למי שלא הצליח להכנס לקישור
"ילדי העולם" || נוריקו סן ולילבס ילדת הקרקס: איפה הן היום?
מה היה סוד הקסם של נוריקו סן הילדה מיפן ושאר גיבוריה של סדרת הספרים המצליחה? חלק ממנו נגלה בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל. שאלה חשובה לא פחות - איפה הן היום - חקרה הבלוגרית דבורית שרגל, שפגשה את אלה קרי ונוריקו סן הבוגרות בארצותיהן
 
משה גלעד:"כמה חודשים לאחר פטירתה של אמי פינינו את דירתה. זה תהליך קשה, ארוך ומסובך. במשך יום שלם, במהירות מסחררת, חולפים חיים שלמים מול העיניים. תמונות, בגדים, כלים, ספרים וזיכרונות נערמים בארגזים. בשעת אחר צהריים מאוחרת, על מדף ספרים נידח ומאובק, מצאתי את "לילבס ילדת הקרקס" - ספר קטן, עם צילומים בשחור-לבן שצילמה אנה ריבקין בריק. על הכריכה שלו, בגרסתה העתיקה, רואים ילדה בלונדינית בשמלה קצרה, מבטה פונה הצדה והיא מלטפת שני סוסי פוני, שפרוותם דומה מאוד לשיער שלה. נחנקתי והתיישבתי. במשך שעה קראתי לאט את הספר, התבוננתי בתצלומים והייתי מאושר. עשרות שנים חלפו מאז שהחזקתי אותו בפעם האחרונה ולרגע, בתוך כל המהומה, שבה אלי אהבת ילדות רחוקה. לילבס הנפלאה וליאו, החבר שמציק לה ואוהב אותה, היו ידידים ותיקים שבאו לנחם אותי.
 
שלוש נשים שותפות ליצירת "לילבס ילדת הקרקס": אנה ריבקין בריק צילמה את התמונות, אסטריד לינדגרן כתבה את הטקסט המקורי בשוודית ולאה גולדברג כתבה את הגרסה העברית. 19 ספרים הופיעו בסדרת ילדי העולם שפורסמה בשוודיה ובעוד 18 מדינות. בימים אלה נפתחת באגף הנוער של מוזיאון ישראל בירושלים תערוכת צילומים מספריה של רבקין בריק על ילדים ברחבי העולם. אורנה גרנות, אוצרת התערוכה "איזה עולם קטן", מסבירה שהתצוגה מתמקדת בצילומים מתוך שישה ספרים – ילדי תאילנד, לפלנד, הולנד, יפן, אפריקה וישראל. לצד הצילומים מוצגות בובות מאוספי המוזיאון – מעין מזכרות ממסעות. "הספרים עצמם נהפכו במשך השנים למזכרות", מסבירה גרנות. "ההצלחה שלהם נובעת משילוב נכון ומדויק בין הצילומים לטקסט. הבכורה, ובכך היה החידוש הגדול, ניתנה בהם לצילומים. הטקסט נוסף אליהם והשתנה במעבר בין השפות השונות. הצילומים נותרו הבסיס".
 
מתוך "אלה קרי הילדה מלפלנד". צילום: חנה ריבקין בריק:
http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2189189.1387103930!/image/2186397713.jpg
 
הספרים השפיעו מאוד, לדברי גרנות, על המו"לות בתקופה שבה ראו אור. ריבקין בריק יצרה ז'אנר חדש של ספרות ילדים, שזכה להד חזק גם בתרבויות אחרות ובייחוד בישראל. הסדרה כולה נחלה הצלחה גדולה בארץ, נמכרה היטב וכמה מן הספרים עדיין יוצאים לאור במהדורות חדשות כמעט בכל שנה.
 
"אלה קרי הילדה מלפלנד" היה הספר הראשון בסדרה והמצליח ביותר. כתבה אותו אלי ינס – עיתונאית שוודית שעבדה לצדה של ריבקין בריק, נסעה עמה ללפלנד בצפון שוודיה ועיבדה יחד אתה את אוסף הצילומים לספר שמציג את חיי היום-יום של ילדה בקצה הצפוני של אירופה. אלה קרי בת הארבע אוכלת, מטפלת בחיות החווה, משחקת עם בובה, מלטפת את הכלב והולכת לישון. בדיוק מה שעושים ילדים בכל העולם. דומה מאוד למה שעשינו אנחנו בבית. לא היו לנו אמנם חיות משק, אבל היתה לנו שגרה דומה.
 
