תלמידי רוסיה לומדים רק בספרים שהדפיסו חבריו של פוטין-'הארץ':

הזרה 111

New member
תלמידי רוסיה לומדים רק בספרים שהדפיסו חבריו של פוטין-'הארץ':

מו"לים ברוסיה טוענים כי ספרי לימוד היוצאים לאור על ידם נפסלים על ידי הקרמלין בתירוצים שונים כדי לקדם את מקורבי הנשיא
ג'ו בקר וסטיבן לי מאיירס, ניו יורק טיימס:
"מאות ספרי לימוד הוצאו החל מחורף אשתקד משימוש ברוסיה, שמהם למדו התלמידים במשך שנים ב–43 אלף בתי ספר במדינה. הסיבה להוצאת הספרים משימוש היא משום שנקבע שהם אינם מתאימים. המניעים לכך היו שונים, אך המכנה המשותף שלהם היה תירוצים ביורוקרטיים.
חלק מספרי הלימוד באנגלית נפסלו משום שלא כללו את כותרות המשנה שלהן בניירת שנדרשה לקבלת האישור הממשלתי. ספרי לימוד צבעוניים למתמטיקה, שהוצאו לאור על ידי אשת חינוך מוערכת בשם ליודמילה פטרסון, נפסלו משום שהופיעו בהם דמויות מאגדות ילדים זרות שלדעת אחד המומחים "אינן מנחילות תחושת פטריוטיזם" במוחותיהם של הילדים הרוסים.
עד לתחילת שנת הלימודים הנוכחית, מספר ספרי הלימוד שאושרו ל–14 מיליון התלמידים ברוסיה הצטמק לפחות מחצי. הדילול השרירותי שנעשה על ידי משרד החינוך והמדע גרם לאנדרלמוסיה בתוכניות הלימודים, סיכן את פרנסתם של יותר מ–20 מו"לים קטנים ועורר כעס ומבוכה בקרב מנהלים, מורים והורים.

הנשיא פוטין עם מקורבו המו"ל ארקדי רוטנברג, ב-2013. צילום: Getty Images: http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2475040.1414966233!/image/288943171.jpg

