לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
94279,427 עוקבים אודות עסקים

פורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.
x
הודעה מהנהלת הפורום
0
המשך >>

לצפיה ב-'התחרות בעיצומה '
התחרות בעיצומה
12/12/2010 | 15:54
32
4
בואו לספר לנו את הסיפור שלכם
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'רוצים לזכות בספר "הנסיך הקטן"?'
רוצים לזכות בספר "הנסיך הקטן"?
<< ההודעה הנוכחית
07/12/2010 | 11:58
31
73
כולנו נתקלנו בסיטואציות בחיים שדרשו מאיתנו להפעיל ערכים כמו נתינה, אכפתיות ותשומת לב.

פורום ספרות לילדים ולנוער מזמין אתכם לספר לשתף אותנו בחוויה אישית שעברתם במהלך חייכם הקשורה לאינטראקציה ביניכם לבין החברה (למשל: עלבון, חרם, קבלה, נתינה) ובין החברה לביניכם (לדוגמת: לחץ חברתי) ואולי לזכות בספר הקלאסי "הנסיך הקטן"!

אז מה צריך לעשות?

בין התאריכים 05-12/12 בשעה 12:00, עליכם לספר, כתגובה להודעה זו, סיפור אישי שבו עזרתם למישהו או הייתם בסיטואציה שכללה בתוכה ערכים של עזרה, יוזמה ונתינה.

חמישה גולשים שייבחרו על ידינו, יקבלו מאיתנו את הספר "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט אכזופרי ובהוצאת "עם עובד".

קצת פרטים על הספר
...הייתי בודד יותר מניצול שאונייתו נטרפה והוא שט על רפסודה בלב האוקיינוס. על כן תוכלו בוודאי לתאר לכם כמה הופתעתי כשהעיר אותי עם שחר מן קול משונה. הקול אמר: "בבקשה, צייר לי כבשה!"
"מה?!"
"צייר לי כבשה..."
קמתי בקפיצה כהלום רעם. שפשפתי חזק את עיני. הסתכלתי היטב. וראיתי ילדון משונה מאוד מאוד מתבונן בי בכובד ראש... זה היה הנסיך הקטן.

אנא עיינו בתקנון התחרות המלא:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=...



ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'אני והחברה -החברה ואני '
אני והחברה -החברה ואני
07/12/2010 | 12:15
6
נשמח לארח את המשתתפים מכול אתר תפוז ולקרוא  את  הסיפורים  האישיים שלכם ..
מוסיפה דוגמאות נוספות לדברים שהביאה פולי .

הובלתי  שינוי חברתי.

הרגשתי לחץ חברתי ,בתקופה מסוימת בניגוד לעמדותי ..

סבלתי מדעות קדומות  , הרגשתי את לחץ  הסטיגמה .

החברה  עטפה באותי בחום ובעזרה ,בשעות מסוימות , ברגעים מסויימים .

הרגשתי שותפות גורל .

בהצלחה
מפולי מנהלת האשכול וממני .

ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'בשנת המכינה'
בשנת המכינה
07/12/2010 | 15:57
3
בס"ד

הייתי דתיה כמעט יחידה בין הרבה חילונים. בנוסף, היינו 5 בנות ו30 בנים והייתי הכי קטנה בכיתה.
אחרי יום ההיכרות הראשון הייתי מבועתת מפחד. איך אני אשמור על עצמי בתוך האוירה הפתוחה הזו? מה אני אמורה לעשות עם כל ההערות שמביכות אותי אך נראות טריוויאליות להם? בקיצור- אמאלה אחד גדול.
אחרי יום ההיכרות הראשון התקשרתי לחברה טובה מאוד, כולי בוכה ונסערת, ואמרתי לה שנראה לי שאני מוותרת על החויה.
היא אמרה לי משהו מאוד מאוד חשוב: "כשאת מתנהגת כמו מי שאת באמת, זה זוהר החוצה".
היא צדקה.
החלטתי שאני דוגלת בלגיטימציה של כל אחד ודעותיו והמכינה הפכה להיות השנה בה השגתי את חברי הנפש הכי קרובים אלי בחיים ביניהם קיבוצניק, יוצא בשאלה כופר במיוחד וחילונית שמתעניינת.

היה מדהים :)
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'יש לי סיפור אותו סיפרתי לילדיי ולא אשכח לעולם'
יש לי סיפור אותו סיפרתי לילדיי ולא אשכח לעולם
07/12/2010 | 21:56
5
הסיפור הוא כזה:

כשהייתי בת כ 12 "מלכת הכיתה" לא רצתה שאהיה חברה של ילדהנ אחרת מהכיתה המקבילה "כי היא שמנה".
אני ככלל, לא מוכנה לשפוט ע"פ מראה ומאז ומתמיד היה לי בלב כלפי החלש והשונה והזקוק..אז כשכל עושות דברי המלכה ניסו לשכנע אותי שלא אהיה חברתה ורק חברתן, אמרתי להן חד משמעית ש"אני אמשיך להיות חברה שלה כי אני אוהבת אותה איך שהיא ולא משנה לי כיצד היא נראית ואני מעדיפה להיות איתה ולא אתכן ובכלל, מי רוצה להיות חברה שלכן".
הן כמובן היו בשוק כנראה כי יותר לא ניסו להניא אותי מהחברות איתה.
ואגב, עד היום אנו החברות הכי טובות, כבר 30 שנה

ויש לי עוד המון סיפורים אבל זה החשוב מכולם!
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'עזרה לילדים עם צרכים מיוחדים'
עזרה לילדים עם צרכים מיוחדים
07/12/2010 | 23:04
5
במהלך הלימודים במסגרת פרויקט פרח, 5 שנים השתתפתי בפרויקט ועזרתי לילדים עם צרכים מיוחדים להשתלב בחברה.

הניסויון שלי עזר לי כאשר נולד לי ילד עם צרכים מיוחדים וקדמתי אותו בצורה בלתי רגילה
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'הסיפור שלי...'
הסיפור שלי...
08/12/2010 | 10:04
4
פעם יצא לי לעבוד בעבודה שהצריכה המון... הליכה. הייתי צריך לקום בסביבות 4 לפנות בוקר, ללכת את כל רחוב יפו בירושלים, ואז מישהו היה אוסף אותי והיינו נוסעים מחוץ לעיר. אחרי כמה שעות עבודה הייתי חוזר בצהריים והולך שוב את כל רחוב יפו או לוקח אוטובוס... פעם אחת הלכתי ברגל, ואחרי כמה זמן אני רואה אדם מבוגר, די זקן, נאנק תחת משאו - תמונה ממוסגרת, ענקית (לא פשוט לשאת אותה מרוב הגודל) וכבדה. מיד הצעתי לו עזרה. הוא סירב אבל התעקשתי. לקחתי את התמונה מידיו והבנתי למה הוא נראה כל כך עייף ומיוזע. עזרתי לו לקחת אותה לאורך קילומטר או שניים, כשהוא כל הזמן אומר שזה מספיק, ושהוא יכול להמשיך מכאן... לא האמנתי לו. הייתי עייף מההשכמה המוקדמת ומההליכה והעבודה, אבל הוא עדיין נראה יותר מותש ממני.
התמונה אומנם היתה כבדה, אבל זה השתלם בסוף: כשהגענו לתחנה המרכזית, הבעת התודה שעל פניו היתה שווה יותר מכל הברכות והתודות שהוא הרעיף עלי...

