איטלקטואל ערבי, מה הוא כותב
(אגב, אנחנו המממנים של הלימודים האוניברסיטאים שלו) פרצופך האמיתי. פתרון הבעיה הפלסטינית לא ישים קץ לסכסוך בין המיעוט הערבי בישראל לבין המדינה. מכתב לאהוד ברק. כותב: זוהיר אנדראוס אני ערבי פלסטיני שחי במדינת ישראל. בבחירות האחרונות לא התלבטתי ושילשלתי את הפתק הצהוב הריק. בצניעות אומר שצפיתי את הנולד: אינך שונה מנתניהו. כדאי לך לדעת שהמרמור של בני המיעוט הערבי לאומי ממדיניותך מתעצמת, ותנועת מחאה להחרמת הבחירות לראשות הממשלה היא רק עניין של זמן. תשאל את שמעון פרס. זה עבד בשנת 1996, ותרם לכשלונו בבחירות. והמצב כעת דומה: פרס היה אחראי על הטבח בכפר כנא בלבנון, והיום אתה נושא באחריות לאירועים הקשים שבהם נהרגים עשרות פלסטינים ומאות נפצעים משני עברי הקו הירוק. כעת, מר ברק, אתה מדבר על ממשלה חירום לאומית עם אדריכל הטבח בסברה ושתילה, אריק שרון, האיש שהעניק לך הזדמנות להראות את פרצופך האמיתי. הוא גרם לתבערה, אבל אתה המשכת. אתה לא ממשיך דרכו של רבין, אתה עושה דברו של שרון. ממשלת חירום לאומית לא מפחידה אותנו. אדרבה, זה רק מוכיח לכל פלסטיני שיש לך שפה משותפת עם שרון מפני ששניכם מדברים ב``גנרלית``. הוכחת שאינך פוליטקאי, ואתה רחוק מאוד מלהיות מדינאי. איזה ראש ממשלה אתה? סירבת בעקביות להפגש עם ראשי הציבור הערבי, ורק בשבוע שעבר, בעוד משטרת בן עמי יורה, הורגת ופוצעת אותנו, מתעללת ומתעמרת, הסכמת לקיים פגישה. עשן לבן לא יצא מהפגישה ה``דרמטית``. אוי למנהיג שמנסה לאחות את הקרעים כאשר דם נשפך ביישובים הערביים. בושה וכלימה שראשי הציבור הערבי נפגשים עמך, בשעה שבני עמם נהרגים ונפצעים ברחובות. הקרע עמוק, מר ברק, השבר בין המדינה לבין אזרחיה הערבים התגלה, ואני מסופק אם ניתן לאחות את הקרעים. אנחנו בעיצומו של משבר זהות בין השתייכותנו לעם הערבי הפלסטיני לבין היותנו אזרחים במדינה שמגדירה את עצמה מדינת היהודים. מר ברק, המגזר הערבי הביע מחאה אותנטית, אמיתית ולגיטימית. הוא האמין שאתה תחולל את השינוי, ולכן העניק לך קולות באחוזים שמקבלים אסד ומובארק. וגודל האכזבה כגודל הציפיות.
(אגב, אנחנו המממנים של הלימודים האוניברסיטאים שלו) פרצופך האמיתי. פתרון הבעיה הפלסטינית לא ישים קץ לסכסוך בין המיעוט הערבי בישראל לבין המדינה. מכתב לאהוד ברק. כותב: זוהיר אנדראוס אני ערבי פלסטיני שחי במדינת ישראל. בבחירות האחרונות לא התלבטתי ושילשלתי את הפתק הצהוב הריק. בצניעות אומר שצפיתי את הנולד: אינך שונה מנתניהו. כדאי לך לדעת שהמרמור של בני המיעוט הערבי לאומי ממדיניותך מתעצמת, ותנועת מחאה להחרמת הבחירות לראשות הממשלה היא רק עניין של זמן. תשאל את שמעון פרס. זה עבד בשנת 1996, ותרם לכשלונו בבחירות. והמצב כעת דומה: פרס היה אחראי על הטבח בכפר כנא בלבנון, והיום אתה נושא באחריות לאירועים הקשים שבהם נהרגים עשרות פלסטינים ומאות נפצעים משני עברי הקו הירוק. כעת, מר ברק, אתה מדבר על ממשלה חירום לאומית עם אדריכל הטבח בסברה ושתילה, אריק שרון, האיש שהעניק לך הזדמנות להראות את פרצופך האמיתי. הוא גרם לתבערה, אבל אתה המשכת. אתה לא ממשיך דרכו של רבין, אתה עושה דברו של שרון. ממשלת חירום לאומית לא מפחידה אותנו. אדרבה, זה רק מוכיח לכל פלסטיני שיש לך שפה משותפת עם שרון מפני ששניכם מדברים ב``גנרלית``. הוכחת שאינך פוליטקאי, ואתה רחוק מאוד מלהיות מדינאי. איזה ראש ממשלה אתה? סירבת בעקביות להפגש עם ראשי הציבור הערבי, ורק בשבוע שעבר, בעוד משטרת בן עמי יורה, הורגת ופוצעת אותנו, מתעללת ומתעמרת, הסכמת לקיים פגישה. עשן לבן לא יצא מהפגישה ה``דרמטית``. אוי למנהיג שמנסה לאחות את הקרעים כאשר דם נשפך ביישובים הערביים. בושה וכלימה שראשי הציבור הערבי נפגשים עמך, בשעה שבני עמם נהרגים ונפצעים ברחובות. הקרע עמוק, מר ברק, השבר בין המדינה לבין אזרחיה הערבים התגלה, ואני מסופק אם ניתן לאחות את הקרעים. אנחנו בעיצומו של משבר זהות בין השתייכותנו לעם הערבי הפלסטיני לבין היותנו אזרחים במדינה שמגדירה את עצמה מדינת היהודים. מר ברק, המגזר הערבי הביע מחאה אותנטית, אמיתית ולגיטימית. הוא האמין שאתה תחולל את השינוי, ולכן העניק לך קולות באחוזים שמקבלים אסד ומובארק. וגודל האכזבה כגודל הציפיות.