לזכרו של האמן קדישמן

לזכרו של האמן קדישמן

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4655313,00.html

"עשרות דיוקנאות הכבשים שיצר, היו ברבות השנים לסימן ההיכר של יצירתו, כמו גם מוטיבים אחרים הקשורים לחווית הלידה והמוות ונושא העקידה בסיפור היהודי".
לזכר האיש והיצירה .
מזמינה להעלות ספרים ושירים בנושא "כבשים "
"יש בדיר טלה קטן
וכולו לבן לבן
רק שחורות הן שתי אוזניו
ושחור הוא הזנב
"
פניה ברגשטיין -חרוזים
ציורים :אלזה קנטור .
מתוך הספר "בוא אלי פרפר נחמד " 2010
הדפסה ראשונה 1945
 
מיצירתו

https://www.ynetart.co.il/?CategoryID=629&ArticleID=3010

וספר
"שרלוטה והזאבים "
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4382930,00.html
אנו שטונר .הנריקה וילסון .
בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר/2013
מגרמנית טלי קונס
וכך זה מתחיל
"שרלוטה היתה תמיד שונה מכול הכבשים האחרים .היא אהבה לטפס על עצים ולרחוץ במפל ,ולפעמים היא אפילו עלתה על שן הסלע התלולה ששום כבש לא הגיע לפניה . "
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
צמריקו Woolbur כתבה: לזלי הלקוסקי איורים: לי הרפר

&nbsp
בכל קבוצה תמצאו את האחד שלא הולך עם העדר. בסיפור הזה – הטָלֶה צֶמֶרִיקוֹ לא הולך עם העדר. פשוטו כמשמעו ואף תרתי משמע!
צמריקו קשוב לעצמו, לתחושותיו, להתפעלותו ולרגשותיו: משתולל עם הכלבים, מגדל את שערו-צמרו על אף בוא האביב, מסתובב בעצמו על גלגל הטווייה, אורג בעצמו את צמרו לתסרוקת מיוחדת כשראשו בתוך הנול, ועשה עוד ועוד מעשים שאף אחד מהטלאים לא מעז לעשות.
'לא בא לי שיגזזו לי את הצמר,' אמר צמריקו, 'זה נעים כשיש הרבה צמר.'
'אבל הגיע האביב!' אמר אַבָּאאא (אתם שומעים את הפְּעִיָה?)
'אני יודע,' אמר צמריקו, 'נכון שזה נפלא?'
'הצמר שלך כל כך ארוך!' אמרה אִמָּאאא.
'אני יודע,' אמר צמריקו, 'נכון שזה נפלא?'
הוריו של צמריקו אינם יודעים את נפשם. הם 'מורטים לעצמם את הצמר מרוב דאגה', אבל הצאצא האינדיבידואליסט שובר בחדווה את המוסכמות של חברת הכבשים ועושה מה שמוצא חן בעיניו.
רק סבא שומר על שלוותו. בכל פעם שצמריקו מחריד את הוריו בהתנהגות לא צפויה, בסרבנות וברעיונות מפתיעים – ההורים מספרים לסבא, אך זה חוזר ואומר:
'אין מה לדאוג.'
&nbsp
התבוננות קצת יותר מדוקדקת בדמותו המאוירת של סבא מספקת את ההסבר לשלוותו, ורומזת לאהדתו הלא מועטה לנכדו בעל החשיבה הלא-קונבנציונלית: על ראשו של סבא אפשר לראות שרידי תלתלים מרדניים; הוא עושה מדיטציה ובחדרו מוצב פסל בודהה; המצעים שלו מקושטים בדוגמת יין-יאנג בעוד שעל מצעיהם של אבא-אמא אפשר לראות עוד ועוד כבשים, והוא מנציח במצלמתו את נכדו, הנהנה מכל דקה בחייו.
בסופו של דבר, על אף דברי ההרגעה של סבא (לעיתים קרובות, גם בקרב בני אנוש, סבים כאלה אינם זוכים להערכת צאצאיהם ה'מרובעים'...), ההורים מחליטים לשים קץ לאנדרלמוסיה: 'מעתה והלאה תישאר עם העדר כמו כולם. תגזוז את הצמר כמו כולם. תסרוק את הצמר כמו כולם...' וכן הלאה.
נראה לכם שטלה כצמריקו יוותר על חירותו?
&nbsp
הוריה של הכותבת לזלי הלקוסקי היו ככל הנראה שונים בתכלית מהוריו של צמריקו; בילדותה, כשהיה לה רעיון מיוחד או כשחלמה לעשות משהו, נהגו לומר לה: כמובן שאת יכולה לעשות זאת!
&nbsp
צמריקו מתאים לבני ארבע עד שבע, ולמבוגרים שעדיין לא העזו להפליג אל מחוץ למי החופים של השמרנוּת
 

zoraya

New member
בשיר "ערב מול הגלעד" שכתבה לאה גולדברג - כבשה פועה..

