Billy Shirs
New member
13 סיבות \ ג'יי אשר
אגיד מפורשות: מכיל ספוילרים לכל הספר.
אני לא יודעת עד כמה נהוג לפרסם ביקורות כאן, אבל כרגע סיימתי לקרוא את הספר בפעם השניה, ומאוד בוער לי לחלוק את מחשבותיי כאן. מחיפוש שהרצתי, לא ראיתי שדיברו על הספר בפורום (אבל אולי החיפוש של תפוז פשוט גרוע).
נראה לי שאני מבוגרת יותר מקהל היעד של הספר, אבל תמיד אהבתי YA, וזה לא תירוץ בעיניי לכתיבה גרועה ודמויות לא אמינות.
למי שלא קרא את הספר והמשיך עד כאן בכל זאת: מדובר בהאנה, תיכוניסטית שהחליטה להתאבד, ולפני כן שולחת 13 קלטות לכל מי שהיה לו חלק בהחלטה שלה. הסיפור מסופר מנקודת המבט של קליי, גרי סטו שאהב את האנה בסתר, בזמן שהוא מאזין לקלטות האלה.
הספר אמנם נוגע בנקודות חשובות - החפצה, הטרדה מינית, מציצנות ואונס - ומהבחינה הזאת אני מניחה שזה באמת יעיל אם מורה רוצה לחלק אותו לתלמידים בכיתה שלה\ו, אם כי הספר נכתב די מזמן, לפני רשתות חברתיות ופלאפונים. הוא ממחיש בצורה מצוינת עד כמה יחס מאנשים אחרים יכול לשבור אדם, מדגיש שהטרדות מיניות זה רע (יש כאלה שצריכים שיאייתו את זה עבורם) ואפילו נוגע קצת בהאשמת הקורבן.
אבל אני כן מאשימה את הקורבן. האנה, למרות החוויות הקשות שהיא עברה, היא פשוט בנאדם נוראי, מתבכיין, משתבלל. היא כל כך רוצה שיעזרו לה אבל כשמישהו כן מנסה היא דוחפת אותו החוצה ואז מצפה שיחזור וינסה שוב. היא מסתפרת כדי לבטא את ההידרדרות הנפשית שלה ואז מתאכזבת כשאף אחד לא רואה את זה כנורת אזהרה. בכל פעם שחברה שלי מסתפרת אני אמורה לחשוב שהיא רוצה להתאבד? רוב האנשים רואים תספורת כתספורת, וכאמור, גם אם הם כן היו שואלים היא לא הייתה נותנת להם לעזור בכל מקרה. היא מאשימה את היועץ שלה על כך שנתן לה ייעוץ סטנדרטי-גובל-בגרוע ואז שולחת לו הקלטה של השיחה ביניהם כסוג של נקמה. וול, הוא כבר יודע שהתאבדת ושהוא נכשל בלמנוע את זה, אין טעם לזרוק לו את זה בפרצוף.
והדבר שהכי הפריע לי, בלי צל של ספק, הוא התגובה המחרידה שלה לאונס של ג'סיקה, שהיא לחלוטין יכלה למנוע ובחרה שלא. עדיין לא הבנתי בדיוק למה היא בחרה לעמוד מנגד - כי היא פחדה מברייס האנס(שגם הטריד אותה מינית בעבר)? אם היא רק הייתה פותחת את הדלת בחדר ששלושתם נמצאו בו, זה היה מספיק כדי להציל את ג'סיקה. אני מניחה שקיפאון במצב כזה הוא תגובה לגיטימית, אבל ההתנהגות שלה לאחר המעשה היא פשוט מחרידה - במקום לספר על כך לג'סיקה, שהייתה שיכורה מדי ויכול להיות שבכלל לא זכרה את האירוע, באופן פרטי וקשוב, היא בחרה להקליט קלטות שיעברו בין 12 אנשים שבהן היא מכריזה על האונס שלה, על כך שלא מנעה אותו, ועוד מאשימה את ג'ס שהרסה לה את החיים! אמנם היה להן ריב לא נעים, אבל נראה לי שדי ברור כאן מי הרסה את החיים למי. חוץ מזה, הבחורה עומדת להתאבד בכל מקרה! למה שלא תשלח את העדות שלה למשטרה? מה היא רוצה שיקרה, שברייס יסתובב חופשי ומאושר, כשהעונש היחיד שלו יהיה להקשיב לקלטות? איך ג'סיקה אמורה לחזור לתפקוד רגיל אחרי התעללות כזאת?
