ארמון האבנים. ספור שכתבתי בחוג.
אבא, תראה איזו אבן מצאתי. צעקה פילחה את השקט ששרר בשדה. ג'ון האב ניגש אל בנו. האבן היתה גדולה בצורת ביצה,
צבעה אדמדם-לבן ובתוכה חריצים ובהם מבצבצות כעין עיניים אדומות. כמו דרקונים קטנים יורקי אש אמר דני. האבן נמצאה
בתוך בור באדמה. ג'ון חפר ומצא אוצר, אבנים נוספות הדומות לזו שמצא בנו. הם העמיסו את האבנים על העגלה הרתןמה לחמור אפור בעל
זנב ארוך ומבט בוהה בעיניו. אי אפשר היה להגיע למקום במכונית ולכן ג'ון קנה עגלה וחמור. היום היה חם וג'ון מחה את הזיעה
שניגרה ממצחו. הוא היה גבר חסון שרירי, שערו קצר ומאפיר. צלקת היתה במצחו לאחר שנפגע מבעיטת פרה. בחולצתו הכחולה היו כתמי זיעה
רבים שכן השמש יקדה על ראשיהם. ג'ון ובנו חזרו הביתה ופרקו את האבנים בחצר האחורית. לג'ון היתה חווה חקלאית. היו לו רפת ולול תרנגולות ושטח אדמה שבה גידל ירקות לתצרוכת עצמית. אשתו ושני עוזרים שכירים עזרו לו בעבודתו. לעת ערב היה ג'ון עוסק בתחביבים שונים. הוא היה רגשן, בעל נפש פיוטית,חובב מוסיקה קלאסית
ואוהב חיות. זה השתנה לפני כשלוש שנים. הכל קרה כשטייל עם כלבו האהוב דוני. הכלב רדף אחרי ארנבת והם הגיעו לאזור המרוחק מהחווה. הכלב נעצר
והחל לנבוח. ג'ון הסתכל סביבו וראה אבנים לבנות, אפורות וירוקות. כולן בוהקות והן בצורות משונות. מאין הגיעו? הוא שם בתרמיל שעל גבו מספר אבנים. מאותו
יום החל לאסוף אבנים מיוחדות בכל רגע פנוי. בערב היה יושב וחושב מה יעשה באבנים האלה. אשתו כעסה בתחילה על תשומת הלב הרבה שהוא
מקדיש לאבנים וכן כעסה על הערמות שגדלו בחצר האחורית. אך לבסוף השלימה עם תחביבו. בנו דני נדבק אף הוא בחידק האבנים ועזר לו
לאסוף אותן. יום סגרירי אחד, לאחר שסיים לחלוב את הפרות, נטל את תרמילו והחל לשוטט בגבעות הרחוקות מביתו. הוא החליט ללכת לאן שרגליו
ישאוהו. לאחר כשעתיים של צעידה החל לרדת גשם זלעפות. ג'ון חיפש מחסה ואז ראה לפתע מערה. הוא נכנס לתוכה. ריח חריף ועז הכה באפו, הוא נכנס בחשש
לתוככי המערה והנה איש זקן יושב ליד מדורה קטנה. האיש סימן לו לשבת והגיש לו כמה אבנים בצבע נחושת. חיכיתי לך. ידעתי שתבוא, קח אבנים אלה. ג'ון לא
הבין מאין ידע הזקן על אודותיו. הוא שם בתרמילו את האבנים הודה לזקן ופנה ללכת לביתו. כך אסף אבנים רבות במשך כ-10 שנים. בלילות היה
מהרהר מה יעשה באבנים. שנתו נדדה מרוב דאגה. יום אחד ראה את בתו בונה בקוביות לגו. מה את בונה ? שאל. ארמון לבובה שלי. ארמון. כן הוא
יבנה ארמון פאר. למחרת החל בבניה. בנו דני עזר לו. הוא בנה את הארמון במשך כשנה. הארמון הכיל 2 אולמות גדולים. הוא קרע חלונות שמסביבם היו אבנים בשלל צבעים. אשתן
תפרה וילונות אדומים. התקרה היתה עשויה מאבנים ירוקות וכחולות ומשברי זכוכיות. ג'ון היה מרוצה מהתוצאה. והנה בוקר אחד החלו להופיע תיירים שבאו במיוחד לראות את הארמון. השמועה התפשטה ורבים פקדו את המקום. אפשר אולי לשבת כאן ולשתות קפה? שאלו אותו. ג'ון הפך את הארמון לבית קפה. אשתו אפתה עוגות
והפרנסה היתה בשפע.
