איך לספר לילדים על השואה מבלי לסדוק את מעטה התמימות ותחושת ה

הזרה 111

New member
איך לספר לילדים על השואה מבלי לסדוק את מעטה התמימות ותחושת ה

איך לספר לילדים על השואה מבלי לסדוק את מעטה התמימות ותחושת הביטחון היקרים כל כך?
בערב יום השואה וביום השואה תשדר החינוכית לראשונה בישראל את סדרת המופת הבריטית "ילדי השואה". שישה פרקי אנימציה יפים ועדינים המצליחים להעביר בצורה בהירה, רגישה ומלאת תבונה חינוכית את סיפורי הניצולים.
החל ממחר בשידורי החינוכית
חינוכית מחר ישודר לראשונה ב 17:40, 18:00, 18:20 וכך הלאה עד השעה 19:30


17:41
ילדי השואה
רות רוגוף
פרק מס' 1
רות רוגוף ברחה בגיל חמש עם משפחתה מציפורני הנאצים מגרמניה לצ'כוסלובקיה, ומשם לאנגליה, אליה הגיעו ביום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה. בריאיון מספרת רות רוגוף שתקופת השואה לא עזבה אותה מעולם, ומסבירה מדוע צריכים ילדים ללמוד על השואה.

17:51
הבובה הזאת הצילה אותי
מלכה שפרינגר
פרק מס' 1
"הבובה הזאת הצילה אותי", הכותרת לסיפורה של מלכה שפרינגר לבית צ'סר. הבובה אותה היא קבלה כילדה, לפני המלחמה, הבובה שהייתה חברתה הטובה ביותר ואשת סודה, הבובה שלוותה אותה בכל תלאות המלחמה, הבובה אותה תרמה למשמרת ב"יד ושם".
18:02
ילדי השואה
מרטין קאפל
פרק מס' 2
מרטין קאפל היה בן שמונה כשגורש מגרמניה לפולין במסגרת "אקציית פולין", ומשם הוא ברח לאנגליה. בסרטון מתאר מרטין קאפל את חוויותיו במסגרת "אקציית פולין" ואת חייו בתקופת הבליץ, ומסביר שחשוב ללמוד את ההיסטוריה ואת העבר על מנת לא לעשות את אותן הטעויות שוב.

18:11
הבובה הזאת הצילה אותי
דן גלס
פרק מס' 2
דן גלס מספר על משחק המונופול שהגיע אליו ואל אחיו כאשר היו עצורים בגטו טרזיינשטט, משחק שהוכן בסדנת גרפיקה של הגטו כחלק מהעבודה המחתרתית ונועד לשעשע את הילדים אך גם לספק להם מידע על החיים בגטו.
18:20
ילדי השואה
טרודה סילמן
פרק מס' 3
טרודה (גרטרוד) סילמן ברחה לאנגליה בתקופת השואה, שם ניסתה להבין מה עלה בגורל הוריה. בריאיון היא מתארת את חוויותיה כילדה בצ'כוסלובקיה הכבושה ואת בריחתה לבריטניה בשנת 1939.

18:30
הבובה הזאת הצילה אותי
נילי גורן
פרק מס' 3
נילי גורן נולדה בשם לינקה ואן דר הודן בהולנד. קצת לפני יום הולדתה השביעי כבשו הגרמנים את הולנד. אביה הסתיר אותה אצל ידיד, והקשר היחיד שהיה לה עם משפחתה היה דרך המכתבים והספרונים הקטנים שאביה כתב וצייר ושלח לה בעזרת חבריו למחתרת.
18:44
ילדי השואה
הינץ סקייט
פרק מס' 4
היינץ סקייט היה בן שלוש-עשרה כשחווה על בשרו את האנטישמיות הנאצית, הפוגרומים האלימים ואת החוקים שחוקקו הנאצים נגד היהודים בתחום החינוך, התרבות והרווחה. הוא מתאר את חוויותיו כילד בעיר המבורג שלפני מלחמת העולם השנייה, ואת הבריחה שלו בדרך נס.

18:54
הבובה הזאת הצילה אותי
קלודין רודל
פרק מס' 4
קלודין שוורץ-רודל נולדה בפאריס בשנת 1936. "קולט" הייתה הבובה שלה, שנתפרה בידי אמה, אירן שוורץ. שיער הבובה נלקח משערותיה של קלודין. עם פרוץ המלחמה אביה של קלודין בורח לצרפת החופשית. הבובה היתה הצעצוע היחיד שקלודין לקחה מביתה.
19:05
ילדי השואה
ארק הרש
פרק מס' 5
ארק הרש היה ילד בן ארבע-עשרה כשנשלח למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, אך הצליח לשרוד כנגד כל הסיכויים. בריאיון הוא מספר את סיפור בריחתו מהמחנה, מתאר מה הנאצים עשו לו ומסביר מדוע חשוב לספר את הסיפור לאחרים.