זה סיפור הנתינה שלי
סיפורים על חיות וצער בעלי חיים גם נחשב?
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'הסיפור שלי...'
הסיפור שלי...
08/12/2010 | 10:49
3
השבוע, לאור השריפה החלטנו אני והשותפה שלי לפרסם באינטרנט שאנו מוכנות לארח משפחה שכן הדירה שלנו די גדולה. משפחה עם 2 ילדים נענתה למודעה.
כעת הסלון שלנו שתמיד עמד בשמימותו, מלא בצעצועים ובובות פרווה וצחוק של ילדים.. אם זה לא מופלא, אז אני לא יודעת מה כן.. =)
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'סיטואציה שכללתה בתוכה ערכים של עזרה '
סיטואציה שכללתה בתוכה ערכים של עזרה
08/12/2010 | 10:52
6
שכנה שלי אשה מבוגרת בת 70 שגרה לבד. יש לה 2 ילדים גדולים ונשואים . כשהבן גר בתל אביב והשניה במושב לא רחוק ממנה.
הבת עוד איך שהוא באה לאמא המבוגרת. אבל הבן , שלא נדע באמת. ממש לא מסתכל על האמא שלו שחיה לבד, היא התאלמנה לפני הרבה שנים.
אני שמאד כואב לי עליה. רואה אותה שאין לה בכלל חברות. והיא מחפשת רק לצאת מהבית כדי לא להשתגע מהבדידות שבה היא חיה. אני מביאה אותה אלי, אוכלת אצלי, מנסה לעשות לה מצב רוח. רואות סרטים ביחד, הולכות לקניון, סתם כדי לטייל. אני מארחת לה הרבה חברה. כי אני יודעת מה בדיוק זאת בדידות ומה היא יכולה לגרום לאדם.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'קורטוב של טוב '
קורטוב של טוב
08/12/2010 | 12:08
6
פעילות התנדבותית היא פעילות ששכרה הוא האדרנלין הזורם בגופך בסיומה.    
אתמול זרם בי האדרנלין כנהר....
"להתנדב" פירושו - לתת
לתת - שלא על מנת לקבל
לתת - מתוך רצון ונדיבות
לתת - מתוך יוזמה ואחריות  
לתת - על פי הצרכים
לתת - בזמן ובמקום המתאימים
לתת - ללא תנאי , ללא תמורה
לתת -  זו מתנה שאתה מעניק לעצמך!

לאחרונה יזמתי קשר עם עו"ס לבבית וחמה וצוות מטפלים יקר במעון ויצו רב תכליתי .
אתמול חווינו יחד את הצעד הראשון בקשר שבינינו – ערב גיבושון לצוות המעון .
לקראת חג החנוכה הצעתי לצוות הדרכה להכנת קישוטים וסמלי חג בטכניקה שאינה מוכרת להם - קיפולי צמצם.
אתמול בערב נפגשנו.
בחוץ - טפטף לו הגשם! לעיתים בחוזקה ולרגעים האיט הוא את הקצב.
ובפנים – פגשתי פנים מאירות! פניהם של המנהל והמטפלות ואפילו נציגה של הדור הצעיר – רק בת 8!  
איזה כייף !
הגשם לא הרתיע! כל הצוות הופיע...
האווירה הייתהחמה ולבבית ... ניכרה התרגשות כללית.
גם אני התרגשתי ...
ההתרחשות - דומה הייתה לכוורת דבורים –
ואולי למחילת נמלים -לקראת החורף...  כולם עמלים .
והיצירה עצמה – פועל בה גורם הפתעה...
סקרנות... מעט סבלנות רבותי...
רק בסיום העבודה ניתן להתבונן בתוצאה !
הצבעוניות הניבטת מהתוצרים האירה ושמחה את פני היוצרים .

קישור: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=...

חביבה
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'החברה עטפה באותי בחום ובעזרה'
החברה עטפה באותי בחום ובעזרה
08/12/2010 | 15:42
2
10
לצפיה ב-'נכתב בטעות.. אבקש למחוק |X'
נכתב בטעות.. אבקש למחוק |X
09/12/2010 | 14:14
1
9
לצפיה ב-'amazona'
amazona
09/12/2010 | 17:56
5
שלום  אין באפשרותי למחוק . קורה שטועים.-
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-' אני וחיילת בודדה. '
אני וחיילת בודדה.
08/12/2010 | 16:43
4
שבוע שעבר סיימתי קורס בחייל האוויר.
יחד איתי בקורס הייתה חיילת בודדה שעלתה לארץ מלפני שנתיים והיא מתגוררת לבד (אחותה בארץ אבל גרה בבית אחר).
מלכתחילה הבחורה נראתה לי מאוד נחמדה, וככל שהכרתי אותה יותר לעומק זכיתי להכיר בחורה מאוד ערכית שדואגת לזולת ויוצאת להילחם ולהגן בחורמה נגד מעשים המבטאים אי שיוון או צדק חברתי או מוסרי.

אולם, שאר החברים בקורס.... לא רואים בה את טוב הלב, הם לא מחבבים אותה בלשון המעטה.
אותם חבר'ה, מוציאים עליה אימרות דיבה....למשל שהיא שוכבת עם המדריך בקורס..
ואפילו החברה הכי טובה שלה (שכבר עזבה את הקורס) - מצד אחד מראה כמה שהיא אוהבת ומעריכה אותה אך מצד שני - מרכלת עליה מאחורי הגב.. אין זו צביעות לשמה?...

ואני, מקשיבה מהצד ושותקת..
מתלבטת אם לשתף או לא... מצד אחד, היא עשויה להיפגע.. מצד שני, עדיף שתדע את האמת למרות שהיא כואבת...
המצפון שלי הציק לי, קשה לי להתעלם ולהכחיש שלא קרה כלום  אז סיפרתי לה את האמת וביקשתי שלא תכעס על אף שיש לה סיבה מספיק טובה.

אני והיא התחברנו.
אני בטוחה שהרבה אנשים בקורס לא ראו את זה בעין יפה אך לא אכפת לי מה הם חושבים.
היא ביקשה יום אחד לישון אצלי כדי שהיא תוכל ללכת לראות סרט בעיר בה אני מתגוררת...
לא היה לי חשק בכלל שהיא תבוא, באופן כללי אני לא אוהבת לארח אנשים בבית שלי ואני אוהבת את הפרטיות והלבד שלי...

אך בכל זאת, אמרתי לעצמי מה כבר יש לי להפסיד...
אז נתתי לה לישון במיטתי (על אף שקשה לי להתנתק מהמיטה שלי....אני מרגישה שכאילו נכנסים לטירטוריה שלי).
ליוויתי אותה עד הקולנוע על אף שהוא רחוק מהבית שלי...
ישבתי וחיכיתי לה בחוץ בחוסר מעש במשך שעתיים וחצי עד שהסרט יגמר (אני כבר ראיתי את הסרט אז העדפתי לחכות בחוץ... ההמתנה היתה מייגעת)...
ביקשתי מאמא שתבשל לזניה במיוחד בשבילה...
וניקיתי את החדר במיוחד בשבילה...
שיחקנו עם הכלב שלי, שמענו מוזיקה...
וסה"כ הייתה אווירה מאוד נחמדה.

אמרתי לה: "תלמדי, זו המנטליות הישראלית..."
אמרתי לה שאם היא תהייה יותר מידי נחמדה וטובת לב עשויים לדרוך עליה ולנצל אותה...
אבל היא ממשיכה בתמימותה.... ממשיכה להאמין בטוב ליבו של האדם.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-' אני וחיילת בודדה. '
אני וחיילת בודדה.
08/12/2010 | 16:44
4
שבוע שעבר סיימתי קורס בחייל האוויר.
יחד איתי בקורס הייתה חיילת בודדה שעלתה לארץ מלפני שנתיים והיא מתגוררת לבד (אחותה בארץ אבל גרה בבית אחר).
מלכתחילה הבחורה נראתה לי מאוד נחמדה, וככל שהכרתי אותה יותר לעומק זכיתי להכיר בחורה מאוד ערכית שדואגת לזולת ויוצאת להילחם ולהגן בחורמה נגד מעשים המבטאים אי שיוון או צדק חברתי או מוסרי.