ואולם, מנצח אחד בלט בזירה: בית ההוצאה לאור "נאורות" שהיו"ר החדש שלו הוא חבר בחוג הפנימי של הנשיא ולדימיר פוטין. ארקדי רוטנברג הוא ידיד טוב של פוטין עוד מתקופת נעוריו בסנט פטרבורג. מאז עליית פוטין לשלטון הפך רוטנברג מסוחר צנוע לאחד מאנשי העסקים החזקים ביותר ברוסיה והונו מוערך ב-3.1 מיליארד דולר. נאורות שרד בדילול של משרד החינוך כמעט ללא פגע. נאורות, שהיה בתקופת השלטון הסובייטי הספק היחיד של ספרי לימוד, הוצב בעמדה שבה הוא שוב שולט בשוק. בעקבות מינויו של רוטנברג ליו"ר החברה, חיסלה ממשלתו של פוטין רבים ממתחרי נאורות.
הגרסה המחודשת של תעשיית ספרי הלימוד ברוסיה היא תוצאה של עסקאות אפלות, שמסתיימות במקלט המס של קפריסין. בעסקאות משתתפים גורמים שונים, ובהם נציג מבית הנבחרים הפדרלי מהמפלגה הנאמנה לפוטין וענקית התוכנה מיקרוסופט, שחתמה לאחרונה על הסכם עם נאורות שלפיו היא תסייע לה לספק לבתי הספר ברוסיה טאבלטים המתבססים על תוכנות שלה. רוטנברג היה מבין מקורביו של פוטין שנפגעו מהסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על רוסיה לאחר סיפוח קרים.
הסיפור של נאורות הוא בקנה מידה קטן סיפורה של הכלכלה הרוסית ב–25 השנים האחרונות — מבעלות ממשלתית, בתקופת ברית המועצות, להפרטה, וממנה למה שיכול להיקרא "יזמות פרטית בחסות המדינה", שיטה שמשגשגת מאז עלייתו של פוטין לשלטון.
תיאורטית, קיימת תחרות שוק אך למעשה הקרמלין ופקידיו חילקו את התעשיות האסטרטגיות בין החברים בקבוצה קטנה של שותפים לדרך. הם שולטים על אחדות מחברות האנרגיה הגדולות ביותר של רוסיה, על בנקים ועל חלק גדול מתקשורת החדשות, והם חודרים יותר ויותר למגזרים קטנים יותר, כמו הוצאה לאור, שחשובים לשליטה הפוליטית של פוטין.
"המדינה מנוהלת על ידי קומץ משפחות המקורבות לפוטין", אמר אחד המו"לים, שכמו אחרים ביקש להישאר בעילום שם מחשש לנקמה. "בעבר הם התרכזו בעסקים הגדולים — נפט, גז, תשתיות, בנקים. אבל אחרי שאכלו את כל מה שהיה במזווה הזה, הם אוכלים את העכברים והמזון של העכברים ומשתלטים על שווקים שנעשים יותר ויותר קטנים".
נאורות היא ירושה מהתקופה הסובייטית, כשהקרמלין דאג להבטיח שהנוער הרוסי יקבל את החינוך הנכון אידיאולוגית, כאחת הדרכים להבטיח לעצמו את השליטה הכללית על המדינה. המו"ל היה זרוע של משרד החינוך, ולבתי הספר לא היתה ברירה אלא להשתמש בספרי הלימוד שהוציא לאור. קריסת ברית המועצות שחררה את תעשיית ספרי הלימוד — כמו את תעשיית ההוצאה לאור בכללותה — מכבלי האידיאולוגיה הממלכתית.
בתקופת הנשיא בוריס ילצין הופיעו מו"לים חדשים, ובתי הספר יכלו לבחור בחופשיות ספרי לימוד מתוך רשימה שאושרה על ידי הממשלה, בהתאם להמלצות מומחים מהאקדמיה הרוסית למדעים והאקדמיה הרוסית לחינוך. ספרי לימוד חדשים ושיטות לימוד חדשות שפותחו מחוץ לרוסיה הופיעו ויושמו ללא הפרעה ויצרו גיוון במה שהיה מערכת חינוך נוקשה ומשעממת.
ב–2011 הכריזה הממשלה כי נאורות, שהיתה עד אז בבעלות המדינה, תוצע למכירה כחלק מתוכנית הפרטה. החוק הרוסי דורש שנכסי המדינה יועמדו למכירה פומבית ויימכרו למרבה במחיר. ואולם, פרצה בחוק מאפשרת לראש הממשלה להוציא צו המותיר רק לקומץ נבחר להשתתף במכרז. התהליך כולו, מהערכת שווי החברה ועד למכירתה, נמשך שבועות ספורים. "זה קרה מהר מאוד", אומר המו"ל שביקש להישאר בעילום שם. "וכאשר הביורוקרטיה פועלת במהירות זה סימן שמישהו דוחף אותה".
הדרישות החדשות, אמר שר החינוך דמיטרי ליבאנוב, נועדו להבטיח איכות. אך למו"לים לא ניתן מספיק זמן לאסוף את המסמכים הדרושים, ומו"לים קטנים פשוט לא יכלו לעמוד בדרישות. היו כאלה שהצליחו, אך הם נדהמו כשהמשרד "התחיל למחוק מהרשימה עוד ועוד ספרים".
האמתלות היו רבות, אך כל הערעורים שהוגשו נדחו בבתי המשפט. לעומת זאת, 415 מהספרים שיצאו לאור על ידי נאורות אושרו ורק 6% נפסלו."
 