האילנות כל כך כבדים,
כופף הפרי את הבדים,
זו השעה המרגיעה,
בה נרדמים הילדים.

אל הבקעה מן הגלעד
טלה שחור ורך ירד,
כבשה פועה בוכה בדיר -
זה בנה הקט אשר אבד.

ישוב טלה אל חיק האם,
ישכב בדיר וירדם
והכבשה תישק אותו
והיא תקרא אותו בשם.

נסתר הליל בין הבדים
והנביא הגלעדי
יורד דומם אל הבקעה
לחזות בשנת הילדים.
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
למה רק כבשים? אלינוער קלר

למה רק כבשים? שאל הצב שנעלב."גם ג´ירפות אפשר לספר לפני השנה," טענה הג´ירפה בפה מלא עלים "אני לא זז מפה עד שסופרים גם אותי!" דרש הפיל והתישב. "מה עושים?!" חשב טל. הוא בסך הכל נסה להרדם, ויצא לו סיפור שלם. למה רק כבשים? הוא סיפור לילדים שרוצים לחיך לפני השנה (או בכל זמן אחר) אלינור קלר, קופיריטרית בעברה , עוסקת כיום בהדרכה לגיל ההתבגרות. ועוד משהו: היא מאוד אוהבת לישון ולחלום ופחות לקום בבקר. חוץ מזה היא אוהבת להמציא סיפורים, לרקוד, לצחוק ולשחק מטקות. וגם חיות כמובן. נעמה פלג-סגל אירה את ספרי הילדים: הכי הייתי רוצה להיות אפצ´י מחפש אף ומעשה בחרשה ובקרנף מרשע. ועוד משהו יש לה כלב _יוליוס) ושני חתולים (גרי וגרי), והיא מאכילה כל יום את כל החתולים ברחוב שבו היא גרה מכל החיות בספור למה רק כבשים? היא הכי נהנתה לציר את הכבשה הראשונה. מרגישים?
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
הרבה כבשים זה עדר/לוקה אור

הרבה כבשים זה עדר. הרבה עצים זה יער. מבחר צירופים של יחיד ורבים המציגים לפעוט את העולם סביבו תוך כדי הנאה ושעשוע
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
ענני כבשים /רוני לוי

יום אביב אחד נשא אפרים, הכבש המתלתל, את ראשו והנה ברקיע כבשים - עדרים עדרים רועים בשמי התכלת. ``מי הכבשים הלבנבנות האלה?`` חשב אפרים והחליט לצאת ולחפש אחריהן. עם ידידיו שבחצר טוה ענן צמר לבן ועל כנפי הרוח נשא אל על. הרפתקאות רבות עברו עליו, ולבסוף פגש את עדרי הכבשים הרועים במרום וגלה את סודם. יפה ומרתקת היתה דרכו - אבל אין טוב מלשוב בקץ כל מסע הביתה. ואתם, ילדים, אם תרצו לדעת מי הן הכבשים הרועות בשדות התכלת, הצטרפו אל הכבש אפרים במסעו ויחד תגלו את הסוד.
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
סופרים כבשים /עודד בארי

יעל הילדה מתקשה להירדם ומבקשת את עצתו של אבא שלה לפתרון אפשרי לבעיית השינה, האבא כמובן אוחז ברעיון ה"מקורי" בעולם- לספור כבשים, רק שכל כבש הוא אחר מקודמו וכדי שלא נשכח כמה ומה ספרנו עד כה, חוזרים כל פעם גם על הכבשים שקדמו לכבש הנוכחי כשהפזמון החוזר טמון במשפט "מה עושים? סופרים כבשים.".
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
חיות קטנות וגדולות: כבשים, אוזים,פר,תרנגול ותרנגולת

עטרה אופק
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
הכבשה שבאה לארוחת ערב/סטיב סמולמן