אולם, שאר החברים בקורס.... לא רואים בה את טוב הלב, הם לא מחבבים אותה בלשון המעטה.
אותם חבר'ה, מוציאים עליה אימרות דיבה....למשל שהיא שוכבת עם המדריך בקורס..
ואפילו החברה הכי טובה שלה (שכבר עזבה את הקורס) - מצד אחד מראה כמה שהיא אוהבת ומעריכה אותה אך מצד שני - מרכלת עליה מאחורי הגב.. אין זו צביעות לשמה?...

ואני, מקשיבה מהצד ושותקת..
מתלבטת אם לשתף או לא... מצד אחד, היא עשויה להיפגע.. מצד שני, עדיף שתדע את האמת למרות שהיא כואבת...
המצפון שלי הציק לי, קשה לי להתעלם ולהכחיש שלא קרה כלום  אז סיפרתי לה את האמת וביקשתי שלא תכעס על אף שיש לה סיבה מספיק טובה.

אני והיא התחברנו.
אני בטוחה שהרבה אנשים בקורס לא ראו את זה בעין יפה אך לא אכפת לי מה הם חושבים.
היא ביקשה יום אחד לישון אצלי כדי שהיא תוכל ללכת לראות סרט בעיר בה אני מתגוררת...
לא היה לי חשק בכלל שהיא תבוא, באופן כללי אני לא אוהבת לארח אנשים בבית שלי ואני אוהבת את הפרטיות והלבד שלי...

אך בכל זאת, אמרתי לעצמי מה כבר יש לי להפסיד...
אז נתתי לה לישון במיטתי (על אף שקשה לי להתנתק מהמיטה שלי....אני מרגישה שכאילו נכנסים לטירטוריה שלי).
ליוויתי אותה עד הקולנוע על אף שהוא רחוק מהבית שלי...
ישבתי וחיכיתי לה בחוץ בחוסר מעש במשך שעתיים וחצי עד שהסרט יגמר (אני כבר ראיתי את הסרט אז העדפתי לחכות בחוץ... ההמתנה היתה מייגעת)...
ביקשתי מאמא שתבשל לזניה במיוחד בשבילה...
וניקיתי את החדר במיוחד בשבילה...
שיחקנו עם הכלב שלי, שמענו מוזיקה...
וסה"כ הייתה אווירה מאוד נחמדה.

אמרתי לה: "תלמדי, זו המנטליות הישראלית..."
אמרתי לה שאם היא תהייה יותר מידי נחמדה וטובת לב עשויים לדרוך עליה ולנצל אותה...
אבל היא ממשיכה בתמימותה.... ממשיכה להאמין בטוב ליבו של האדם.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'עזרה לשכנה ערירית'
עזרה לשכנה ערירית
08/12/2010 | 18:28
1
יש לי שכנה ערירית ומבוגרת. כשאנו עושים קנייה שבועית אנו קונים גם לה את המצרכים שהיא צריכה. כשהיא לא מרגישה טוב אני הולכת להביא לה את התרופות שלה. היא סובלת מאסטמה. לעתים אני יורדת לשבת אצלה קצת לשמוע סיפורים מפעם מאוד מעניינים. וכל חג אני קונה לה משהו קטן בשביל תשומת הלב והחגיגיות.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'הסיפור שלי... '
הסיפור שלי...
08/12/2010 | 19:13
1
4
שלום, שמי רונן (שם בדוי).
כפי שכתבתם למעלה, צריך לספר "סיפור אישי שבו עזרתם למישהו".
ובכן, זה הסיפור שלי, ובסיפור הזה אני עזרתי למישהו. עזרתי לעצמי. כי הבנתי שאף אחד אחר לא יעזור לי.
איך אומרים, "אם אתה רוצה שמשהו יעשה - עשה זאת בעצמך." כך הבנתי וכך עשיתי אחרי הרבה שנים של צרה

גדולה אחת.
הסיפור שלי מתחיל מגיל אפס, והוא סיפור שיכול לקרות ואני בטוח שאף קרה לילדים ונערים רבים.
נולדתי למשפחה מסורתית. ילד שלישי. הוריי היו מסורתיים באותה תקופה, אך כשהגעתי בערך לגיל 7-8 הם

התחילו להתחזק ולהתקרב לדת.
באותו זמן הייתי ילד וכמובן לא שמתי לב שמשהו משתנה, כי כך או כך בכל מקרה תמיד אומרים לילד מה לעשות,

והוא עושה מה שהוריו אומרים לו.
העבירו אותי בית ספר בכיתה ג'. מבית הספר הממלכתי, אל בית ספר דתי וחזק יותר שנקרא "תלמוד תורה". לא

התלוננתי, דווקא אהבתי את החברים החדשים
והתחברתי עם כולם במהירות. בכיתה ז' המשכתי אל הישיבה התיכונית בעיר שלי ואז הגיעו לשם גם אותם

תלמידים איתם למדתי בבית הספר הממלכתי...
הם היו מופתעים, כי לא ראו אותי זמן רב. גדלתי, השתנתי. נראתי דתי יותר עם  כיפה גדולה על הראש. אני

קיבלתי חינוך שאמר לי להתרחק מילדים "כאלה",
שלא כמוני ולא דתיים ברמה שלי. אז התרחקתי מהם ובאמת הייתי בטוח שזה נכון.
ואז בכיתה ט' אני זוכר את היום הראשון של אותה שנה, הגעתי ראשון לכיתה והתיישבתי. חיכיתי לחבריי

"הדוסים". חיכיתי וחיכיתי. אבל אף אחד לא הופיע,
רק אותם תלמידים "לא טובים" ולא כפי שהוריי אהבו, רק הם הגיעו לכיתה, התעלמו ממני כרגיל וצחקו. בכל יום

אחר זה לא היה אכפת לי שהם מתעלמים ממני,
כי גם אני התעלמתי מהם יחד עם חבריי הטובים. אבל באותו יום נשארתי לבד. נער שהוריו חינכו אותו לא

להתייחס למראה חיצוני ושרק התורה חשובה,
נער מתבגר והיחיד בכיתה שעוד לא התגלח ונשאר מושא לצחוק בגלל שפם-הסבא שעיטר את פניו. הילד היחיד

עם פאות, היחיד שלבש מכנסי דגמ"ח של חנונים,
היחיד שהלך עם חולצות חלקות ומשעממות, היחיד עם הכיפה הגדולה ועם הציציות בחוץ. היחיד שנשאר לבד,

בלי חברים, המום ומסתכל סביבו בפחד.
כשהגעתי הביתה באותו יום, התחלתי לברר מה קרה. מסתבר שכל התלמידים "הדוסים הדתיים החזקים" כבר

לא מסתפקים בישיבה התיכונית העירונית ורוצים
להרחיב אופקים מעבר לגבולות העיר. הם עברו אל ישיבות רחוקות בקצות הארץ בלי לומר מילה או אפילו בלי

להיפרד.
אני לא יכולתי לעבור לאיזו ישיבה עם חבר, מכיוון שהוריי רצו שאשאר קרוב אליהם ולא אתרחק, הם לא נתנו לי

להתבגר. הם לא הבינו את ההשלכות של מעשיהם,
רק בעוד מספר שנים זה יקרה.
נשארתי בודד בכיתה בלי חברים. ממש ל-ב-ד-! במשך חודשים ישבתי לבדי בכיתה וניסיתי להקשיב למורה וללמוד

בשקט, בודד בעולם משלי. האמת שאף אחד לא צחק עליי
או לעג לי ולא הציקו לי, פשוט התעלמו ממני. מדי פעם היה איזה תלמיד שהיה זורק לי "לך תתגלח כבר י'סבא!"