הזרה 111

New member
מדוע אני נרתעת מספר הילדים של סופר נני - 'הארץ':

לילה טוב, עומר!?
מיכל דליות ועופרה שפר־ברוש. איורים: רונה מור. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן.
&nbsp
הורים שינהגו בדרך של מיכל דליות ב"לילה טוב, עומר!?" אולי יבטיחו שילדם לא יקום מהמיטה אחרי שהלך לישון, אך מה יעלה בגורל הילד המאולף?
&nbsp
אנה הרמן: "ספרה של מיכל דליות "לילה טוב עומר", מתוך סדרת ספריה "מיכל דליות לילדים", מעורר בי רתיעה. אני נרתעת מסגנון הכתיבה של הספר, ובד בבד מתוכנו – מן המסר שהוא מבקש להעביר. למראה הציורים הצבעוניים המושכים את העין יכולים ילדים קטנים להתפתות לקרוא את הספר הזה, ממש כשם שתוספי תזונה למיניהם בחיות צבעוניות וממותקות מפתים ילדים לבולעם. כאן וכאן החוויה דומה – ויטמין מלאכותי העטוף בסכרין ובצבעי מאכל, שאינו מזין אלא את החברות המסחריות.
&nbsp
אלה הם, במידה רבה, פניו של העולם שבו אנו חיים כיום, ובמידה רבה – נראה שאין מהם מנוס.
&nbsp
הספר מספר, בלקוניות ובחרוזים הנראים כשאולים מברכת בת מצוה, על עומר, ילד סטנדרטי למדי: "בבית אחד בעיר גדולה/ גר עומר עם אבא, אמא ושמחה החתולה./ עומר אוהב המון דברים:/ ללכת לגן, לשחק עם חברים,/ לרכוב על אופניים,/ להתנדנד עד השמים,/ לספר בדיחות מצחיקות/ ולעשות אמבטיות ארוכות".
&nbsp
&nbsp
מיכל דליות. צילום: אילייה מלניקוב: http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.1901194.1414927470!/image/1851880031.jpg
&nbsp
אבל, אבוי! "יש דבר אחד שעומר ממש שונא,/ וזה תמיד אותו דבר, אף פעם לא משתנה:/ בכל ערב, כשצריך ללכת לישון -/ עומר מודיע: "לא רוצה למיטה!/ רוצה להישאר בסלון!"
&nbsp
באחרית הדבר לספר, המיועדת להורים, כותבת דליות: "שנת הלילה היא הגבול הראשון שאנו מציבים לילדינו". ובהמשך היא מסבירה: "ילד יוצא מהמיטה כדי לזכות בתשומת לב", ומדריכה: "אל תספקו לו אותה. החזירו אותו למיטתו בלי כעס, בלי דיבורים, בלי איומים, בלי צעקות ואפילו בלי קשר עין".
&nbsp
וכך אכן נוהגים בספר הוריו של עומר: "אחרי הרבה ימים כאלה של בלגן מוחלט בכל ערב" הם מודיעים לו כי "מהיום אנחנו נכניס אותך בכל ערב בשמונה למיטה,/ ואם תקום ותבוא אחרינו – ניקח אותך בחזרה,/ לא נאמר מלה,/ לא נכעס,/ לא נתרגז/ ולא נצעק./ זה הכלל החדש בבית, עומרון,/ כי בשמונה בערב אתה צריך לישון". והם אכן מאלפים את בנם כהלכה. כרובוטים מתוכנתים היטב על ידי הסוּפר־נֶני, הם שבים ומחזירים את ילדם הקם אל המיטה, באטימות מוחלטת.
&nbsp
האם אמנם קם עומר מהמיטה לילה־לילה כדי לזכות בתשומת לב, כפי שפוסקת דליות? או שמא הפחד מטלטל אותו ממיטתו? אימה כמוסה, צער כבוש או סיבה עלומה אחרת? איננו יודעים. כל ילד הוא יחיד ומיוחד. נדמה שדליות, כמו רבים רבים אחרים, מתעלמת מייחודיותם של ילדים. היא פשוט פוסקת: "ילד יוצא מהמיטה כדי לזכות בתשומת לב". ואם אכן זו הסיבה שבשלה קם עומר ממיטתו – אם אכן הוא מבקש לזכות בתשומת לבם של הוריו, שאותם ראה בוודאי רק שעות מעטות במשך היום – האם זה פסול?
