המשך המאמר:
הכירו את בני הנוער שעבורם "משחקי הרעב" הוא קודם כל ספר
הם מתווכחים בלהט על "הארי פוטר" ו"דמדומים", רומסים אחד את השני בשעטתם אל דוכני הספרים, ובעיקר מתלהבים לגלות שיש עוד בני נוער כמוהם שאוהבים לקרוא - ביקור בכנס שאירגנו מנהלות עמוד הפייסבוק שנקרא "נוער קורא - כן, יש דבר כזה"
 
דפנה ארד: "החופש הגדול של 2014. מאות בני נוער יושבים מרוכזים ונרגשים מול הרצאה של סופרים באוניברסיטת תל אביב. מדי פעם הם משחררים צרחת הנאה אקסטטית קבוצתית. הסטודנטים חסרי המזל שנבחנו באותה שעה בוודאי חשבו שג'סטין ביבר מופיע בהיכל, אבל לא זה המקרה. פשוט באמצע היום, בשיא "כנס הנוער הקורא" השני, נערכה הגרלת ספרים ואביזרים באולם והילדים לא הפסיקו להתחרפן כשנזרק לאוויר אחד מהשמות המפורשים: טולקין, פרסי ג'קסון, או דימדומים.
 
בין ההרצאות, חלקם נשארים להתחנן לחתימות. היתר שועטים החוצה כמו עדר אלפקות, צוהלים צהלהולים גבוהים ומשונים. מי מהם בגוזיה ושורטס, מי בכובע צמר של פיקאצ'ו באוגוסט, ומי בגשר לשיניים ומשקפי ראייה. הם מתנפלים על המוכרנים המתנדבים, רומסים ילדים קטנים מהם, שולפים את חסכונות הקיץ שלהם ודורשים מהם עוד. ספרים. עכשיו.
 
"סליחה, הזמנתם מעל לחמש מאות חובבי ספרים, והצבתם מולם דוכן ספרים מוזלים. למה ציפיתם? ברור שיש בלגן אטומי. אני חששתי שהתור יגיע עד לדיזנגוף סנטר", אומרת אחת, ומלווה את המשפט בתנועות ידיים חדות וגלגול עיניים ונעלמת.
 
לעמוד הפייסבוק שנקרא "נוער קורא - כן, יש דבר כזה" יש 5,000 לייקים, חמש מנהלות, בלוג של המלצות קריאה, אינסטגרם, וכנס אחד מוצלח מאחוריו. מטרתו המוצהרת היא להוכיח שמשפטים כמו ״הנוער של היום לא קורא״ או ״הם בכלל יודעים מה זה ספר?!״ אינם תקפים לכולם.
 
בני נוער סביב הדוכנים בכנס בת"א. שולפים את חסכונות הקיץ שלהם. צילום: דודו בכר:
http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2406177.1408268820!/image/621018419.jpg
 
לכנס השני שמנהלות העמוד אירגנו והתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת תל אביב הגיעו 750 צעירים מכל הארץ, שהתלהבו לפגוש זה את זה. מכיוון שהאולם נועד לארח רק 500 סטודנטים, נוצרה המולה ברדיוס די רחב, תחת כל פינה מוצלת התיישבו חבורות חבורות, שלפו כריכים וכרכים והתווכחו איזה ספר בזוי ואיזה ראוי, ומה לגבי הארי פוטר. אחת הנערות פירשה "הם מתלהבים כי הם רואים אנשים כמוהם. וזה מגניב אותם", ואחרת פירשה "יש פה הרבה ביישנים, מוזרים כאלה, קוראי ספרים שמתחרפנים שמישהו לקח את הספר שהם רצו".
 
אני שואלת כמה בנות למה הן הגיעו, והן עונות בתחביר המיוחד של הנוער – "כי ספרים". לשאלה איזה ספרים הן משיבות, "מתח, פנטזיה, מדע בדיוני. דרמה רומנטית פחות, כי זה בעע. דמדומים זה אעע".
 
אחת עונה בניימדרופינג,"הכי גרוע זה 'רעד' 'שהות" ו'נצח' שלא נתחיל לדבר על 'להבה אפלה' ו'מסומנת', פעם אהבתי אותם אבל התבגרתי. יש שלב בחיים שאתה לא רוצה לחזור אליו שוב. 'נרניה' זה ילדות, 'הארי פוטר' זו קלאסיקה". חברה חמודה שלהן מתיישבת לצדן ואומרת, "אני מעדיפה לקרוא ספרות בלשים, בעיקר על רציחות, איך רוצחים, ומאיזה זווית דוקרים בן אדם", אני מחייכת בנימוס ותופסת מרחק.
 
מארגנות האירוע, מאיה טל, רוני הס, נועה דוידור אור רייף־תגרי ומאיה פלוכין - עשו עבודה לא רעה. לכל אחד מהמשתתפים שהגיעו מכל הארץ ענדו צמיד פלסטיק בצבע תכלת, הן השיגו תרומות של מאות ספרי נוער מהוצאות הספרים: טל־מאי, מטר, כתר, כנרת זמורה ביתן, איגואנה, אריה ניר, עליית הגג, מודן, ידיעות ספרים, הכורסא, גרף, הקיבוץ המאוחד־ספריית הפועלים, ואת האולם המכובד באוניברסיטה. הליינאפ היה מכובד, עם הרצאות בהתנדבות של דקלה קידר, זוהר אביב, יונתן יבין, יעל אכמון וצפריר גרוסמן.
 