כי באמת נראתי רע ולא ידעתי כמה! אף אחד במשפחה לא שאל, אף אחד לא התעניין במצבי ואמא שלי אף פעם

לא שאלה אותי למה אני לא יוצא עם חברים. אין דבר כזה לצאת עם חברים, בחוץ מתקלקלים! "הקב"ה יהיה חבר

שלך".
ואז הגיעה כיתה י'. חצי שנה עברה לה סתם ככה. בעצם, לא סתם ככה. הגיע לכיתה תלמיד חדש, נקרא לו כאן

בשם בדוי, "יוסי". יוסי היה תלמיד שהלך עם בגדים יפים, ג'ינסים וחולצות מדליקות, נעליים אופנתיות וכו'. הוא

היה שיא ההיפך ממני, אך למרבה הפלא לא היה מקובל בחברה. כמעט כולם היו קוראים לו מאחורי הגב,

"קוקסינל", או "הומו."
האמת, שהיה בזה טיפה מן האמת. הוא היה מדבר בצורה מאוד 'נשית', והתנועות שלו היו נשיות ולא גבריות, וגם

צורת ההליכה... אין צורך לפרט.
עם הזמן, הוא ואני התחברנו ונהיינו חברים טובים. היו לנו אותם תחביבים! כי אני, בשקט בשקט בתוך הבית

התחלתי לשמוע שירים "של חילוניים" ולראות סרטים למרות שלא היה אינטרנט ולא הייתה טלוויזיה. הוריי החלו

לשים לב לכך, והעירו לי מדי פעם. אך אני לא הקשבתי. הם התחזקו ונהיו חרדים ביום אחד, הם שמו אותי בבית

ספר של דוסים שעזבו אותי להישאר כאן, הם שמו אותי במקום עם אנשים השונים ממני, והם מצפים שאשאר שה

תמים כמו שהייתי? כמה אפשר לצפות מנער בן 15 וחצי?
בכל אופן, הוא ואני התחברנו מאוד והפכנו להיות חברים טובים.
לקראת סוף כיתה י', התחלתי לתכנן תכנית בשקט. כדי לא לפגוע בהוריי או בעצמי, לא השתנתי ברגע אחד, אלא

בהדרגה. התחלתי עם נעליים. קניתי נעליים שונות, של LEE COOPER. זה היה כמובן מאוד מצחיק לראות אותי

הולך עם נעליים כאלה, אבל התרגלתי שאני שונה אז זה היה בסדר. ואז עברתי לחולצות. קניתי 3 חולצות חדשות

מTNT וזה היה סוף העולם בשביל הוריי ומושא למריבות ולצעקות בבית. זה היה הכל, בינתיים. לאט לאט גם

השתניתי בשאר הדברים, תספורת, שירים, סרטים, פלאפון חדש, מחשב, ועוד הרבה דברים שבמשך זמן רב לא

הכרתי אותם. כי הרחיקו אותי.  בתחילת כיתה יב' באתי בפעם הראשונה עם ג'ינס, היו מעט דיבורים ומלמולים

במשך הרבה זמן ואז הכל נהייה שקט.
אסביר מעט עכשיו. נמאס לי להיות שונה, נמאס לי להיות מוזר בין כולם!!! היה עצוב לי והייתי קרוע מבפנים! וניסיתי להשתלב בחברה בעזרת הדברים האלה... ניסיתי לקשור קשרים עם החבר'ה המגניבים של הכיתה כדי להיות מישהו אחר. שישכחו את מי שהייתי לפני כן.
אבל ההורים שלי לא הבינו את זה ככה וראו אותי "מתקלקל". כאילו שעשיתי משהו רע! הייתי כמו כל נער בישראל,

ועוד אחד ששומר על עצמו ומאוד בוגר ואחראי. הלכתי עם ג'ינס פשוט, חולצה של FOX ונעלי אולסטר שחורות.

כיפה רגילה על הראש, וזה הכל. מעולם לא עישנתי כדי להתקרב לחבר'ה, התרחקתי מנרגילה לגמרי וכך גם

מסיגריות. לא לגמתי אפילו טיפה קטנה של אלכוהול וסלדתי מזה. לא ניסיתי להרשים אף אחד ולהיות מישהו אחר.

רציתי להיות כמו כולם. לא יותר מאף אחד ולא שונה מאף אחד. להיבלע, להיות חלק מ"עמך", מכולם, בלי שוני

כלשהו. להיות נער בן 16 רגיל שאוהב להנות ולשמוע מוזיקה עם חברים. תיעבתי את הגאווה, ואת החברים שניסו

להרשים את כולם עם בגדים יקרים ופלאפונים שעלו אלפי שקלים.
ואז החלו לדבר עליי. הגיעו לאוזניי דיבורים על כך שאני וחברי הטוב, אלירז, לא נראים טוב במיוחד כשאנחנו

הולכים, "ביחד" והרבה יעצו לי להתרחק ממנו. להתרחק ממנו? הייתי שואל אותם בכאב. ומה לגבי לעזור לו, אה?

פשוט להשליך אותו מכם? הוא לא מודע בכלל למה שהוא עושה, ולדיבור שלו, הוא חושב שהוא כמו כולם, והוא

בכלל לא הומו. אף אחד לא הקשיב לי, אבל אני לא אמרתי לו כלום ולא התרחקתי ממנו. הוא היה החבר היחיד שלי

למרות שהייתי שונה מכולם, עם שפם ועם ציציות. הוא כמובן שמח כשאני השתנתי ונהייתי כמו כולם, ותמיד

החמיא לי על בגד חדש כי ידע שבבית אף אחד לא עושה את זה, אלא להיפך.
ובאמת, בבית הייתי כלום. מעולם לא היכו אותי חס ושלום, אבל מה שעשו לי לנפש הרג אותי. הראו לי שאני לא

טוב, שאני טועה, שאני מתקלקל. כל הדודים וכולם לא היו מתביישים לומר לי, "אה, איך השתנת! איפה הילד

הצדיק והטוב של פעם, איפה..." ככה בלי בושה! ופעם אחת, אני לא אשכח את זה לעולם וזה חשוב מאוד בסיפור:
בפורים בכיתה יב' כל תלמיד היה צריך לעלות לבמה ולומר כמה מילים בפני ההורים ותלמידי בית הספר. היו שם

מאות ולי היה קטע קצר לומר לכולם, וחיכיתי בהתרגשות. לא ידעתי מה הולך לקרות בעוד מספר דקות...
הגיע תורי ועליתי. התחלתי לומר את דבריי, וסיימתי. כשבאתי לרדת מהבמה, עלתה לבמה ראש ועד ההורים, אמא

של חבר שלי, ואמרה לקהל בנימת צחוק: "ובכן, גבירותיי ורבותיי, אלו היו דבריו של תלמיד שעליו נאמר הביטוי, בן  

טיפש-עשרה! אני עוד זוכרת אותו כשהיה ילד טוב וצדיק..."
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'המשך... '
המשך...
08/12/2010 | 19:15
1
היא חשבה שזה כלום בשבילי, אבל זה דקר אותי כמו

