דודתה של פוליאנה:
פולי הרינגטון התנגדה מאוד לנישואי אחותה עם הכומר הצעיר והעני והעדיפה את נישואיה לאחד מתושביה האמידים של העיירה, מקבלת את פוליאנה בת אחותה בקרירות ומתייחסת אליה בקפדנות. היא מנסה לחנך את פוליאנה לציות למילת המפתח שלה 'חובה'. אך נכשלת בכך פעמים רבות עקב אישיותה הצוהלת והשובבה של פוליאנה ולבסוף מצטרפת הדודה פולי לאלו המשחקים במשחק השמחה.
ציטוט:"כל בוקר משעה 9:00 תקריאי לי חצי שעה בקול רם. עד אז תנצלי את הזמן לסידור חדרך. בימי רביעי ושישי תבלי את השעות שלפני הצהריים, משעה 9:30 במטבח עם ננסי ותלמדי לבשל. בבקרים האחרים תתפרי יחד עמי. כך תשארנה שעות אחר הצהריים ללמוד מוזיקה. מובן שמיד אשכור מורה בשבילך." סיימה בהחלטיות וקמה מכסאה.
מפי פוליאנה פרצה קריאת צער:
"הו, דודה פולי, דודה פולי, לא השארת לי זמן בשביל סתם לחיות."
"לחיות, ילדה, למה כוונתך? וכי אינך חיה כל הזמן?"
"הו, כמובן, דודה פולי. אני אנשום בזמן שאעשה את כל הדברים האלה, אבל אני לא אחיה. גם כשישנים נושמים כל הזמן, אבל זה לא נקרא לחיות. לחיות - זאת אומרת לעשות את מה שרוצים לעשות: לשחק בחוץ, לקרוא (לעצמך, כמובן), לטפס על הגבעות, לשוחח עם אדון תום בגינה ועם ננסי, לגלות ולדעת את כל מה שאפשר על הבתים והאנשים וכל הדברים בכל המקומות לאורך הדרך, והרחובות הנחמדים שעברתי דרכם אתמול. לזה אני קוראת לחיות, דודה פולי, סתם לנשום זה לא נקרא לחיות!"
קישור:
http://maritbenisrael.wordpress.com/2009/12/28/גיבורות-ילדות-פוליאנה-ואני/