במסיבת סיום של המתנדבים בבית הספר שבו אני מתנדבת, קבלנו מתנה

אשלינג2

New member
העץ של תמי דינה דזלטובסקי

תמי בורחת מהבית וישנה ליד העץ מתי כבר יגדל?
 

הזרה 111

New member
צמחייה - אגדות והסברים>>>

נענע משובלת
לנענע שאנו אוהבים להוסיף לתה קוראים בעברית נכונה נענה אבל קוראים לה גם מינתה. תשאלו, מה פתאום מינתה? טוב, אז כיוון ששאלתם, נספר לכם סיפור ממזמן-מזמן. פעם הייתה נערה יפה, שגרה בעולם שמתחת לאדמה, עולמם של השדים והמתים, ושמה של הנערה היה מינתה. מינתה הייתה החברה הראשונה של מלך השדים והמתים. היא אהבה אותו מאוד, אבל הוא לא כל כך אהב אותה. הוא בעצם רצה להתחתן עם נערה יפה יותר, שנקראה פרספונה. יום אחד הזמין מלך העולם שמתחת לאדמה את פרספונה לארמונו."מי זאת המכשפה המכוערת הזאת?", צעקה מינתה למלך, "מה יש, אני כבר לא טובה בשבילך?! ואת- תסתלקי מכאן, יא פרצופה אחת, או שאני קורעת אותך לחתיכות". פרספונה היפה לא יכלה לסבול את הדברים הלא יפים שמינתה אמרה עליה, התנפלה על מינתה וקרעה אותה לגזרים. מלך השדים הצטער מאוד מאוד על מה שהוא גרם למנתה, והסכים להפוך אותה לצמח בעל ריח טוב, הנקרא עד היום בשמה- מינתה.
&nbsp
תאנה
הדבר היה לפני שנים רבות, רבות מאוד. כל הארץ הייתה אז ירוקה, כי הייתה מכוסה בעצים ובשיחים צפופים. והתאנה הייתה היפה שביניהם. עליה הרחבים פרשו צל סמיך וכהה על האדמה שמתחתיה. בחיק האדמה ציפו זרעי עשבי הבר לסתיו. הם בקשו לנבוט ולגדול, וכשבא סוף סוף היורה - והם נבטו - החלו עלעליהם הראשונים להתקפל ולא המשיכו בצמיחתם. מה קרה? צרה, צרה!
העשבים הרכים, שגדלו עשב תחת תאנתו, לא יכלו לצמוח, לא אבו לשמוח. עלי התאנה הרחבים הסתירו מפניהם את אור השמש. ועשבי הבר הקטנים אינם יכולים לצמוח ללא אור. אין הפרחים פורחים בממלכת הצל השחור. ראתה תאנתנו היפה, רחבת הלב והעלים, בצרת קטני עולם הצומח, ורחמיה הנצו, גם נכמרו. השירה עלייה ואמרה: - חממי שמש, והאירי לעשבים הרכים! ראו עצים רבים את מעשה התאנה ועשו כמותה - והשירו את עליהם אף הם. וכך באו לעולם העצים בני עם הנשירים, העומדים בעירום כל ימות החורף, ומאפשרים בענפיהם הערומים לשטיח הירק שלרגליהם לגדול ולצמוח. רק עם בוא האביב הם נזכרים בעצמם - ומתעטפים בבגד-עלים ירוק ויפה....
&nbsp
חרוב
גרעיני החרוב נקראים באנגלית KERET (קרט) והם שווים במשקלם לקראט אחד. בימים עתיקים, גרעיני החרוב שמשו לשקילת תבלינים ושאר דברים יקרים וסמלו אמת מידה קבועה למשקל.
אצל יהודי מרוקו מקובל להרתיח את זרעי החרוב במשך לילה שלם, עד שמתקבלת שכבת ג'לטין סמיכה בחלקו העליון של הסיר. מהשכבה הזו היו מגישים לבני-זוג מיד אחרי החתונה, כדי שיהיה להם מרץ וכוח לירח דבש פורה. האמונה מבטיחה שהג'לטין המתוק יעזור גם לפריון האשה
&nbsp
