בטח התכוונת לזה....
 
היען בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד תחילת המאה ה-20 היה היען נפוץ בנגב. גודלה המדויק של אוכלוסייה זו אינו ידוע. קן עתיק, בן כ-5,000 שנה, נמצא ליד הרצליה. הקן מעיד שהמין חי בעבר הרחוק גם במרכז הארץ. תת-המין המזרח תיכוני, יען הנגב (Struthio camelus syriacus) נכחד מן העולם. הוא נעלם מן הארץ במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20.
השבה לטבע: בשנת 1973 הוקם גרעין רבייה בחי-בר יוטבתה כאשר הגיעו מאתיופיה לישראל 18 אפרוחים מתת מין של היענים שמקורו במדבריות אתיופיה. יש כוונה להשיבם לטבע בארץ בעתיד.
היען בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתנ"ך מוזכר פעם אחת בלבד השם יענים במגילת איכה: "בַּת עַמִּי לְאַכְזָר (כתיב:כי ענים) כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר:" (איכה, ד', ג') וזיהויו המקובל הוא ליען.
שמות נוספים שיש שמזהים אותם עם היען: בספר איוב נזכר עוף בשם "כנף רננים": "כְּנַף-רְנָנִים נֶעֱלָסָה; אִם-אֶבְרָה, חֲסִידָה וְנֹצָה." (איוב, ל"ט, י"ג) שעל פי תיאור אורח חייו יש שמשערים שהוא היען. יש שסוברים ששמו של העוף שנזכר באיוב הוא חסידה, אך במקורות אחרים וודאי שהחסידה היא עוף אחר.
ברשימת העופות הטמאים מופיע העוף "בת יענה": "וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:" (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ט"ז) אשר מזוהה כיען לפי התרגומים הארמיים שמתרגמים "בת נעמיתא", לפי מסורת התרגום לערבית של רס"ג שתרגם: נעאמה-نعامة ולפי מאמר חז"ל שמסביר את התוספת בת: "'ואת בת היענה': 'בת' זו ביצת היענה - יצאת זו ללמד על כל הביצים של עופות הטמאים. 'יענה' הם היענים אשר במדבר שאינה חוזרת אל בניה לעולם. וכן אמר ירמיהו[2] בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ואומר[3] ואבל כבנות יענה" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף לא עמוד א). וכן: "תני רבי ישמעאל ואת בת היענה זו ביצת הנעמית" (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק א', הלכה ד' (דפוס וילנא: דף י, עמוד ב')).
עם זאת יש כיום חוקרים שסוברים, על פי מקומות נוספים בתנ"ך בהם מוזכרת בת היענה בחברה אחת עם עופות דורסים שונים בהקשרים של חורבן ואבל, שבת היענה היא עוף דורס לילי, קרוב של הינשוף, המתגוררת בנקיקי סלעים במדבריות ונקראת כך על שם בת קולה שחוזר ונשמע כמענה מסלע אחד למשנהו. בתנ"ך מוזכרת כך:
וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה (ספר ישעיהו, פרק ל"ד, פסוק י"ג)
תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי (ספר ישעיהו, פרק מ"ג, פסוק כ')
לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדוֹר (ספר ירמיהו, פרק נ', פסוק ל"ט)
עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה (ספר מיכה, פרק א', פסוק ח')
אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה (ספר איוב, פרק ל', פסוק כ"ט)
אך לפי פרופסור זוהר עמר ניתן להתאים את כל המקורות הללו ליען, כיוון שבאף מקור לא מצוין שבת היענה משמיעה קול והיען גם מסתתר לעתים בחורבות במדבר, שהוא מקום חיותו. ואף ניתן לפרש שה"אבל" שמצוין בפסוקים מכוון לקול שמשמיע היען הזכר בתקופת הייחום שנשמעת כאנחה עמומה.
 
אכן מעניין לא ידעתי שיש הבחנה כזו
https://he.wikipedia.org/wiki/יען