19:15
הבובה הזאת הצילה אותי
אורי אורלב
פרק מס' 5
אורי אורלב ואחיו יצרו לעצמם שלוש דמויות קטנות של יועץ סתרים-קוסם ושני גנרלים בהיותם במרתף במסתור בפולין . החיילים הללו "נלחמו" במבצרים ומבנים אותם בנו הילדים מהחמרים שעמדו לרשותם. במחנה ברגן בלזן אורי מצליח לרכוש חיילי משחק אמיתיים מעופרת ומפלסטיק.
19:30
ילדי השואה
סוזן ריפטון
פרק מס' 6
סוזן (ברטה) רפפורט-ריפטון הייתה ילדה בת שש כשהופרדה מהוריה בתקופת הכיבוש הנאצי בפריז. בריאיון היא מספרת על חייה במסתור בימי מלחמת העולם השנייה בצרפת הכבושה, מסבירה מדוע זה חשוב לזכור את השואה.

19:40
הבובה הזאת הצילה אותי
נח שטרן
פרק מס' 6
נח שטרן והוריו החלו לנדוד בכפרים נידחים בסלובקיה בסתיו 1944. בכדי להעסיק את עצמם גילף האב כלי שחמט. "..בעזרת אולר כיס בגודל בינוני וחתיכות עץ רך שאסף בחצר הבית, הוא גילף דמויות למשחק שחמט, ומדי יום נוספה לאוסף דמות אחת או שתיים..."
19:52
תום ומובי מציגים
יאנוש קורצ'אק
פרק מס' 170
 

