פעילות אופטית-חלק א
עד לא מזמן הכימיה ידעה לזהות חומרים רק לפי הנוסחה מולקולרית שלהם וזהו. חומר בעל אטום פחמן אשר עליו קבוצות מתמירות שונות היה נחשב כחומר אחד. אך בעצם החומר הזה הוא חומר כירלי (בעל מרכז כירלי). עכשיו מה זאת בעצם כירליות? המילה כירליות לקוחה מהמילה היוונית כף יד. כפות הידיים שלנו הן כירליות, הן דמות במראה אחת של השניה. לא נוכל לחפוף כף יד אחת לכף יד שניה, כך גם במולקולות. כאשר ניקח אטום פחמן כגון מתן CH4 ונתמיר אטום, הלוגן, אחר במקום כל מימן שלו נקבל מולקולה כגון CFClBrI מולקולה זאת היא בעלת יכולת להיות כירלית. אם נחליף מיקום של אחד ההלוגנים במולקולה נקבל תמונת ראי של המולקולה הראשונית שלנו, כעת לא יהיה ניתן לחפוף את המולקולות. כאשר יש לנו תערובת של שני האננטיומרים יחדיו התערובת היא רצמית (מכילה את שני האננטיומרים). חומר רצמי הוא חומר ללא פעילות אופטית. קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי להפריד אננטיומרים. ישנן שיטות מיוחדות יקרות להפרדת אננטיומרים. כאשר מעונינים לסנתז מולקולה לטיפול תרופתי למשל כמובן שאנחנו מעונינים באננטיומר אחד. בכימיה היום ככלל ובתחום הפרמצפטי בפרט ישנה חשיבות עליונה לנושא הכירליות. כיוון שכל הבריאה היא כירלית, מפשוט החיידקים עד לאדם. כל בעלי החיים מזהים את אננטיומר מסוים כאשר האננטיומר השני יכול או לא להשפיע במקרה הטוב ואפילו להזיק במקרה הרע. כל זה כאשר יש רק מרכז כירלי אחד, מה קורה כאשר יש עוד מרכזים כירלים, זאת אומרת עוד אטום פחמן, כעת יש דיאסטריומר. לדיאסטריומר יש תכונות פיזיקלית שונות. לכן דיאסטריומרים ניתן להפריד ביתר קלות מאשר האננטיומרים. זאת בקצרה על פעילות אופטית הרחבות ניתן לקרוא במאמרים המצורפים, וכמובן שניתן לשאול שאלות. כיצד זה החל: Pasteur בסביבות 1850, הבחין שלחומצה טטרית מתגבשת אצלו בכלי, יש סוגי גבישים: אחד שמסובב את האור ימינה והשני שמסובב את האור שמאלה. ועד היום ניתן להבחין בין שני אננטיומרים (חומרים בעלי מרכז כירלי שונה) על ידי סיבוב האור.
עד לא מזמן הכימיה ידעה לזהות חומרים רק לפי הנוסחה מולקולרית שלהם וזהו. חומר בעל אטום פחמן אשר עליו קבוצות מתמירות שונות היה נחשב כחומר אחד. אך בעצם החומר הזה הוא חומר כירלי (בעל מרכז כירלי). עכשיו מה זאת בעצם כירליות? המילה כירליות לקוחה מהמילה היוונית כף יד. כפות הידיים שלנו הן כירליות, הן דמות במראה אחת של השניה. לא נוכל לחפוף כף יד אחת לכף יד שניה, כך גם במולקולות. כאשר ניקח אטום פחמן כגון מתן CH4 ונתמיר אטום, הלוגן, אחר במקום כל מימן שלו נקבל מולקולה כגון CFClBrI מולקולה זאת היא בעלת יכולת להיות כירלית. אם נחליף מיקום של אחד ההלוגנים במולקולה נקבל תמונת ראי של המולקולה הראשונית שלנו, כעת לא יהיה ניתן לחפוף את המולקולות. כאשר יש לנו תערובת של שני האננטיומרים יחדיו התערובת היא רצמית (מכילה את שני האננטיומרים). חומר רצמי הוא חומר ללא פעילות אופטית. קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי להפריד אננטיומרים. ישנן שיטות מיוחדות יקרות להפרדת אננטיומרים. כאשר מעונינים לסנתז מולקולה לטיפול תרופתי למשל כמובן שאנחנו מעונינים באננטיומר אחד. בכימיה היום ככלל ובתחום הפרמצפטי בפרט ישנה חשיבות עליונה לנושא הכירליות. כיוון שכל הבריאה היא כירלית, מפשוט החיידקים עד לאדם. כל בעלי החיים מזהים את אננטיומר מסוים כאשר האננטיומר השני יכול או לא להשפיע במקרה הטוב ואפילו להזיק במקרה הרע. כל זה כאשר יש רק מרכז כירלי אחד, מה קורה כאשר יש עוד מרכזים כירלים, זאת אומרת עוד אטום פחמן, כעת יש דיאסטריומר. לדיאסטריומר יש תכונות פיזיקלית שונות. לכן דיאסטריומרים ניתן להפריד ביתר קלות מאשר האננטיומרים. זאת בקצרה על פעילות אופטית הרחבות ניתן לקרוא במאמרים המצורפים, וכמובן שניתן לשאול שאלות. כיצד זה החל: Pasteur בסביבות 1850, הבחין שלחומצה טטרית מתגבשת אצלו בכלי, יש סוגי גבישים: אחד שמסובב את האור ימינה והשני שמסובב את האור שמאלה. ועד היום ניתן להבחין בין שני אננטיומרים (חומרים בעלי מרכז כירלי שונה) על ידי סיבוב האור.
)