אגדה: כאשר זקן המלך שלמה ובא בימים התקשה בהליכה ובעיקר בעלייה על מדרגות ארמונו, החליט להתקין מקל שיהיה לו לעזר. ראה ענף חרוב הנראה מוצק וחזק והקציעו למקל. אולם ענפי החרוב חלשים הם ונשברים בנקל, וכאשר נשען המלך על המקל החדש, נשבר זה מכובד משקלו, והמלך נפל מן המדרגות ושבר את מפרקתו. עד היום ניתן לראות את דמו של המלך שהשתמר בעורקי העלים האדמדמים של החרוב...
&nbsp
החרוב - אמת ושקר
1. שמו של החרוב נגזר מתכונות פירותיו שהם יבשים וחרבים. משום כך בתקופות קדומות שמשו כצידה לדרך ארוכה ונשמרו זמן רב . (שקר)
2. המסורת מספרת על רבי שמעון בר יוחאי ובנו שהסתתרו בהר מירון, במערה, מפני הרומאים. הם קוננו על חורבן בית המקדש ובדרך נס צמח להם בפתח המערה עץ חרוב. (שקר)
3. שם החרוב נגזר בשפות שונות מצורת פריו המזכיר חרב. שמו המדעי סרטוניה סיליקה - בלטינית פירושו תרמיל או קרן. ביידיש נקרא באקסר כלומר - קרן הרמש. (אמת)
4. החרוב גדל רק באיזורים הררים. (שקר)
5. החרוב גדל באזורים נרחבים של ארץ ישראל, בגליל, הרי ירושלים ורכסי הכורכר. (אמת)
6. לחרוב אין פירות למאכל. הם קשים ויבשים (שקר) - פרי החרוב משמש בראש ובראשונה למאכל בהמה.
7. מכינים מפרי החרוב שוקולד (אמת) - כיום קולים וטוחנים את פרי החרוב, ויוצרים ממנו אבקת חרובים, שמכינים ממנה מוצרים שונים בתעשיית המזון כמו למשל שוקולד חרובים שנחשב לחטיף בריאותי.
8. זרעי עץ החרוב בעלי משקל זהה בדיוק (אמת).
9. מקורה של מידת המשקל הסטנדרטית לזהב ואבני חן, הקראט, שערכה 200 מיליגרם, גם הוא בזרעי חרוב, והיא קיבלה את שמה משם העץ ביוונית - קרטוניה.(אמת)
10. החרוב לא מוזכר בתנ"ך וכלול בין הפירות שארץ ישראל נשתבחה בהם (שקר). החרוב אינו עץ ארצישראלי מקורי, אלא הובא ארצה על ידי הרומאים רק לפני כ-2000 שנה.
11. גומי המופק מפרי החרוב משמש בתעשיות שונות בהם טקסטיל, מזון, תרופות, עור וקוסמטיקה. (אמת)
&nbsp
אקליפטוס
כולם חושבים שהאקליפטוס הובא לארץ בכדי לעזור לחלוצים לייבש את הביצות. לא נכון!! האקליפטוס נשתל בביצות משום שבשורשיו ישנו חומר הדוחה יתושים וככה הוא עזר לנקות את הביצות. גם היום משתמשים באקליפטוס כדי לדחות יתושים. אפשר להפיק שמן מן האקליפטוס ע"י זה שניקח את העלים שלו, ונסגור אותם בצנצנת זכוכית.
&nbsp
הרדוף הנחלים
שיח רעיל מאוד!!! שוכן על גדות הנחלים בהם אנו מטיילים. פעם הלכו נופי הסביבה לטיול. אל הר וגיא הבנים הצטרפה שלוחה והם תרו את האזור בהנאה רבה. אמנם ה"טיולים" היו יפים אך לכל אחד היו הבעיות שלו: הר- היה חרש למחצה, גיא- לא ביטא היטב את הידועות "בּוּמץ", ושלוחה- הייתה ידועה ברחפנותה. במהלך הטיול נזקק הר להתפנות, ובסבך השיחים שליד אפיק הנחל שבו טיילו מצא לו מסתור לצרכיו. גיא ושלוחה נעמדו בסמוך וצפו על הנוף. פתע קלטו עיניהם חבורת דובים המשרכת דרכה במעלה הנחל - בדיוק אל המקום בו הסתתר הר. שלוחה כמובן לא שמה לב לנעשה סביבה וגיא החל מייד לזעוק להר: "הר! תזהר! דופים באים!". כמובן שאת ה'בית' לא הצליח גיא לבטא, אך חמור מכך שהר לא שמע אותו. המשיך גיא לזעוק: הר-דופים! הר-דופים! אבל זה היה מאוחר. הדובים הסתערו על הר, אכלו את בשרו ושתו את דמו ובמקום צָמַח צֶמַח שנקרא מאז....הרדופים.