סכין.
כמה אנשים אמרו לי את זה במהלך חיי?! כמה פגעו בי ובחנו אותי מבחוץ כאילו השתנתי מבפנים?! ובמקום לרדת

מהבמה, חזרתי לאחור ולקחתי מהידיים שלה את המיקרופון. אפילו בלי לבקש. הסתכלתי לה בפנים ואמרתי,

"הקשיבי לי טוב. איך את מעיזה לקרוא ל-י בן טיפש עשרה שמתקלקל, כשאת זאת שעומדת כאן ונותנת לכל

התלמידים לראות כיצד א-ת בוחנת אנשים ממראה חיצוני שלהם בלבד!! את, וכל המבוגרים שתמיד חינכתם אותנו

לפי המשפט, "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו", אתם כולכם אלה שמעירים לי כאילו הייתי פושע, או מישהו

שעשה משהו רע למישהו! את אישה מאוד שטחית," אמרתי לה בלי להתבייש. "את וחצי מכל האנשים שאני מכיר

שיושבים כאן, שהעירו לי בלי סוף על איך השתנתי. השתנתי, אה? אני כבר לא טוב אליכם, אני לא מחייך כמו

פעם? אני לא עוזר לאנשים? אני מעשן, לוקח סמים, שותה עד אובדן חושים, הכנסתי פעם מישהי להיריון? מה

עשיתי שאני כל כל "מקולקל"? אה?! אני לובש ג'ינס, וחולצה עם ציור של איזו דמות, וזהו? אני כבר לא אותו

בנאדם? תתביישו לכם, כל אותם אנשים ומורים שבחנתם אותי כל הזמן הזה לפי המראה החיצוני שלי, מה שאתם

באמת מלמדים אותי זה מה לא להיות בעתיד, ולא מה כן להיות." וככה החזרתי לה את המיקרופון וירדתי משם.

בעצם, רצתי משם. ברחתי משם אל המקום היחיד שתמיד ברחתי אליו בבית הספר שלנו, כדי להיות לבד. לגג. שם

הייתי יושב תמיד ושם ישבתי אחרי מה שאמרתי ובכיתי במשך זמן רב.
מאז, הייתי חבר של כולם בכיתה. ואל תתבלבלו, חיי לא הפכו להיות קלים יותר. להיפך. היה הרבה על הראש שלי.

והייתי אדם אחר, הרגשתי שנהייתי... טוב יותר. כשהיינו יוצאים עם הבנות וחבר היה לוחש לי בשקט, "איזה תחת

יש לה!" הייתי מסתכל עליו ברחמים ואומר לו, "אתה מסכן. אתה לא רואה אף אחת כפי שהיא באמת. אתה רואה

רק את הבשר." והוא היה משיב לי מבט מוזר.  ואלו מילים מפי בחור שלא החשיב את עצמו דתי משהו, אל בחור רגיל שפשוט יודע מה נכון ומה לא. וכך נודעתי בפנים כולם כבעל דעות מוזרות ושונה. אבל הפעם,

אהבתי להיות השונה, כי ידעתי שזה טוב. שזה נכון. פעם מישהו אמר בכיתה, "אני כבר לא יוצא יותר לעיר עם דנה

שוב, היא פשוט מכוערת זה בושה להסתובב עם דבר כזה." ואני ממש נתתי שם הרצאה, ולא היה אכפת לי

שאנשים חשבו שאני מוזר. כל כך כעסתי על מה שהוא אמר! ויותר מזה, ידעתי שהם יודעים שאני צודק. ואנשים אהבו אותי, ובאו לדבר איתי על

בעיות שלהם כי ידעו שאני תמיד אומר את האמת. ואף אחד בכיתה לא הבין איך הבנות פתאום כל כך אוהבות

אותי, אבל זה היה אמיתי. נהייתי מוקף בחברים ובידידות מכל בתי הספר בעיר. הפכתי לדמות מאוד מוכרת.

החילונים והדתיים אהבו אותי כאחד. זה כי הראתי לכולם שאין הבדל, ושכולנו יכולים להיות אותו דבר בדיוק אם רק נמצא את מקומנו ואת דרך החיים הנכונה. בערבים הפנויים הייתי יושב בביתי וכותב לי ערכים, ודרך חיים. דרך ארץ. כפי

שחיינו בבית, הבנתי שזו לא הדרך שלי. זו הייתה רק תורה ומעט דרך ארץ. ומה עם רגש של ילד, זה לא דרך ארץ?

מה עם כל אותם פעמים שאמרו לי הוריי שאני אכזבה, ושהם מתביישים בי? זה פצע בלב, וזה לא דרך ארץ.

מצאתי דרך אמיתית לחיות בה. לגבי חברי הטוב, ה"הומו", הוא לא באמת הומו, אחרי מספר שנים שאני מכיר

אותו, וכבר מזמן דיברתי אותו על כך והתחלנו לטפל בזה. התחלתי להעיר לו על תנועות ועל דיבור, ולגמול אותו

מההתנהגות שלו. הוא בחור זהב, ואני אוהב אותו מאוד כחבר, ולא משנה מה אומרים עליי בגללו. אני הולך בדרך

שלי, ולא אכפת לי מי אומר עליי דברים ומה הוא אומר. כולם הכירו אותי וכמעט שכחו את מי שהייתי, אפשר לומר.

מצאתי את החברים שאהבתי, וכולם הכירו את הדעות המהפכניות שלי על "פשטות" ועל דרך ארץ. פשטות, אני

כל כך אוהב את המילה הזאת! מה יותר יפה מללכת עם ג'ינס שעלה 50 ש"ח בתחנה מרכזית בתל אביב, עם

חולצה של TNT שכתוב עליה "GOD BLESS YOU" ונעלי אולסטר שחורות? כולם היו אומרים לי, "תתלבש

יפה... בוא נבחר לך ג'ינס של דיזל, נעליים של נייק..." ואני הייתי צוחק ואומר להם, "זה יפה בשבילכם? זה לא

יפה, זה הכסף. אתם מסתכלים כמה עלתה החולצה הזו, אם היא של "טומי", של "לאקוסט" וכד'... לא אכפת לכם

בכלל שעם הכסף הזה אפשר לעשות דברים כל כך חשובים" ומעולם לא אמרתי שום דבר מטעמי קמצנות! אני

מאוד לא קמצן ואפילו בזבזן לפעמים, אני מודה באשמה. אבל הגעיל אותי כל העושר והפינוק... אהבתי את החיים

הפשוטים.
הבאתי חברה הביתה לא מזמן, והוריי היו חייבים לקבל את זה. אני אוהב אותה, והיא התרגלה לשטויות שלי

ולפשטות שלי. היא הייתה מוכרחה. למדתי לקבל את השונה ממני, ואינני שופט איש על שום מעשה שהוא עושה.

אני תמיד מחפש את הטוב ואת הסיבה למה הוא עשה את זה. כי אני זוכר איך שפטו אותי... כשהשתנתי. איך בחנו

אותי מבחוץ ולא הבינו מה עובר עליי. אני כל כך מרוצה מהדרך שלי, ויודע שזו הדרך הנכונה.
אני תמיד אומר להורים שלי כמה אני אוהב אותם וכמה אני מבין אותם, ואינני כועס עליהם, למרות שהם עד היום

נותרו בשלהם שהדרך שלי לא טובה. אני נוהג בסבלנות, ולא מאשים אותם. הם בסה"כ רוצים בטובתי, אם כי אינם

יודעים שזו לא הדרך. אבל לא נורא. כולם עושים טעויות, ולפעמים אחרים משלמים עליהם.

