האחים שהחליטו לכתוב לילדים בלי להתיילד
מ'הארץ'>>>למוזיקאי יאיא כהן אהרונוב נמאס להשמיע לבתו את אותם שירי ילדים ולכן הוא כתב עם אחיו הסופר רן שירים משלו. התוצאה היא הדיסק "ילדי בית העץ", שבעקבותיו יצא ספר וכעת גם הצגה מוזיקלית....
גילי איזיקוביץ: "
כשאורי כהן אהרונוב היתה בת שנתיים, הרגיש אביה, המוזיקאי יאיא כהן אהרונוב, שמשהו חסר. מאז שהיתה תינוקת, הוא מספר, היה ברור שמדובר בתינוקת מוזיקלית, אבל כשהיא נהפכה מתינוקת לפעוטה שמבינה את מלות השירים, נקלע למבוי סתום. "שוב ושוב היינו שומעים 'הכבש השישה עשר', אריק איינשטיין. כל מה שאני גדלתי עליו למען האמת".
וגם אתה התרגזת שאין אלבומי מופת לילדים ממודל חדש יותר?
"זה מה שקרה. חיפשתי מה להשמיע לה ומצאתי את עצמי עם לני קרביץ, 'בלקן ביט בוקס' ו'הדג נחש'. היה לי ברור שהיא אוהבת גרוב, אבל לא היו אלבומים חדשים לילדים להשמיע לה. התחשק לי שתהיה מוזיקה מגניבה אבל גם שירים שידברו אליה, ולא מצאתי".
כהן אהרונוב לא נאלץ לחפש רחוק מדי מהבית. הוא עצמו חבר "הדג נחש", מפיק מוזיקלי וזמר שהוציא שני אלבומי סולו; אבל במקרה הזה, נראה שהכל נשאר במשפחה: אחיו הוא איש החינוך רן כהן אהרונוב, מייסד רשת גני הילדים "מגוון" (שבה הגננים כולם גברים), ומנהל תחום החינוך לגיל הרך במכון לדמוקרטיה. הוא גם סופר ילדים שכתב חמישה ספרים לילדי הגיל הרך ובית הספר היסודי. שישה ספרים למעשה — כי לאותו אי שביעות רצון שחש אחיו הצעיר, היו השלכות משובבות נפש. "החלטנו שאם חסר —נעשה", מספר יאיא. "התחלנו לחשוב איך עושים דבר כזה".
התוצאה של אותה השיחה היא "ילדי בית העץ", פרויקט מוזיקלי־ספרותי־בימתי מקסים שכל חלקיו מזינים זה את זה. הדיסק, שיצא כבר בספטמבר, כולל שירים שכתב רן והלחין יאיא בביצוע איילה אינגדשט, אברהם טל, רעות יהודאי, מוקי ויאיא עצמו. יש בו קול ילדי, אבל לא מתיילד, והפקה מוזיקלית עשירה. מה שחריג בו עוד יותר הוא הנכונות להתמודד בטקסטים גם עם מה שאינו נעים ונחמד, סודות ששומרים הורים מילדים למשל, או, כמו בשיר "ילד לא רגיל", גם עם קיומם של אחים וילדים שעל הספקטרום האוטיסטי.
במארס האחרון יצא הספר, "ילדי בית העץ" (הוצאת התו השמיני) שתכניו משלימים, אבל לא חופפים לדיסק. הוא מספר על חבורה קטנה של ילדים, שמנהיגה אותם מאיה, ילדה יצירתית ורבת תושייה (גם אם אינה בהכרח מתאימה לכל מסגרת), הנלחמת בכוונה לסלול כביש ולעקור את חורשת האלונים שבה נמצא בית העץ שלהם.
