עוד יותר פראי מסיפורי האחים גרים-מ'הארץ':
תרגום ראשון לאנגלית של מעשיות עממיות שאסף החוקר הגרמני פרנץ שונוֶורת לפני 150 שנה ונשכחו בארכיון בבוואריה, חושף נשים עצמאיות להפליא ומגלה כי האחים גרים נהגו לנקות את סיפוריהם ממרכיבים סוריאליסטיים ומיניים
פיליפ אולטרמן, גרדיאן:
"היֹה היו פעם אגדות שהסוף שלהן שונה לגמרי ממה שחשבנו. באוסף חדש של מעשיות עממיות מגרמניה, הנזל וגרטל מתחתנים אחרי מפגש ארוטי עם גמד, צפרדע מכושפת זוכה לנשיקה לא מעלמה במצוקה אלא מגבר צעיר, ואילו סינדרלה מחזירה בעזרת נעלי הזכוכית את אהובה שהגיע אל מעבר לירח.
מטמון הסיפורים שאסף חוקר הפולקלור בן המאה ה-19 פרנץ קסַאוֶור פון שונוֶורת התגלה באחרונה בארכיון בעיר רֶגֶנסבורג ובחודש הבא יראה אור באנגלית לראשונה. רבות מהאגדות הידועות ביותר מופיעות בו בגרסאות מפתיעות.
מתוך "עד עצם היום הזה", סדרת עיבודים של רשת אי־בי־סי לאגדות ילדים: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f..._gen/derivatives/size_936xAuto/4228726761.jpg
החוקרת מריה טטר מהארוורד טוענת שהאגדות מגלות שהאחים גרים, מלקטי האגדות המשפיעים ביותר, נהגו לנקות את סיפוריהם ממרכיבים סוריאליסטיים ומיניים כדי שיהיו מתאימים יותר לילדים.
"סוף סוף לפנינו גרסאות שישנו לגמרי את האופן שבו אנחנו מבינים את קסמי האגדות", אומרת טטר, שתירגמה את סיפוריו של שונוורת לספר חדש בהוצאת פנגווין ושמו "The Turnip Princess" (נסיכת הלפת). "פתאום אנחנו מגלים שההבדל הנחרץ בין נסיכות שבריריות לבין גיבורים שנלחמים בדרקונים אינו אלא יציר דמיונם של האחים גרים".
רבים מהסיפורים מציגים דמויות של נשים עצמאיות להפליא. באגדה "האשה הטיפשה", אשה מוסרת את חפציה לעניים אך זוכה שוב בעושר לאחר שהיא מבריחה חבורת גנבים. ב"הנערה והפרה", הגיבורה קוצצת בגרזן את זנבו של חתול שחור גדול וכך משחררת את הנסיך שלה.
שונוורת החליט להתחיל ללקט אגדות עם בהשפעה ברורה של האחים גרים, ואלה שיבחו את פעולותיו. ב-1885 ציין יאקובּ גרים ש"בשום מקום אחר בגרמניה אין מי שאוסף [פולקלור] בדיוק, ביסודיות ובאוזן רגישה כל כך".
אבל לעומת האחים גרים, שאספו את סיפוריהם מכל קצווי המנעד החברתי, בעיקר מהֶסה ומווסטפאליה, סיפוריו של שונוורת לוקטו בעיקר מפועלים באזור פלטין עילית שבבוואריה.
האחים גרים שמרו על ריחוק אקדמי כשעיבדו את החומר, אבל שונוורת הבווארי הדתי נטה לצלול לעולם מלא בעלי חיים מדברים ורוחות מסתוריות. מההערות שכתב שונוורת עולה שכמו כמה ממרואייניו, גם הוא האמין ביצורים כגון בתולות היער, שבאות לעזרת האיכרים בלילה.
כריכת הספר: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f..._gen/derivatives/landscape_225/2830712472.jpg
רוב האגדות אינן נפתחות ב"היה היה פעם", משפט שמכשיר את הקרקע לסיפור, אלא מתחילות באמצע הדברים: "נסיך אחד היה חולה", "נסיך אחד הלך לאיבוד ביער", או "למלך אחד היה בן זהוב שיער".
התחייה של שונוורת היא במידה רבה פרי עבודתה של אריקה אייכנזר, בת 80, מורה בגמלאות שהתמסרה לחקר עבודתו ולקידומה מתחילת שנות ה–90 ואילך. היא עורכת דרך קבע ברחבי בוואריה ערבי סיפורים וסדנאות תיאטרון בהשראת סיפוריו של שונוורת. מסלול אגדות ביערות שבפאתי רגנסבורג, שמוצגות בו גרסאות של אמנים עכשוויים לכמה מהסיפורים, נפתח בספטמבר.