&nbsp
זית
לפני הרבה הרבה שנים חי לו בארץ יהודה פלאח עני, ולפלאח היו שתי נשים. את האחת מהן הוא אהב מאוד מאוד, ואת השנייה הוא לא כל כך אהב. שתי הנשים הללו ילדו לו שני בנים. הפלאח פינק את האישה האהובה, וכל יום היה מגיש לה ולבנה חמאת בקר, גבינות, וחלב. לאשתו השניה ולבנה נתן רק שמן זית ולחם. בנה של האישה האהובה נראה שמן, בריא, עם לחיים ורודות, ובנה של האישה השנייה היה רזה רזה, אבל חזק. בכל פעם ששני הילדים רבו זה עם זה, תמיד ניצח הילד של האישה הלא כ"כ אהובה. יום קיץ אחד הגיע
&nbsp
בנה של האישה האהובה אל אימו בוכה, אפו זב דם וכתם גדול וחום סביב עינו הימנית. "מה קרה לך, בני?" התרגשה אימו, "שוב הכה אותך הבן שלה הרזה והחלשלוש? תראה איך אתה נראה-שמן בריא, וחזק; אתה לא יכול להחזיר לו פעם אחת וללמד אותו לקח?!"
"לא אמא", התייפח הבן, "הוא פשוט חזק ממני". האם לא הבינה זאת, היא ניגשה אל הזקן החכם שבכפר, ושאלה אותו: "איך זה יכול להיות שבני, האוכל אוכל משובח, כמו חמאת בקר, נכנע לבן הפצלוח של צרתי, שאוכל רק שמן זית ולחם?". זקן הכפר, שהיה חכם מאוד, חייך ואמר: "חמאת בקר טובה ליופי וללחיים ורודות, ואילו שמן זית - אין טוב ממנו לחיזוק הגוף והעצמות. ולמן אותו היום קיבלו שתי הנשים רק שמן זית ולחם.
&nbsp
קיסוסית
באחד הכפרים שבאיי יוון חגגו כל שנה בסוף הקיץ את חג היין לכבודו של אל היין - דיוניסוס. משתה גדול ומפואר היה נערך במשך כמה ימים ובשיאו - ריקוד שבו הזמין דיוניסוס את אחת העלמות לרקוד עמו. העלמה אותה הזמין לרקוד הייתה זוכה בכבוד רב ובהצלחה רבה. באותו כפר גרה נערה פשוטה - קיסוסיוס שמה. קיסוסיוס לא ניחנה ביופי טבעי רב וחשקה יותר מכל לזכות בריקוד המיוחד בחג היין. היא החליטה לעשות כמיטב יכולתה לצורך כך, והחלה בהכנות מראש. קנתה שמלה ארוכה ויקרה שתסתיר את רגליה, צעיף שיסתיר את צווארה ומשקפיים שיסתירו את עיניה. את שערה הארוך הבליטה בתסרוקת מרשימה ובולטת לעין, והחליטה להיכנס למשתה באיחור-מה, כדי להסב את בכניסתה את תשומת הלב אליה.
היום הגדול הגיע, התזמורת מנגנת, האולם מוכן, כל הנערות נכנסו נרגשות וקיסוסיוס מתחבאת בין עצי החורש. והנה נשמע האות לפתיחה בריקוד. דיוניסוס מתחיל ללכת כיוון אחת הנערות ולפתע נפתחת הדלת ונכנסת... קיסוסיוס. כולם משתאים ופוקחים עיניהם.
למרבה הצער, שכחה קיסוסיוס לסגור אחריה את הדלת, ורוח פרצים נכנסת עמה אל האולם. הרוח פורעת את תסרוקתה, מבדרת ומניפה מעלה את שמלתה, היא מנסה להחזיר את שמלתה, ואז נופלות מעיניה המשקפיים.
קריאות ההתפעלות הופכות לצחוק ולעג, ודיוניסוס שכבר החל להתקדם לעברה פונה ממנה והלאה. קיסוסיוס המיואשת בורחת החוצה אל עצי החורש, ובכאב לב גדול תולה את עצמה על עצי החורש ומתה מצער. מא
 

