המסע שלי עם אמא-מ'הארץ':
“המקום בו נמצא הלב” הוא ספר לילדים בנושא שלא מרבים לעסוק בו: אלימות נגד נשים, והוא מאפשר הצצה רגישה ומרגשת אל לב הכאב
המקום בו נמצא הלב
רנית אלוביץ. איורים: ערן נתנס. הוצאת סער
ורד לי: "“המקום בו נמצא הלב” מגולל את סיפורה של ילדה, שנתלשת בפתאומיות מביתה ומסביבתה הקרובה ומגיעה יחד עם אמה ואחותה למקלט לנשים מוכות. נסיעה במונית ולא באוטו המשפחתי, התנתקות כואבת מהמשפחה והחברים (“לא הבנתי למה לא אמרנו שלום לחברים ולחברות שלנו, לסבתא ואפילו לאבא”), החלפת המושגים “בית” ב”מקלט”, “מטבח” ב”חדר אוכל”, מפגש עם מטפלות, עובדות סוציאליות, מתנדבות, מדריכים והסתגלות לבית שלא נראה כמו בית וגדוש “בכל כך הרבה ילדים ואמהות ואנשים” - הם מקצת החוויות שמרכיבות את המציאות החדשה שנכפתה עליה.
בכתיבה אינטליגנטית ובשפה פיוטית, בהירה ורגישה, חפה ממאמץ יתר, מצליחה המחברת, רנית אלוביץ, לתווך לילדים קטנים את הנושא הקודר של אלימות במשפחה והשהות במקלט לנשים מוכות.
אלוביץ, בת 40, החלה לכתוב את “המקום בו נמצא הלב” ימים אחדים לאחר שיצאה ממקלט לנשים מוכות, שבו שהתה כחצי שנה עם שתי בנותיה. עם פרסום ספרה התראיינה בגלוי בתקשורת, והקפידה לפרום באומץ את הסטריאוטיפ השכיח של “האשה המוכה”. ללא הפיקסלים, ההצללה ועיוותי הקול המלווים את מרבית המרואיינות נפגעות האלימות התגלתה לציבור הרחב אשה תל־אביבית, בעלת קריירה, מרשימה וחזקה שהסבירה כי כתיבת הספר נועדה לתת מלים וכלים לנשים ברגעי שבר כאלה, כדי להסביר לילדיהן את המציאות המורכבת שבה הן לכודות.
איור מתוך הספר: ערן נתנס:
http://www.haaretz.co.il/polopoly_f.../derivatives/landscape_436_326/4016102094.jpg
ספרות הילדים ממעטת לעסוק בנושא של אלימות נגד נשים ובמיוחד במענה שהמדינה והרשויות מעניקות לנשים מוכות. ילדים רבים בישראל הם קורבנות לאלימות בין־הורית (כעדים וכנפגעים) אך מעטים מהם זוכים לטיפול. על פי נתוני משרד הרווחה שוהים בכל שנה במקלטים לנשים מוכות בממוצע כ–800 נשים ו–1,050 ילדים.
את ספרה כתבה אלוביץ מנקודת מבט של ילדה קטנה, כשהיא תופסת את מכלול החוויה: ההגעה למקלט והצפת הרגשות המבלבלת, תהליך ההתאקלמות וההסתגלות למקום תוך התעכבות על התנאים הפיזיים והמאפיינים הניהוליים והארגוניים שלו, יצירת הקשרים עם הילדים האחרים במקלט והצוות המטפל. האיורים המאופקים והעדינים של ערן נתנס, המלווים את הספר, מבוססים על צילומים של אלוביץ מימיה במקלט.
“המקום בו נמצא הלב” חף מדידקטיות. אלוביץ מפרשת בשפה מתאימה לילדים מהו מקלט לנשים מוכות, מהו מרכז קשר וכותבת בזהירות רבה ובאופן חכם ומורכב על האב שממנו נמלטו בנות הבית ועל הקשר בין ההורים. היא גם לא נמנעת מלחשוף את הקשיים בשהייה במקלט – הרעש, ההמולה, היעדר הפרטיות, הקושי של הגיבורה להתרגל לחדר זר, ריבוי החוקים והאיסורים (“אסור לצאת מהחדר בין שתים לארבע/ אסור למרוח לבד שוקולד בסכין/ אסור להיכנס למטבח/ אסור ואסור ואסור!!/ ואפילו צריך לחכות בתור למקלחת”). כתיבתה הכנה והאמינה מאפשרת לילדים השוהים במקלט לזהות ולהזדהות, ומאפשרת לקוראים שאינם מכירים את המקלטים להתוודע לעומקה של החוויה.
תחושות הבלבול, העצב, חוסר הוודאות והפחד שמציפים את גיבורת הסיפור הופכים אט אט לחוויה של חוזק ועוצמה. אלוביץ פורמת בצורה חתרנית את המושג “בית” ומלמדת את הקוראים הצעירים על חדרי הלב הפנימיים שיכולים להכיל בתים רבים (“היו לי בלב הבית הישן ששם אבא גר/ הבית־המקלט/ והבית החדש/ ובלב שלי/ היה מקום/ לכולם”).
“המקום בו נמצא הלב” נכתב מתוך שליחות להעלאת המודעות לנושא האלימות, כפי שהעידה המחברת בראיונות, ומתוך מחויבות לילדים ולנשים הסובלים מאלימות. יחד עם זאת, הוא יכול וצריך להיקרא גם כסיפור פמיניסטי. סיפור על ילדה שבמסע הבריחה שלה עם אמה ואחותה, במהלכו התפרק כל מה שהכירה, היא לומדת ליצור לעצמה מרחב מוגן, למצוא את עצמה מחדש וללמוד לזהות גוונים של אור בתוך העצב."
