קיבלתי הספר בעיני ילדה בת שתים-עשרה/ינינה השלס הוצ. פרדס
קראתי את הספר תוך יום אחד פשוט כי אי אפשר להניח אותו מבלי לדעת מה קורה בעמוד הבא........
הספר הוא קריא מאוד.
מצרפת ברשותה של ציפי לוין בבקשה, דפי מידע שקיבלתי יחד עם הספר. דפים העוזרים ושופכים אור על הרבה מאוד נקודות המוזכרות ביומן. כמו כן חרצית כבר כתבה על הספר. עוד כמה נקודות למחשבה:
כאמור, היומן היה מורכב משלוש מחברות כתובות, חלק בעיפרון וחלק בדיו. לא עמד לרשותה נייר טיוטה . היא כתבה אותו בשלושה ימים.המשפטים פשוטים,כותבת מה שקרה. והפשטות הזו איך לומר צועקת. משפטים קצרים אבל מלאי כאב וצער. בלי ניתוח בלי רגשנות יתר. אבל איזו עוצמה ואיזה כאב.
ינינה מציגה את המצבים שהיא רואה בעיניה עם פלישת הגרמנים לעיר לבוב בפולין בו היא גרה עם הוריה. הפוגרום הראשון, ועל, האיסורים, וענידת סרט לבן ועליו מגן דוד מגיל 14. ינינה כותבת ביומן את מה שהיא רואה.
ההרגשה שלוותה אותי כשקראתי הייתה, שהיא ''כאילו'' מחזיקה מצלמה ומצלמת את התמונות והכול בכזו תמימות.תמונות, תמונות.... תמימות של ילדה בת 12 .
לתיאור בצורה הזו יש חוזק והוא מעביר צמרמורת. התיאור כמעט אדיש נטול רגשנות. אין זמן להצטער, אין זמן להתאבל, אין זמן לבכות. רק לשרוד.
בספר מופיעים גם שמות ודמויות רבות, חלקן ללא הסבר (מאחר והמחברות מולאו כעדות ולא כספר שאמור לצאת לאור). ההחלטה הייתה לא לגעת בחומר המקורי ולשמור אל האותנטיות שלו. בסוף הספר מופיע מפתח דמויות שנדרש להבנה של האירועים.
לספר מצורפת הקדמה של המתרגם לקטאלונית וספרדית – תרגום משנת 2012 המראה שהעניין בספר אינו רק ישראלי/יהודי, וגם ההקדמות לספר שיצא בשנת 1946, מבוא היסטורי ואחרית דבר מאוחרת יותר. וכמו כן שירים שכתבה המחברת בתקופת המלחמה (לפני ואחרי האירעים המתוארים בספר). בספר מופיעות תמונות של ינינה והוריה , מיכאל בורביץ' האיש שעזר לה ותמונה שלה לפני אוהל בכפר בלום בשנת 1951....כל התוספות האלו מעשירות את היצירה. זהו ספר אישי, היסטורי פואטי מרגש , ספר שהוא שיר הלל לניצחון רוח האדם. חובה ללמדו בבתי הספר. מומלץ ביותר.
קראתי את הספר תוך יום אחד פשוט כי אי אפשר להניח אותו מבלי לדעת מה קורה בעמוד הבא........
הספר הוא קריא מאוד.
מצרפת ברשותה של ציפי לוין בבקשה, דפי מידע שקיבלתי יחד עם הספר. דפים העוזרים ושופכים אור על הרבה מאוד נקודות המוזכרות ביומן. כמו כן חרצית כבר כתבה על הספר. עוד כמה נקודות למחשבה:
כאמור, היומן היה מורכב משלוש מחברות כתובות, חלק בעיפרון וחלק בדיו. לא עמד לרשותה נייר טיוטה . היא כתבה אותו בשלושה ימים.המשפטים פשוטים,כותבת מה שקרה. והפשטות הזו איך לומר צועקת. משפטים קצרים אבל מלאי כאב וצער. בלי ניתוח בלי רגשנות יתר. אבל איזו עוצמה ואיזה כאב.
ינינה מציגה את המצבים שהיא רואה בעיניה עם פלישת הגרמנים לעיר לבוב בפולין בו היא גרה עם הוריה. הפוגרום הראשון, ועל, האיסורים, וענידת סרט לבן ועליו מגן דוד מגיל 14. ינינה כותבת ביומן את מה שהיא רואה.
ההרגשה שלוותה אותי כשקראתי הייתה, שהיא ''כאילו'' מחזיקה מצלמה ומצלמת את התמונות והכול בכזו תמימות.תמונות, תמונות.... תמימות של ילדה בת 12 .
לתיאור בצורה הזו יש חוזק והוא מעביר צמרמורת. התיאור כמעט אדיש נטול רגשנות. אין זמן להצטער, אין זמן להתאבל, אין זמן לבכות. רק לשרוד.
בספר מופיעים גם שמות ודמויות רבות, חלקן ללא הסבר (מאחר והמחברות מולאו כעדות ולא כספר שאמור לצאת לאור). ההחלטה הייתה לא לגעת בחומר המקורי ולשמור אל האותנטיות שלו. בסוף הספר מופיע מפתח דמויות שנדרש להבנה של האירועים.
לספר מצורפת הקדמה של המתרגם לקטאלונית וספרדית – תרגום משנת 2012 המראה שהעניין בספר אינו רק ישראלי/יהודי, וגם ההקדמות לספר שיצא בשנת 1946, מבוא היסטורי ואחרית דבר מאוחרת יותר. וכמו כן שירים שכתבה המחברת בתקופת המלחמה (לפני ואחרי האירעים המתוארים בספר). בספר מופיעות תמונות של ינינה והוריה , מיכאל בורביץ' האיש שעזר לה ותמונה שלה לפני אוהל בכפר בלום בשנת 1951....כל התוספות האלו מעשירות את היצירה. זהו ספר אישי, היסטורי פואטי מרגש , ספר שהוא שיר הלל לניצחון רוח האדם. חובה ללמדו בבתי הספר. מומלץ ביותר.