הזרה 111

New member
המשך>>>


"מאז אפשר לראות את המטפס - קיסוסית - תלוי על העצים. למטפס יש עלים דמויי לב, כלבה של קיסוסיוס, פירות אדומים כדמה וקוצים חדים על הגבעולים - אות למר-נפשה של קיסוסיוס.
ובגרסה מעט שונה...
קיסוסית היתה נערה מבוגרת ומכוערת מאוד (שמנה, פוזלת, זרוקה, יבלות, שערות...) אך היה לה כסף רב...
היא גרה בארמון מפואר בלב היער ורצתה להתחתן עם בן מלך בלבד. יום אחד עבר כרוז בממלכה והודיע: "בנשף ענק תימצא כלה למלך וכל היפהפיות מוזמנות".
קיסוסית רואה בזאת הזדמנות חייה ומתחילה לטפח את עצמה (דיאטה, נימוסים, פדיקור - מניקור, איפור, ניתוח או שניים). ואכן, היא הצליחה והפכה להיות חתיכה אמיתית !
בערב הנשף, נכנסה קיסוסיה לארמון ונשמתם של כולם נעצרה, היא הקסימה את הנסיך והוא רקד איתה שני ריקודים רצופים ו... צמודים !
תם הנשף והנסיך עומד להכריז על החלטתו והוא צועד לכיוון קיסוסית... ומושיט ידו לעלמה שישבה לידה. מיד הבינה קיסוסית מה קרה וברחה מהר ליער. שערותיה הסתבכו בעצים ועד היום אנו מוצאים אותה ביער עם לב שבור (עלים בצורת לב) תלתליה הסבוכים (קנוקנות) וטיפות הדם שנזלו מהחתכים שנגרמו לה במהלך הריצה (הפירות האדומים). הקוצים הם השיערות לרגליה שאותם שכחה קיסוסית להסיר...
&nbsp
שערות שלומית
לפני שנים רבות מאוד היה בארץ מלך גדול ולו בת מקסימה. שולמית קראו לה, חמודה מאוד הייתה שולמית: עיניה גדולות ובהירות, שערה ארוך ומתולתל וחיוך לה מקסים ביותר. יום אחד יצאה שולמית לשוטט בהרים, לקטוף פרחים (אז עדיין לא היה חוק האוסר קטיף כזה...), ופגשה בנער צעיר רועה את הצאן. הזמין הנער את הנערה החמודה (שלא ידע שהיא בת מלך) לאכול איתו פיתה וזיתים, חלב בשבילה חלב כבשים טרי ושניהם התיידדו. וכך דאגה שולמית לחמוק בכל פעם מהארמון ולהיפגש ליד המעיין עם חברה החדש. התאהבו שני הצעירים זה בזו, אך דבר האהבה של ביתו נודע למלך והוא כעס מאוד: "ביתי המקסימה לא תינשא לרועה צאן פשוט! נסיך חשוב מעבר לים ביקש את ידה ולו תהייה לאישה!". שולמית, שאהבה מאוד את אבא שלה, סירבה לוותר על בחיר ליבה. "אבא" אמרה "אני אוהבת אותו ולא את הנסיך מעבר לים שאינני מכירה, תן לי בבקשה להינשא לאהוב ליבי". אבל המלך הקשיח את ליבו וכלא את ביתו בארמון, כדי למנוע ממנה להוסיף ולהיפגש עם רועה הצאן העני וחסר הייחוס. אך שלומית ברחה מהארמון, פגשה את אהובה ושניהם יחד החליטו לברוח לארץ רחוקה, בה יוכלו להינשא ולחיות יחד. שלח המלך גדודי פרשים בעקבות הבורחים, לתפוס את הבחור החצוף ולהכניסו לכלא ואת בת המלך להחזיר לארמון. כמעט הגיעו הרודפים אל זוג האוהבים, כשאלה הגיעו לפינה רחוקה בהרים, שם בין הסלעים פיכה לו מעיין קטן, כשהוא זורם מתוך מערה אפלה. עמדו שניהם אובדי עצות ולא ידעו מה לעשות, ופתאום שמעו את המערה קוראת להם: "בואו יקירי, היכנסו אלי ואסתיר אתכם מהרודפים". השניים לא היססו וקפצו במהירות לתוך המערה, כי הפרשים כבר עצרו את הסוסים, ממש לצד המעיין הקטן. אבל מרוב מהירות נשאר חלק משערה הארוך והמתולתל של שולמית מחוץ למערה. כדי להסתירו צבעו אותו המעיין והמערה במהירות בירוק, עד שנראה כמו צמח הגדל מתוך הסלע.וכך עד היום - לא הצליחו הפרשים למצוא את זוג האוהבים, כי כל המעיינות שבהרים מגדלים את הצמח הנקרא "שערות שולמית", כדי להסתיר את המקום בו חיים באושר רב שולמית ואהובה.
&nbsp
צלף
ועתה נספר אגדה נושנה, שסיפרו מדור לדור אב לבת ואם לבנה. והפעם הקשיבו קשב רב אחיי, נספר על אריה זהו מלך החי. בשעת בין ערביים - זה נורא, המלך אכל איילה צעירה. אל ראו גם ראו האריה נענש, על הטרף הזה התחרט הברנש. כי בעוד הוא סועד ומאוד נהנה נתקעה בגרונו איזו עצם קטנה. מנסה האריה מן הצרה להיפטר ויקרא לכל חיה גדולה וזעירה. ומבטיח הוא פרס, מתנה רצינית לחיה שמסבלו תוכל להמעיט. אז ניסתה חסידה וניסה גם שועל, גמל ונמר אך בחוסר אונים הם פרשו מהר. והעצם בפי האריה עוד תקועה עד שבא עכבר קטן ומצחיק ואמר לכולם - "יש לי דרך, יש לי טריק"! ואגב, האריה כבר נואש מהסיכוי משתולל באגרסיה וגופו כבר רפוי הוא אומר לעכבר - "טוב, נסה אך מהר, כי גרוני כבר ניחר בכאב הבוער. "העכבר מתבונן באריה מעולף, והולך וקוטף לו ענף של צלף, אל תוך פי האריה הוא נכנס ויוצא ומוציא את העצם עם הוו בקצה. האריה מתעורר ויוצא במחול, לעכבר קורא ואומר לו בקול-