אחרי שהורדתי את זה מלבי, יש גם את כל הנושא של קליי. הוא היחיד מבין חברי הרשימה שלא באמת עשה שום דבר, והאנה שלחה לו את הקלטות רק כדי להגיד שהיא מצטערת.
כמה ארוך אתם רוצים את ה"פחח"?
א. אם הוא לא באמת עשה שום דבר, למה היא העבירה אותו את החוויה האיומה שבלהקשיב למכתב ההתאבדות הארוך הזה כאשר היא מכריזה שכל הנמענים אשמים במותה בקלטת הראשונה, ורק לאחר שבע קלטות לגלות שהוא בעצם היה סבבה לגמרי? היא לא הייתה יכולה לשלוח לו קלטת אחת נפרדת שבה היא מספרת לו הכל בצורה קצת פחות מענה?
ב. נראה לי שאשר בחר בדרך הכי קלה בעולם פה כשהוא בחר לספר את הסיפור מנקודת המבט שלו. כן, קליי מרגיש אשם כי הוא לא ראה את הסימנים ולא עזר להאנה למרות שהוא כן עזר והיא פשוט לא נתנה לו אבל הוא היה צריך לעזור יותר וכל השטויות שהוא מתבכיין עליהן במשך מאה עמודים. אבל טכנית, הוא לא עשה שום דבר רע. הוא אף פעם לא פגע בהאנה או חטא בשום צורה, לעומת כל האחרים שכן היה להם משקל מסוים בהחלטה שלה. לא היה הרבה יותר מעניין לשמוע את הסיפור מנקודת המבט של ברייס? לראות איך הוא עובר היטהרות כשמציבים מולו מראה על כל מה שקורה לנשים הרבות שהוא פוגע בהן ככל הנראה על בסיס יומיומי, איך הוא מגיב למעשים של עצמו ואיך הוא בוחר להתמודד עם ההשלכות? אבל לא, קיבלנו את קליי המושלם. כמה צפוי, כמה עלוב. אני שונאת כשסופרים בוחרים למנוע מהגיבורים שלהם בחירות או תובנות חשובות בדאוס אקס מכינה שכזה.
ולסיום, הכתיבה עצמה לא מוצלחת במיוחד. לרוב אין רצף של קריאה, כשמר קליי, נזר הבריאה, חייב להגיב על כל משפט שהאנה אומרת. רוב הספר נראה ככה:
'ישבתי בקפה מונה והזמנתי שוקו חם. אתם רוצים לדעת למה?'
'למה, האנה? למה הזמנת שוקו חם? מה הייתי צריך לעשות כדי למנוע ממך להזמין שוקו חם?'
או
'הוא ניסה לעזור לי, אבל כבר הגעתי להחלטה.'
'אני נוגע בתחתית הכוס הקרה. חם לי מאוד.'
היה יכול להיות הרבה יותר קריא ומעניין אם היה פרק של האנה ולאחריו פרק תגובה מקליי, או לפחות חצי חצי. רוב הזמן יש שורה שלה ושורה שלו, מה שלא הופך אף אחד מהסיפורים שלהם למעניינים במיוחד.
אז זהו. בשורה התחתונה - ספר חינוכי ומעניין מאוד בקריאה ראשונה. בקריאה שניה - ספר עלוב למדי עם הדמות הכי שנואה שנתקלתי בה מאז קיילב מ'מפוצלים'. תודה אם שרדתם עד כאן.
