בינה נוסעת מבנימינה
[URL]http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=33893#.VtvGA_krK1s[/URL]
כתבה:יונה טפר
אייר: דני קרמן
בהוצאת הקיבוץ המאוחד/2004 .
בינה ה-
היתה עצובה עצובה מאוד,עד כדי כך שלא אכלה.
כול כך רזתה כדחליל היתה .
תרופות לא עזרו,גם ירק טרי לא עורר את תאבונה,מים צלולים שיגאל הרפתן הגיש לה באהבה ,סירבה לקבל ומאנה לשתות .
דרך אגב גם יגאל נואש ולנוכח מצבה היה מאד עצוב.ואיך יודעים אנו זאת .
בשעה שסבא ביקר את נכדו ארז,"
ראה ארז שסבא שותק " "
סבא ,למה אתה עצוב ?" שאל אותו ארז ויגאל סיפר וענה .
ולגבי בינה,עוד סימפטום התחוור "
כשטס קטר על המסילה .
געתה בבכי ויללה :
"מוווווו ,רכבת ,
עיצרי ,חכי !
קחי אותי איתך ,קחי!!"
בינה באמת לא ידעה את נפשה מרוב געגועיה למעט חופש, ורצון חזק "לטייל ,לכייף ,לבקר את החברות "
את הפרק הזה אתם הרי מכירים וכך את סופו הטוב
אז אל תשארו עצובים בוקר טוב בוקר אור.
ותודה לחרצית