אני לא גנב תמי שם-טוב כנרת זמורה-ביתן, דביר 2012
 
 
דומה שהכול, או כמעט הכול, צרוב במוטו של הספר, במשפט רב-המשמעות שאמר יאנוש קורצ'ק:
'אין ילד רע, יש ילד שרע לו'.
בספרה של תמי שם-טוב, המתמידה בכתיבה מתונה ומצוינת, שני גיבורים: זה המניע את העלילה הוא הילד יָאנֶק, אבל הגיבור האמיתי של הספר הוא יאנוש קורצ'אק. כשאומרים 'קורצ'אק' רואים תחילה את עשן טרבלינקה המחניק את הדוקטור ואת יתומיו. מי שיקרא את הספר לא ישכח גם את המחנך-המנהיג, הפדגוג-האידיאולוג, ההומניסט.
 
יָאנֶק, ילד יהודי יתום מֵאֵם שרכש לעצמו מוניטין של גנב בן גנב (בזכות אביו, ובהחלט גם בזכות עצמו), התקבל לבית היתומים של יאנוש קורצ'ק. המקום - ורשה, פולין; הזמן - שָׁנים ספורות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כינוי נוסף של יאנק בא לו בזכות הצליעה הקשה, תוצאה של בעיטות אכזריות שספג כשנתפס בגניבה. עד הפציעה היה אַצָן מופלא, אך אחריה נודע בשם 'הגנב הצולע'.
יאנק מספר על חייו בבית היתומים של קורצ'אק עד עלייתו לארץ ישראל ערב המלחמה. הוא מספר על עצמו - על הסתגלותו הקשה למקום היוצא דופן, על הקושי הגדול להיפרד מאורח חייו הקודם, מהגניבות, מחוסר האמון בבני אדם ומהטינה שנטר לאחותו הגדולה. אגב כך הוא מתאר את אורח החיים בבית היתומים ואת העקרונות ההומניסטיים-חינוכיים-חברתיים שעליהם השתית הדוקטור קורצ'ק חברת ילדים דמוקרטית וליברלית. בהשראתו של הדוקטור קורצ'ק, בעזרתה המסורה של המחנכת סטפניה (סטפה) וילצ'ינסקה ותוך כדי מעורבותם ויזמותם של הילדים, התנהל בית היתומים במשך כשלושים שנה, עד אוגוסט 1942.
 
אילו התקיים בית ילדים כזה היום, מאה שנה לאחר שנוסד זה של קורצ'אק, היינו רואים בו נס; מוסד חינוכי המכיר בזכויותיהם של ילדים ומכבד אותן, המקיים גופים למנהל עצמי (כמו פרלמנט ובית משפט של ילדים), מכיר בחשיבותה ובכוחה של פעילות עיתונאית לילדים כזירה לביטוי עצמי, מעניק זכויות שוות לילדים מכל המעמדות והזרמים, פוסל כפייה כאמצעי חינוכי ומאמין באינטראקציה בין מבוגרים לילדים, מחפש את הדרך החינוכית ההולמת כל ילד ומציע אפשרויות מקוריות לאלה שהתדרדרו לשוליים:
'יש ילדים שמגיעים עם התנהגויות שהם לא מצליחים להיפטר מהן: קללות, יריקות, צורך ללכת מכות כל הזמן,' אמר הדוקטור ליאנק אחרי שגנב את המצלמה, 'הם כמו מכורים להתנהגות הקשה הזאת ורוצים להפסיק אותה בבת אחת, אבל לפעמים קל יותר לרדת בהדרגה. אני מציע לך להתערב אתי על גניבות. אנחנו נחליט מה אתה יכול לגנוב - תפוחים למשל - וכמה בשבוע. מה אתה אומר?'
רעיון כזה, בתחילת המאה העשרים, היה בבחינת אוטופיה של חשיבה חינוכית, אך הוכיח את עצמו בבית היתומים שברחוב קרוכמלנה.
 
אבני הדרך המייצגות את השינוי בחייו של יאנק מופיעות באיור שעל גבי הכריכה: ילד רץ, המילה 'גנב', מצלמה, גיליונות של עיתונים בפולנית וציפורים מתעופפות. יאנק התחיל את דרכו כגנב עיתונים קל רגליים, בבית הילדים התפתה לגניבת מצלמה, מצא את מקומו בכתיבה עיתונאית, ופרש כנפיים. כמו שהבטיח הדוקטור קורצ'ק:
'אתה בן אדם חופשי, כמו ציפור דרור'.
 
אני לא גנב מתאים לבני תשע עד שלוש עשרה.
 
http://www.dafdaf.co.il/details.asp?MenuID=1&SubMenuID=131&PageID=3394&Ot=%E0