________________________________________________________________________

זה לא הסוף של הסיפור. הסוף מגיע עם מותו של אותו נער ששינה את חייו בעצמו. מותו של רונן.
אני, הכותב, זה לא באמת רונן, הבחור שחווה את כל זה, אני האדם הקרוב ביותר אליו מחבריו, זה אני אותו חבר

"הומו" שהיה לו. "יוסי" כפי שקראתי לעצמי כאן. את כל זה ידעתי על רונן משיחות ארוכות של שנינו עד לפני שנה וחצי. הוא היה גלוי בפניי עם הכל והיינו מספרים הכל אחד לשני.
לפני שנה וחצי נסע רונן לצריפין, משהו שקשור לצבא. הוא לא הגיע לשם, הרכב שהוא נהג בו - הרכב שלי, למעשה

- נמעך בתאונה עם משאית. אם אתם זוכרים את התאונה על כביש 6 בדרך לתל אביב לפני שנה וחצי בערך,

התאונה עם המשאית שהתהפכה. היא התהפכה על הרכב שלי, בו נהג רונן לבדו כי השאלתי לו את הרכב. הוא נהרג במקום, כך סיפרו לי מאוחר יותר. ולא ארחיב יותר כי אינני מסוגל.
רונן היה הבנאדם הטוב ביותר שהכרתי מעודי, ודרך החיים שלו מובילה אותי בחיי שלי. הוא תמיד ידע מה הוא

רוצה ומה הוא לא רוצה, והיה בטוח בהחלטותיו. למרות חייו הקצרים, הוא עבר הרבה ולמד המון והוא היה חכם

מאוד והיה מספר לי דברים רבים. בלוויה שלו, אמרה חברתו בבכי, "מה שווה העולם בלעדיך, למה הרצון לחיות?"

לא אשכח את המילים הללו. מאות היו בלוויה שלו בצפון. הוא היה אהוב מאוד ואני בטוח שהוא מת מאושר. ולא רק

זה, רונן היה מסודר מאוד. במחשב האישי שלו נמצאו מכתבים רבים שכתב לנו, בלי שידענו בכלל. הוא כתב

להוריו, לאחיותיו ולאחיו הקטנים, לחברתו, לי, ולעוד רבים. כאילו הוא ידע שיום אחד יעזוב בלי לומר מילה. הוא

כתב לנו על הכל, וקשה לי להסביר למה אני מתכוון. הוא תמיד ידע לומר את המילים הנכונות.
את הסיפור הזה כתבתי אחרי הרבה מחשבות, כי לא ידעתי אם רונן היה רוצה שיפרסמו אותו. אבל החלטתי שכן,

ולכן צינזרתי קטעים חשובים מאוד ורבים מאוד. מה שעבר עליו כל השנים היה קשה יותר ממה שכתבתי, והשינוי

שחל בו היה משמעותי יותר.
אני תמיד אתגעגע אליו, וכמו שחברתו אמרה, מה שווים החיים בלעדיו?
בתודה, "יוסי" החבר ה"הומו" של רונן.
נ.ב. אני חושב שהוא באמת דמות שאפשר לקרוא לה "הנסיך הקטן".
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'מעשה שראיתי.'
מעשה שראיתי.
09/12/2010 | 00:02
2
לפני כמה שנים בנסיעה באוטובוס מירושלים לצפון הרחוק,
באחת מתחנות העליה, עלתה לאוטובוס נערה עם תיק גדול.
אחרי שיחה קצרה עם הנהג וחיטוט יסודי בארנק היא גילתה שאין לה מספיק כסף. הנערה התחילה לרדת לאוטובוס, ואישה מבוגרת שראתה את הקטע עם הארנק שאלה אותה למה היא לא עולה, ואיך היא תמשיך הבייתה. הנערה ענתה במבוכה שאין לה כסף ושהיא תיסע בטרמפים.
אותה אישה טובת לב קמה בלי לדבר, ושילמה על כרטיס עבור אותה אחת.

זה ממש ממש חימם לי את הלב לראות את האכפתיות הרבה שיש עדיין בעולם,
גם אם זה אדם שאתה לא מכיר, וסביר להניח שלא תתראה איתו בעתיד. פשוט עזרה לשמה.

ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'הסיפור האישי שלי'
הסיפור האישי שלי
09/12/2010 | 07:14
1
פעם נזקקתי לשירותי הסניגוריה הציבורית. וכשזומנתי  הגעתי למקום שהיה עמוס מאוד והיינו צפופים כמו ב"קופסת סרדינים" ,וההמתנה נתמשכה "שעות". בין הממתינים  היתה אישה ערביה מבוגרת,אולי מעל שישים,שהשתעלה והשתעלה בלי הפסקה , בערך מעל שעה,בתור מי שחונך על מצוות "והדרת פני זקן",ועל אחת כמה וכמה כשהנ"ל משתעל ומשתעל ..החלטתי לעשות מעשה .קמתי ניגשתי לדלפק הקבלה . ואמרתי לנציג בדיסקרטיות ובנועם , שחייב לעזור ל"סבתא" הזאת ,כאילו היתה הסבתא שלנו .ולקצר לה את הסבל מההמתנה. כי האויר הדחוס במקום רק תורם לסיחרור  ההשתעלויות שלה.לא עברו חמש דקות והגברת הופנתה לקבל שירות.שמחתי מאוד שהושם קץ לעינוי ולחוסר הנוחות שלה,ולא שכחתי להודות לנציג הזה על כך.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'מרד בצבא'
מרד בצבא
09/12/2010 | 08:00
1
7
כשהייתי חיילת, בטירונות. היא בדיוק יום הזיכרון לחיילי מערכות ישראל. היינו אחרי תורנות מטבח ושלחו אותנו להביא את הכומתה מהחדר. עם אמירה ברורה שאין זמן ואל תחליפו בגדים.
אני לא הסכמתי להגיע לטכס יום הזיכרון במדי ב' מלוכלכים מתורנות מטבח, ועוד בבסיס צבאי!
בדרך אמרתי לבנות האחרות שאני  מחליפה, כולן החליפו אחרי, וכך יצא ש"הנהגתי מרד" וסירוב פקודה.
גם שפטו אותי אחר כך על הנהגת מרד.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'אימוץ משפחה.'
אימוץ משפחה.
09/12/2010 | 10:34
3
זה קרה לפני שנים רבות, כשילדי עדין היו בגנים ובבי''ס. הגננת של בני{בגן פרטי} סיפרה לי שיש
בגן ילד שהיא אינה לוקחת שכר מהוריו, כי האב פשט את הרגל ופשוט אין להם מה לאכול. לאותה
משפחה 4 ילדים. החלטתי גם אני לאמץ את המשפחה. קודם כל אספתי בין החברים והשכנים
בגדים ומצרכי מזון ומסרתי למשפחה. בביתם היה בוילר שהתקלקל והאם סיפרה לי שהבן הקטן
התקרר, כי היה זה בעונת החורף. אספתי כסף מכל מקום אפשרי והמשפחה קנתה דוד משופץ.
לקראת הקיץ הבת היתה זקוקה לספרים לקראת שנת הלימודים הקרבה. שוב אספתי כסף וביחד
עם בעלי לקחנו את הבת , הסתובבנו בין החנויות וקנינו את כל הספרים הנדרשים.
כשהגיע יום הולדתה של הבת אפיתי עוגה, קניתי ממתקים ונסעתי עם בעלי לחגוג לה יום הולדת.
דמעות שמחה ואושר היו בעיניה. היא לא ציפתה שבמצב הזה יחגגו לה יום הולדת.
תאמינו לי, גם לי ולבעלי היה ספוק רב מהנתינה.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'והמקרה שלי.'
והמקרה שלי.
09/12/2010 | 13:58
1
2
הקרדיט הינו לחברה שלי .זאת מחווה שהיא עשתה בשבילי . עבדנו בחברה גדולה ונאמר לנו שיש צימצומים ואחת מאיתנו תיאלץ ללכת הביתה . אני-נשואה עם ילדים והיא רווקה . ממש ללא היסוס היא ביקשה שיפטרו אותה כי היא גרה עם הוריה ואין לה עדיין משפחה משכנתא וכו' ומצבי ההיפך משלה. היא הייתה בטוחה שתמצא עבודה אחרת ללא בעיות . וכך היה, קיבלו את בקשתה והיא זאת שפוטרה . לפי דעתי זאת מחווה שאין לתאר , נתינה בכל מובן המילה . כמובן שהייתי אסירת תודה ואף דמעות זלגו מעיניי על האפשרות הזאת שהעלתה ובוצעה .זאת באמת חברות של להסתכל על האחר ולא רק על עצמך .על כך אני מודה .
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-' "עולם חסד יבנה" אנשים טובים באמצע הדרך '
"עולם חסד יבנה" אנשים טובים באמצע הדרך
10/12/2010 | 00:34
5
ב"ה
אני שותפה הפעם פחות במטרה לקבל פרס (למרות שהקלסיקה הזו היא בונוס אדיר כשלעצמה)
אלא כדי לשתף אתכם בחסד שנמשך 5 שנים שאני זכיתי להיות המוקד שלו