בתחילה נאמר לה ש–30 אלף הדפים של המורשת הספרותית של שונוורת בארכיון העיר מכילים רק תיעוד של אמרות ומנהגים מקומיים, אך היא גילתה בו בסופו של דבר יותר מ-500 אגדות שצברו אבק יותר מ-150 שנה.
המעשיות שגילתה, אומרת אייכנזר, לא היו אגדות ילדים מהסוג המוכר לנו מהאחים גרים, אלא סיפורים שחוקרים את המעבר מילדות לבגרות באמצעים פנטסטיים.
אגדות האחים גרים - עמי ותמי חלק 1/2 (Hebrew): https://www.youtube.com/watch?v=wd3kD9fjbkM
בכמה מהאגדות מסופר על פרקי זמן ארוכים של שינה, שלאחריה הדמויות הראשיות מתעוררות ומגלות שצורתן או הופעתן השתנתה. "לעתים קרובות אומרים שאגדות הן אכזריות", אומרת אייכנזר. "אבל גם החיים אכזריים. וילדים יודעים את זה".
בעקבות מאמר שהתפרסם ב"גרדיאן" ב-2012 על גילוי האגדות של שונוורת הוצפה אייכנזר בשפע של בקשות לראיונות והצעות מסחריות מכל העולם. בין השאר קיבלה דואר אלקטרוני מהאחים וורנר, שביקשו לברר אתה את עניין זכויות ההסרטה. "פשוט לא חזרתי אליהם", אומרת אייכנזר; אחיינה סיפר לה שהאולפן מפיק בעיקר סרטי פעולה, היא אומרת.
ואילו בגרמניה לא גילו בסיפור עניין רב עד כה. טטר טוענת שלא היה באותה תקופה חוקר פולקלור שמשתווה לשונוורת, אבל המומחה לאגדות ג'ק זיפס מפקפק בערך הספרותי של המעשיות וטוען שיש "50–60 אסופות מעניינות יותר מזו של שונוורת".
ייתכן שפרסומן המחודש של כמה מאגדות העם של שונוורת בשנות ה–30 כחלק מהניסיון של הנאצים לאמץ מסורות "אריות" הכתים את שמן בגרמניה.
לאייכנזר יש תיאוריה אחרת: "בגרמניה יש גישה שאומרת, 'יש לנו את האחים גרים ואנחנו לא צריכים אף אחד אחר'. האחים גרים ידעו למכור את עצמם יותר טוב. שונוורת היה תמיד ביישן מדי".
מאנגלית: אורלי מזור־יובל
תרגום ראשון לאנגלית של מעשיות עממיות שאסף החוקר הגרמני פרנץ שונוֶורת לפני 150 שנה ונשכחו בארכיון בבוואריה, חושף נשים עצמאיות להפליא ומגלה כי האחים גרים נהגו לנקות את סיפוריהם ממרכיבים סוריאליסטיים ומיניים
פיליפ אולטרמן, גרדיאן:
"היֹה היו פעם אגדות שהסוף שלהן שונה לגמרי ממה שחשבנו. באוסף חדש של מעשיות עממיות מגרמניה, הנזל וגרטל מתחתנים אחרי מפגש ארוטי עם גמד, צפרדע מכושפת זוכה לנשיקה לא מעלמה במצוקה אלא מגבר צעיר, ואילו סינדרלה מחזירה בעזרת נעלי הזכוכית את אהובה שהגיע אל מעבר לירח.
מטמון הסיפורים שאסף חוקר הפולקלור בן המאה ה-19 פרנץ קסַאוֶור פון שונוֶורת התגלה באחרונה בארכיון בעיר רֶגֶנסבורג ובחודש הבא יראה אור באנגלית לראשונה. רבות מהאגדות הידועות ביותר מופיעות בו בגרסאות מפתיעות.
מתוך "עד עצם היום הזה", סדרת עיבודים של רשת אי־בי־סי לאגדות ילדים: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f..._gen/derivatives/size_936xAuto/4228726761.jpg
החוקרת מריה טטר מהארוורד טוענת שהאגדות מגלות שהאחים גרים, מלקטי האגדות המשפיעים ביותר, נהגו לנקות את סיפוריהם ממרכיבים סוריאליסטיים ומיניים כדי שיהיו מתאימים יותר לילדים.
"סוף סוף לפנינו גרסאות שישנו לגמרי את האופן שבו אנחנו מבינים את קסמי האגדות", אומרת טטר, שתירגמה את סיפוריו של שונוורת לספר חדש בהוצאת פנגווין ושמו "The Turnip Princess" (נסיכת הלפת). "פתאום אנחנו מגלים שההבדל הנחרץ בין נסיכות שבריריות לבין גיבורים שנלחמים בדרקונים אינו אלא יציר דמיונם של האחים גרים".