שיר:ילדי בית העץ - ילדי בית העץ: https://www.youtube.com/watch?v=uQfJIGwcqDk
לפני כשבועיים עלתה במדיטק בחולון גם הצגת ילדים מוזיקלית, עיבוד לספר המשלב את שירי הדיסק. בקיץ הקרוב, מקווים האחים, יעלה גם מופע לילדים בכיכובם של הזמרים המשתתפים בדיסק. מאחר שזהו פרויקט מתמשך שחלקיו מוסיפים להתהוות, הראיון עם האחים כהן אהרונוב התקיים באולפן ההקלטות של יאיא בגבעתיים, תוך שתיית מיץ אשכוליות ואכילה נינוחה של קליפות תפוזים בשוקולד. טבילת האש המוצלחת לפרויקט כבר מאחוריהם ותעיד על כך קבוצת הפייסבוק ההומה והעובדה שההצגות במדיטק נמכרו מראש. מה מסביר את ההצלחה?
רן: "חשבנו על הרעיון של בית העץ, מקום שהוא פיזית בין האדמה והשמים ושמנטלית הוא מקלט ומפלט לילדים. זו גם בחירה במשהו מפעם, החבורה של הילדים, החיים של הילדים שהתנהלו בחוץ, ופיזית מקום שהוא לא למעלה ולא למטה, שמחבר בין עולמות פנימיים של ילדים למציאות, שזה משהו שאני עסוק בו בכלל בתפישה החינוכית שלי. סביב העניין הזה וסביב בית העץ התחלנו לזרוק נושאים, דברים שמעסיקים את הילדים".
יאיא ורן כהן אהרונוב. תגובות "מרגשות עד דמעות"צילום דודו בכר: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f...gen/derivatives/size_1496xAuto/1739942850.jpg
יאיא: "הרעיון היה ליצור פרויקט שיהיה מעניין וכיף לילדים בכל מיני גילאים וגם להורים שלהם. מבחינת העבודה המוזיקלית, זה היה אלבום לכל דבר, והוא מושקע בדיוק כמו כל אלבום אחר למבוגרים. הכל עבר מסננת ומחשבה מדויקת. זה לא קליל־מגניב־מצחיק־טיפשי. זה לא היה קל לעשייה".
יש איזה תסכול, תחושה של הרבה הורים, שלרוב מה שמצוי על המדף הוא תוצר מסחרי שהרבה מהם לא מעוניינים לבחור בו. אם פעם לחוה אלברשטיין ואריק איינשטיין היה חשוב ליצור איכות לילדים, היום התחום כמעט מופקר לשיקולים מסחריים.
רן: "היו ניסיונות שלא צלחו לאורך השנים, ואולי זה מנע מחברות תקליטים להשקיע בפרויקטים מוזיקליים לילדים. מה מונע מאמנים מוכרים להתנסות ביצירה לילדים? אולי הם לא רוצים להופיע לילדים?", הוא פונה אל אחיו.
יאיא: "אם אתה לא רוצה להיות מסחרי, קשה יותר להרוויח מזה. אם לא תופיע בקניונים, יהיה לך קשה יותר להתפרנס מזה, אבל אם אתה זמר גדול לא תרצה להופיע בקניון. הצד הכלכלי בעייתי. מבחינתנו, המוטיבציה היתה לעשות את זה באהבה וליצור מהלב. המניע היה אידיאולוגי. כולם הורים בעצמם וכולם מרגישים את החוסר הזה שצריך למלא. גם לי מפריע מה שדיברת עליו אבל אני חושב שיש אמנות ויש בידור. אם זה בידור, הוא יכול להיות כל מיני דברים, אבל מוזיקה היא משהו אחר. אחת המטרות שלי היא שאולי זמרים אחרים יראו שאפשר להצליח עם אלבום מוזיקלי טוב לילדים. הלוואי ששרית חדד תעשה אלבום לילדים ושלומי שבת, ברי סחרוף ואחרים, הלוואי שזה יהיה חלק חשוב ביצירה של זמר. אני יכול להעיד שזה מהנה מאוד וגם התגובות שאנחנו מקבלים הן הרבה יותר מתגובות שאני מקבל בדרך כלל. יש בהן הכרת טובה".