הזרה 111

New member
בלי שחור לבן ובלי שיער שיבה: כך מעניינים ילדים בריטים בסיפור

בסיפורי הניצולים, מ'הארץ'
הבי־בי־סי ביקש ממאייר ומפיקה בריטים ליצור סרט לילדים על השואה. לקראת הקרנת יצירתם, "ילדי השואה", בטלוויזיה החינוכית הם מספרים מדוע לדעתם אנימציה עדיפה אפילו על עדות מקורית של ניצולים
&nbsp
איתי שטרן: "שתף בטוויטרשתף בפייסבוקשלח במיילהדפס
הבי־בי־סי ביקש ממאייר ומפיקה בריטים ליצור סרט לילדים על השואה. לקראת הקרנת יצירתם, "ילדי השואה", בטלוויזיה החינוכית הם מספרים מדוע לדעתם אנימציה עדיפה אפילו על עדות מקורית של ניצולים
&nbsp
04.05.2016 06:00
איתי שטרן עקוב באתר התראות במייל
שמורתגובות27שתף בפייסבוק
"אני אסיר תודה, ואני לא רוצה להישמע עצבני מדי, אבל עכשיו כש'מאוס' נמצא בכיתות בכל מקום, לפעמים משתמשים בו בצורה שמעוותת אותו. זה מין אושוויץ למתחילים". את המשפט הזה אמר ל"ניו יורק טיימס" לפני שלוש שנים יוצר הקומיקס החשוב, ארט ספיגלמן, על יצירת המופת שלו. "מאוס" שנחשב עד היום לאחד מעמודי התווך של הרומן הגרפי, השפיע על דורות של מאיירים ונהפך זה מכבר לקאנוני. למרות זאת, יש משהו במושג "אושוויץ למתחילים" שנשמע צורם אך מדויק. אחרי הכל, מיסחורה של השואה והפיכתה לעניין טרנדי, הוא לא עניין להתגאות בו.
&nbsp
עם אתגר זה ואחרים נאלצו להתמודד קת שקלטון וזיין ויטינגהאם, מפיקה ומאייר בריטים, שקיבלו הזדמנות חד פעמית: ליצור סרט אנימציה לילדים ובני נוער בנוגע לניצולי שואה למחלקה הלימודית של הבי־בי־סי. התוצאה: "ילדי השואה", סרט אנימציה מרהיב שבו מובאים סיפוריהם של שישה ניצולי שואה מנקודת מבטם כילדים.
&nbsp
סרטון מיוטיוב(ללא תרגום): https://www.youtube.com/watch?v=AAhFcf5uVr4
&nbsp
בין השאר נכלל בסרט, שישודר ביום השואה בטלוויזיה החינוכית, סיפורה של רות, שיחד עם אמה ואחיה, הצליחו להימלט מפראג דרך גרמניה והולנד, עד שהגיעו לבריטניה. סיפור נוסף הוא זה של היינץ שמצליח לברוח מהזוועות בגרמניה כשהוא בן 13, רק כדי להיעצר בבריטניה כמשת"פ של האויב. אחרי סרטון האנימציה, מתקיים ראיון עם היינץ בן ה–94, שמדבר על המשיכה של הצעירים בגרמניה לתנועה הנאצית בילדותו, ומדבר על הצורך לשמור על עירנות ולהתנגד לגזענות ואלימות.
&nbsp
האנימציה בסדרה מפתיעה: מצד אחד היא מטילת אימה, תוך שימוש באלמנטים גרוטסקיים וסיוטיים שמאשררים את המציאות האפלה ומצד אחר יש בה קריצה עכשווית מאוד, קומיקסית במובהק. במובן מסוים, ניכר כי שקלטון וויטינגהאם בחרו לא להתנתק לרגע מהעובדה שקהל הצופים שלהם הוא משכבות גיל מסוימות מאוד, כאלה שיכולת הריכוז שלהם מוגבלת ממילא.
&nbsp
המפיקה קת שקלטון: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f..._gen/derivatives/size_300xAuto/3198096168.jpg
&nbsp
"גילינו שיש דעה קדומה של תלמידים צעירים לגבי אנשים זקנים. ברגע שהם רואים אדם זקן הם מיד נעשים משועממים"
&nbsp
המאייר זיין ויטינגהאם: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f..._gen/derivatives/size_300xAuto/3198096168.jpg
&nbsp
"באנגליה יש חוק שמחייב היום בתי ספר ללמד את כל התלמידים בני ה–14 על הנושא של השואה", אומרת שקלטון בראיון ל"הארץ". היא מוסיפה שהמפגש שלה עם ניצולי השואה היה הפעם הראשונה שפגשה יהודים, או לפחות הפעם הראשונה שהיתה מודעת לכך.
&nbsp
"המורים לא ממש ידעו איך להתמודד עם האתגר הזה של לימודי השואה. אנחנו גילינו שיש דעה קדומה של תלמידים צעירים לגבי אנשים זקנים. ברגע שהם רואים אדם זקן הם מיד נעשים משועממים, מה שיוצר חוויה מאוד לא מכבדת מן הסתם. בגלל המצב הזה, חשבנו שיהיה נכון להשתמש באנימציה ובכך לתפוס את תשומת הלב שלהם.
&nbsp
שקלטון: "אנימציה יכולה לבטא רעיונות אבסטרקטיים. זיין יצר ידיים נאציות ענקיות שחוטפות ילדים ממיטותיהם בשעת לילה או טנקים בצורת קסדות שפולשים לכיכר העיר"
מעבר לזה, רצינו להביא את הסיפורים של הניצולים דרך סיפור חייהם כאנשים צעירים, בכדי לגרום לתלמידים להזדהות בקלות. דבר נוסף שהאנימציה עזרה לעשות הוא לקחת את הדברים המפחידים והאפלים ביותר ולתת להם פרשנות גרפית שתהיה יחסית קלה לעיכול".
&nbsp
ויטינגהאם מוסיף כי "היינו צריכים לשמור על איזון עדין מאוד בכל הנוגע להצגת הדברים כי לא היינו יכולים להראות אלימות ממשית, כחלק מההוראות שקיבלנו מהבי־בי־סי. לכן הלכנו לאזור הקומיקסי שבו אפשר להעביר את האווירה האלימה מבלי לחשוף אותה בצורה מובהקת".
&nbsp
הצבתם לעצמכם גבולות בנוגע למה שאפשר להראות?
&nbsp
"לא הפעלנו על עצמנו צנזורה של ממש", אומרת שקלטון, "אבל בהחלט היתה לנו עבודת סינון קפדנית ולא פשוטה בכלל. היינו צריכים לברור בין המוני סיפורים טובים ולהכניס רק את חלקם ליצירה הסופית. עזרה לנו בעבודה הזאת גם מפיקה מטעם הבי־בי־סי שהגיעה עם רקע עיתונאי וציינה בפנינו מה בהיר מספיק מבחינה סיפורית ומה לא. "יותר חשוב מזה היה שהיינו חייבים להיות מאוד מדויקים מבחינה עובדתית והיסטורית. עבדנו עם עמותה של ניצולי שואה שבדקה לנו את כל המסמכים האפשריים בכדי להוכיח שהעדויות שהקלטנו אמינות ומדויקות מבחינה היסטורית".
&nbsp
מתוך "ילדי השואה": http://www.haaretz.co.il/polopoly_f..._gen/derivatives/size_300xAuto/3198096168.jpg
&nbsp
מה היייחוד של האנימציה בהנחלת הזיכרון?
&nbsp
"אתה יכול להראות רגשות אבסטרקטיים באנימציה שלא היית יכול להראות באמצעים אחרים. הכל נהפך לוויזואלי: פתאום גם הפנטזיות, החרדות והמאוויים הכמוסים ביותר, מקבלים ביטוי גרפי".
&nbsp
האם הושפעתם מאנימטורים אחרים שעסקו בשואה דוגמת ארט ספיגלמן?
&nbsp
מתוך "ילדי השואה": http://www.haaretz.co.il/polopoly_f..._gen/derivatives/size_300xAuto/1549080101.jpg
&nbsp
&nbsp
 