רבים מהסיפורים מציגים דמויות של נשים עצמאיות להפליא. באגדה "האשה הטיפשה", אשה מוסרת את חפציה לעניים אך זוכה שוב בעושר לאחר שהיא מבריחה חבורת גנבים. ב"הנערה והפרה", הגיבורה קוצצת בגרזן את זנבו של חתול שחור גדול וכך משחררת את הנסיך שלה.
שונוורת החליט להתחיל ללקט אגדות עם בהשפעה ברורה של האחים גרים, ואלה שיבחו את פעולותיו. ב-1885 ציין יאקובּ גרים ש"בשום מקום אחר בגרמניה אין מי שאוסף [פולקלור] בדיוק, ביסודיות ובאוזן רגישה כל כך".
אבל לעומת האחים גרים, שאספו את סיפוריהם מכל קצווי המנעד החברתי, בעיקר מהֶסה ומווסטפאליה, סיפוריו של שונוורת לוקטו בעיקר מפועלים באזור פלטין עילית שבבוואריה.
האחים גרים שמרו על ריחוק אקדמי כשעיבדו את החומר, אבל שונוורת הבווארי הדתי נטה לצלול לעולם מלא בעלי חיים מדברים ורוחות מסתוריות. מההערות שכתב שונוורת עולה שכמו כמה ממרואייניו, גם הוא האמין ביצורים כגון בתולות היער, שבאות לעזרת האיכרים בלילה.
כריכת הספר: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f..._gen/derivatives/landscape_225/2830712472.jpg
רוב האגדות אינן נפתחות ב"היה היה פעם", משפט שמכשיר את הקרקע לסיפור, אלא מתחילות באמצע הדברים: "נסיך אחד היה חולה", "נסיך אחד הלך לאיבוד ביער", או "למלך אחד היה בן זהוב שיער".
התחייה של שונוורת היא במידה רבה פרי עבודתה של אריקה אייכנזר, בת 80, מורה בגמלאות שהתמסרה לחקר עבודתו ולקידומה מתחילת שנות ה–90 ואילך. היא עורכת דרך קבע ברחבי בוואריה ערבי סיפורים וסדנאות תיאטרון בהשראת סיפוריו של שונוורת. מסלול אגדות ביערות שבפאתי רגנסבורג, שמוצגות בו גרסאות של אמנים עכשוויים לכמה מהסיפורים, נפתח בספטמבר.
בתחילה נאמר לה ש–30 אלף הדפים של המורשת הספרותית של שונוורת בארכיון העיר מכילים רק תיעוד של אמרות ומנהגים מקומיים, אך היא גילתה בו בסופו של דבר יותר מ-500 אגדות שצברו אבק יותר מ-150 שנה.
המעשיות שגילתה, אומרת אייכנזר, לא היו אגדות ילדים מהסוג המוכר לנו מהאחים גרים, אלא סיפורים שחוקרים את המעבר מילדות לבגרות באמצעים פנטסטיים.
בכמה מהאגדות מסופר על פרקי זמן ארוכים של שינה, שלאחריה הדמויות הראשיות מתעוררות ומגלות שצורתן או הופעתן השתנתה. "לעתים קרובות אומרים שאגדות הן אכזריות", אומרת אייכנזר. "אבל גם החיים אכזריים. וילדים יודעים את זה".
בעקבות מאמר שהתפרסם ב"גרדיאן" ב-2012 על גילוי האגדות של שונוורת הוצפה אייכנזר בשפע של בקשות לראיונות והצעות מסחריות מכל העולם. בין השאר קיבלה דואר אלקטרוני מהאחים וורנר, שביקשו לברר אתה את עניין זכויות ההסרטה. "פשוט לא חזרתי אליהם", אומרת אייכנזר; אחיינה סיפר לה שהאולפן מפיק בעיקר סרטי פעולה, היא אומרת.
ואילו בגרמניה לא גילו בסיפור עניין רב עד כה. טטר טוענת שלא היה באותה תקופה חוקר פולקלור שמשתווה לשונוורת, אבל המומחה לאגדות ג'ק זיפס מפקפק בערך הספרותי של המעשיות וטוען שיש "50–60 אסופות מעניינות יותר מזו של שונוורת".
ייתכן שפרסומן המחודש של כמה מאגדות העם של שונוורת בשנות ה–30 כחלק מהניסיון של הנאצים לאמץ מסורות "אריות" הכתים את שמן בגרמניה.
לאייכנזר יש תיאוריה אחרת: "בגרמניה יש גישה שאומרת, 'יש לנו את האחים גרים ואנחנו לא צריכים אף אחד אחר'. האחים גרים ידעו למכור את עצמם יותר טוב. שונוורת היה תמיד ביישן מדי".
מאנגלית: אורלי מזור־יובל