"אל תתאונן, פרס גדול כבר קיבלת מתוך לוע המלך שלם יצאת". המלך נם שנתו, הקהל מתפזר ורק העכבר על הפרס מהרהר...
&nbsp
ובגרסה קצת אחרת...
מלך הצמחים עשה משתה גדול והזמין אליו את כל הצמחים, בעודם חוגגים, נתקעה עלוקה בגרונו של המלך. הוא החל משתעל ומשרתיו מיד ניצבו לידו, מנסים לעזור למלכם. המלך עוד הצליח הבטיח בכוחות אחרונים, כי הצמח אשר יצליח להוציא את העלוקה מגרונו – יזכה בבתו, הנסיכה היפה.
כל הצמחים עשו דרכם אל הארמון אך לא הצליחו להציל את המלך. לפתע הגיע צמח קוצני ופשוט שקוציו מאונקלים ופונים לאחור.
ניגש אל המלך והחל משיר את עליו. מיד אחר כך את קוציו, נשאר עירום לגמרי ו...
&nbsp
רק קוץ אחד בקצה גבעולו.
נכנס הצלף הערום לגרונו של המלך, תפס את העלוקה בקוצו החד, וחיש קל שלפה.
מובן שהשמחה הייתה רבה אך כשדרש הצלף את אשר הובטח לו החל המלך לגמגם. יתן את בתו היפהפייה לצמח מדברי שכזה ?
אך הבטחה חייבים לקיים, מה עשה ? כלא את בתו במגדל בצוק הגבוה ביותר בממלכה. הצלף המאוהב טיפס וטיפס על גבי המצוק – הכול יעשה למען הנסיכה היפה. ואכן, את הצלף נוכל למצוא בגבהים, בתהליכי טיפוס נואשים...
&nbsp
&nbsp
עץ האלון
עץ ממשפחת האלוניים.
שלושה מיני אלון מוכרים בארצנו: האלון המצוי, אלון התוֹלָע, אלון התבור. שלושתם עצים מקודשים בפולחן: "על ראשי ההרים יזבחו, ועל הגבעות יקטרו, תחת אלון וְלִבְנֶה ואלה, כי טוב צִלָהּ" (הושע ד' 13)
האלון המצוי הוא עץ ירוק-עד.
אלון התולע הוא עץ נָשִׁיר (=שעליו נושרים בחורף). הוא גדל רק בסביבה קרה, ונפוץ בהרי יהודה, הכרמל והגליל העליון - מקומות שבהם האקלים קריר יחסית. האלון הנזכר בספר ישעיה מזוהה עם עץ זה. במשנה הוא מכונה בשם "מילה". על עלי העץ גדלים עֲפָצִים, והם משמשים להפקת דְיוֹ. אלון התבור גם הוא עץ נשיר. כנראה שזהו העץ המכונה במקרא "אלון הבשן". זהו עץ ענק, והעלים שלו משמשים מזון לתולעי השָנִי שמביציהן נהגו להפיק את צבע השני (=אדום כהה). במקרא מכונה הצבע הזה "שני" ו"תולע", ובמשנה - "זְהוֹרִית".
רוב האלונים בישראל נראים כשיחים. ישנן רק חורשות מעטות של אלונים רַבֵּי-שנים, שהם הצמחים הגדולים ביותר בארץ, כמו 'חורשת הארבעים' שבעמק דן ו'חורשת העֲשָׂרָה' ליד קיבוץ דפנה. גיל העצים בחורשות אלה הוא כ-500 שנה. האלון העתיק ביותר בישראל הוא "אלון אברהם" בחברון, שגילו כ-1000 שנה.
&nbsp
האגדה על שלושת האלונים:
מעשה בשלושה אחים ממשפחת אלון, שדמו מאוד זה לזה, אהבו זה את זה, היו מבלים יחד אלון, לומדים יחד, ופשוט נהנים. לאח אחד קראו "מצוי" לשני "תולע" ולשלישי "תבור". יום אחד הגיעה לשכונתם נערה יפיפייה בשם אלה. שערותיה ארוכות, עיניה מקסימות ולבושה מדהים: בימי הקיץ הייתה לובשת שמלה ירוקה, אך בבוא ימי הסתיו, הייתה עוטה על עצמה שמלה כתומה אדמדמה מרהיבה ביופייה.
רצה הגורל ושלושת הנערים לבית אלון התאהבו בנערה היפיפייה. לא רצו השלושה לריב בניהם והחליטו שהאלה תבחר את מי היא מעדיפה. כל אחד חיפש דרך אחרת לבלוט ולהרשים אותה: תולע עשה קרחת, תבור גידל תלתלים יפים וארוכים, ורק מצוי לא ידע מה לעשות ולכן נשאר כמו שהוא. הלכו לאלה, כירכו סביבה וניסו להרשימה. הסתכלה האלה בשלושתם וראתה כיצד תבור ותולע מנסים להתבלט אל מול אחיהם, מצוי, הביישן והעניו. החליטה אלה כי הוא- הוא אהובה ובו תבחר. ואכן מאז ועד היום לא נפרדים האלון המצוי והאלה הארצישראלית ומצויים הם בחורשים ברחבי הכרמל.
מה קרה לאחים?
אלון התולע נותר עם בלוט קרח.
אלון התבור נותר עם בלוט שעיר.
והאלון המצוי נותר עם בלוט רגיל, לא קרח אך גם לא שעיר.
&nbsp
הלוטם -
בעת האביב פורחים בבת אחת שני מיני שיחי הלוטם המצויים בארצנו, ושכיח המראה כי פורחים הם זה בצד זה. הלוטם שפרחיו לבנים הוא הלוטם המרווני, והוא קרוי כך בשל עליו הדומים לעלי המרווה; הלוטם שפרחיו סגולים- ורודים הוא הלוטם השעיר, בשל פריו השעיר.
אגדה מודרנית מספרת איך נוצר ההבדל בין שני האחים לוטם:
שר החורש נהג לערוך מדי שנה מסיבת גן, אליה הוזמנו כל הפרחים, נתיניו. גם האחים לוטם הוזמנו אליה. אחד האחים קם במועד משנתו, ועיתותיו היו בידו. לבש חולצה לבנה ומגוהצת, גילח את זקנו, ובישם את פניו ב
 

