שיר שכתבתי. נולד לנו עייר-העייר השובב.

חרצית10

New member
שיר שכתבתי. נולד לנו עייר-העייר השובב.

אמא אתון בהריון היתה
צהלה ורננה כל המשפחה.
להולדת העיר הבכור חיכו
ואת הימים בקוצר רוח ספרו.
תקופת הריון טרוכה
הנמשכת כשנה.
אבא חמור הכין לבנו עריסת פלאים
מסמרטוטים, מקש, מגבעולים ומשאריות בדים.
כטווס התהלך בגאווה בין החמורים
וראשו כמובן בעננים.
לא פעם אחת נתקל במכשולים
וספג חבטות ופגעים רבים.
פעם שפך דלי מים
ולאביו שבר שתי רגליים.
זה המסכן באורווה שכב
וכל גופו דאב.
אך דבר לא העיב על שמחתו
הן קרב יום הולדת בנו.
את אשתו האתון פינק במאכלים טעימים
שאותם רכש בכסף רב מהשכנים.
והנה הגיע היום המיוחל הגורלי
כרעה האתון ללדת באופן פתאומי.
זה התרחש לפני הזמן
העיר הקטן החליט לצאת לאוויר העולם.
אך אויה, בני המשפחה נטלו חלק בתחרות חמורים
ובעלה האהוב הן נמצא במרחקים.
והכאבים ממש איומים
פשוט בלתי נסבלים.
מה לעשות? חשבה וחשבה
ולבסןף פתרון מצאה.
היא נערה ונערה עד לאפיסת כוחות
ולקולה נזעקו שלוש אתונות שכנות.
הן הרגיעו ונתנו עצה
''אל תדאגי,'' ''תהיה לך המלטה קלה''
ועיר יפהפה לאוויר העולם יצא.
אמו הביטה בו באהבה רבה
''איזה בן נפלא.''
וזה השובב
מיד קם על רגליו.
ואמו מאד עייפה
הן הלידה היתה לה קשה.
כוחה אינו עמה,כי היא רוצה לנוח
ולעיר הקטן עודף מצב רוח.
רוצה הוא מיד לינוק ולשבוע
אך אמו רוצה קצת מרגוע.
מתחננת היא לפניו:''תן לי קצת מנוחה
ואח''כ תקבל את שלך.''
אך העיר אינו מתחשב
לינוק הוא רוצה, הוא רעב.
ואז אחת האתונות, אם טרייה
התנדבה ונתנה לו מחלבה.
אח''כ עודדה וליטפה
והעיר לאיטו נרגע.
לצד אמו
השכיבה אותו.
שניהם נרדמו
ושנת ישרים ישנו.
התחרות הסתימה
החמורים שבו לאורווה.
האב הגאה ראה את המחזה
ליבו נמלא גאווה והבליט את החזה.
''זכיתי למשפחה נהדרת
מקווה שתהיה מאושרת.''
 

יעלקר

Well-known member
מנהל


 
למעלה