הזרה 111

New member
המשך המאמר מ'הארץ'


"ג'ורג' גרוס היה אחד האמנים שהכי השפיעו עלי", אומר ויטינגהאם, "הוא פעל בשנות ה–20 של גרמניה, בתקופת רפובליקת ויימאר, והיה לאחד האמנים הגרפיים החשובים בכל הזמנים. גם האקספרסיוניזם הגרמני לימד אותי המון על אנימציה וגרפיקה, כמו על הדרכים להביא סיפור אפל בדרך גרפית שכזו.
&nbsp
עשיתי גם לא מעט שימוש בפוסטרים פולניים משנות ה–40 וה–50 וקיבלתי הרבה השראה מהצבעוניות שלהם. מה שמאוד אהבתי בהם זה שהם כמעט אף פעם לא היו בוחרים את הבחירות הברורות מאליהן. השמים לרוב לא היו כחולים והדשא כמעט אף פעם לא היה ירוק. הם עשו דברים הפוך וזה מאוד התאים לפרויקט הזה".
&nbsp
איך הגיבו בני הנוער שנחשפו לפרויקט?
&nbsp
"רובם היו בשקט מוחלט, מה שהגיע לנו בסוג של הפתעה", אומרת שקלטון, "יצא לנו לשמוע לא מעט בני נוער שהרגישו שהסרט מאד מעמיק. אני חושבת שאחת ההוכחות לכך שהסרט הצליח לגעת ברבים הוא שהחליטו לשדר אותו בשעת צפיית השיא, שעה שבה האנימציה היחידה שמשודרת בה בדרך כלל היא פרק של "איש משפחה". לא רק בני הנוער הגיבו בחיוב לפרויקט. הוא היה מועמד לפרס הבפאטא של האקדמיה הבריטית לטלוויזיה וקולנוע, והופץ במדינות שונות, בהן אוסטרליה, שווייץ ובדרום קוריאה.
&nbsp
מתוך "ילדי השואה". "המורים באנגליה לא ממש ידעו איך להתמודד עם האתגר הזה של לימודי השואה", צילום:Zane Whittingham
http://www.haaretz.co.il/polopoly_f...gen/derivatives/size_1846xAuto/3198096168.jpg
&nbsp
להראות ולא לספר
&nbsp
בקרוב יעובד הסרט גם לרומן גרפי שיאגד את העדויות המאוירות. לנוכח ההצלחה הזאת, ניכר כי הביקוש לתכנים נגישים בנוגע לניצולי שואה, היה גבוה מהצפוי. אנימציה שימשה מאז ומתמיד כר פורה להפרחתם של דימויים מעולמות הדימיון והרגש, אבל ניכר כי בשנים האחרונות היא נהפכה לאחד המדיומים השימושיים ביותר להמחזה יצירתית של טראומה וזיכרון. אחד הסרטים הבולטים שעשה שימוש כזה באנימציה היה "ואלס עם באשיר", סרטו של ארי פולמן, שהיטיב לבטא את טראומת מלחמת לבנון הראשונה בסרט מאויר שזכה בפרסים רבים, בהם גלובוס הזהב והסזאר, היה מועמד לאוסקר ויש לו מעמד איקוני בקרב חובבי אנימציה.
&nbsp
סרטים נוספים באותה הקטגוריה כוללים את "פרספוליס" על ילדותה של מרג'אן סטראפי על אודות התבגרותה בצל המהפכה האיראנית ואת "הרוח העולה" של היאו מיאזאקי על אודות מלחמת העולם השנייה מנקודת מבט יפנית. בטקסט שכתבה שקלטון לאתר המדיה הבריטי "פרוליפיק נורת'" לכבוד הקרנת הסרט, ציינה כי העיקרון שהנחה אותה ואת ויטינגהאם בבואם ליצור את הסדרה היה "להראות, ולא לספר".
&nbsp
מתוך "ילדי השואה": http://www.haaretz.co.il/polopoly_f...pg_gen/derivatives/size297x348/3198096168.jpg
&nbsp
"לא היתה לנו יומרה לייצג את המלים שיוצאות מפי גיבורי הסרט. הכוח של האנימציה טעון בכך שהיא יכולה לבטא רעיונות אבסטרקטיים. כך למשל, זיין יצר ידיים נאציות ענקיות שחוטפות ילדים ממיטותיהם בשעת לילה או טנקים בצורת קסדות שפולשים לכיכר העיר. דרך הדימויים האלה ביקשנו לבטא את חוסר האונים של הילדים האלה, שחייהם השתנו לעד בעקבות מעשי הנאצים".
&nbsp
כשהיא נשאלת כיצד היה הקשר עם נותני העדות שנהפכו לגיבורי הסרט, היא משיבה בחיוך. "היינו מרותקים מהם ולא ידענו איך להתמודד עם העושר הסיפורי. היו כל כך הרבה סיפורים שנאלצנו להשאיר בחוץ וכל פעם מחדש עמלנו שעות כדי לבחור מה ייכנס ומה יישאר מחוץ לסטודיו. מה שכן, היינו צריכים להיות מאוד עדינים אתם. הם אנשים מאוד דעתניים ולא היה כדאי להרגיז אף אחד מהם. בסופו של יום, האנשים האלה שרדו בגלל שהיה להם מה להגיד. הם הפתיעו אותנו ברמת האסרטיביות שלהם".
&nbsp
שקלטון מוסיפה כי הניצולים שלקחו חלק ביצירת הסרט, התנדבו כנותני עדות עוד לפני הצילומים. "אריק הרש נכנס לאושוויץ בירקנאו בבגדיו בלבד, כשהוא מחזיק בשש תמונות של בני משפחתו. הרכוש המועט שהיה לו נלקח ממנו עם הכניסה למחנה, יחד עם 81 בני המשפחה שלו שנרצחו במחנות.
&nbsp
"הוא, יחד עם שאר הניצולים המתועדים בסרט, הקדישו את חייהם הבוגרים כדי להסביר מה עבר עליהם בצעירותם. בעזרת הסרט ביקשנו להעניק להם מעין קול חדש שיפנה לקהל צעיר, שטרם נחשף לזוועות של רצח העם ובתוך כך ללמד על שלום, צדק וסובלנות".
&nbsp
מתוך "ילדי השואה". אלמנטים גרוטסקיים וסיוטיים: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f...gen/derivatives/size_1846xAuto/3198096168.jpg
&nbsp
&nbsp
 
