עוד על מוֹקסי מקסוול לא אוהבת את סטיוארט ליטל

הזרה 111

New member
עוד על מוֹקסי מקסוול לא אוהבת את סטיוארט ליטל

מ'הארץ'- מה יש לילדה בת תשע נגד "סטיוארט ליטל"
"מוֹקסי מקסוול לא אוהבת את סטיוארט ליטל" הוא ספר חמוד, כתוב במינון מדויק של אירוניה וחביבות ומעוטר בצילומים. הבעיה היחידה היא הגיבורה שלו....
מוֹקסי מקסוול לא אוהבת את סטיוארט ליטל

פגי גיפורד. צילומים: וָלורי פישר. מאנגלית: מאירה פירון. הוצאת טל מאי/ ידיעות ספרים.

מאשה צור-גלוזמן: "המקרה של מוקסי מקסוול הוא מקרה די יוצא דופן: מדובר בספר חמוד מאוד, כתוב במינון מדויק של אירוניה וחביבות, ומעוטר בצילומים – חידוש מרענן בספרי ילדים. הבעיה היחידה היא הגיבורה שלו.

מוקסי מקסוול בת התשע היא ילדה עם אג’נדה סדורה להפתיע: היא מחויבת מאוד למופע ריקוד המים שלה ושל חברותיה, היא עסוקה באובססיביות בקריירה העתידית שלה (יש לה כמה מאות מסלולים אופציונליים וכל יום מיתוספות אופציות חדשות) והיא שולטת ביד רמה בחברה המסור והצעיר יותר, סם, ובאחותה הקטנה, פנסי.

צילום מתוך הספר: וָלורי פישר: http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2277500.1396178611!/image/444918269.jpg

העלילה של “מוקסי מקסוול לא אוהבת את סטיוארט ליטל” היא פשוטה: חופשת הקיץ מגיעה לסופה, ומוקסי עדיין לא קראה את הספר שעליו תיבחן כיתתה ביום הראשון ללימודים, “סטיוארט ליטל”. מוקסי, כפי שמובהר באחד העמודים הראשונים של הספר, “אהבה לקרוא. היא כל כך אהבה ספרים שלפעמים קראה כל הלילה. אבל מוקסי אהבה לקרוא את מה שרצתה, ולא מה שאמרו לה לקרוא”. זוהי פתיחה מבטיחה ביותר לכל חובב קריאה: הנה לכם ילדה שאוהבת לקרוא, באמת ובתמים, אך יצר האינדיבידואליות והעצמאות שלה מתקומם כשמכריחים אותה לקרוא משהו שלא היא בחרה.

לאורך כל הספר הקוראים מלווים את מוקסי במשך מופע הדחיינות הבלתי פוסקת שלה, ובמהלך כל העיסוקים שהיא ממציאה לעצמה כדי לא להשלים את המשימה המאוסה עליה. היא שוקעת במחשבות על אילוף הכלב שלה; היא מסדרת את החדר - משימה שהיא שונאת, ובכל זאת מעדיפה לעשותה על פני קריאת “סטיוארט ליטל” - כלומר, דוחפת את כל הזבל שהצטבר בחופשת הקיץ מתחת למיטה; היא אוכלת כריך; היא נשכבת לנוח על הערסל בגינה; היא מחזקת את נפשה באפרסק. ואז מגיע הרגע שבו עולה במוחה הרעיון שהיא מחשיבה כגאוני, אבל שהולך להחריב לה ולמשפחתה את היום.

מוקסי מחליטה לייסד מטע אפרסקים, מטע שיממן בסופו של דבר את לימודיה באוניברסיטה (ולימודי רפואת שיניים) ויגרום לאמא שלה לחשוב “מוקסי הזאת חכמה, למה לכל הרוחות היא צריכה לקרוא ספר על עכבר!”

