לְיַלֵּל וְלִבְכּוֹת;
נָמֵר הוּא הֲרֵי הַנִּפְלָא בַּחַיּוֹת!
לְמִי יֵשׁ לוֹ פַּרְוָה בְּכָתֹם וְשָׁחוֹר?
וּמִי עוֹד כָּמוֹךָ אַמִּיץ וְגִבּוֹר?
פָּגַשְׁתָּ גּוּרִים שֶׁמְּאֹד פּוֹחֲדִים?
אֵין דָּבָר, עוֹד תִּמְצָא הֲמוֹנֵי יְדִידִים."
הִקְשִׁיב הַנָּמֵר עַד לְסוֹף הַנְּאוּם,
הִקְשִׁיב הוּא לְאִמָּא וְלֹא אָמַר כְּלוּם,
וְרַק לְעַצְמוֹ הוּא בְּשֶׁקֶט דִּבֵּר:
"בְּעֶצֶם, כְּדַאי לִי לִהְיוֹת נָמֵר!"

 

[הזרה 111]

"בְּעֶצֶם, כְּדַאי לִי לִהְיוֹת נָמֵר!"

 

[דינה136]

כרגיל, תודה רבה רבה!

 

[הזרה 111]