אחרי ההצלחה הגדולה של "אלה קרי" יצאו לאור ספרים נוספים – "נוריקו סאן הילדה מיפן", "גנט הילדה מאתיופיה" (שהופיע בעברית בשם "אטיופיה"), "קיאה הילדה מאפריקה", "דירק הילד מהולנד" ורבים אחרים. לילבס ילדת הקרקס היתה היחידה שלא זוהתה עם מדינה אלא דבקה בטריטוריית הקרקס הנייטרלית והנודדת.
 
שני ספרים הוקדשו לילדים מישראל. "הרפתקה במדבר" מציג את חייו של ילד בקיבוץ רביבים בנגב ובמהדורות בחו"ל נקרא "אלי חי בישראל". בין היתר, מסבירה גרנות, מופיע בספר זה נכדה של גולדה מאיר, הבן של בתה שרה, שהתגוררה ברביבים. לאה גולדברג כתבה את הטקסט בספר זה. "מלכת שבא הקטנה" היה ספר מעט מורכב יותר, שפנה לילדים בוגרים ויצא לאור בהוצאה אחרת. גרסה מוקדמת יותר של ספר שיצרו ריבקין וגולדברג, שעסקה בילד מקיבוץ אפיקים שמאבד את חמורו, נגנזה ולא יצאה מעולם לאור. הדעות חלוקות אם זה קרה בגלל איכות הצילומים שלא נשאה חן בעיני ריבקין בריק או מפני שהסיפור לא עלה יפה בעיני גולדברג.
 
מתוך "דירק הילד מהולנד". צילום: חנה ריבקין בריק:
http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2189203.1387103943!/image/2186397713.jpg
 
אנה ריבקין בריק, יהודייה, אשת שמאל וציונית נלהבת שנולדה ברוסיה וחיה מגיל שש בשוודיה, צילמה את התמונות בכל ספרי הסדרה. דיוקנאות אמינים, תמימים ונהדרים בשחור-לבן הם המומחיות שלה. אין רגע שהקורא חושד כי הצילום בוים, או הועמד באופן מלאכותי. הכל נראה (בעיקר בגיל שבע) אמין ומדויק להפליא.
 
אסטריד לינדגרן, סופרת נודעת ומוערכת בשוודיה, כתבה את רוב הספרים. לינדגרן, שהתפרסמה בעיקר בזכות ספרה "בילבי" (או גילגי, שבשוודית נקראה בכלל פיפי), שימשה עורכת בכירה בהוצאת הספרים הגדולה "ראבן וסיוגרן" בשטוקהולם. היא העניקה את חסותה לריבקין בריק ועודדה אותה להמשיך ולהוציא את הסדרה המצליחה. בישראל חברה הצלמת המוכשרת למשוררת לאה גולדברג, שגם היתה עורכת בכירה בספרית פועלים, בה ראו אור ספרי הסדרה. ריבקין בריק נקשרה מאוד לישראל, הרבתה לבקר בה ובתקופת חייה האחרונה, כאשר היתה כבר חולה מאוד, באה לגור בישראל ומתה ונקברה כאן.
 
"מה שהנחה את ריבקין בריק הוא הרצון ליצור חיבור וקרבה בין ילדים שרחוקים מאוד פיזית", אומרת גרנות. "באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה התחושה היתה שצריך ליצור קרבה, להראות שהעולם למעשה קטן, שוויוני ורב בו הדמיון, למרות המגוון התרבותי הגדול. לאלה נוספו הנגישות הגבוהה של המקומות. העולם נהפך במשך כמה שנים למקום קטן ונגיש יותר". גרנות מסכימה שיש גם בגישה הזאת קולוניאליזם – הצלמת מצפון אירופה מתעדת את הילדים במקומות נידחים - אבל מסבירה שהגרסה הזאת של הקולוניאליזם אינה דורסנית. "ריבקין בריק מחבקת את הלאומים השונים. היא אמנם עדיין עושה שימוש בסטראוטיפים, אבל בספרים שלה יש אידיאליזציה של ילדי העולם והתעסקות בעיקר בחיי היום-יום ולא בפולקלור שנהפך למאוס. בגישה תמימה ובכישרון אמנותי גדול היא מראה שיש הרבה קווי דמיון בין התרבויות השונות".
 
מתוך "סיאה הילדה מאפריקה". צילום: חנה ריבקין בריק:
http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2189206.1387103951!/image/2186397713.jpg