צילום מתוך הספר: וָלורי פישר: http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2277501.1395658918!/image/444918269.jpg

מבחינה לוגית צרופה, זו החוליה החלשה ביותר בספר. אחרי שהקורא מרגיש שהוא כבר קצת מכיר את מוקסי מקסוול ואת איך שהמוח שלה פועל, קצת מפתיע שהיא בוחרת בהשקעה ארוכת טווח ובלתי צפויה כל כך כמטע אפרסקים, כשהיא מתעלמת לחלוטין מהציון הגרוע שהיא עומדת לקבל בבוחן תחילת השנה, שמן הסתם ישפיע על ממוצע הציונים הכללי שלה ועל סיכוייה בעתיד. אולי זה המקום שבו אנחנו אמורים להיזכר שעל אף שאיפותיה הרמות ותאוות השליטה שלה, מוקסי היא בכל זאת רק ילדה בת תשע, וכשילדה בת תשע מחליטה להתעלם ממשימה בלתי רצויה, היא עלולה להיטפל לכל רעיון שהוא, מטורף ככל שיהיה, כדי להימנע מלבצע אותה.

אבל זאת לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שאם הייתי פוגשת את מוקסי מקסוול במציאות, סביר להניח שהייתי די מסתייגת ממנה, אם לנקוט לשון עדינה. מוקסי היא חתיכת ילדה שתלטנית ומרוכזת בעצמה, שמסנג’רת בלי הפסקה את סם בן השש, המאוהב בה, ואומרת תודה רק כשהיא נזכרת שזה גורם לאנשים להיות צייתנים ונוחים יותר לשליטה. כשעולה במוחה הרעיון “הגאוני” לטעת מטע אפרסקים, אלה סם ופנסי אחותה שהיא שולחת לזרוע גלעינים ולהשקות, בזמן שהיא מתנדנדת לה בנוחות על הערסל, ואף שולחת את משרתיה הקטנים בשליחויות נוספות.

ומה המקום שבו מוקסי בוחרת להתחיל בו את מטע האפרסקים שלה? ליד גינת הדליות של אמא שלה, אשה עסוקה ודי מותשת, כפי שנרמז בין השורות, שהעיסוק החביב עליה הוא טיפול בפרחיה האהובים. בסופו של דבר, חוסר האחריות של הילדים, יחד עם חיבתו של הכלב מאד לריטוש גבעולים, מוביל לחורבנה המוחלט של הגינה. ומה שמטריד אותי יותר מכל בסיפור החביב הזה זו התגובה של אמא של מוקסי לכך שמוקסי עוד מעזה לומר לה שזו בעצם אשמתה, כיוון שלא שעתה לעצתה של מוקסי לשלוח את מאד לאילוף. הבעת פניה של אמא של מוקסי מתוארת כך: “היא נעה בין הלם לחוסר הבנה, עברה למקומות שבהם מוקסי לא ביקרה לפני כן, מקומות כמו חוסר ביטחון וייאוש, נכנסה לשטחים של חוסר תוחלת וכניעה, ובדרך התקרבה מאוד גם לצחוק”.

יחסית לרוחו האותנטית של הסיפור, קצת קשה לקבל את האיפוק של אמא של מוקסי. בן אדם נורמלי היה לכל הפחות משחרר צעקה או שתיים לפני שהיה מתעשת ומעניש את מוקסי באופן קורקטי (ומוקסי אכן מקבלת את עונשה - נאסר עליה ללכת למסיבה שאחרי מופע ריקודי המים ולטעום מהעוגה המפוארת שאמא שלה הזמינה כדי לחגוג את המופע). אך נראה שבעידן ההורי שלנו, שבו הילדים נחשבים למעין אלילים (ולא חשוב כמה אגוצנטריים וחסרי התחשבות הם), ואילו ההורים לא מסוגלים להחליט מהו האופן הראוי ביותר להפגין את סמכותם, גם המחיקה הזאת של התפרצות רגש טבעי היא בסופו של דבר ריאליסטית למדי."

סרטון: http://www.youtube.com/watch?v=KGQc0QrzXGo
 
למעלה