זו כבר לא אגדה / גאולה אלמוג
בארץ אחת בקצה העולם,
מעבר להר ומעבר לים,
נולד נסיך בארמון המלכות
למלך שוֺבִינוֺ ולמלכה רות.
הנסיך הקטן, כמו באגדות,
היה יפה, חכם ואהוב עד מאוד.
הטבחית, לדוגמה, בכל הזדמנות,
אפתה לו עוגות עם קצפת ותות,
ולאות אהבה היא הרשתה לפעוט
לעזור בערבול וללקק אצבעות,
לטעום מהטעם, להריח ת'ריח
ולראות איך בצק גדל ותופח.
התופרת תפרה לו בגדי מחלצות,
וכשאיש לא ראה, בסודות וקריצות,
היא לימדה ת'נסיך לאחוז במחט,
להשחיל את החוט ולרקום איתה יחד.
החדרנית עזרה לו לסדר את החדר
ומילאה את חדרו בפרחים ובזמר.
ועם לב של זהב, כמו בלי לשים לב,
היא הרשתה לו גם אבק לנגב.
כך עבורו הימים, עד שמספר נערים,
די שחצנים ולא זהירים,
העבירו בלחש בכל הארמון
שמועה מרושעת בזו הלשון:
הנסיך איננו כמו כל הבנים,
הוא מסתובב במטבח, מתעניין בבגדים,
בודק את המלח בסיר המרק
וגרוע מכל - מנגב ת'אבק.
הם אמר גם דברים, בסודי סודות,
על ההבדל בין הבנים לבין הבנות.
וישבו חכמים לילות וימים
ופסקו: "הנסיך צריך לפתח שרירים,
כמו כל הגברים."
 
אך הנסיך רק שלח מבט
ואמר: "מה אכפת?
אז יאמרו שאני בת!"
המלכה רות,
שהיתה אמא עם אחריות,
קראה לנסיך: "הידד!"
אך המלך היה קצת מודאג.
והוא החליט מיד:
ללמד ת'נסיך לחתור בסירה,
לאמן אותו בהליכה מהירה,
לתת לו שיעורים בסקי מים,
בטניס, בפינג פונג ובהורדת ידיים,
אבל הנסיך כל ערב נכנס למטבח,
לטעום את הטעם הבלתי נשכח,
להחליק עם מגב
וגם אבק לנגב
ולבסוף לבדוק בנחת
אם הוא זוכר להשחיל חוט במחט.
לאט הוא עיניין גם כמה חברים,
לגלות ידענות בסוג התבלין,
ולהבין מהו סוד המרקחת,
של הקינוח המוגש בצלחת.
תחילה הם ניסו בחשש ובדחילו
ובדרך אגב, וכאילו,
אך כשהגיבור מכל הילדים
גילה במרק את התבלין רוזמרין,
וביקש להוסיף לאטריות
גם פטריות מסוג אורניות,
נפתחה תחרות על "שלושה מזלגות"
(זה הציון הכי גבוה, על בישול משובח,
לידען הדגול בסודות המטבח).
שמעו זאת החכמים בארמון!
ואמרו למלך: "פה יהיה עוד אסון!
אם ככה יהיו פני הדברים
אך הנסיך רק שלח מבט
ואמר: "מה אכפת?
אז יאמרו שאני בת!"
המלכה רות,
שהיתה אמא עם אחריות,
קראה לנסיך: "הידד!"
אך המלך היה קצת מודאג.
והוא החליט מיד:
ללמד ת'נסיך לחתור בסירה,
לאמן אותו בהליכה מהירה,
לתת לו שיעורים בסקי מים,
בטניס, בפינג פונג ובהורדת ידיים,
אבל הנסיך כל ערב נכנס למטבח,
לטעום את הטעם הבלתי נשכח,
להחליק עם מגב
וגם אבק לנגב
ולבסוף לבדוק בנחת
אם הוא זוכר להשחיל חוט במחט.
לאט הוא עיניין גם כמה חברים,
לגלות ידענות בסוג התבלין,
ולהבין מהו סוד המרקחת,
של הקינוח המוגש בצלחת.
תחילה הם ניסו בחשש ובדחילו
ובדרך אגב, וכאילו,
אך כשהגיבור מכל הילדים
גילה במרק את התבלין רוזמרין,
וביקש להוסיף לאטריות
גם פטריות מסוג אורניות,
נפתחה תחרות על "שלושה מזלגות"
(זה הציון הכי גבוה, על בישול משובח,
לידען הדגול בסודות המטבח).
שמעו זאת החכמים בארמון!