לדבר על הכל
אולי מעבר להשקעה והכישרון, קשורה הכרת הטובה הזאת באותה נכונות להגיש לילדים טקסטים ונושאים שעוסקים בנושאים הקשים יותר לעיכול. השניים מספרים למשל על התגובות שקיבלו לשיר "ילד לא רגיל" ולדמותו בספר של איתי, אחיו הצעיר של אחד הילדים בחבורה. הם מספרים על ילד שזיהה את עצמו דרך השיר והדיון שעליו שהתפתח בביתו וגם על מבוגר על הספקטרום האוטיסטי ששיגר את תודתם. תגובות "מרגשות עד דמעות", אומר רן, שבנו הצעיר, בן השש, הוא ילד המאובחן על הספקטרום האוטיסטי. "אני חושב שאחד הדברים המעניינים היה שפנינו בכל הפלטפורמות לא לילדים ממש קטנים, אלא לילדי גן חובה והלאה, והפנייה הזאת איפשרה דיון על הטקסט", הוא מוסיף. "ילדים מקשיבים למלים, וזה מאפשר לשיח בינם ובין ההורים להתקיים. זה אולי הדבר שהכי שימח אותי, שילדים מאזינים למלים וששיר על נושא שמעניין אותם או מעסיק אותם, יכול להיות כלי להתחיל שיחה. לדבר על משהו שמפחיד אותם או על עצמם".
ובהמשך שאתם כותבים כרגע?
רן: "אנחנו נלך עוד קצת פנימה. גם הנושא של איתי היה עניין רגיש שלא פחדנו ממנו. לא פחדנו גם קודם ועכשיו אפילו פחות. עלינו עוד מדרגה. גם כשהייתי גנן לילדים, דיברתי עם הילדים על הכל, פרידה של הורים ומוות, מאוד האמנתי בלדבר על הכל. אם זה קיים ונמצא ואחרים מדברים על זה, צריך להתייחס לזה, בהתאמה לגיל, אבל לדבר".
ההצגה "ילדי בית העץ". בין האדמה והשמים: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f...derivatives/landscape_1362x766/2740418949.jpg
מ'הארץ'>>>למוזיקאי יאיא כהן אהרונוב נמאס להשמיע לבתו את אותם שירי ילדים ולכן הוא כתב עם אחיו הסופר רן שירים משלו. התוצאה היא הדיסק "ילדי בית העץ", שבעקבותיו יצא ספר וכעת גם הצגה מוזיקלית....
גילי איזיקוביץ: "
כשאורי כהן אהרונוב היתה בת שנתיים, הרגיש אביה, המוזיקאי יאיא כהן אהרונוב, שמשהו חסר. מאז שהיתה תינוקת, הוא מספר, היה ברור שמדובר בתינוקת מוזיקלית, אבל כשהיא נהפכה מתינוקת לפעוטה שמבינה את מלות השירים, נקלע למבוי סתום. "שוב ושוב היינו שומעים 'הכבש השישה עשר', אריק איינשטיין. כל מה שאני גדלתי עליו למען האמת".
וגם אתה התרגזת שאין אלבומי מופת לילדים ממודל חדש יותר?
"זה מה שקרה. חיפשתי מה להשמיע לה ומצאתי את עצמי עם לני קרביץ, 'בלקן ביט בוקס' ו'הדג נחש'. היה לי ברור שהיא אוהבת גרוב, אבל לא היו אלבומים חדשים לילדים להשמיע לה. התחשק לי שתהיה מוזיקה מגניבה אבל גם שירים שידברו אליה, ולא מצאתי".
כהן אהרונוב לא נאלץ לחפש רחוק מדי מהבית. הוא עצמו חבר "הדג נחש", מפיק מוזיקלי וזמר שהוציא שני אלבומי סולו; אבל במקרה הזה, נראה שהכל נשאר במשפחה: אחיו הוא איש החינוך רן כהן אהרונוב, מייסד רשת גני הילדים "מגוון" (שבה הגננים כולם גברים), ומנהל תחום החינוך לגיל הרך במכון לדמוקרטיה. הוא גם סופר ילדים שכתב חמישה ספרים לילדי הגיל הרך ובית הספר היסודי. שישה ספרים למעשה — כי לאותו אי שביעות רצון שחש אחיו הצעיר, היו השלכות משובבות נפש. "החלטנו שאם חסר —נעשה", מספר יאיא. "התחלנו לחשוב איך עושים דבר כזה".
