"אתם
 
אתם, אל תיתנו לקרוא ספרי "דנידין" ו"חסמב"ה". כי יום אחד יכול להיום אוקטובר 1973, וילדים יילכדו במוצב המזח או בתל פארס, ויאמינו שהעזרה קרובה. הם יאמינו בזה כי "דנידין", כי "חסמב"ה" כי "חסמב"ה חסמב"ה חסמב"ה ".
מנחם קרא "דנידין", את זה אני יודע. הוא קרא את כל הספרים. כולם קראו. ויום אחד – אין לי מושג איך נהרג, לא סיפרו – מצא את עצמו במלחמה והמתין לעזרה שתבוא. כל הילדים המתינו. ילדים שפתאום, בשעה שתיים אחר הצהריים, ביום הכיפורים, מצאו את עצמם מוקפים נפילות פגזים וצעקות ובכי ברשתות הקשר."
(מתוך 'בשבילה גיבורים עפים')
נפרדים מאמיר גוטפרוינד ז"ל, שידע לכתוב בישראלית שחדרה עמוק עמוק ללב. ולבטן.
יהי זכרו ברוך.
 
דרך ''ידיעות ספרים שאוהבים''
קישור: http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/740/061.html