אגיד מפורשות: מכיל ספוילרים לכל הספר.
אני לא יודעת עד כמה נהוג לפרסם ביקורות כאן, אבל כרגע סיימתי לקרוא את הספר בפעם השניה, ומאוד בוער לי לחלוק את מחשבותיי כאן. מחיפוש שהרצתי, לא ראיתי שדיברו על הספר בפורום (אבל אולי החיפוש של תפוז פשוט גרוע).
נראה לי שאני מבוגרת יותר מקהל היעד של הספר, אבל תמיד אהבתי YA, וזה לא תירוץ בעיניי לכתיבה גרועה ודמויות לא אמינות.
למי שלא קרא את הספר והמשיך עד כאן בכל זאת: מדובר בהאנה, תיכוניסטית שהחליטה להתאבד, ולפני כן שולחת 13 קלטות לכל מי שהיה לו חלק בהחלטה שלה. הסיפור מסופר מנקודת המבט של קליי, גרי סטו שאהב את האנה בסתר, בזמן שהוא מאזין לקלטות האלה.
הספר אמנם נוגע בנקודות חשובות - החפצה, הטרדה מינית, מציצנות ואונס - ומהבחינה הזאת אני מניחה שזה באמת יעיל אם מורה רוצה לחלק אותו לתלמידים בכיתה שלה\ו, אם כי הספר נכתב די מזמן, לפני רשתות חברתיות ופלאפונים. הוא ממחיש בצורה מצוינת עד כמה יחס מאנשים אחרים יכול לשבור אדם, מדגיש שהטרדות מיניות זה רע (יש כאלה שצריכים שיאייתו את זה עבורם) ואפילו נוגע קצת בהאשמת הקורבן.
אבל אני כן מאשימה את הקורבן. האנה, למרות החוויות הקשות שהיא עברה, היא פשוט בנאדם נוראי, מתבכיין, משתבלל. היא כל כך רוצה שיעזרו לה אבל כשמישהו כן מנסה היא דוחפת אותו החוצה ואז מצפה שיחזור וינסה שוב. היא מסתפרת כדי לבטא את ההידרדרות הנפשית שלה ואז מתאכזבת כשאף אחד לא רואה את זה כנורת אזהרה. בכל פעם שחברה שלי מסתפרת אני אמורה לחשוב שהיא רוצה להתאבד? רוב האנשים רואים תספורת כתספורת, וכאמור, גם אם הם כן היו שואלים היא לא הייתה נותנת להם לעזור בכל מקרה. היא מאשימה את היועץ שלה על כך שנתן לה ייעוץ סטנדרטי-גובל-בגרוע ואז שולחת לו הקלטה של השיחה ביניהם כסוג של נקמה. וול, הוא כבר יודע שהתאבדת ושהוא נכשל בלמנוע את זה, אין טעם לזרוק לו את זה בפרצוף.
והדבר שהכי הפריע לי, בלי צל של ספק, הוא התגובה המחרידה שלה לאונס של ג'סיקה, שהיא לחלוטין יכלה למנוע ובחרה שלא. עדיין לא הבנתי בדיוק למה היא בחרה לעמוד מנגד - כי היא פחדה מברייס האנס(שגם הטריד אותה מינית בעבר)? אם היא רק הייתה פותחת את הדלת בחדר ששלושתם נמצאו בו, זה היה מספיק כדי להציל את ג'סיקה. אני מניחה שקיפאון במצב כזה הוא תגובה לגיטימית, אבל ההתנהגות שלה לאחר המעשה היא פשוט מחרידה - במקום לספר על כך לג'סיקה, שהייתה שיכורה מדי ויכול להיות שבכלל לא זכרה את האירוע, באופן פרטי וקשוב, היא בחרה להקליט קלטות שיעברו בין 12 אנשים שבהן היא מכריזה על האונס שלה, על כך שלא מנעה אותו, ועוד מאשימה את ג'ס שהרסה לה את החיים! אמנם היה להן ריב לא נעים, אבל נראה לי שדי ברור כאן מי הרסה את החיים למי. חוץ מזה, הבחורה עומדת להתאבד בכל מקרה! למה שלא תשלח את העדות שלה למשטרה? מה היא רוצה שיקרה, שברייס יסתובב חופשי ומאושר, כשהעונש היחיד שלו יהיה להקשיב לקלטות? איך ג'סיקה אמורה לחזור לתפקוד רגיל אחרי התעללות כזאת?
