על ראש הברוש שבחצר

על ראש הברוש שבחצר


שמחה והמולה
https://www.youtube.com/watch?v=YRJHlFSMAgU
מילים :לאה נאור .
לחן :נורית הירש .
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=383&wrkid=2219
"על ראש הברוש שבחצר
שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר
הקימו מקהלה.
"

והיו השבוע ,רגעים של ריח אביב , וציוצי הציפורים נשמעו מסביב
והתחושה היתה נעימה .
על שני ספרי ציפורים
בהודעה הבאה .
 
ציפי וצוף

רינת הופר :כתבה וציירה
בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר /2015 .
הספר מאוייר בצבעים חזקים באוירה שכולה ציפורית ,ואל לנו להתערב ,ואל לנו להביע
עמדה בקול,זה לא יעזור.הציפורים בשלהם תקיפות ומשפחתיות .
ציפי וצוף זוג צופיות היא אפורה, הוא בכחול עז ,יחד החליטו להקים משפחה .
יפות הם הצופיות בוהקות בצבעיהן ,ולמראיהן מתפעל כול הרואה אותן .ואולי משום כך
הציפורים מקנאות בהן .
הזוג קן רצה לבנות ,אך נתקל בתגובות מאוד לא נעימות ,העורבני הענק לעג להן "קטנטנות שכמותכן ,ציפורים בגודל פרפר!
לא תצליחו לבדכן לבנות שום דבר
!".הבולבולים גרשו אותם ,היונה צחקה מהם "מה ילמדו ממך גוזלי הצחים? לעוף בטרוף ולאכול פרחים ?"
ביוהרה דיבר אליהם השחרור ,והדוכיפת כמעט ניקרה את הצופית .
ועוד שמעו, זוג הצופיות שכך עליהם השכנים מדברים .הירגזים טענו שהם מרגיזים ,הבלבולים צייצו שהם יותר מדי כחולים והדרורים רכלו שהם מלכלכים "הם מפזרים פרורים ".
את התחושה של זוג הצופיות אתם רק יכולים לשער :עלבון וצער,חוסר אונים וכאב ,על מה ולמה .וכמו שכתבה בסיפור רינת הופר "המוני ציוצי שטות , רשעות וטיפשות "
והיה שם מישהו שעמד בצד והושיט יד. ...והתוצאה לא איחרה לבוא ."וכול מי שעבר מאז על המדרכה
עצר להקשיב להמולה השמחה
"
של מי ההמולה ,וכיצד זה קרה ,אשאיר לקורא. ומה אמרו השכנים הלוא מפרגנים ? ציפי וצוף אם תקשיבו בסוד לכם יספרו.

.

ו

 
ומי הן הציפורים

המשתתפות בסיפור
צופית ועורב ,יונה ודרור ,תוכי ודוכיפת ,ירגזי ונחליאלי סנונית ושחרור ועוד .
על זוג אוהב ומשפחתי .
על קנאה ויריבות בין ציפורים .
על עזרה ורצון להושיט יד .
סקרנות , ומתח וסוף טוב

"נומו נומו ,גוזלי התמים
בחוץ קר ,אבל הקן הוא חמים.
לילה טוב וחלומות נעימים ,
מחר נעוף כולנו אל הפרחים הכתומים
."
רינת הופר מאיירת וסופרת במיטבה כרגיל .
 

דינה136

New member
אני שולחת את פתיחת ספרי "הציפור ששכחה לעוף".דני ספרים 2006

עַל הַגַּג צִפּוֹר עוֹמֶדֶת.
הִיא מְאֹד מְאֹד פּוֹחֶדֶת
וְרוֹעֵד לָהּ כָּל הַגּוּף.
לֹא זוֹכֶרֶת אֵיךְ לָעוּף...
הִיא עוֹמֶדֶת שָׁם לְמַעְלָה;
לֹא יוֹדַעַת מַה קָרָה לָהּ:
הֵן לָעוּף זֶה קַל מְאֹד!
כָּל הַצִּפֳּרִים עָפוֹת!!
מַה עוֹשִׂים? אִם אֵּין בְּרֵירָה,
מְבַקְּשִׁים מְעַט עֶזְרָה.



