מעשה בחתול ובשוטר / מרים ילן שטקליס
אחד השירים האהובים עלי....
פעם הייתי קטנה, כשיבולת שטרם גבהה.
והלכתי לטייל עם אמא, עם אמא שלי.
והנה, ופתאום, מה ראיתי ?
חתול.
הביטי, הביטי, הביטי !
חתלתול -
אפרפר,
זנב מסומר,
ושפם -
כמו לסבא אברהם !
אמרתי: חתול !
אמרתי: בוא אלי !
חתלתול, בוא אלי,
בוא אלי חתלתול !
אמר: מיאו.
זנב למעלה,
וממני והלאה.
רץ אפרפר,
רץ מסומר,
שפם וזנב -
ואני אחריו !
חתו---ל !
ופתאום - שוטר
עומד ואומר:
לאן זה הגברת כל כך ממהרת ?
ואיפה אמא ?
אמרתי: חתול...
- אולי הלכה קדימה ?
אמרתי: חתלתול...
- ואולי הלכה לשם ?
אמרתי: אפרפר כזה, עם שפם.
אמר: מי ?
אמרתי: חתול.
יותר השוטר
דבר לא דיבר.
הושיב אותי על הזרוע
גבוה, גבוה,
והלך.
היו לשוטר רגליים
מן הים עד ירושלים.
ואני בכיתי. ושפם לא היה לו.
בכיתי, בכיתי, בכיתי,
ופתאום - מה ראיתי ?
אמא!
אמא אצה,
אמא רצה,
אמא ממהרת,
וצוחקת, ואומרת:
רב תודות, רב תודות, אדוני השוטר !
והשוטר אומר:
על לא דבר, על לא דבר, הגברת !
ואמא חוזרת:
רב תודות!
ואחר כך אומרת אימא: ועתה נלך הביתה.