המורה הדגול שמילקיהו / פוצ'ו
"תעלומת המכתב האהבה שנלשח אל המורה שמילקיהו השערוריה החלה כאשר המורה הדגול שמילקיהו נחפז אל הצרכניה בשליחות ציפורה אשתו, בעוד היא מתנדבת לשבת ולתקן את חיבורי הכיתה. מי יכול היה לנחש כי בין חיבורים תמימים אלו היא תמצא פתאום מכתב אהבה לוהט שיקפיץ אותה ממקומה?הבלשלומיאלי המצוין, עודד, המכונה דשדש, לוקח את העניינינם לידיים ומצליח תוך זמן קצר לסבך את הלעלילה כליל, לאושרם הרב של התלמידים."
מתוך
"תעלומת מכתב האהבה שנשלח אל
המורה הדגול שמילקיהו"-פוצ'ו
"הפתק שנמסר מיד ליד בכתה ט' שניה של ביה"ס החקלאי חושחש, לא נעלם מארובותיו החדות של המורה שמילקיהו. הוא חיכה עד שהנייר יגיע אל עדנה, יפהפיית הכיתה ואז פקד: "הפתק אלי!".
עדנה מסרה את הפתקה לעדה הרחבה, המכונה עדה-בריבוע, זו העבירה אל ענת, התלמידה הטובה של הכיתה, אשר קמה ומסרה אותה בלי להציץ אל המורה.
-השיעור עוד לא התחיל- נזף המורה הדגול המוכר בכינויו 'שמיליק' ואתם כבר מעבירים פתקים!
אחר הוריד ראשו לעבר פיסת הנייר שנתלשה מדף מחברת חשבון, והחושך כיסה את עיניו. עתה היתה הנהרה בוקעת מפניהם של שלושים התלמידים מובנת לו לחלוטין. אגלי זיעה החלו צצים ונובטים על מצחו הרם, והוא שאל את עצמו ברוח נכאה: "למה אני מפוזר כזה, למה?"
בפתק הפרוש בין אצבעותיו הגדולות והשמנוניות, היו כתובות בסך הכל חמש מילים הרשומות באותיות מפוזרות ומשונות. ניכר היה שנכתבו מראש בצורה שתקשה לגלות את זהות הכותב המסתורי.
"הביטו על המכנסיים של שמיליק"
"זהו זה", בכה ליבו של המורה הדגול, "פעם שלישית בשנה אחת, ותמיד בכיתה ט' שניה, הכתה הפרועה ביותר שהיתה לי בכל חיי. אכן הצדק עם ציפורה אשתי, אנוכי מפוזר ללא תקנה, הנטייה להשאיר דברים פתוחים הינה הרעה בתכונותי. מה טעם לעבוד ימים ולילות, להשקיע את אוצר ידיעותי וחום ליבי בנערים תוססים אלה, כאשר רוכסן פתוח אחד, יכול לעורר אותם יותר מכל מלחמותיהם של בני המכבים... אכן, רק ביד ברזל אפשר להחדיר תורה ודרך ארץ בתלמידים אלה. מעתה לא אסתפק בנזיפות והטפת מוסר. תלמיד שיפריע לי יסולק. לא אכפת לי אם ישארו בכתה רק שלושה תלמידים, ובלבד שירצו ללמוד בכל מאודם...
"כל זה טוב ויפה- המשיך שמילקיהו להרהר באותם רגעים של זיעה קרה- אבל איך סוגרים עכשיו את החנות, הרי כל הכתה תתפרץ בצחוק אדיר?..."
"הכי מחוכם יהיה, אמר לו חושו הבריא- להמשיך בשיעור כאילו לא אירע דבר, ובהזדמנות ראשונה לטפל בנושא בתנועת יד מהירה ובלתי נראית".
ואכן המורה שמילקיהו ממשיך "כאילו כלום" בשיעור "תנ"ך, אם אינני טועה". ענת, התלמידה הטובה, הבת של המנהל, מזכירה לו שעליו לאסוף חיבורים על "הגבורה בישראל", והכיתה מנסה להסיח את דעתו מהשיעור- "מה עם המבחנים בלשון?". התלמידים טוענים שלא היה להם זמן ללמוד ו"מורחים" את כל השיעור על ויכוחים. כשנוח להם הם שוב מזכירים את החיבורים על הגבורה, וככה זה ממשיך:
עדנה חומת השיער הרימה אצבע רפויה:
-המורה, אני התחלתי לכתוב, אבל לא יצא לי. הגבורה בישראל זה נושא של בנים ולא של בנות.
-מה את מדברת!- ניעור שמיליק מעצבונו וכל חושיו כמורה וכמחנך בישראל נתחדדו ונדרכו- זה לא נושא של בנות? וכי לאיזו אומה אחרת בעולם קמו גיבורות עזות נפש כדבורה הנביאה, יעל, חנה סנש וכל שאר נערות הפלמ"ח שהיו מסתירות נשק ורימונים בחזותיהן?...
-אבל אנחנו הבנות- ניסתה עדנה להיכנס בדבריו ולהתגונן בעוז נפש של צאצאית מכבים – מתעניינות בנושאים אחרים, כמו מוזיקה, ספרות וציור...
שוב התחיל ויכוח בשיעור שמטרתו למרוח את הזמן, ושמיליק ראה בזה הזדמנות לסגור את הריצ'-רץ'.
ליתר בטחון הסתכל שוב לכל עבר, ומשראה שאין איש, שלח יד מהירה לכיוון מכנסיו וניסה לסגור בתנועה זריזה את הרוכסן. אך שוד ושבר! מה זה?..
הוריד ראשו והרשה תמוהה מלאה את קרבו. הרוכסן כלל לא היה פתוח.
אכן, אלה הדברים הממלאים את לבם, הרהר, תעלולים ותו לא."
כריכה:
http://simania.co.il/bookimages/covers39/392112.jpg