הקדמה
למי שלא מכיר אותי אספר שאני דתית לאומית פגועת שיתוק מוחין CP מלידה
משתמשת בהליכון קדמי ביומיום וב ולמרות זאת בזכות מלחמות של הוריי היקרים ושלי
זכיתי לעבור את כל מסלול החינוך הרגיל מההתחלה ולסיים בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה ב"ה
בכל שנות לימודיי ביסודי לא יצאתי לטיולים רגילים ושנתיים כי אף אחד מהצוות החינוכי לא רצה לקחת עליי אחריות
למעט טיול שנתי של כיתה ח' שגם אליו יצאתי בזכות אמא שלי שהלוותה אליי
ולקראת העליה לכיתה ט' באולפנית בעיר שלי התבאסתי קשות מהמחשבה
שלא אזכה להשתתף בכל הפעילויות החברתיות שכרוכות בנסיעות מחוץ לבי"ס (שבתות , סמנריונים , טיולים וכו'...)

אבל אז מהפך מדהים בחיי

את הערב ההוא לא אשכח כל חיי (והוא קרה כמעט לפני 17 שנה...)
היום הראשון של כיתה ט' שלי היה יום ראשון בשבוע
ערב לפני במוצ"שק המחנכת הדגולה שלי דאז לכיתות ט'-י' (שאני איתה בקשר אישי וחם עד היום אגב)
הגיעה אליי הביתה
כדי לשכנע את ההורים שלי להסכים לי לצאת לטיול שנתי שכבתי 3 ימים שלמים לאילת!!!!!!
וההורים ההמומים והמבולבלים שלי פחדו נורא באופן טבעי
שהרי עד היום הילדה המיוחדת שלהם לא זזה מטר בלעדיהם....
פתאום 3 ימים! לאילת?!
איך אסע? מי יעזור לי יקלח ילביש יסחב בדרכים?
והמורה מרגיעה...
"ענבל חלק מאיתנו אנחנו שכבה של 100 בנות כולל 3 מדריכות ואני כולן יעזרו וענבל תעודד
וחוץ מזה בזמן שכולנו נטפס בהרים
לענבל תהיה מדריכה צמודה ומונית ספיישל ע"ח ביה"ס עם כניסה לכל האתרים הנגישים בעיר!!!!"
עד 2 בלילה נמשך מסכת השכנועים באותו לילה גורלי....
ובסופו ההורים הסכימו וכולנו בכינו משמחה והתרגשות
ומאז הם לא ויתרו עליי ואני לא ויתרתי על שום פעילות חברתית אלא אם כן זה היה ממש קשה
תארו לכם הפכתי מתלותית לגמרי לחופשיה ומאושרת מאז ועד היום
ואלה היו 4 השנים היפות בחיי
ואני בתמורה בניסיון להחזיר קצת אהבה ותודה למקום ששינה את חיי
נשארתי שנה חמישית כבת שירות לאומי מן המניין וזה היה תענוג צרוף....
אם זה לא חסד ונתינה אז מה כן...
הלוואי וכל המוגבלים במדינה יזכו לרבע מהיחס החם והחוויות שלהן זכיתי....
ב"הצלחה לכולנו
סופ"ש קסום וגשום
ענבל
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'בעכו הישנה והטובה'
בעכו הישנה והטובה
09/12/2010 | 20:03
3
3
הייתה לאחותי שכנה ערביה בת גילי, שתינו היינו כבנות שתים עשרה. אהבתי מאוד לשחק איתה בכדור ובחבל. יום אחד, כמה ילדים בריונים מהבניין התנכרו לה והקיפו אותה במעגל, מדי פעם שלחו אליה אגרוף. לעגו לה וצעקו 'מוות לערבים'. היא עמדה מושפלת עם דמעות בעיניים ואותי זה הטריף אותי מכעס עליהם וצער כלפיה. לא יודעת למה זה מה שעשיתי אבל פשוט פרצתי לתוך המעגל וחיבקתי אותה. זה כל מה שעשיתי. היא בכתה ובכתה ואני חיבקתי אותה כאילו גוננתי עליה בגוף שלי ולא הרשיתי להם יותר לשלוח אליה ידיים והם פשוט התפזרו בשלב מסוים, אפילו ילד אחד ביקש סליחה. מה שהכי מצער זה שמאז היא לא רצתה יותר לדבר אתי. כאילו כעסה גם עלי על מה שקרה... עד היום אני נזכרת בזה ונעצבת.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'אני והילדים המיוחדים'
אני והילדים המיוחדים
09/12/2010 | 22:34
2
4
כשסיימתי את לימודי תאטרון בובות וקיבלתי התעודה. הלכתי לאגף הנוער בעיריה. וביקשתי להתקבל לעבודה בחוגי העשרה.
זה היה באמצע שנה ומה שהיה להם פנוי זה ילדים עם פיגןר ותסמונת דאון,
אמרתי שאין לי מושג איך לעבוד איתם.. השתמשי בחושים האימהיים שלך..נעניתי..וכך היה.
לאחר מס חודשים פנו אלי , הולכים לפתוח מועדון לבוגרי אקים..אם את רוצה לרכז העבודה שלך..
אבל קודם לכי לראות איך הם עובדים, אם לא תברחי משם  ..העבודה שלך.
הלכתי, ישבתי וצפיתי בהם.. כעבור זמן מה התחילו  במבטים ששלחו לעברי..
המבטים הפכו למילים..ניגשו אלי והתחילו לשאול שאלות..  כמובן, שלא נרתעתי מהם..
התלתי לעבוד ועד היום עברו כמעט 20 שנה ואני עדיין עם ילדי המלאכים האלה..פשוט אוהבת אותם.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'חייבת להוסיף ...'
חייבת להוסיף ...
13/12/2010 | 14:05
1
1
שחרזדה הנפלאה
תרמה פה בפורום מכונת תפירה לפרוייקט השאלה
וכך מכונה יקרה עושה מידי חודש או יותר את דרכה לעוד אשה שלומדת תפירה - ומעגל הנתינה של שחרזדה מגיע רחוק לנשים שאפילו לא מכירות אותה!!!
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'קושקוש יקרה -רק עזרתי לך ולא היית חייבת להוסי'
קושקוש יקרה -רק עזרתי לך ולא היית חייבת להוסי
13/12/2010 | 17:23
5
לצפיה ב-'נתינה לאחר'
נתינה לאחר
10/12/2010 | 13:34
7
שמי מיכל ובעברי הלא רחוק הייתי מורה בבית ספר יסודי ובמקביל לימדתי ילדים חולי סרטן שהיו מרותקים לבית, לכן הייתי מגיעה פעמיים בשבוע אליהם ומשלימה את הפער הלימודי. באחד המקרים בו לימדתי נערה מקסימה מכסת השעות עבורן קיבלתי תשלום הסתיימה מזמן, ואני מתוך נתינה שלמה המשכתי להגיע אליה על חשבון הדלק, זמני וילדי הפרטיים גם כאשר היתה מאושפזת וזאת מבלי שהיא או הוריה ידעו וכך היה עד ששנת הלימודים הסתיימה. כי נתינה אמיתית היא מהלב הינה. שתמיד נזכה להיות מהצד הנותן ולא מהצד המקבל. המשיכו לתת כי זה המבדיל אותנו מהאחרים. שבת שלום מיכל.
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'הזקן המשתעל...'
הזקן המשתעל...
10/12/2010 | 15:05
3
צרור טעויות ועיכובי אוטובוסים הובילו אותי לעלות על אוטובוס נוסף בדרך ללימודי הפסיכומטרי.
אומרים ששום דבר לא קורה במקרה- ואכן כך הרגשתי באותו היום.
לפני כן חשתי שהכל משתבש, פספוס אוטובוס, הצורך לעלות על מספר אוטובוסים במקום אוטובוס אחד, עליה על קוים חדשים שאני לא מכירה...
ואז, על האוטובוס הנוסף שאני עולה עליו, מישהו זקן מתחיל להשתעל. ולא מצליח להפסיק.
שואלים את הנהג אם יש לו מיים, הוא מסתלבט ועונה "יש וודקה"...
בקיצור-יש כאן מישהו משתעל שצריך מיים.
אני משתדלת תמיד שיהיה לי בקבוק מיים בתיק, נורא אוהבת מיים, מהברז ובכל צורה,
פותחת את התיק- בבקבוק יש ממש מעט מיים!! כל כך מעט שחשתי פדיחה אפילו להציע אותם, כי אולי זה לא יעזור...
אבל היי, יש כאן זקן משתעל.. להזיק זה לא יזיק.. גם אם זה לא יספיק.
הוצאתי את הבקבוק עם המעט מיים ואמרתי- "יש לי כאן מעט מיים... אולי זה יעזור"
לשמחתי הזקן שתה את המיים ונרגע-הפסיק להשתעל!!