ואמרו למלך: "פה יהיה עוד אסון!
אם ככה יהיו פני הדברים
אך הנסיך רק שלח מבט
ואמר: "מה אכפת?
אז יאמרו שאני בת!"
המלכה רות,
שהיתה אמא עם אחריות,
קראה לנסיך: "הידד!"
אך המלך היה קצת מודאג.
והוא החליט מיד:
ללמד ת'נסיך לחתור בסירה,
לאמן אותו בהליכה מהירה,
לתת לו שיעורים בסקי מים,
בטניס, בפינג פונג ובהורדת ידיים,
אבל הנסיך כל ערב נכנס למטבח,
לטעום את הטעם הבלתי נשכח,
להחליק עם מגב
וגם אבק לנגב
ולבסוף לבדוק בנחת
אם הוא זוכר להשחיל חוט במחט.
לאט הוא עיניין גם כמה חברים,
לגלות ידענות בסוג התבלין,
ולהבין מהו סוד המרקחת,
של הקינוח המוגש בצלחת.
תחילה הם ניסו בחשש ובדחילו
ובדרך אגב, וכאילו,
אך כשהגיבור מכל הילדים
גילה במרק את התבלין רוזמרין,
וביקש להוסיף לאטריות
גם פטריות מסוג אורניות,
נפתחה תחרות על "שלושה מזלגות"
(זה הציון הכי גבוה, על בישול משובח,
לידען הדגול בסודות המטבח).
שמעו זאת החכמים בארמון!
ואמרו למלך: "פה יהיה עוד אסון!
אם ככה יהיו פני הדברים
וגברים ירצו לבחוש בסירים,
הנשים עוד תרצינה, חלילה, לשלוט."
שאל המלך שובינו: "אז מה לעשות?"
והוחלט (לא לפני שלוש ועידות
ואין ספור התייעצויות)
שעם החתונה ייפסקו השטויות.
הם ארזו לנסיך גבינה וחלה
ושלחו אותו לחפש כלה.
הלך הנסיך שעתיים, בערך,
וכשישב לנוח בצד הדרך,
פתאום הוא שמע דלת נפתחת,
ובפתח הבית עמדה נערה צורחת,
והאם אחריה קוראת בקול:
"פָמִינָה, פמינה, נמאס לי הכל!
במגרש כדורסל את צורחת הידד!
הולכת עם חברים בלהוריד ת'יד,
אוהבת להשתולל ללא היסוס,
ולהתחרות עם בחורים ברכיבה על סוס.
במקום לתפור את אוהבת לחפור,
במקום לכבס את אוהבת לחתור,
ואחרי כל זה את עוד שרה, גם כן,
אללי, אללי, מי איתך יתחתן?"
ראה הנסיך את פמינה הצורחת,
לבושה בלויים וכולה מוזנחת,
מלאו עיניו דמעות
וכמעט רצה לבכות.
ואז גל של חום בו עבר,
ולפמינה הוא אמר:
"נדמה לי שאנחנו זוג משמים,
אצלי לא תצטרכי לטבול יד במים,
אני אתפור, אנקה ואכין לך מאפה,
שיהיה גם טעים וגם יפה.
וכשיהיה לנו בן, במזל ושמחה,
אבשל לו דייסה, ארקום לו שמיכה,
ואנדנד גם את העריסה."
שמעה זאת פמינה ומאוד כעסה:
"אתה תבשל לתינוק דייסה?
אתה תנדנד את העריסה?
ומה אני אעשה?
אני לא אוהבת את סיפור המעשה.
איזה בחור! נסיך חלומות!
גם נסיך וגם יודע לבשל ולנקות!
ואני מה? נצלנית? מזניחה תינוקות?
לא, תודה! אני לא משתתפת באגדה שכזאת."
הביט בה הנסיך והתחנן:
"אי אפשר לסיים אגדה בלי להתחתן,
אז אם תרצי לחתל,
אני אבשל,
אם תכיני דייסה,
אתלה כביסה.
וכשאת תלכי לקניות,
הסירים בתנור ידיפו ריחות
ושנינו יחד נרקוד וגם נצא לבלות
ודרך אגב, אלה רק הצעות,
את יכולה לשנות,
כי באגדה הזאת,
יהיו לשנינו חובות וזכויות שוות."
מה אמרה על כך הנערה?
מה אמרו על כך בארמון המלכות?
וכיצד הגיבה המלכה רות
(שהיתה כידוע אמא עם אחריות)...
הכל יסופר באגדה חדשה
על הנסיך ופמינה - איש ואשה.