כנס נוער קורא באוניברסיטת תל אביב. צילום: דודו בכר:
http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2406180.1408268914!/image/621018419.jpg
 
בני נוער מכל הארץ הגיעו עם מזוודות מלאות בספרים מהבית. כי על כל שני ספרים הם קיבלו קופון לרכישת ספר חדש, וכך הם מילאו שקיות, ילקוטים, ואת המזוודות בסחורה חדשה ומשובחת: חבורה אחת הציגה לי את השלל. בערמה נצפו, "המשחק של אנדר", "עשן ומראות", "ההוביט", "נפילת הממלכות", "תיכון לילה", "האקדמיה לערפדים", ועוד ועוד ועוד.
 
"הבאתי 15 ספרים וחזרתי עם 18! אני הבת חווה הכי הכי מאושרת בעולם!" הצהירה אחת מהן. סופרת הילדים זוהר אביב פנתה לאולם המלא ואמרה, "אני יודעת שאתם מחפשים משהו זר, משהו אפל, הייתי רוצה לכתוב משהו כזה בעבורכם אבל הוצאות הספרים בישראל לא מעוניינות".
 
ליעקב בן ה-17, מתנדב בסידור הספרים, כנראה נמאס להתעסק בספרים בשלב די מוקדם של היום. חמש בנות מקרקרות סביבו והוא מתיישב מוקף בערימות ספרים שלא מעניינות אותו במיוחד, ומפטפט אתן. הן אומרות ש"יעקב לא כזה חנון, אבל קורא את 'יומנו של חנון'".
 
הוא מודה שהוא מעדיף לצפות בסדרות כי לוקח לו המון זמן לקרוא ספר, "לקח לי שנה לקרוא את 'משחקי הרעב', ועכשיו אני בפרק השלישי של 'המתיקות שבתחתית הפאי'. לרוב כשאני מתחיל ספר אני מוצא את עצמי נרדם'. למשמע הווידוי, הבנות עוקצות אותו, אומרות שהן חייבות לפנות זמן לקרוא ספרים, ולא רק לקרוא לפני השינה, ואז אחת אומרת שהיא מסיימת ספר בתוך שלושה ימים. אחרת אומרת שאת הספר האחרון היא קראה בשבת אחת עוצרת נשימה, ואחרת מלגלגת על כולם. בתוך שמונה שעות כל ספר מאחוריה.
 
צילום: דודו בכר:
http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2406179.1408268037!/image/621018419.jpg
 
בצד אחר של הרחבה, כולם מבקשים להצטלם עם נער שהגדיל לעשות והגיע לאירוע הקיצי לבוש במעיל טוויד, שלייקעס, פפיון ותרבוש, מחווה לדוקטור ה-11 מסדרת המד"ב דוקטור הו. "מי שמכיר מציע להצטלם אתי ואומר שהתלבשתי מגניב וזה שווה את החום", מסביר נמרוד בן ה-13, "החבר'ה פה מאוד זורמים, כולם מתרגשים מכל דבר – מספר, מפוסטר חתום, לא מפחדים לפתוח בשיחה ולומר 'אתה מגניב', לחלוק תחומי עניין משותפים. יש נוער קורא, אבל ברובו הנוער קורא הודעות ווטסאפ, לא ספרים עבי כרס, אותם קוראים רק מעטים, שהגיעו הנה".
 
מאחוריו מתפתח דיון על ספרות מקור מול ספרים מתורגמים. בנות משוויצות שהן מעדיפות לקרוא בשפת המקור וזורקות שפות לאוויר, רוסית, אנגלית, שוודית, דנית, "קראתי את הספר הזה שבע פעמים בעברית ושלוש פעמים באנגלית", אומרת אחת, "אני קראתי אותו 13 פעמים באנגלית ועוד פעם בעברית", אומרת חברתה, והקרבות נמשכים. אחת מהן מסבירה "יש פה ילדים שבאו לקנות ספרים ולשמוע הרצאות, נקרא להם הנוער הקורא והקורא. ויש אותנו הפאנגירלס, המעריצות. אנחנו באנו כדי להתווכח, לריב, לדון, לחפור, ולצאת פה עם שלל של ספרים חדשים. אנחנו קוראות כל היום וכל הלילה".
 
"עזבי, יש פה מעריצות של ג'סטין ביבר שמחשיבות את עצמן קוראות ספרים כי הן קראו את 'יומנו של חנון'. אנחנו קוראות בממוצע ספרים של 300 עמודים. יש בני נוער שמתלוננים שמאה עמודים זה יותר מדי בשבילם, אני מדפדפת לעמוד ה-100 בספר שאני קוראת, זו אפילו לא ההתחלה! זה ממש עצוב! וחצי מזה איורים! אני כבר קראתי את כל ספרי הנוער כביכול בכיתה ה'-ו'", מתחלחלת אחת, כל משפט שלה עולה יותר גבוה מקודמו, וחברתה מסבירה, "פנדום רולז! בנוסף לספרים אנחנו רוכשות ספרים ושרשראות, מרוששות את ההורים או עובדות קשות כדי לקנות את זה".
זאת המהות של הספר, שלב ההתלקחות של המרד!" חברתה שלפה בשלב זה מניפה חד-פעמית ונפנפה על חברתה כדי שתירגע מסערת הרגשות הזו.
 
הגעתן מכל הארץ, לא הכרתן בכלל לפני כן, מה הדבר שמאחד בינכן?
 
"כולנו קראנו את 'לקסיקון השדים'"
 
"כן, היו בו קטעים נחמדים אבל הדמות הראשית נכה רגשית", אומרת חברה שהתיישבה לצדן.
 
"מה פתאום?! זה ספר מושלם".
 
&q