אחרי שהורדתי את זה מלבי, יש גם את כל הנושא של קליי. הוא היחיד מבין חברי הרשימה שלא באמת עשה שום דבר, והאנה שלחה לו את הקלטות רק כדי להגיד שהיא מצטערת.
כמה ארוך אתם רוצים את ה"פחח"?
א. אם הוא לא באמת עשה שום דבר, למה היא העבירה אותו את החוויה האיומה שבלהקשיב למכתב ההתאבדות הארוך הזה כאשר היא מכריזה שכל הנמענים אשמים במותה בקלטת הראשונה, ורק לאחר שבע קלטות לגלות שהוא בעצם היה סבבה לגמרי? היא לא הייתה יכולה לשלוח לו קלטת אחת נפרדת שבה היא מספרת לו הכל בצורה קצת פחות מענה?
ב. נראה לי שאשר בחר בדרך הכי קלה בעולם פה כשהוא בחר לספר את הסיפור מנקודת המבט שלו. כן, קליי מרגיש אשם כי הוא לא ראה את הסימנים ולא עזר להאנה למרות שהוא כן עזר והיא פשוט לא נתנה לו אבל הוא היה צריך לעזור יותר וכל השטויות שהוא מתבכיין עליהן במשך מאה עמודים. אבל טכנית, הוא לא עשה שום דבר רע. הוא אף פעם לא פגע בהאנה או חטא בשום צורה, לעומת כל האחרים שכן היה להם משקל מסוים בהחלטה שלה. לא היה הרבה יותר מעניין לשמוע את הסיפור מנקודת המבט של ברייס? לראות איך הוא עובר היטהרות כשמציבים מולו מראה על כל מה שקורה לנשים הרבות שהוא פוגע בהן ככל הנראה על בסיס יומיומי, איך הוא מגיב למעשים של עצמו ואיך הוא בוחר להתמודד עם ההשלכות? אבל לא, קיבלנו את קליי המושלם. כמה צפוי, כמה עלוב. אני שונאת כשסופרים בוחרים למנוע מהגיבורים שלהם בחירות או תובנות חשובות בדאוס אקס מכינה שכזה.
ולסיום, הכתיבה עצמה לא מוצלחת במיוחד. לרוב אין רצף של קריאה, כשמר קליי, נזר הבריאה, חייב להגיב על כל משפט שהאנה אומרת. רוב הספר נראה ככה:
'ישבתי בקפה מונה והזמנתי שוקו חם. אתם רוצים לדעת למה?'
'למה, האנה? למה הזמנת שוקו חם? מה הייתי צריך לעשות כדי למנוע ממך להזמין שוקו חם?'
או
'הוא ניסה לעזור לי, אבל כבר הגעתי להחלטה.'
'אני נוגע בתחתית הכוס הקרה. חם לי מאוד.'
היה יכול להיות הרבה יותר קריא ומעניין אם היה פרק של האנה ולאחריו פרק תגובה מקליי, או לפחות חצי חצי. רוב הזמן יש שורה שלה ושורה שלו, מה שלא הופך אף אחד מהסיפורים שלהם למעניינים במיוחד.
אז זהו. בשורה התחתונה - ספר חינוכי ומעניין מאוד בקריאה ראשונה. בקריאה שניה - ספר עלוב למדי עם הדמות הכי שנואה שנתקלתי בה מאז קיילב מ'מפוצלים'. תודה אם שרדתם עד כאן.