אם עד אז תמיד אהבתי שיהיה לי בקבוק מיים בתיק, מאז-זה פשוט פריט חובה!! מה ש(מעט) מיים   יכולים לעשות...
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'אז הנתינה שלנו לאחר היא:'
אז הנתינה שלנו לאחר היא:
12/12/2010 | 13:21
5
יש אצלינו בשכונה הוסטל לתשושי נפש, אף אחד לצערינו מהאוכלוסיה מסביב לא חושבים עליהם ובכלל אנחנו בתור חברה מפחדים לגשת לאנשים כאלו, אבל אנחנו צריכים להבין שהם אנשים כמונו, נכון, יש להם מעט מוגבלויות ומעט בעיות, אבל לרוב אלו הם אנשים שאם רק נאפשר להם ישמחו להיות בחברתינו
כל שנה אנחנו תורמים את הכיתות של הבנות ואת הגן של הבן ואוספים מצרכים ועושים משלוחי מנות בפורים והולכים לשם עם נציגים מהכיתות ומהגן ומשמחים את הדיירים.

חשוב לציין כי אנחנו היחידים לצערינו שעושים את זה , כל שנה מנהלת המקום מברכת אותנו ומאושרת שיש אנשים כמונו כי אף אחד עד לפני שלוש שנים לא חשב עליהם לעולם וחבל
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'יש לי חברה והיא מהממת...'
יש לי חברה והיא מהממת...
12/12/2010 | 18:01
4
חברה מקסימה שהכרתי במהלך הלימודים באוניברסיטה הפתוחה:מגבה,מצלמת,מעדכנת,מפקססת,מתעניינת,משלימה חומר חוסר,תמיד בקשר,מעודדת במבחנים,תמיד מחייכת ואפילו סנדוויצ'ים הכינה כשהגעתי לשעורים ישירות מעבודה-אין דברים כאלו-אמרתי לכם- יש לי חברה והיא מהממת..
ספרות לילדים ולנוער >>
לצפיה ב-'עזרה למתן'
עזרה למתן
15/12/2010 | 08:58
יש לי חבר, בחור טוב מאד, נקרא לו מתן.  זה לא שמו האמיתי, אבל הכנוי הזה מתאים לו כי כן הוא, תמיד עוזר (בסתר).

הדליקה בכרמל - לא תמצאו את השם של מתן כמי שעזר, אבל הראשונים שנמלטו מהלהבות, לא ישכחו את עזרתו. הם לא יזכרו אותו, אבל הכריכים שהוא ומתת דאגו לתת להם, בקבוקי המים, המצרכים לשבת ש"הגיעו" משום מקום, השמיכות ... את זה הם לא ישכחו.

הוא לא צועק "תעזרו לי לעזור להם", אבל העניים בשכונה, אלו שמתביישים ללכת ולבקש - מוצאים על סף דלתם את צרכיהם, בצנעה ובשקט.

לפני כמה שנים, חבר מועצת העיר - נקרא לו "שולם", כי הוא "עושה שולם" עם כולם - רצה לשפר את תדמיתו.  וכיצד משפרים תדמית של נהנתן שאין לו תקנה?  מצטלמים עם נדבן גדול ומוערך.  אבל - כל הנדבנים הידועים בעיר מזוהים עם פוליטיקאים אחרים ... ולכן הוא החליט שהוא רוצה להצטלם עם מתן.  מתן ביישן.  מאד ביישן.  הוא טוען שלעזור - עוזרים בסתר, לא מתגאים בזה.  

אז עזרתי לו.  התקשרתי לשולם, ואמרתי לו ש"אני זה שעוזר בשכונה...", הזדהיתי בשמי האמיתי (אף אחד לא מכיר את מתן), וכך אני עמדתי באורם הלוהט של הזרקורים, רק כדי שמתן יוכל להמשיך להיות בסתר.  

בעצם, גם שולם עזר לו.  ככה העניים בשכונה לא מחפשים את מתן כדי להודות לו, הם מודים לשולם ולי.

ניקו.
ספרות לילדים ולנוער >>

הודעות אחרונות

09:14 | 15.12.17 חולית 10
07:48 | 15.12.17 חולית 10
20:12 | 14.12.17 חולית 10
18:54 | 13.12.17 חולית 10
15:21 | 13.12.17 יעלקר
11:50 | 12.12.17 חרצית10
11:58 | 11.12.17 שחרזדה האחת
08:21 | 11.12.17 חולית 10

חם בפורומים של תפוז

המוזיקאי לירון עמרם מתארח בפורום
המוזיקאי לירון עמרם...
המוזיקאי המוכשר והייחודי ופריצת השנה בגלגל``צ...
המוזיקאי לירון עמרם מתארח בפורום
המוזיקאי לירון עמרם...
המוזיקאי המוכשר והייחודי ופריצת השנה בגלגל``צ...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