סיפרתי את אין פרחים בגיטו

הם צבעו פרח מקרטון פשוט,
חיברו לסיפור ולקחו הביתה
וכן הצלת ילד עי כלב עם הדגמה איך יצא מהמלונה
שיש עם זה פעולה והפעלה קלה יותר קל
וגם בעיקר סיפורי הצלה
 

הזרה 111

New member
סיפור אמיתי מהעבר הלא רחוק:

מ'המחברת הגאונית' בפייסבוק


מנהל בית ספר כתב לכל מורה שהתקבל לעבודה:
"מורה יקר,
אני ניצול שואה וראיתי במו עיניי מה שאף בן אדם לא צריך לראות בחייו:
- איך מהנדסים מלומדים בונים תאי גזים
- איך רופאים מרעילים ילדים
- איך אחיות מוסמכות רוצחות תינוקות
- איך בעלי השכלה גבוהה ויוצאי אוניברסיטאות הטובות באירופה יורים ושורפים ילדים ונשים...
משום כך, אני לא סומך על השכלה.
אני מבקש ממך: תעזור לילדים לגדול כבני אדם. ההשקעה שלך צריכה למנוע התהוות בהמות מלומדות, פסיכים מאומנים ואייכמנים חדשים.
קריאה, כתיבה, חשבון חשובים רק בתנאי אחד, אם הם תומכים בילדים שלנו להיות בני אדם בעלי לב טוב!
****

 
למעלה