הזרה 111

New member
המשך>>>>


&nbsp
שר החורש נהג לערוך מדי שנה מסיבת גן, אליה הוזמנו כל הפרחים, נתיניו. גם האחים לוטם הוזמנו אליה. אחד האחים קם במועד משנתו, ועיתותיו היו בידו. לבש חולצה לבנה ומגוהצת, גילח את זקנו, ובישם את פניו במי בושם. בשעה היעודה הלך בניחותא אל המסיבה שהתקיימה בקרחת היער, שם נקבצו כבר מרבים הקרואים. כולם התרשמו מהופעתו הנאה והמכובדת, וקיבלוהו בסבר פנים יפות.
האח האחר, שהיה עצל מטבעו, המשיך בשנתו עד הרגע האחרון כמעט. אז הקיץ בבהלה, חטף בחיפזון מהשידה חולצה מקומטת שלא גוהצה ולבש אותה במהירות. בבהילותו כי רבה שכח להתגלח, ומובן שלא התבשם. וכך, פרוע ולא מסודר, הגיע מזיע אל המסיבה שהייתה כבר בעיצומה. הסתכלו המוזמנים, מי בבוז ומי בחמלה, על הופעתו הפרועה והבלתי מכובדת.
ושר החורש, שרתח מזעם, הוכיח אותו בדברים קשים ונמרצים.
שמע העצל את התוכחה, ופניו הסמיקו ואדמו.
ויאמר לו השר: "כפי שהופעת, כך תישאר כל ימי חייך", וכך הוא נותר עד היום הזה.
ועתה קל מאוד להבחין בין שני האחים.ללוטם המרווני עלי כותרת צחורים ומתוחים, הנראים כאילו זה עתה גוהצו, וריחם נעים. פריו פחוס וקירח לחלוטין, שכן לא שכח לגזוז את זקנו. ואילו הלוטם השעיר, הוא העצל שבסיפורנו- עלי כותרתו מקומטים וצבעם סגול בהיר- זכר לאותה הסמקה במסיבה. הפרח כמעט חסר ריח, והפרי מחודד ועטור שערות, כאותו זקן שלא גולח במועד.
&nbsp
נורית, כלנית, פרג- איך נבדיל?
כלנית, פרג, נורית: (גירסה נוספת)>>>
לכפר לא גדול הגיע יום אחד בחור צעיר שהחליט לנסות את מזלו בעבודת חקלאות בכפר. אותו בחור קיווה למצוא בחורה צעירה שתהיה אישתו ויוכל להקים איתה משפחה בכפר. יום אחד התפרסמה הודעה על נשף גדול. כל בנות הכפר החלו בהכנות נמרצות לנשף בתקווה לפגוש שם את אותו בחור.
שלוש אחיות מאחת המשפחות בכפר נסעו כל אחת לחנות האהובה עליה לנות שמלה לנשף. אחרי הרבה התלבטויות קנתה כל אחת שמלה והחביאה אותה בארון עד יום הנשף.
ביום הנשף הלכה כל אחת מהם להתקלח, להתאפר ולהתארגן לקראת האירוע הגדול, ובשמונה בערב בדיוק יצאה כל אחת מהן מחדרה לבושה בשמלה החדשה ואז... הבינו שלושתן שהן לבושות באותה השמלה!
&nbsp
בבת אחת הן פרצו בבכי וצעקות כל אחת רצתה שהשנייה תחליף שמלה וכמו בכל משפחה החליטה האימא למצוא פתרון וביקשה מכל אחת להיכנס לחדרה ולהוסיף אפקט נוסף לשמלה. הבכורה הוסיפה חגורה עבה לבנה, האמצעית ריססה את השמלה בספריי מבריק והקטנה הוסיפה שרשרת של חרוזים שחורים גדולים.
מאושרות מהפיתרון הלכו שלושתן לנשף בציפייה שאותו בחור יבחר לרקוד איתן.
באופן מפתיע התפעל מאוד הבחור מיופיין של שלושת האחיות וכל הערב רקד ריקוד אחד עם הבכורה ריקוד אחד עם האמצעית וריקוד אחד עם האחות הקטנה.
וכך קורה בטבע ישנן שלוש אחיות, הבכורה כלנית עם שמלה אדומה ופס לבן (החגורה), האמצעית שפורחת אחרי זה זו הנורית עם שמלה אדומה מבריקה והקטנה, פרג, עם שמלה אדומה ועיגולים שחורים, פורחת אחרונה. אותו בחור צעיר שרוקד עם שלושתן הוא אותה חיפושית זבל שחורה שאוהבת צבע אדום ולכן מפרה באביב את שלושת הפרחים.