התוצאה של אותה השיחה היא "ילדי בית העץ", פרויקט מוזיקלי־ספרותי־בימתי מקסים שכל חלקיו מזינים זה את זה. הדיסק, שיצא כבר בספטמבר, כולל שירים שכתב רן והלחין יאיא בביצוע איילה אינגדשט, אברהם טל, רעות יהודאי, מוקי ויאיא עצמו. יש בו קול ילדי, אבל לא מתיילד, והפקה מוזיקלית עשירה. מה שחריג בו עוד יותר הוא הנכונות להתמודד בטקסטים גם עם מה שאינו נעים ונחמד, סודות ששומרים הורים מילדים למשל, או, כמו בשיר "ילד לא רגיל", גם עם קיומם של אחים וילדים שעל הספקטרום האוטיסטי.
במארס האחרון יצא הספר, "ילדי בית העץ" (הוצאת התו השמיני) שתכניו משלימים, אבל לא חופפים לדיסק. הוא מספר על חבורה קטנה של ילדים, שמנהיגה אותם מאיה, ילדה יצירתית ורבת תושייה (גם אם אינה בהכרח מתאימה לכל מסגרת), הנלחמת בכוונה לסלול כביש ולעקור את חורשת האלונים שבה נמצא בית העץ שלהם.
שיר:ילדי בית העץ - ילדי בית העץ: https://www.youtube.com/watch?v=uQfJIGwcqDk
לפני כשבועיים עלתה במדיטק בחולון גם הצגת ילדים מוזיקלית, עיבוד לספר המשלב את שירי הדיסק. בקיץ הקרוב, מקווים האחים, יעלה גם מופע לילדים בכיכובם של הזמרים המשתתפים בדיסק. מאחר שזהו פרויקט מתמשך שחלקיו מוסיפים להתהוות, הראיון עם האחים כהן אהרונוב התקיים באולפן ההקלטות של יאיא בגבעתיים, תוך שתיית מיץ אשכוליות ואכילה נינוחה של קליפות תפוזים בשוקולד. טבילת האש המוצלחת לפרויקט כבר מאחוריהם ותעיד על כך קבוצת הפייסבוק ההומה והעובדה שההצגות במדיטק נמכרו מראש. מה מסביר את ההצלחה?
רן: "חשבנו על הרעיון של בית העץ, מקום שהוא פיזית בין האדמה והשמים ושמנטלית הוא מקלט ומפלט לילדים. זו גם בחירה במשהו מפעם, החבורה של הילדים, החיים של הילדים שהתנהלו בחוץ, ופיזית מקום שהוא לא למעלה ולא למטה, שמחבר בין עולמות פנימיים של ילדים למציאות, שזה משהו שאני עסוק בו בכלל בתפישה החינוכית שלי. סביב העניין הזה וסביב בית העץ התחלנו לזרוק נושאים, דברים שמעסיקים את הילדים".
יאיא ורן כהן אהרונוב. תגובות "מרגשות עד דמעות"צילום דודו בכר: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f...gen/derivatives/size_1496xAuto/1739942850.jpg
יאיא: "הרעיון היה ליצור פרויקט שיהיה מעניין וכיף לילדים בכל מיני גילאים וגם להורים שלהם. מבחינת העבודה המוזיקלית, זה היה אלבום לכל דבר, והוא מושקע בדיוק כמו כל אלבום אחר למבוגרים. הכל עבר מסננת ומחשבה מדויקת. זה לא קליל־מגניב־מצחיק־טיפשי. זה לא היה קל לעשייה".