&nbsp
איור: רונה מור, מתוך הספר: http://www.haaretz.co.il/polopoly_f.../derivatives/landscape_436_326/2571372277.jpg
&nbsp
לפני שאולף בידי הוריו שהיו לרובוטים, מתואר כיצד באחד הערבים, לאחר שהתיש את הוריו בקימותיו וכבר לא נותר להם כוח, "הוא התכרבל לו בשקט על הספה, בפינה,/ ולאט־לאט שקע בשינה". מה רע בכך, בעצם? הוריו ישבו בסלון, והוא רצה להירדם במחיצתם.
&nbsp
באחרית הדבר שלה מזכירה דליות כבר בפיסקה הראשונה את ה"הקפדה על הירדמות עצמאית במיטה". מאז ומעולם תהיתי מדוע מקדש כל כך העולם המערבי אותה "הקפדה על הירדמות עצמאית במיטה". הבידוד למשך שנת הלילה מעורר פחד ואימה בלבותיהם של תינוקות וילדים רבים. האין זה טבעי שילדים ירצו להירדם בחיק הוריהם? מניסיוני כאמא, אני יכולה להעיד שאין פשוט ונעים מזה.
&nbsp
ואם יש הורים שבוחרים בכל זאת לישון בנפרד מילדיהם ולהרגיל את ילדיהם להירדם באופן עצמאי, האם אין דרכים עדינות, קשובות ומתחשבות יותר להגיע לכדי כך? האם אין מסילה שונה המוליכה ללבו של כל ילד וילד, מתוך התחשבות במי שהוא ובמה שמניע אותו לקום ממיטתו?
&nbsp
דליות מורה להורים, בעצם, כיצד לאלף את ילדיהם: "בלילה הראשון זה עשוי לקרות עשרים פעם, בלילה השני עשר פעמים ובשלישי פעמיים. אם תהיו נחושים ותדבקו בהחלטתכם, בסופו של דבר ילדכם יבין ש'לא משתלם לו' לקום מן המיטה".
&nbsp
מן הבחינה המעשית, יכול להיות שהורים שיבחרו לנהוג בדרך שֶמורה דליות בספר, ויתכנתו את עצמם לנהוג בדיוק לפיה ויהי מה, ישיגו את התוצאה שייחלו לה. אבל מה יעלה בגורל ילדיהם? האם ילך המקום שצריך היה לקום מן המיטה (מתוך פחד או אימה או צורך בתשומת לב) ויתקהה וייטָּמטם? האם באמת ילכו ויסתגלו בשלווה לאותה הירדמות עצמאית (שלא לומר עצמונית)? או שמא ישכבו לישון במיטתם ויקומו במיטתם וכל העת יהיה משהו מת בתוכם? האם יאבדו כליל את האמון בהוריהם ובטבע האדם? האומנם לא יוסיף וידחק בהם עוד הצורך לקום מן המיטה, אותו צורך דוחק שלא נענה, או שמא ייפער לתהום שאליה יחזרו וייפלו לילה־לילה לבדם?"
 

הזרה 111

New member
הסערה בנוגע לאיורי ספרות ילדים שהופיעו על מגבונים,הוכיחה ש..

הסערה בנוגע לאיורי ספרות ילדים שהופיעו על מגבונים, הוכיחה שוב כי ספרות הילדים לא מעניינת פה אף אחד, ולעולם לא זוכה לדיון רציני כפי שמגיע לה.
מאת יותם שווימר:http://maamul.sapir.ac.il/2014/11/15479/
 

ג רפאל

New member
רוב מהומה על לא מאומה

איורים מספרי ילדים ווגם טקסטים מופיעים על אין סוף פריטים חפצים וכלים.
כתבתי על כך בהרחבה בספרי צורה לספרים.
יש לי סכו"ם עם מיקי מאוז, כלים עם פיטר רביט וכד.
לצערי לא הצלחתי לשים יד על חולצת טריקו שהודפס עליה הטקסט המלא של עליזה בארץ הפלאות.
החולצה נמכרה בזמנו בתוך קליפת אגוז-קוקוס. - היום היא מתועדת באין ספור ספרים [האמן סבודה הצ'כי]
לו הייתי יודע על המגבונים - הייתי קונה חפיסה לצרף לאוסף.
 
למעלה