לפני כשעה ראיינה ליאת רגב ברשת ב' את :

הזרה 111

New member
לפני כשעה ראיינה ליאת רגב ברשת ב' את :

ד"ר עדנה קפלן-הגלר ( ד"ר לפילוסופיה של המשפט וסגן נשיא בדימוס בבית המשפט המחוזי תל-אביב יפו. כיום מרצה למשפטים
במוסדות להשכלה גבוהה, כלת פרס רוזן למשפט ופרס צלטנר למשפט ולחברה.) על ספרה החדש, 'דידי - פגישה לאור ירח' המשך לספרה הקודם 'דידי שם זמני'.

ד"ר עדנה קפלן-הגלר סיפרה על אהבתה הגדולה לבעלי חיים שהחלה כאשר הוריה קנו לה בילדותה כלב שיהיה לה לחבר מאחר והיתה בת יחידה. כשנשלה ע"י ליאת אם היא מעדיפה כלבים על חתולים, השיבה בשלילה וסיפרה שאימצה חתול צולע השאירה לו אוכל והוא הזמין את שני חבריו ("אמר להם יש כאן פריירית שמאכילה חתולים תבואו גם"
).

עדנה תורמת ל'תנו לחיות לחיות' וסיפרה שכשחגגה יום הולדת עגול בקשה מהחברים לתרום לאגודות דומות במקום מתנת יום הולדת.

סיפרה שמקבלים מהכלב הרבה אהבה, גם אם לא תמיד היית נחמד אליו,יום קודם. לצורך כתיבת סיפרה קראה על חיי שועלים ותנים והמנהגים שלהם, אהבה לקרוא את קונראד לורנץ -
(היה חוקר טבע אוסטרי, אבי מדע האתולוגיה וחתן פרס נובל בפיזיולוגיה לשנת 1973) שכתב על כלבים זאבים וחיות אחרות (זכור לה במיוחד סיפור על תרנגול הודו שניקר צוואר של כלב ופגע לו בעורק ראשי הכלב הגיש לתרנגול את צווארו לאות כניעה וכמובן שהתרנגול לא ידע זאת).
עדנה קפלן הגלר מספרת שהיא אוהבת גם סוסים ובמיוחד חמורים,בילדותה קראה ספר על החמור של סופר ספרדי חתן פרס נובל לספרות (אלי הכוונה לחואן רמון חימנס - "פְּלָטֶרוֹ וַאֲנִי"
המתאר את מערכת היחסים בין חמור כפרי לבין משורר האוהב אותו אהבת נפש. ספר זה אינו רק ספרו המפורסם ביותר של חימנס, אלא גם אחד מנכסיה החשובים ביותר של ספרות ספרד במאה ה-20).אהבתה לחמור הכפרי מהסיפור האוזניים הזקופות העיניים העצובות,ההקשבה (אומרת "אולי אני מאנישה אותו יותר מידי"....) עדנה מספרת על החווה בגליל 'מושב זקנים' לחמורים
ואנשים תורמים להחזקת החווה.
ממשיכה ומספרת על אהבתה לפגישות עם תלמידים צעירים (כאשר היא מקריאה להם בבתי-ספר את סיפרה) והתגובות שהיא מקבלת מהם ממלאים אותה בשמחה (היא אף מזהירה אותם על התעללות לא חוקית בבע"ח, גורי חתולים נטושים, במיוחד כשבתי המשפט לא תמיד מחמירים בתחום).

ד"ר עדנה קפלן-הגלר,אם לשתי בנות וסבתא ל-7 נכדים. (הגדולים כבר קראו את 'פגישה לאור ירח') לדבריה אפשר לקרוא גם את הספר החדש ללא קשר לספר הקודם.

ועל הספר:
"...דידי הרגישה את ליבה הולם בתוך גרונה. אור קלוש של פנס רחוב הסתנן מבעד לחלון החדר.
'תירגעי', חזרה ואמרה לעצמה, 'תירגעי'. את בבית שלך עכשיו. את כבר לא כלואה במעון לחיות עזובות.
חזרת להיות שוּלִי של אורי ושל הוריו מירה ויוסי..."

שמה של שוּלי, החיה עם משפחתה באחד היישובים בחבל עדולם, ניתן לה מפני דמיונה הגדול לשועל. כשהיא מגיעה למעון לחיות עזובות ללא סימן מזהה, נותנים לה דליה ויורם, המטפלים בחיות, את השם הזמני - 'דידי'. שוּלי חוזרת לשמה המקורי ולזיכרונה האבוד, רק לאחר שהיא בורחת מהמעון ומוצאת, בעזרת השועלים, את ביתה ואת הילד אורי אליו התגעגעה כל כך.
כמו בספרה הקודם דידי שם זמני, מספרת הסופרת עדנה קפלן-הגלר, על הקשר המיוחד שקיים בין כלבי הבית לשועלים ולחיות בר אחרות, החיות בשטחי הבוּר שבין יישובי האדם. קשר קדום זה מעורר רתיעה אצל חלק מהאנשים הרואים בחיות הבר איום על שלומם ובריאותם. הפחד והחשש העולים בלב חלק מאנשי היישוב למחשבה על מגע בחורש בין דידי וחבריה לבין חיות הבר, מגיע לשיאו ולסיומו המפתיע בליל הירח המלא, במפגש טעון בין הכלבים ושועלי הבר לבין בני האדם.

הסופרת, המספרת את הסיפור דרך עיניהם של דידי וחבריה, מחייה את רגשותיהם של הכלבים הקשורים בקשר חזק ואוהב לבני המשפחה המגדלים אותם, ונותנת ביטוי לדחפים הקדמוניים הקושרים אותם אל שועלי הבר."

(הרוב נכתב מהזכרון, מראש מתנצלת אם ישנם אי דיוקים
).
 
למעלה