קֹדֶם כֹּל, לְנִסָּיוֹן,
הִיא פוֹנָה לָאֲוִירוֹן:
"אֲוִירוֹן, בְּבַקָּשָׁה,
יֵשׁ לִי בְּעָיָה קָשָׁה.
זֶה לְגַמְרֵי לֹא נָעִים,
אַךְ שָׁכֵחְתִּי אֵיךְ עָפִים...
אִם תַּצְלִיחַ לַעֲזֹר,
שׁוּב אָעוּף כְּמוֹ כָּל צִפּוֹר."

זֶהוּ אֲוִירוֹן נֶחְמָד.
הוּא נוֹתֵן עֵצָה מִיָּד:
"לְהַמְרִיא? זֶה שׁוּם דָּבָר!
יֵשׁ מָנוֹעַ נֶהְדָּר
שֶׁמֵּרִים אוֹתִי אֶל-עָל.
זֶה מְאֹד פָּשׁוּט וְקַל!
לָךְ אֲנִי מַמְלִיץ בְּחֹם:
בִּמְהִירוּת, רָצוּי הַיּוֹם,
קְנִי מָנוֹעַ כְּמוֹ שֶׁלִּי,
וְלָעוּף מִיָּד תּוּכְלִי!"

עַל הַגַּג צִפּוֹר יוֹשֶׁבֶת
וְדוֹאֶגֶת וְחוֹשֶׁבֶת:
עִם מָנוֹעַ כְּבַד-מִשְׁקָל
אֵיךְ אּוּכַל לָעוּף אֶל-עָל?

שׁוּב עוֹשָׂה הִיא נִסָּיוֹן
וּפוֹנָה לָעֲפִיפוֹן:
"עֲפִיפוֹן, בְּבַקָּשָׁה,
יֵשׁ לִי בְּעָיָה קָשָׁה.
אִם תַּצְלִיחַ לַעֲזֹר,
שׁוּב אָעוּף כְּמוֹ כָּל צִפּוֹר."

מְחַיֵּךְ הָעֲפִיפוֹן
וְעוֹנֶה לָהּ בְּרָצוֹן:
"זֶה הֲרֵי מְאֹד פָּשׁוּט.
מַחֲזִיקִים אוֹתִי בְּחוּט.
כָּל מַשָּׁב שֶׁל רוּחַ קַל
מַעֲלֶה אוֹתִי אֶל-עָל.
לָךְ אֲנִי מַמְלִיץ בְּחֹם,
בִּמְהִירוּת, רָצוּי הַיּוֹם,
קְנִי לָךְ חוּט כְּמוֹ שֶׁלִּי
וְלָעוּף מִיָּד תּוּכְלִי!"

עַל הַגַּג צִפּוֹר יוֹשֶׁבֶת
וְדוֹאֶגֶת וְחוֹשֶׁבֶת:
אִם אהְיֶה קְשׁוּרָה בְּחוּט,
אֵיךְ אָעוּף בְּחָפְשִׁיּוּת?
 
לדינה

והמסקנה . לאחד הכול כול כך פשוט .השני צריך להתאמץ ,לחשוב ,לנסות ,להתגבר על הפחד ,התסכול ושוב להתאמץ
ואנחנו הקוראים נעריך באם תסכימו איתי את השני .
ומה היה הסוף בשיר לבטח סוף טוב .
תסכימי לצטט .
תודה דינה על כוח היצירתיות .
 

דינה136

New member
תודה על ההבנה , והנה סיום הסיפור המחורז:

הַפַּרְפָּר לוֹחֵשׁ לָהּ סוֹד:
"גַּם לָעוּף צָרִיךְ לִלְמֹד!
אִם פִּתְאוֹם שָׁכַחְתְּ כֵּיצַד,
אֶעֱזֹר לָךְ וּמִיָּד.
יש לי סַבְלָנוּת וּזְמָן.
בּוֹאִי לְשִׁעוּר קָטָן:
שְׁתֵּי כְּנָפַיִם חִישׁ פִּרְשִׂי,
וְכָמוֹנִי אָז עֲשִׂי:
נַפְנְפִי יָמִין וּשְׂמֹאל,
וְתָעוּפִי! זֶה הַכֹּל!"

הַצִּפּוֹר הַקְּטַנְטַנָּה
מִתְבּוֹנֶנֶת, מְבִינָה...
וְהִנֵּה - שִׂמְחָה גְּדוֹלָה!
שוב לָעוּף יְכוֹלָה!!!
 
למעלה