יש איזה תסכול, תחושה של הרבה הורים, שלרוב מה שמצוי על המדף הוא תוצר מסחרי שהרבה מהם לא מעוניינים לבחור בו. אם פעם לחוה אלברשטיין ואריק איינשטיין היה חשוב ליצור איכות לילדים, היום התחום כמעט מופקר לשיקולים מסחריים.
רן: "היו ניסיונות שלא צלחו לאורך השנים, ואולי זה מנע מחברות תקליטים להשקיע בפרויקטים מוזיקליים לילדים. מה מונע מאמנים מוכרים להתנסות ביצירה לילדים? אולי הם לא רוצים להופיע לילדים?", הוא פונה אל אחיו.
יאיא: "אם אתה לא רוצה להיות מסחרי, קשה יותר להרוויח מזה. אם לא תופיע בקניונים, יהיה לך קשה יותר להתפרנס מזה, אבל אם אתה זמר גדול לא תרצה להופיע בקניון. הצד הכלכלי בעייתי. מבחינתנו, המוטיבציה היתה לעשות את זה באהבה וליצור מהלב. המניע היה אידיאולוגי. כולם הורים בעצמם וכולם מרגישים את החוסר הזה שצריך למלא. גם לי מפריע מה שדיברת עליו אבל אני חושב שיש אמנות ויש בידור. אם זה בידור, הוא יכול להיות כל מיני דברים, אבל מוזיקה היא משהו אחר. אחת המטרות שלי היא שאולי זמרים אחרים יראו שאפשר להצליח עם אלבום מוזיקלי טוב לילדים. הלוואי ששרית חדד תעשה אלבום לילדים ושלומי שבת, ברי סחרוף ואחרים, הלוואי שזה יהיה חלק חשוב ביצירה של זמר. אני יכול להעיד שזה מהנה מאוד וגם התגובות שאנחנו מקבלים הן הרבה יותר מתגובות שאני מקבל בדרך כלל. יש בהן הכרת טובה".
לדבר על הכל
אולי מעבר להשקעה והכישרון, קשורה הכרת הטובה הזאת באותה נכונות להגיש לילדים טקסטים ונושאים שעוסקים בנושאים הקשים יותר לעיכול. השניים מספרים למשל על התגובות שקיבלו לשיר "ילד לא רגיל" ולדמותו בספר של איתי, אחיו הצעיר של אחד הילדים בחבורה. הם מספרים על ילד שזיהה את עצמו דרך השיר והדיון שעליו שהתפתח בביתו וגם על מבוגר על הספקטרום האוטיסטי ששיגר את תודתם. תגובות "מרגשות עד דמעות", אומר רן, שבנו הצעיר, בן השש, הוא ילד המאובחן על הספקטרום האוטיסטי. "אני חושב שאחד הדברים המעניינים היה שפנינו בכל הפלטפורמות לא לילדים ממש קטנים, אלא לילדי גן חובה והלאה, והפנייה הזאת איפשרה דיון על הטקסט", הוא מוסיף. "ילדים מקשיבים למלים, וזה מאפשר לשיח בינם ובין ההורים להתקיים. זה אולי הדבר שהכי שימח אותי, שילדים מאזינים למלים וששיר על נושא שמעניין אותם או מעסיק אותם, יכול להיות כלי להתחיל שיחה. לדבר על משהו שמפחיד אותם או על עצמם".
ובהמשך שאתם כותבים כרגע?
רן: "אנחנו נלך עוד קצת פנימה. גם הנושא של איתי היה עניין רגיש שלא פחדנו ממנו. לא פחדנו גם קודם ועכשיו אפילו פחות. עלינו עוד מדרגה. גם כשהייתי גנן לילדים, דיברתי עם הילדים על הכל, פרידה של הורים ומוות, מאוד האמנתי בלדבר על הכל. אם זה קיים ונמצא ואחרים מדברים על זה, צריך להתייחס לזה, בהתאמה לגיל, אבל לדבר".
ההצגה "ילדי בית העץ". בין האדמה והשמים: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f...derivatives/landscape_1362x766/2740418949.jpg