אבא, תראה איזו אבן מצאתי. צעקה פילחה את השקט ששרר בשדה. ג'ון האב ניגש אל בנו. האבן היתה גדולה בצורת ביצה,
צבעה אדמדם-לבן ובתוכה חריצים ובהם מבצבצות כעין עיניים אדומות. כמו דרקונים קטנים יורקי אש אמר דני. האבן נמצאה
בתוך בור באדמה. ג'ון חפר ומצא אוצר, אבנים נוספות הדומות לזו שמצא בנו. הם העמיסו את האבנים על העגלה הרתןמה לחמור אפור בעל
זנב ארוך ומבט בוהה בעיניו. אי אפשר היה להגיע למקום במכונית ולכן ג'ון קנה עגלה וחמור. היום היה חם וג'ון מחה את הזיעה
שניגרה ממצחו. הוא היה גבר חסון שרירי, שערו קצר ומאפיר. צלקת היתה במצחו לאחר שנפגע מבעיטת פרה. בחולצתו הכחולה היו כתמי זיעה
רבים שכן השמש יקדה על ראשיהם. ג'ון ובנו חזרו הביתה ופרקו את האבנים בחצר האחורית. לג'ון היתה חווה חקלאית. היו לו רפת ולול תרנגולות ושטח אדמה שבה גידל ירקות לתצרוכת עצמית. אשתו ושני עוזרים שכירים עזרו לו בעבודתו. לעת ערב היה ג'ון עוסק בתחביבים שונים. הוא היה רגשן, בעל נפש פיוטית,חובב מוסיקה קלאסית
ואוהב חיות. זה השתנה לפני כשלוש שנים. הכל קרה כשטייל עם כלבו האהוב דוני. הכלב רדף אחרי ארנבת והם הגיעו לאזור המרוחק מהחווה. הכלב נעצר
והחל לנבוח. ג'ון הסתכל סביבו וראה אבנים לבנות, אפורות וירוקות. כולן בוהקות והן בצורות משונות. מאין הגיעו? הוא שם בתרמיל שעל גבו מספר אבנים. מאותו
יום החל לאסוף אבנים מיוחדות בכל רגע פנוי. בערב היה יושב וחושב מה יעשה באבנים האלה. אשתו כעסה בתחילה על תשומת הלב הרבה שהוא
מקדיש לאבנים וכן כעסה על הערמות שגדלו בחצר האחורית. אך לבסוף השלימה עם תחביבו. בנו דני נדבק אף הוא בחידק האבנים ועזר לו
לאסוף אותן. יום סגרירי אחד, לאחר שסיים לחלוב את הפרות, נטל את תרמילו והחל לשוטט בגבעות הרחוקות מביתו. הוא החליט ללכת לאן שרגליו
ישאוהו. לאחר כשעתיים של צעידה החל לרדת גשם זלעפות. ג'ון חיפש מחסה ואז ראה לפתע מערה. הוא נכנס לתוכה. ריח חריף ועז הכה באפו, הוא נכנס בחשש
לתוככי המערה והנה איש זקן יושב ליד מדורה קטנה. האיש סימן לו לשבת והגיש לו כמה אבנים בצבע נחושת. חיכיתי לך. ידעתי שתבוא, קח אבנים אלה. ג'ון לא
הבין מאין ידע הזקן על אודותיו. הוא שם בתרמילו את האבנים הודה לזקן ופנה ללכת לביתו. כך אסף אבנים רבות במשך כ-10 שנים. בלילות היה
מהרהר מה יעשה באבנים. שנתו נדדה מרוב דאגה. יום אחד ראה את בתו בונה בקוביות לגו. מה את בונה ? שאל. ארמון לבובה שלי. ארמון. כן הוא
יבנה ארמון פאר. למחרת החל בבניה. בנו דני עזר לו. הוא בנה את הארמון במשך כשנה. הארמון הכיל 2 אולמות גדולים. הוא קרע חלונות שמסביבם היו אבנים בשלל צבעים. אשתן
תפרה וילונות אדומים. התקרה היתה עשויה מאבנים ירוקות וכחולות ומשברי זכוכיות. ג'ון היה מרוצה מהתוצאה. והנה בוקר אחד החלו להופיע תיירים שבאו במיוחד לראות את הארמון. השמועה התפשטה ורבים פקדו את המקום. אפשר אולי לשבת כאן ולשתות קפה? שאלו אותו. ג'ון הפך את הארמון לבית קפה. אשתו אפתה עוגות
והפרנסה היתה בשפע.