&nbsp
&nbsp
הקנה:
מידאס המלך חמד מאוד זהב. כעונש לאותה תאווה בלתי-מבוקרת הצמיח לו אלוהים אוזניים גדולות, ארוכות וזקופות - ממש אזני חמור, דבר מביש ומשפיל מאין כמוהו. לא רצה מידאס שיתגלה סודו המביש ברבים, ונהג לחבוש תרבושים גדולים. את שערו הארוך נהג לקצוץ מדי חודש בחודשו. כדי שלא יתגלה סודו, נהג מידאס להרוג כל ספר לאחר שסיפר אותו. עברו ימים. בממלכה נשאר ספר בודד אחד, ומידאס זקוק היה לתספורת. הספר, כמו כל הממלכה, ידעו מה עולה בגורלם של הספרים המגיעים למידאס - אבל אף אחד לא ידע את הסיבה לדבר. ניגש הספר למלך ואמר: "מלכי הרם והנישא, אני הספר האחרון בממלכה. אם תהרגני, לא יישארו ספרים - לא לך ולא לנתיניך. מבטיח אני לשמור סודך - רק אל תהרוג אותי". הרהר מידאס ארוכות והחליט להפקיד את סודו בידיו. הספר סיפר את מידאס, וכמובן ראה את הסוד. הסוד לא נתן לספר מנוח. אחרי שבוע של סבל ניגש לאשתו ורצה לגלות לה את סודו - אך אשתו אמרה לו: "אל תגלה לי את הסוד. אני לא אתאפק ואגלה את הסוד לחברתי הטובה, והיא לעוד חברה, ובעוד שבוע תדע כל העיר את הסוד". שמר הספר את הסוד בלבו - אבל לא מצא מנוחה. ואז יצא לוואדי, ובמקום שלא ראה אנשים מסביבו חפר בור וצעק לתוכו: "למלך מידאס יש אוזני חמור". באותה עת נכנסו לבור כמה זרעים של קנה, ועליו צמחו לפתע כצורת אוזני חמור. ועד היום, אם תעברו בשעות בין-הערביים בוואדי ליד הקנה, תוכלו לשמוע את הקנה לוחש לרוח: "למלך מידאס יש אוזניים של חמור"…
&nbsp
עץ דפנה -
סיפורנו מתחיל ביוון הרחוקה, על הר האולימפוס, מקום מגורי האלים.
אפולו, אל השמש, יצא עם מרכבתו ופמלייתו לצוד ביער. תוך כדי הצייד נלכדו עיניו של האל בנימפה היפיפייה דפנה שרחצה לה באגם. אפולו התאהב נואשות בה.
אפולו ניגש אל דפנה כדי לדבר איתה, אך דפנה נבהלה והחלה בורחת ממנו. אפולו שלא הבחין בבהלתה של דפנה ופעל בעקבות רגשותיו כלפיה, החל רודף אחריה עם מרכבתו.
כך החל לו המרדף בין עצי היער. דפנה בורחת בבהלה בעוד אפולו מנסה להרגיעה בדברי אהבה מתקתקים.
לבסוף, כשנוכחה דפנה לדעת כי אפולו משיגה ובעוד רגעים אחדים יגיע אליה ויתפוס אותה, פנתה דפנה אל האלים בבקשת רחמים. אפרודיטי, אלת האהבה והיופי, נענתה לתחנוניה של דפנה והפכה אותה לעץ - עץ הדפנה.
לאחר רגעים מעטים, הגיע אפולו אל עץ הדפנה.
באותו רגע, הבין אפולו כי אהבתו המסונוורת כלפי דפנה, היא שהביאה לתוצאות הכואבות.
בניסיון אחרון, להסביר לדפנה את רגשותיו כלפיה, לקח אפולו ענפים מהדפנה ועטר לראשו זר והוא מסתובב עם זר זה לראשו עד היום.
מאז עוטר זר הדפנה נחשב לבן מעמד חשוב ומכובד. אלי יוון וקיסרים מסתובבים עם זרי דפנה לראשם. מצביאים ומנצחים בתחרויות חוזרים הביתה עם זרי דפנה לראשם. משוררים ואנשי רוח עוטרים זרים אלה."
 