כַּאֲשֶׁר אֶל זְאֵבִיק הַזְּאֵב מַגִּיעָה אוֹרַחַת לֹא צְפוּיָה — הַכִּבְשָׂה הַקְּטַנָּה — הוּא מַתְחִיל לַחְלֹם עַל שַׁוַארְמָה עֲסִיסִית. אֲבָל לַכִּבְשָׂה הַקְּטַנָּה יֵשׁ חֲלוֹמוֹת מִשֶּׁלָּהּ — הִיא רוֹצָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁל זְאֵבִיק... זְאֵב עַרְמוּמִי אַךְ שׁוֹבֵה לֵב וְכִבְשָׂה עֲדִינָה אַךְ נְחוּשָׁה, מְכַכְּבִים בְּסִפּוּר מַצְחִיק וּמַפְתִּיעַ, עַל נִצְחוֹן הַלֵּב עַל הַבֶּטֶן וְעַל כּוֹחָהּ שֶׁל חֲבֵרוּת. "הַכִּבְשָׂה שֶׁבָּאָה לַאֲרוּחַת עֶרֶב" הוּא פְּרִי עֲבוֹדָתָם הַמְּשֻׁתֶּפֶת שֶׁל שְׁנֵי יוֹצְרִים אַנְגְּלִים יְדוּעִים: סְטִיב סְמוֹלְמֶן וְג´וֹאֶל דְרֵיְדֵמִי. "פָּשׁוּט לְהִתְפַּקֵּעַ מִצְּחוֹק.
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
בבה כבשת המסעות/אפרים סידון

יום אחד שאלו הבבות בקול: "האם יש עוד כבשים בעולם הגדול?"
אז קמה ואמרה בבה הכתומה (שהייתה הכבשה הכי חכמה):
"כדי לדעת אם יש כבשים בארצות אחרות, איך הן חיות ואיך הן נראות,
עלינו לשלוח מן העדר כבשה, שלכל יבשות העולם היא תיסע,
תחפש עוד כבשים, תברר ותחקור, ועם התשובה היא אלינו תחזור".
&nbsp
כתב: אפרים סידון
אייר בפלסטלינה: איתמר טל
קורא: יהורם גאון
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
הכבשה רחלי איור: רוב סקוטון מאת: רוב סקוטון

&nbsp
זאת רחלי.
לפעמים רחלי לא ממש צועדת עם כל העדר.
כל הכבשים כבר נרדמו - חוץ מרחלי.
מה כבר יכולה כבשה לעשות?
רחלי מנסה הכל... עד שלבסוף היא נרדמת.
לילה טוב, רחלי!
הכבשה רחלי גרה בשדה צפרדעולה. בסוף יום ארוך ומלא פעילות היא מנסה ומנסה ומנסה להירדם ולא מצליחה. בניסיונותיה להירדם היא מחפשת מקום אחר לישון, לספור כל מיני דברים, כמו כוכבים וכבשים, ולחשוב. עם הספר המקסים הזה יוכל כל אחד להזדהות!
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
איפה הכבשה הירוקה? מם פוקס. איירה: ג'ודי הורצק, הוצאת מודן,

"איפה הכבשה הירוקה" סופר כבשים, ובכך מסמן את עצמו כספר לפני השינה. עילתו הרשמית היא חיפוש אחר הכבשה הירוקה. כך, למידת שמות הצבעים מתרחשת באמצעות מה שאיננו. בדרך אנחנו פוגשים, באמצעות מלים ספורות וציורים קריקטוריסטיים מינימליסטיים ומלאי הומור ותנופה, הרבה צבעים אחרים, וגם כמה שמות תואר מרתקים: "הנה הכבשה הכחולה, והנה הכבשה האדומה. הנה הכבשה הנקייה (מצוירת כבשה שרה בהנאה באמבטיה), והנה כבשה חכמה (קוראת ספר בעניין), אבל איפה הכבשה הירוקה?" וכך הלאה, דרך כל מיני כבשים מפתיעות ומשעשעות, עד הכבשה הירוקה שישנה לה בנחת בסוף הספר, בדיוק כמו שיעשו עוד מעט הקוראים הצעירים. עילת "דג לבן קטן" גם היא חיפוש, אבל הפעם זהו חיפוש הרבה יותר אמוציונלי: "דג קטן שוחה ובוכה. את אמא שלו אינו מוצא". באמצעות ציור נאיווי, מפעים בצבעוניותו, אנחנו מלווים את הדגיג הלבן בחיפושיו, ופוגשים אתו בעלי חיים מימיים שונים, בעלי צורה, גודל וצבע שונים ומגוונים. האי-צבע של הדג הלבן בולט על רקע הצבעים העזים של כל מי שהוא פוגש בדרך. הסוף הטוב הוא במציאת אמא-דגה, שכמו כל אמא, יש בה הכל. במקרה שלנו - שלל צבעי הקשת שפגשנו בדרך
&nbsp
http://www.haaretz.co.il/literature/youngsters/1.1396039
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
ואיך אפשר בלי זה?אנטואן דה סנט-אכזופרי: הנסיך הקטן

בלילה הראשון ישנתי על החול, מרוחק אלפי מילין מכל יישוב של בני אדם. הייתי בודד יותר ממלח שספינתו נטרפה והוא שט על גבי רפסודה בלב האוקיאנוס, לכן תוכלו לשוות בדמיונכם את תמהוני, כאשר עם עלות היום העיר אותי קול קטן ומשונה, ואמר:
"בבקשה, צייר לי כבשה!"
"הה?"
"צייר לי כבשה!"
קפצתי על רגלי כאילו ברק היכה אותי. מצמצתי בחוזקה בעיני, אימצתי את מבטי, וראיתי איש קטן, מוזר למראה, עומד מולי ובוחן אותי ברצינות גדולה.
הנה לפניכם הדיוקן הטוב ביותר שלו אשר הצלחתי מאוחר יותר לצייר. הציור שלי לאין ערוך פחות שובה־לב מן המקור, אך זו איננה אשמתי. המבוגרים ריפו את ידַי מלעסוק בציור כשהייתי בן שש, ומעולם לא למדתי לצייר דבר, פרט לנחשי בואה מבחוץ ומבפנים.
הנסיך הקטן
הבטתי בהופעה הפתאומית הזאת, כשעיני כמעט יוצאות מחוריהן בהשתאות. זיכרו, מטוסי התרסק במדבר, אלפי מילין מכל מקום מיושב, ובכל זאת, לא נראָה שהאיש הקטן הזה תועה בחולות. גם לא נראה שהוא רעב, או צמא, או מפוחד. לא היה בו דבר שיעיד עליו שהלך לאיבוד באמצע המדבר, הרחק מיישוב בני־אדם.
כשלבסוף אזרתי בי די כוח לדבר, אמרתי לו:
"אבל... מה אתה עושה פה?"
בתשובה הוא חזר על דבריו לאט, כאילו הנושא הוא בעל חשיבות עליונה:
"בבקשה, צייר לי כבשה..."
כאשר ההפתעה היא כה מוחלטת, אנחנו נוטים לציית. מופרך ככל שזה נראָה לי, אלפי פרסה מיישוב אנושי, הוצאתי מכיסי פיסת נייר ועט־נובע. אבל אז נזכרתי שלימודַי התרכזו בגיאוגרפיה, היסטוריה, חשבון ודקדוק, ואמרתי לבחור הקטן (קצת בטרוּניה) שאינני יודע לצייר.
הוא ענה:
"לא חשוב. צייר לי כבשה..."
בְּרם אנוכי מעולם לא ציירתי כבשה, לכן ציירתי עבורו אחד משני הציורים אשר ידעתי לצייר. היה זה הציור של נחש בריח מבחוץ, ונדהמתי לשמוע את הברנש הקטן אומר:
"לא, לא! אינני רוצה פיל בתוך נחש בריח. נחש בריח הוא יצור מסוכן מאד, ופיל הוא מגושם. במקום בו אני גר הכל קטן מאד. נחוצה לי כבשה. צייר לי כבשה."
אזי, ציירתי ציור.
הנסיך הקטן
הוא התבונן בו בקפידה, ואמר:
"לא. כבשה זו חולה. צייר לי אחרת."
ציירתי תמונה נוספת.
הנסיך הקטן
חברי הקטן חייך ואמר לי בסלחנות:
"אתה רואה בעצמך", הוא אמר, " זו איננה כבשה כלל. זה כבש. יש לו קרניים."
ציירתי ציור נוסף, וגם הוא נדחה, כמו האחרים.
הנסיך הקטן
"זו זקנה מדי. אני רוצה כבשה שתחיה שנים רבות".
לאחר זאת פגה סבלנותי, והיה עלי לשוב בדחיפות לפירוק המנוע. שרבטתי את הציור הזה, והסברתי לו: "זו תיבה. הכבשה אשר ביקשת נמצאת בתוכה."
הנסיך הקטן
להפתעתי אורו פניו של שופטי הצעיר:
"זה בדיוק מה שרציתי! אתה חושב שהכבשה הזאת תזדקק להרבה עשב?"
"למה?"
"כי במקום בו אני גר הכל מאד קטן..."
"לבטח יהיה שם די עשב בשבילה", אמרתי, "נתתי לך כבשה מאד קטנה."
הוא רכן על הציור: "לא כל כך קטנה... תראה, היא הלכה לישון..."
וכך התוודעתי אל הנסיך הקטן.
&nbsp
שם עמ' 9-12
 
ליעל

על שפע החומר חן חן .
ולגבי הספר "צמיקרו" העברתי ,סדנאות על הספר, והספר מוביל למחשבה ושיחה על רווחים והפסדים ,דרך העדר ,היציאה מהעדר , קבלת האחר במשפחה בסביבה ,דור הצעיר מול הדור השמרני ועוד ועוד .
וספרים רבים שציינת כמו "הכבשה רחלי","כבשה לארוחת הערב" ,"בבה הכבשה", רבים רבים אוהבים .
 
למעלה