חרצית10

New member
הזרה, כל האגדות מענינות ונהניתי לקרוא. נהניתי גם מהסרטון על

הלוטוס.
 
ּ +
+


"בחזרה ליער מאה העצים "דיוויד בנדיקטוס .בהוצאת ידיעות ספרים ספרי חמד 2009
http://www.ybook.co.il/בחזרה_ליער_מאה_העצים.
סיפור המשך לפו הדוב."היה זה בתחילת הקיץ .בוקר המסיבה עלה חמים ושימשי והחורש ביער מאה העצים נראה במיטבו."
"המלך צב צב" וסיפורים אחרים .מאת דר' זויס בהוצאת ספרית הפועלים /1965{לראשונה }.
לאחר שאכלה ציפ ציפורה הציפור {זה גם שם הסיפור }את גלולת הפלאים שצמחה בכרם "על גבעה גלולת גפן מצמחת נוצה "
צמחו הנוצות
פרצו הנוצות ,וצמחו הנוצות

כמו פרחים באביב , כמו בים האצות!".
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=5916

הגשם של סבא אהרון .מאיר שלו בהוצאת עם עובד/2007
"סבא אהרון היה גבוה ורזה .הוא אהב לספר סיפורים והיה מומחה לעצי פרי.
היה לו עץ אפרסק שנתן לו המון אפרסקים עסיסים .היה לו עץ אגס שנתן לו המון אגסים ריחניים .והיה לו עץ שזיף שלא נתן לו אפילו שזיף אחד ,אבל היה יופי של ארון"

http://www.am-oved.co.il/page_1583
 

אשלינג2

New member
החייל והמכשפה

החייל שהיה לכוד בתוך עץ כי מכשפה כשפה אותו אגדה שהקסימה אותי בילדות
המון שנים נהגתי לצייר עצים של מכשפות
 
למעלה